Skip to content

אינתיפאדה-שמינתיפאדה – מדובר בתעשיית המוות של אבו-מאזן

ינואר 14, 2016

האינתיפאדה הנוכחית קרויה לעתים "השלישית" ולפעמים "סכינתיפאדה". יש הקוראים לה "גל טרור" ואילו מחמוד עבאס (אבו מאזן), העומד בראש הרשות הפלשתינית מעדיף את הכינוי "האינתיפאדה העממית".

אבל למרות שהארוע מתרחש בגדמ"ר, לא מדובר בעוד מאבק במסורת של האינתיפאדות הקודמות.

במהותה, האינתיפאדה הנוכחית מזכירה הרבה יותר את שיטת המלחמה של החמאס בעזה, בתקופת "עופרת יצוקה" או "צוק איתן."

מדובר בתעשיית המוות הפלשתינית.

זוהי שיטת מאבק שייעדה העיקרי הוא ייצור של הרוגים פלשתיניים במספרים גדולים ככל האפשר. המטרה היא פגיעה בלגיטימציה של ישראל, והצגתה ככובש אכזר, שאפשר לזהותו עם משטרים רצחניים ונתעבים מן ההיסטוריה.

פאתחי חמאד, לשעבר שר הפנים בממשלת החמאס: תעשיית המוות

פאתחי חמאד, לשעבר שר הפנים בממשלת החמאס: תעשיית המוות

ברור שלתעשיית המוות הזאת יש שותפים מלאים – חלקים נכבדים בתקשורת המערבית הרקובה והמושחתת (ראו כיסוי הארועים האחרונים בגרמניה ובמדינות אחרות בערב ראש השנה האזרחית החדשה) כולל חלקים מהתקשורת הישראלית.

בטח המהדורה האנגלית של "הארץ".

האינטרס של התקשורת הרקובה ברור וידוע:

סנאף.*

צילומים מפורטים של גוויות. ומה שהמתים יותר צעירים – עדיף.

באירופה ובארה"ב לא תמצאו צילומי סנאף של אזרחים מקומיים הנהרגים בפעולות טרור.

אבל צילומים של ילידים מאזורים אחרים בעולם, "לא משלנו", ובמיוחד ילדים מהמזרח התיכון – תמצאו בשפע.

יש המון דוגמאות לשיטת הטיפול הזאת של התקשורת המערבית, שמטרתה להעמיד את ישראל כמדינה רצחנית.

למשל הדיווח השקרי של כתב ה-NBC בירושלים, איימן מוחי-א-דין, שהודיע על הוצאה להורג של פלשתיני תמים וחף מפשע על ידי המשטרה הישראלית – בשעה שבשידור המצולם של הארוע נראה בברור הפלשתיני מסתער עם סכין בידו בכוונה להרוג.

או דיווח שקרי אופייני ל-BBC הבריטי בנוסח הבא: "פלשתיני נורה למוות לאחר מתקפה שהרגה שניים" (הפלשתיני הוא זה שהרג את השניים ב"מתקפה"), וכך גם בעיתון הבריטי "אינדיפנדנט": "נער פלשתיני בן 16 נהרג הבוקר על ידי המשטרה הישראלית" – בלי להזכיר כלל שהנער הנ"ל נהרג תוך כדי ביצוע דקירה בסכין נגד ישראלי.

למה הם משקרים?

כי ערבי הורג יהודי, זה לא ביג דיל. זה צפוי וידוע, כמו ידיעה שערבי הרג ערבי, או שערבי הרג הודי, או שערבי הרג אמריקאי. את מי זה מעניין. מה עוד חדש.

אבל יהודי שהורג ערבי – אלה חדשות טובות מבחינת התקשורת הרקובה הזאת. זה יופי. זה מסתדר להם עם הפוסט-קולוניאליזם, עם הפוליטיקלי קורקט, עם האופנה השמאלנית של הכתמת ישראל, ועם האנטישמיות הרגילה המובנית במערכת.

וברור שגם פוליטיקאים מסוגה של שרת החוץ השבדית הנוכחית משתפים פעולה עם תעשיית המוות הפלשתינית, המתורגמת לתעשיית הסנאף של התקשורת המושחתת.

חמאד: מצטיינות הנשים ומצטיינים הילדים. טכך גם אצל אבו מאזן

חמאד: מצטיינות הנשים ומצטיינים הילדים. וכך גם אצל אבו מאזן

"ישראל מוציאה פלשתינים להורג ללא משפט",  היא הודיעה בלי לעפעף בעיניה היפות.

זה בדיוק הרושם שמנסה לייצר תעשיית המוות של אבו מאזן.

נא לשים לב: מבחינת הנפגעים הפלשתינים מדובר במספר גדול של ילדים ונערים, נשים ונערות, וכן אנשים בשולי החברה, וכאלה שמוצגים כמעורערים בנפשם. רבים מהם אינם משתמשים בנשק חם ואף לא בפגושים קטלניים של מכוניות, אלא בסכיני מטבח או מספריים. רבים אינם מצליחים לבצע את זממם לפני שהם נורים למוות או נפצעים.

מספר הנפגעים הישראלים בגירסה האבו-מאזנית הזאת של תעשיית המוות הפלשתינית נופל בהרבה ממספר הפלשתינים הנפגעים, ביחס של 1:4 או אף 1:5.

זו אינה תוצאה מקרית.

לא תאונה.

לא תוצר של חוסר אימון או חוסר יכולת.

זו הכוונה.

*****

ברור לגמרי שתעשיית המוות הנתעבת הזאת מופעלת על ידי הרשות הפלשתינית בראשות אבו-מאזן. הוא אף הודיע לאחרונה כי "האינתיפאדה העממית תימשך עד לסיום הכיבוש".

ואיך הוא יודע שהיא תימשך? פשוט מאוד: הוא זה שמממן אותה, ומניח שיהיה לו די כסף להמשיך ולממן אותה.  כל ילד או נערה פלשתינים יודעים על הפרס הגדול הממתין למשפחתם (או גם להם אם יצליחו להרוג ישראלים ולהישאר בחיים): קיצבאות נדיבות ביותר מטעם הרשות, בסך של אלפי שקלים בחודש, וגם סכומים של 12, 14, ו-15 אלף שקלים לחודש למשפחה.

נטו.

כספים שמקורם ידוע היטב:

בדיוק אותן מדינות אירופאיות מחרחרות מלחמה המממנות גם את ארגוני "זכויות האדם" (אלק) הישראלים. כל מיני קרנות מפוקפקות המוחזקות על ידי מיליארדרים ותאגידים רב לאומיים, וארגונים כנסייתיים נוצריים חסודים – שהם גם מקורות המימון החשובים של "שוברים שתיקה" או "בצלם".

וכמובן פטרו-דולרים מהמפרץ, כנראה בעיקר מקטאר, הסכסכנית מס. 1 של האזור.

אבו מאזן: סוחר בדם ילדים פלשתינים

אבו מאזן: סוחר בדם ילדים פלשתינים

תעשיית מוות במימון אירו-אמריקאי וערבי, ביוזמת הרשות הפלשתינית, ובביצוע שוטים, קטנים ונערות, המסכנים והנידחים של הגדמ"ר, תושביה של הרשות הפלשתינית.

שפל מוסרי עמוק ביותר. אבו מאזן והרשות שלו , ותומכיהם הזרים, מן העיתונות ומן הפוליטיקה האירו-אמריקאית  הגיעו לתחתית החבית. הם שולחים למערכה את התמימים ביותר, המוסתים בקלות, חסרי הגנה מול הלחצים החברתיים של המערכת הצינית והרצחנית של ההסתה.

עד שהם מסיימים את דרכם כתצלום מדמם בתעשיית הסנאף הקרויה תקשורת מערבית.

ולא, לא מדובר בתיאוריית קונספירציה. לא מדובר בספקולציה. הכל גלוי וידוע. העקרונות של שיטת המאבק הפלשתינית הזאת נגד ישראל אינם בגדר סוד. הם נוסחו, הוצהרו ותורגמו לטקטיקות ולביצועים בשטח עוד על ידי האסטרטגים של החמאס. הנה פאתחי חמאד, מי שהיה שר בממשלת החמאס:

העם הפלשתיני פיתח שיטות הרג משלו. המוות אצל העם הפלשתיני הפך לתעשייה, שמצטיינות בה הנשים ומצטיין בה כל מי שעל פני האדמה הזאת. מצטיינים בה הזקנים. מצטיינים בה לוחמי ג'יהאד ומצטיינים בה הילדים. לפיכך הם (הפלשתינים) יצרו מגן אנושי מהנשים, מהילדים, מהזקנים ומלוחמי הג'יהאד כנגד מכונת ההפצצה הציונית. אנו שואפים למוות כשם שאתם שואפים לחיים."  (ערוץ אל-אקצה של החמאס, 29.02.2008, התרגום מתוך "מבט לתקשורת הפלשתינית")  ויש גם ביוטיוב.

השאיפה למוות היא גם אבן-יסוד במערכת "החינוך" של הרשות מיסודו של אבו-מאזן.

היא מדוקלמת ומפומפמת בתקשורת הפלשתינית הממומסדת.

זוהי בדיוק השיטה שאותה כינו אחיהם הערביים של אנשי החמאס בעזה בתקופת צוק איתן "סחר בדם פלשתינים".

ובאותה דרך מגנים היום האחים הערבים את תעשיית המוות של אבו מאזן, הסוחר בדם ילדים, נערות ומסכנים פלשתינים, מבני עמו.

אבל לא בדם בניו ונכדיו שלו.

טוב, הם לא מסכנים.

מדובר במשפחה עשירה ביותר.

רק שהפעם, לשם שינוי, יש גם כמה עיתונאים ואינטלקטואלים פלשתינים המעזים לצאת נגד הפקרת הדם הזאת, ההפקרות המוסרית הנתעבת הזאת של הרשות השולטת בהם, תחת אבו מאזן, "יונת השלום" של זהבה גלאון או בוז'י הרצוג.

ואדון תעשיית המוות הפלשתינית.

ועל הפלשתינים האמיצים והישרים האלה – בפוסט הבא.

——————————————————————————————————–

  • סנאף: "סרט קצר המציג מוות אותנטי וממשי של אדם (שנגרם על ידי  רצח) וזאת באופן מפורש, ללא בימוי  של הפעולה או שימוש באפקטים מיוחדים" (מן הוויקיפדיה).

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: