Skip to content

ספר/ ארוחת בוקר ישראלית, ניצן ויסמן

דצמבר 2, 2015

ארוחת בוקר ישראלית/ ניצן ויסמן/ הוצאת הקיבוץ המאוחד/ תל אביב, 2015/ 192 עמודים

ניצן ויסמן עורך את חשבונות הנפש של לקוחותיו – במקרה שלנו גיבורי סיפוריו, חמישה במספר. כדי לחשבן כהלכה, הוא תופס אותם בשעת משבר. כמו המועד האחרון להגשת המאזן. כשכבר אין ברירה ופקיד המס דורש.

הטובים שבסיפורים, לטעמי, הם הראשון והשני. במיוחד השני. עידן מהסיפור הראשון ששמו "מענטש" (שזה באידית בנאדם, או לפעמים "גבר-גבר",  במובן החיובי של המושג), נפרד מבנו בפתח לשכת הגיוס  – ואז הוא נזכר בשרות  הצבאי שלו עצמו. איך דפק נפקדות, על גבול העריקות,  ואיך חשב למצוא מקלט בטוח אצל סבו הנערץ, מי שהיה ב"בונד" המהפכני של היהודים הסוציאליסטים והאנטיציונים של מזרח אירופה, אחד ששבר את האף לגוי אנטישמי בנגיחה תכליתית,ואייקון של מהפכנות אמיתית בעיני נכדו הקצת מבולבל באותה תקופה, קדם-מענטש לפי המונחים של סבו המנוסה.

31-6094_M

אמון על אידיאולוגיות ואיזמים של מעמקי השמאל, הגיע עידן הצעיר לטירונות עם חלומות של גיבור מעמד הפועלים וטרוצקיסט מתחיל, שייארגן את החיילים מן השורה מול העריצות המיליטריסטית-ציוניסטית ונגד הסמל הנראה לו כ"ביריון נאצי בלונדיני", ומגלה שבשביל הצבא הוא כסף קטן, ולא גיבור גדול. התגובה של עידן: הוא עושה "ויברח", מה שנקרא בלשון הצבא נפקדות עד לתחום זמן מוגדר, ומעבר לו "עריקות", שעונשה גרוע בהרבה. וכאן, בין הנפקדות לעריקות, מוצא עידן הצעיר מקלט אצל סבו, שהוא כבר מענטש עם תעודות, וממנו לומד עידן המהפכן פרק חשוב ביחסים שבין אידיאולוגיות למציאות, ובין נער לגבר.

בסיפור השני, "מקדש כפרי", עומדים בני הזוג מיקי (המספר בגוף ראשון) ואשתו רונית, ושלושת ילדיהם בפני שינוי חשוב בחיים: מעבר דירה. החלום של רונית, עובדת בבנק ש"המטפל" שלה המליץ לה "להביע את עצמה בציור ובפיסול",  הוא לעזוב את הדירה הצפופה, ו"לחזור לטבע" בדמות בית מרווח בכפר.

מיקי מוכן לזרום איתה. הוא לא עשה צבא בגלל רישרוש בלב, למד בטכניון, היה חוקר וממציא, והנה הוא מנהל מחלקה המפתחת אמצעי לחימה למען צה"ל. את האידיאלים המהפכנים של עידן החייל מהסיפור הראשון מחליף כאן הזן-בודהיזם של מיקי: ישיבת לוטוס בחוג המתנהל במרכז הקהילתי השכונתי. המדריך הוא גדעון-סן הנערץ, המלמד זן בהשראה יפאנית, ומיקי מתרגל מדיטציה, ורוקם את חלום חייו הסודי: "הכל נראה פתאום פשוט: אחווה, הארה, אמות בחיי הישנים, איוולד מחדש, בהדרגה יתקבצו סביבי תלמידים, מאליהם יגיעו, בזה אחר זה, עוף השמים כבר יוליך את הקול, חבר יביא חבר, הזנדו של מיקי מאור לא יהיה עוד חוג במתנ"ס…" חלומות של גורו בהתהוות, הממתין ל"הארה" הנכספת שעם בואה יתגשם הכל, והוא יבלה את חייו בשני בתיו ובין תלמידיו המעריצים ביפאן ובישראל.

וכך מוצאים את עצמם רונית הבנקאית והמהנדס מיקי יוצאים לראות בית בכפר, אחד שראתה רונית בירחון של עיצוב, טילפנה ובעלת הבית הזמינה  בשימחה את הזוג לביקור, המסתבר כגורלי.

תלמיד הזן מיקי מגלה שהגיע להתגשמות  מסויימת של החלום היפאני שלו, וחלום הדיור הכפרי של אשתו. אבל…המארחת ששמה הפרטי "נאורה" נוטפת רוחניות, רק שהרוחניות שלה נדמית למיקי שטחית ומעושה לעומת האמיתות העמוקות שמלמד אותו גדעון-סן. הבית מעוצב למופת, אם לא מעבר לכך, אבל התה מעשבי הגינה שמוגש לאורחים – דלוח. וגרוע מכל, מבחינתו של מיקי בעל הרישרוש בלב, הוא הנוכח-הנפקד – בנה של נאורה, גדי, המתגורר עימה בבית, שאמו אינה חדלה לספר בשבחיו ובנפלאותיו: סגן אלוף, הרופא הגיבור של השייטת, בעל הצל"ש, הגאון, המצליח, איש של אנשים וחברים. סוג של מענטש לפי מושגיו של עידן מהסיפור הראשון.

ואז מגיע הסוויצ' הפתאומי שעושה את הסיפור הזה למה שהוא. חשבונות הנפש שערך מיקי למארחת נאורה המזייפת מקבלים תפנית, שכתוצאה ממנה, בסופו של דבר, הם מתבררים כחשבון הנפש שלו עצמו. ואחרי שורת הסיכום, מתחת לקו, משהתיישבה דעתם של רונית ומיקי והתיישבו בעצמם במקום שלפי מידותיהם, מספר מיקי: "לפעמים, בשבתות בבוקר, אני מוציא את כרית המדיטציה מהארון, מתיישב בפינה מוצלת במרפסת…מחפש בדממה אחר הפנים שהיו לי לפני שאבי נולד".

החשבונות שעושה ויסמן עם גיבוריו הם אכזריים וחומלים. הוא פסימי ואופטימי, אולי סוג של "אופסימיסט" (במקור שם משנה לספר של אמיל חביבי), בכל מה שקשור ליחסי אדם עם עצמו, עם משפחתו וילדיו, ובמיוחד לישות החמקמקה הקרוייה "גורל" או "חיים".

שווה קריאה, אפילו לחובבי מותחנים אדוקים מסוגי, שבשבילם קריאה בספרות קאנונית היא בדרך כלל סוג של עינוי סיני. או יפאני.

 

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: