היהודים והפלשתינים חכמים יותר מהנהגותיהם ועושים צחוק ממחרחרי המלחמה, הבובות על חוט

תפקידם העיקרי של הכאילו-שמאל היהודי בישראל, כמו של הכאילו-שמאל הפלשתיני, בישראל ובפלשתין, הוא לנסות ולהשכיח מהפלשתינים איזה שכנים טובים הם בעצם היהודים, וכמה יותר טובים הם יכולים להיות במקרה של הסכם ושלום.

מלאכתם של הכאילו-שמאלנים הנ"ל אינה קלה כלל, כי הם לא יכולים לחסום את התקשורת.

ולכן הפלשתינים יודעים היטב-היטב מה עושים הערבים אלה לאלה במזרח התיכון, ולהשוות. ומה עשו ועושים הטורקים לערבים, ולהשוות. ומה עשו ועושים האיראנים לערבים, ולהשוות. ומה עשו ועושות המעצמות הזרות ממערב וממזרח לערבים, ולהשוות. מה מתכנן הימין האירופי למהגרים הערבים שהתיישבו ביבשת, ולהשוות.

ומה שיוצא מההשוואות האלה הוא, שלמרות מאות מיליוני הדולרים והיורו ששופכים פה מחרחרי המלחמה מאמריקה ומאירופה על מערכת ההסתה הפלשתינית (הקרויה בהומור מקאברי "מערכת החינוך" או "התקשורת הפלשתינית") ועל הארגונים המפרנסים את מחרחרי המלחמה מן הכאילו-שמאל, יהודים כערבים (הקרויים בהומור "עמותות" או "עיתונות חופשית"), להלן התוצאות של פעולת הכאילו-שמאל:

מאז תחילת הסכינתיפאדה הנוכחית, כבר כמה חודשים, הסתבכו ברצח ובניסיונות רצח של יהודים פחות מ-100 פלשתינים, חלק גדול מהם נוער וילדים וכל מיני גברים ונשים צעירים וצעירות שאיבדו את הכיוון.

תשואה דלה מאוד על ההשקעות העצומות של מחרחרי המלחמה הזרים ואוכלי הנבלות המקומיים המשרתים אותם.

מזכיר את חמשת החיילים הסונים שהצליחה מערכת הביטחון האמריקאית להפיק אחרי השקעה של חצי מיליארד דולר בניסיון לייצר צבא משמעותי ללחימה באסאד או בדאעש.

ובדיוק-בדיוק באותן שיטות, מנסה הימין הקיצוני היהודי להסביר ליהודים היושבים בציון, כמה נוראים הם אחיהם ושכניהם הערבים הפלשתינים.

רק מה, שליהודים יש זיכרון לא רע, והם עדיין זוכרים היטב-היטב את השכנים הנאורים שהיו להם באירופה, איפה ששכבה תרבותית דקיקה, סוג של או-די-קולון, כיסתה את פני הביוב הרצחני של היבשת המתקדמת ההיא, שגידלה את עשרות מיליוני הרוצחים הנאצים, ואת עשרות מיליוני השטינקרים והמניאקים שהסגירו את היהודים לידי הנאצים, מקצה אחד של אירופה ועד הקצה השני שלה.

וגם אנחנו יודעים להשוות ולהגיע לתוצאות הנכונות, כמו אחינו ושכנינו הערבים הפלשתינים.

ולכן, למרות ההשתדלות הכנה של הימין הקיצוני היהודי, ולמרות הניסיונות הנואלים של הכאילו-שמאל היהודי-ערבי לתאר תמונות נוראות, אין שום סימן ושום סכנה של פרעות המוניות בשכנים הערבים. נכון, פה ושם יש ניסיון ללינץ', יש טוקבקיסטים עם פה גדול, וכל מיני כנופיות קטנות של הימין הקיצוני זועקות "מוות לערבים". לרגל המצב באים פחות לאכול במסעדות של ערבים, אבל כבר היה לנו מהסחורה הזאת כמה פעמים בהיסטוריה המשותפת, ואנחנו כבר יודעים שהדברים חוזרים למסלולם. וגם מהסקרים המעטים שמתפרסמים אפילו עכשיו, התמונה ברורה.

ככה שלמרות המאמצים המשותפים של הכאילו-שמאל היהודי-ערבי ושל הימין היהודי לחרחר מלחמה, לשלוח איש אל צוואר אחיו ושכניו, 95% לפחות מן היהודים ומן הערבים, רק רוצים שהכל יירגע, שהחיים יחזרו למסלולם.

ושההנהגות העלובות של היהודים והערבים בירושלים וברמאללה, יתעלו לרמת האנשים הפשוטים מן העם. אלה היושבים אלה לצד אלה או אלה עם אלה בבתי הקפה, העובדים ביחד במפעלים, בבתי הספר ובבתי החולים, הנוסעים יחד באוטובוסים, המבקרים אלה בבתי אלה  וגם מפגינים אלה לצד אלה נגד המלחמה ומחרחריה.

ומה שחבל, שהרבה פעמים, אם לא רוב הזמן,  נראה שההנהגות העלובות האלה, של היהודים והערבים, קרובות הרבה יותר לכאילו-שמאל ולימין הקיצוני, מחרחרי מלחמה וזורעי שנאה, בובות על חוט של משלמי שכרם הרחוקים, מאשר לעמים שלהם, המבקשים לעצמם שלום.