Skip to content

המבוך והמוצא (1): כשנתניהו מבולבל, הוא מדבר שטויות

נובמבר 1, 2015

כאילו חסרו לנו נביאי-שקר (שמספרם אצלנו כחול על שפת הים, או לא הרבה פחות מזה) הנה בא והצטרף אליהם לפני ימים אחדים גם ראש הממשלה שלנו בכבודו ובעצמו.

כן כן, נא להתרגל, גם ביבי בנביאים.

בדרכו הנפתלת הרגילה, לא הודיע בנימין נתניהו חד וחלק כי "לנצח תאכל חרב", אלא בחר להעביר את נבואת הזעם שלו בדרך קצת עוקפת, ובחר לשם השמעת נבואתו בפורום המפוקפק של ועדת הכנסת לענייני חוץ וביטחון.

"שואלים אותי האם לעד נחיה על חרבנו." אמר ראש הממשלה לח"כים.

ותשובתו במילה אחת, נחרצת וברורה,  היתה:

"כן!"

כן, לעד נחיה על חרבנו.

מילת המפתח בנבואה הזאת, היא כמובן "לעד". כלומר – לנצח. לעולם. אף פעם  לא ישתנה ולא יהיה אחרת.

לא, לא מדובר פה בנבואה סוג ב' או ג', המתייחסת אל "מאה השנים הבאות", או "לטווח הנראה לעין", שזה כבר היה לנו, וגם לא "לשנים הקרובות". גם לא מדובר בנבואה המתייחסת ל"תקופת כהונתי הבאה", שגם זה כבר מוכר מלפני הבחירות.

מדובר ב"לעד".

למוסלמים יש "דין מוחמד בחרב!"?

אז מעכשיו יש גם לנו –

"דין נתניהו בחרב!"!!!

בחירה מרחיקת לכת ביותר, שבה מתיימר הנביא ביבי הראשון להעמיד את עצמו גבוה מכל גבוה, ולבטל באיבחת חרב אחת (מה שעשה אלכסנדר הגדול לקשר הגורדי!) את נבואותיהם של ישעיהו בן אמוץ, מיכה המורשתי, צפניה בן כושי, זכריה בן ברכיה ואחרים, נביאים עתיקים מהתנ"ך,  כדי לפנות מקום לנביא ביבי המודרני, בקשר למצבים ולארועים שמתאימה להם המילה "לעד".

עד כדי כך גדול הוא ביבי שלנו.

*****

טוב, הבה נרד מהעץ הגבוה ונצא מהפוזה.

ברור שביבי הוא לא נביא. הוא סתם פוליטיקאי. סתם ראש ממשלת גנבים עם ותק (ראו את "מגש הכסף" של צברי-רולניק-זליכה-גוטווין), סנג'ר נרצע של עשירים (ראו את התנהלותו בעניין "מתווה הגז" והמיליארדרים האמריקאים של "נובל אנרג'י"), איש שסמכותו המוסרית (ענייני ארמונו בקיסריה, רהיטי הגן, התשלום בגין מי הבריכה, הגיבושונים לליכוד בבית ראש הממשלה ברחוב בלפור ועוד) אינה בנמצא.

זה נביא, זה?

כל השומע יצחק.

אין להתייחס לנבואותיו של נתניהו בשום מידה של רצינות. הוא סתם מברבר ומקשקש.

*****

אפשר להבין את "הנבואה על פי נתניהו" בעיקר  על רקע הבלבול שלו לאחרונה, לנוכח הסכינתיפאדה האחרונה.

הבעיה העיקרית מבחינתו אינה בכך שאנשים נרצחים ונהרגים מזה שבועות, מעשה יום ביומו.

מה שחשוב מבחינתו הן התוצאות של הסקרים: העובדה שהמון אנשים חושבים, שהח"כ אביגדור ליברמן, למשל, יידע לטפל במוראות המצב הקיים הרבה יותר טוב מנתניהו.

או העובדה שהפוליטיקאים והעיתונאים השמאליברלים מחלקים לו מחמאות לנוכח מדיניותו "הזהירה" ו"השקולה" ורק מעצימים  את עצבנותו.

ברור לו שמדובר בהרעלה מכוונת של מי הבארות שמהם שותים בוחריו הנאמנים.

לכן הוא תופס פוזה של ריאליסטן קשוח המכין את עמו הדואב לדם, יזע ודמעות.

"לעד נחייה על חרבנו".

ומכאן לא רק הקשקוש המקושקש בקשר לעתיד, אלא גם הקשקוש המקושקש של נתניהו באשר לעבר. האחרון בסידרה: המופתי הפלשתיני חאג' אמין אל חוסייני, ההוא ששתל במוחו של חסיד אומות העולם אדולף היטלר את הרעיון שיש להשמיד את היהודים.*

שני הקשקושים האלה הם תוצאה ברורה של "הלם המציאות" האחרון של נתניהו.

*****

כבר הזכרתי כמה פעמים את הפוסט הראשון שכתבתי בבלוג הזה, לפני כארבע שנים וחצי, בשם "שלוש סיבות טובות ליאוש: נתניהו, אבו מאזן ואובמה"

יאוש בקשר לאפשרות של הסדר שלום בינינו ובין הפלשתינים, כמובן.

מדובר בשלושה אנשים השבויים בחלומם. עבדים ל-WISHFUL THINKING האידיאולוגי המערפל את ראייתם ומשבש את תפיסת המציאות שלהם.

נניח לרגע בצד את אובמה.

ה-WISHFUL THINKING של נתניהו ואבו-מאזן דומה להפליא. כמעט זהה.

לשניהם יש אמונה מיסטית בכוחו של הזמן.

ראש ממשלה נתניהו: כולם טיפשים

הנביא בנימין נתניהו: לעד נחיה על חרבנו

אבו-מאזן סבור שאם רק יצליח למשוך זמן, להתעקש ולא לוותר על "האינטרסים הבסיסיים של הפלשתינים" – הכל יסתדר. תכניתו הגאונית להקים מדינה פלשתינית בלי שום הסכם מחייב עם ישראל תצליח. מדינה כזאת תוכל להמשיך ולערער את עצם קיומה של מדינת היהודים השנואה, עד לכיליונה, כמו שקרה למדינות של הצלבנים בימי הביניים. אבו מאזן, כקודמיו בהנהגה הפלשתינית ייכנס להיסטוריה כאווטאר בן זמננו של מנצח הצלבנים סלאח א-דין.

וזה שעמו האומלל סובל בינתיים (בעוד האליטות הפלשתינית המושחתות, בעזה וברמאללה, רובצות על הררי דולרים ומנהלות חיים משוגעים, בארמונות פאר, במטוסי מנהלים, בכסאות מנהלים ובחליפות מנהלים) – ובכן, זה תפקידם של עמים בהיסטוריה.

והעם הפשוט? הפלשתינים מן השורה?

שיתנחמו בשאהידותם.

כל זה סתם ובלי תכלית. כי הפלשתינים כבר ניסו הכל בדרכי האלימות, מאורעות ומרד, מלחמה ואינתיפאדה א', ב' ועכשיו ג', ולא נראה שמשהו התערער ברוחם של תושבי ישראל היהודים.

להיפך. מבחינת הערבים, כל הארועים האלה נראים כשורה מתמשכת של נאכבות.

ואילו מבחינת היהודים, אפילו הקומץ הקטן של השמאל הישראלי המזוייף, שפעם חלם להדביק אחרים בחמיצותו ובמרירותו, כבר התייאש מן האספסוף (כלומר, הרוב הגדול) היהודי. ומכאן הפניה של כוהני כנסיית הסכל ל"גישה העקיפה" – הניסיון להשפיע מבחוץ, תוך שימוש במימון זר של ממשלות, טייקונים וכנסיות שונאות יהודים,  והתחברות עם השמאליברלים האנטישמים של המערב הנרקב במדיניות החרם, תעמולת האפרטהייד ושטויות אחרות.

ובדיוק כמו אבו מאזן,  כך גם נתניהו.

גם הוא חושב שאם רק יצליח למשוך זמן, לא לוותר על "האינטרסים הבטחוניים של העם היהודי", העולם יתרגל לבסוף. יתרגל לכך שיו"ש זה שלנו לנצח נצחים. שהערבים/מוסלמים הם כולם העמלק/השטן/האוייב של העולם ובמיוחד של אותו חלק של העולם שמעניין את נתניהו – המערב העשיר, המבוסס, בעל הערכים הנעלים של דמוקרטיה, קפיטליזם, תחרות חופשית וכו' (ובקיצור ולעניין – המפלגה הרפובליקאית האמריקאית). ולכן זכאית ישראל לכל התמיכה והעידוד, בהיותה ראש החנית של העולם היודו-נוצרי המתקדם במלחמתו בפרימיטיבסקים הערבים/מוסלמים.

אבו מאזן: גם הוא סרבן שלום

הוזה אבו מאזן: הזמן פועל לטובתנו

וגם הוא, כאבו מאזן,  אינו מצליח להבחין במציאות.

שאין שום דרך להסביר את "מפעל ההתנחלויות" בדרך שמישהו בעולם יבין, חוץ ממצביעי "הבית היהודי" והליכוד ועוד כמה (מיעוט אפילו בין הישראלים), כמה שיכול להסתדר עם "השאיפה לשלום", עם הנכונות להסדר עם הפלשתינים, עם "שתי מדינות לשני עמים". כלומר – עם המתינות שמנסה נתניהו לייחס לעצמו ולמדיניותו.

אין שום דרך להבהיר אפילו לידידים ולאוהבים של ישראל בעולם, או לרוב הישראלים, שמי שעומד מאחורי המדיניות של "גוש אמונים" וממשיכיו – התנחלות שמטרתה לטרפד את האפשרות שתוקם אי פעם מדינה פלשתינית – היא מחסום בפני הקיצוניות הערבית/איסלאמית.

בשעה שברור לגמרי שמדובר באחותה התאומה של אותה הקיצוניות.

הרי בכך מודים אפילו המתנחלים:

"ההתנחלות היא התשובה הציונית לטרור".

כלומר, הטרור היהודי. טרור הוא הפחדה. הערבים מנסים להפחיד אותנו בסכינים או בפצצות? אנו נפחיד אותם בהתנחלויות או במאחזים.

וכך יוצא שהאמינות של נתניהו כשהוא מדבר על שלום והסדר, מתחרה חזה אל חזה באמינותו של אבו מאזן כשהוא משמיע את הקלישאות הריקות שלו באותו נושא.

האמינות של שניהם קרובה מאוד לנקודת האפס המוחלט.

*****

אז הנה הסימנים לכך ש"הלם המציאות" בכל זאת מתחיל להכות בנתניהו:

  • הקפאת ההתנחלויות.
  • האיסור שהטיל על ח"כים יהודים וערבים לעלות על הר הבית.
  • הרעיון שהעלה, לשלול מעשרות אלפים מתושבי מזרח ירושלים הערבים את תושבותם בעיר.
  • הנזיפה שקיבלה הדגלנית התורנית, סגנית השר ציפי חוטובלי.

ולצידם, לשם ריכוך ובילבול אוהדיו השרופים, הקשקושים על המופתי ועל תפקידה של החרב האוכלת בעתיד של עמנו.

כן, ביבי שלנו מבולבל. ככל שהוא נראה בוטח יותר ונשמע נחוש יותר, יותר הוא מגלה את בלבולו.

———————————————————————————–

*ברור שדוברי השמאל המזוייף לענפיהם ניצלו את האיוולת של נתניהו כדי לנסות ולנקות את המופתי ובאמצעותו את שכנינו הפלשתינים. השקרנים האלה מנסים לשכנע אותנו שכל הבעייה היתה בפגישה אחת מיותרת (מפני שצולמה) בין המופתי ובין אדולף היטלר. סתם פוטו אופורטיוניטי. משכיחים את העובדה שאל חוסייני קיבל מהנאצים במרוצת המלחמה משכורת שמנה של גנרל תמורת שרותיו. ש"ביקש מהגרמנים להתיר לערבים לפתור בפלשתינה ובמדינות ערב את הבעייה היהודית באותן שיטות שבהן נפתרה הבעייה במדינות הציר" (כדברי ההיסטוריונית הפרופ' דינה פורת ב"הארץ" 26.10.2015), ושדחף במרץ לרצח והשמדה של יהודי הבלקן עם ידיד הנפש החדש שרכש, אדולף אייכמן.

————————————————————————————

פוסט ראשון בסידרה על המבוך שלתוכו נקלעו יחסי היהודים והפלשתינים ועל המוצא האפשרי

מודעות פרסומת
6 תגובות
  1. חיים סאלאוויציק permalink

    שלום!
    ראשית אני מתמוגג כל פעם לקרא את הגיגיך המשובחים בעטיפה של ניסוח חד. וע"ז אמר הכתוב 'תפוחי זהב במשכיות כסף וגו'
    האמת שהפעם אני קצת 'התבלבלתי' מדברך, אתה טוען שבעצם שני הצדדים הרלוונטים לא מעוניינים ב'שלום' וכאן הבעיה. אמנם זאת מנין לך, הרי אם אבו מאזן לא מעוניין יתכן שביבי באמת מעוניין רק הוא יודע שאין לו עם מי לדבר, וכל וויתור וכדו' שיעשה הרי זה כמדרגה לקפיצה הבאה ע"ג הויתורים הבאים. וכן להיפך.
    אבל נראה לי שהעניין הוא לא במנהיגים אלא יותר ב'עם' וכפי מה שנראה לי מתוך העם שאני חי בו, 'העם רוצה ב'שלום אמת', ואמנם אינני בקי בנבכי מחשבותיו של העם הפלשתינאי אבל נראה שלא כך הם פני הדברים שם אצל רוב העם (רוב העם בעזה בחר בחמאס, זה בערך כמו שרוב העם כאן יבחור במרזל והם יותר קיצוניים ממנו).
    ועל כן המסקנה המתבקשת היא שביבי צודק (בענין הפלשתינאי!!! בשאר הדברים אני שותף לדעתך, הוא חזיר ונוכל לא קטן). אין עם מי לדבר ואין על מה לדבר צריך לנהל את הסכסוך עד יבא גואל ויתקיימו בנו הנבואות של ישעיהו ושאר הנביאים.

    אהבתי

    • חיים היקר, תודה על המחמאות. הדעה שלי היא שהן אבו מאזן והן ביבי אינם מעוניינים, כי שלום והסדר מחייבים פשרה שהיא סוף לחלום שלהם. הם פשוט מנצלים זה את סרבנותו של זה. אם תבדוק את המספרים תראה שהחמאס לא זכה לרוב הקולות בין הפלשתינים וניצח באותן בחירות לפרלמנט לפני קרוב לעשור בזכות שיטת הבחירות. ומאז לא נערכו שום בחירות. בסקרים מתגלה חוסר הנחת של האזרחים אפילו בעזה משלטון החמאס. בענייני המו"מ בעתיד, נא המתן להמשך הסידרה.

      אהבתי

  2. לא ברור לי איך הגעת לזה שאבו מאזן רוצה להגיע להסכם לא מחייב. האינטרס שלו הסכם מחייב, עם תמיכה בינלאומית. לדעתי, יש שגיאה בתפישה שאחרי מלחמה והאינתיפאדות דעת הקהל הישראלית לא נפגעת. הרצון לשלום התגבר ככל שהישראלים נפגעו יותר. לפני הפגיעה המצב כמו לפני 67' אחריו כמו אחרי 73'.

    אהבתי

  3. עמירם, כתבתי "תכניתו הגאונית להקים מדינה פלשתינית בלי שום הסכם מחייב עם ישראל". כלומר – בלי הסכם (שהרי כל הסכם הוא מחייב), אלא על אפה וחמתה של ישראל. מלחמות ואינתיפאדה מביאות להקצנות. הימניים יותר ימינה, והשמאל יותר שמאלה.

    אהבתי

  4. היום 04.11.2015 בבלוג של רביב דרוקר http://drucker10.net/?p=2804 , התפרסמה שיחה בינו לבין ציפי לבני, שהייתה אחראית על המשא ומתן עם אבו מאזן. שווה לקרוא ולהתרשם מפי המעורבים.

    אהבתי

  5. עמירם, קראתי, ואני מבקש להזכיר לך, שעמדתי הקבועה, מאז הפוסט הראשון בבלוג (והרבה לפני כן), היא שגם נתניהו וגם אבו מאזן חושבים שהזמן עובד לטובתם, ולכן הטלת כל האחריות או אפילו רובה על אחד הצדדים היא תוצר של אידיאולוגיה כלשהי או הטייה פוליטית, ולכן לא מעניינת ולא אמינה.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: