Skip to content

הורסים מדינות וטובחים עמים במזרח התיכון

ספטמבר 9, 2015

ממה שהבנתי, רבים בגל הבריחה הנוכחי מסוריה הם בנות ובני  "המעמד הכלכלי" של המדינה: תעשיינים קטנים ובעלי מלאכה ועסקים, סוחרים, בעלי מקצועות חופשיים ואינטליגנציה בורגנית. תושבי העיירות והערים.

אפשר להניח שהעשירים הגדולים יותר כבר נמלטו מהתופת בשיטות ציוויליות יותר, נניח ביאכטות מהודרות, במטוסים פרטיים או במחלקות ראשונות, עם הדרכון הנוסף, הישן, או זה שנרכש לרגל הארוע, בדרך אל החשבון בליכטנשטיין או אל הנדל"ן פה ושם.

ואפשר להניח שזה מה שקרה, קורה ויקרה גם בעיראק.

טוב, לא מפתיע, שמי שמחריבים מדינה או שתיים, יחריבו את כלכלתן. זאת אומרת: את המעמד הבינוני. הגוש המרכזי של יצרני התל"ג ומשלמי המיסים.

כי זה מה שקורה מזה כמה שנים לנגד עינינו. עיראק וסוריה נחרבות, ועל הדרך גם לבנון ותימן, ומי יודע מה קורה באפגניסטן ובלוב.

מי מחריב את המדינות האלה?

הכל ידוע: מי שמרוויחים מהחורבן:

רחוב בעיר הסורית ההרוסה חאלב: אין חנייה

רחוב בעיר הסורית ההרוסה חאלב: החנייה אסורה (צילום מהוויקיפדיה)

ממזרח משטר ההייאטוללות של איראן.

מצפון הצאר הרוסי.

ממערב הרפובליקות והממלכות החסודות והצבועות של אירופה הנוצרית.

ובמרחקים, גם הקפיטליזם הכי לא שיוויוני בעולם המפותח באמריקה, וגם המיקס הסיני בין הקפיטליזם הנ"ל ובין שיטת האירגון הקומוניסטית. קפיטליזם קומי.

כל אלה מוכרים לאינדיאנים המקומיים ביוקר רב צעצועי מלחמה,  פחנועים בכל מיני גדלים ולכל מיני מטרות, בים, ביבשה ובאוויר, ועוד כל מיני צעצועים.

ולוקחים בתמורה, ובזול, המון נפט וגז.

כמובן בשותפות אמיצה עם הצ'יפים המקומיים נוטי החסד.

שהם מצידם, ברווחים האדירים שלהם, מארגנים לעצמם כל מיני צבאות פרטיים (דאעש, ג'בהאת וכו', והחמאס כרגיל עוברים מיד ליד ומצד לצד) שיקחו חלק פעיל בהרס המדינות, וכדי להבטיח שהשממה שתישאר לבסוף לא תיפול בידי הקואליציה האיראנו-רוסו-סינית, אלא בידיים הנכונות.

התוצאה – נשק תמורת נפט – מניבה כמובן רווחים אסטרונומיים לכל הצדדים. אז מפרישים קצת לטובת כל מיני מטרות צדקניות, כמו סעד לפליטים (ואם זה מועיל גם לחירחור מלחמות נוספות, כמו במקרה של אונר"א, מה טוב), עמותות צדקה וחסד עם המון רצון טוב (וכן כמה עמותות שיסיתו למלחמה בין הצדדים).

ומפרישים מהרווחים גם לקניית פוליטיקאים ופרופסורים (מה פרופסורים, פקולטות שלמות) ולתחזוק כלי תקשורת שנרכשו לעניין כבר מזמן, והעיתונאים שם עסוקים בעיקר בהמצאת כל מיני סיפורים שיטשטשו את האמת.

תעשיית הנראטיבים.

לוגיות ואיזמים.

*****

אז סוריה ועיראק נחרבות, ועוד כמה מדינות סובלות, מאות אלפי אנשים מתים, נפצעים, נעקרים, נהרסים.

כבר כמה שנים.

ואם לדייק יותר: כבר 115 שנים, ממתי שגילו פה את הנפט, שהפך לבירכת הצ'יפים ושותפיהם מקרוב ומרחוק, אך לקללת האינדיאנים המקומיים.

20140907_190435

הטנדרים של דאעש בתנועה: הצבאות הפרטיים של הצ'יפים המקומיים

ודי מצחיק, שכל זה קורה גם בזמן שכל מדינות העולם שותפות באו"ם, יעני ב"אומות המאוחדות". נא לחשוב רגע על המושג בהקשר של המזרח התיכון.

אומות מאוחדות במה? בהרס של מדינות ובטבח בהמונים למען הרווחים או ההשפעה או איזה חזון דתי?

ובאשר לאומות המזרח התיכון עצמו, במה הן מאוחדות? בביצוע מטורלל של הרס עצמי? ועוד בשותפות עם החמדנים מאיראן או מצרפת?

*****

ומצחיק לא פחות, שבראש המעצמה העשירה והחזקה ביותר בעולם, ניצב עכשיו פיסניק מוצהר, שמעולם עוד לא היה כמוהו בעמדה כזאת.

אני זוכר שבסוף המילניום שיצא, כתבתי על מי שהיה, לדעתי, "איש המאה" של המאה ה-20. בחרתי במי שהיה שליטה של ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב, האיש שפירק את הדיקטטורה הקומוניסטית המיותרת ובאותה הזדמנות פירק את האיום במלחמה גרעינית בין שתי האידיאולוגיות.

והנה, גורבצ'וב  זה הגיע למעמדו הרם בשיטת ה"אונטריזם". כך קראו הטרוצקיסטים של המאה שעברה לתהליך החדירה של קבוצות אידיאולוגיות קטנות וחשאיות למחצה למפלגות גדולות, תוך שאיפה להשתלט עליהן מבפנים, ובאמצעותן – על המדינה כולה (למשל, מה שניסו הטרוצקיסטים הנ"ל לעשות למפלגת הלייבור בבריטניה, או מה שניסה משה פייגלין לעשות בליכוד).

אז גורבצ'וב (ובעצם גם אשתו המנוחה שהיתה שותפה לדרכו) היווה קבוצת חדירה כזאת. תוך הישענות על מנגנוני המפלגה והשרותים החשאיים, הוא פילס את דרכו לצמרת הגבוהה ביותר – ורק כשהתבסס שם החל במלאכתו.

ונראה לי שברק אובמה, בכמה בחינות, הוא גם כן סוג של "אונטריסט" טרוצקיסטי. איש שכמו גורבצ'וב בזמנו, פילס את דרכו לצמרת בלי לחשוף יותר מדי את כוונותיו,  ומבקש להביא שלום ולהיות ראוי לפרס הנובל שקיבל.

ובגלל זה כתבתי שזה מצחיק.

ואולי המילה המתאימה יותר היא אירוני, שדווקא בתקופת כהונתו של הנשיא הזה, וגם כתוצאה מפעולותיו ומחדליו, הפך המזרח התיכון לתופת גרועה אף יותר ממה שהיתה קודם לכן – הישג לא קטן – והסוף הטוב של "הנראטיב" הזה אינו נראה באופק.

סוריה ועיראק הולכות ונהרסות לנגד עינינו.

בין השאר כי אובמה, פיסניק שכמותו, החליט לתלוש את כוכב השריף מכיס חולצתו, להוציא מנרתיקו את אקדח התופי ולהניחו על השולחן מפורק מכדורים, ולהודיע לעולם ש:

א. תסתדרו בעצמכם. נעלי חיילינו לא יגעו עוד באדמתכם הקדושה. מקסימום נחסל בשבילכם כמה מבוקשים מהאוויר (עד כה כ-1,000 חיסולים בתקופת אובמה, לעומת 40 בתקופת הנשיא הקודם בוש, שבמהלכם נפגעו עוד 9,000 חפים מפשע, וזה בלי להביא בחשבון סתם הפצצות).

ב. אנחנו נספק לכם כמה נשק ואיזה נשק שרק תרצו וגם תחמושת בשפע, כדי שתוכלו להמשיך בתהליך ההסתדרות. אין צורך למהר (יצוא הנשק האמריקאי בתקופת אובמה הוא הגבוה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה).

ג. ורק תביאו לבעלי בריתנו היקרים מאירופה מהנפט ומהגז שלכם, וקצת גם לנו, כל עוד יש לנו צורך.

ד.  אם תרצו בכל זאת לעשות שלום, פעם, אנחנו לרשותכם, כי אני פיסניק.

במסגרת זאת  אפשר להבין, כמובן, את ההסכם עם המשטר האיראני.  הוא עולה בקנה אחד עם ה"תסתדרו בעצמכם" מסעיף א'.

מבחינת סעיף ב', ההסכם הזה הוא הוא מקדם מכירות מעולה של נשק, בינתיים בעיקר קונבנציונלי.

מבחינת סעיף ג' יש אפילו שיפור, עם צירוף הנפט והגז האיראני לשלל.

ומבחינת סעיף ד', השלום?

גם עליו השלום.

*****

וכבר הזכרתי בפוסט קודם את ההסבר היחיד בינתיים, לעיתוי של הבריחה הנוכחית הגדולה מסוריה: בעיקבות הסכם הגרעין שנחתם בווינה הבינו האזרחים הסוריים שהופקרו סופית בידי שותפיו החדשים של אובמה, האיראנים, שעכשיו יהיה להם הרבה יותר כסף לצורכי השמדת העם שהם עוסקים בה במרץ בסוריה ובעיראק.

והאירופאים שהיו שותפים מלאים להסכם הגרעין הזה אוכלים אותה עם מאות אלפי פליטים, בדרך למיליונים.

ואילו ארה"ב של הפיסניק אובמה קלטה 1,500 סורים אומללים.

 

 

 

 

מודעות פרסומת
6 תגובות
  1. מתייחס רק לחלק שקשור באובמה. לתפישתי אובמה חוזר ל'דוקטרינת מונרו'. מה שמדריך אותו: טובת אמריקה לפי השקפת עולמו. מבחינות רבות אובמה הוא ישועה לארה"ב, להיזכר באיזה מצב כלכלי הוא קיבל אותה, ובאיזה מצב הוא מחזיר אותה. אם כל מדיניות הפנים שלו הייתה מיושמת, הפערים בארה"ב היו מצטמצמים במקצת, והרבה יותר אמריקאים היו זוכים לרפואה ציבורית. לחשוב שבחירת אובמה לראשונה דומה לבחירת ראש ממשלה ערבי בישראל. היום זה נראה טבעי שיש לארה"ב נשיא שחור. לקוות שהילרי קלינטון תזכה בנשיאות, ולו רק עקב העובדה שהגיע הזמן לשבור עוד סטיגמות.

    אהבתי

  2. מאחת הבחינות החשובות ביותר, הכלכלה, אובמה קיבל מדינה עם חוב לאומי של 10.5 טריליון דולר, שהיוו בערך 68 אחוזים מהתוצר. בעוד כמה ימים עשוי החוב להגיע ל-18.5 טריליון דולר, גדול בכמה אחוזים מכלל התוצר האמריקאי. תחשוב רק על הריבית. יש כמה מדינות בעולם שהתקציב שלהן קטן מהריבית שמשלמים האמריקאים על החוב שלהם. החוב הלאומי שישאיר אובמה ליורשו בתחילת 2017 יעלה על 20 טריליון דולר (בממוצע מוסיפה מדיניותו הכלכלית של אובמה 1.25 טריליון דולר לחוב בכל שנה). אובמה ישאיר את כלכלתה של המעצמה החשובה בעולם כשהיא ממושכנת לחוב, שחלק גדול ממנו בידי מעצמות אחרות, המתחרות בארה"ב. לכאורה זה נשמע מספרי מקרו, שמה להם ולאזרח הקטן. ובכן – הרבה מאוד. תקרא קצת על דטרויט. חלקים נכבדים מהמרכזים העירוניים האמריקאים עלולים להקלע למצבים מביכים.

    אהבתי

  3. אובמה נבחר לנשיאות ב- 2008, שנת המשבר הכלכלי העולמי. המשבר נוצר כתוצאה ממדיניות הנשיא הקודם בוש. הטיפול שלו בכלכלה האמריקאית, היוותה חלק מהסיבה שזכה לאימון מחודש 4 שנים לאחר מכן. לגבי דטרויט, אני זוכר שבתקופה שדטרויט נפלה לראשונה, חשבתי כי מה שיכול להציל אותה זה משהו כמו קריית הפלדה בעכו. לא עסק כלכלי, אלא עזרת המדינה לתעסוקה במקום מצוקה. ההבדל הדק מאוד בין התפישה הכלכלית הדמוקרטית לרפובליקנית, לא אפשרה לחשוב על דבר דומה. מכל מקום מאז פרוץ הגלובליזציה, מכוניות מורכבות בכל מקום בעולם תחת שם מותג. לפני כמיליון שנה כתב אריק רולו (מצטט מהזיכרון) אחרי סיור שלו ביפן, כי כל העולם המוטורי יקרוס בפני החברות היפניות. הסיבה: הוא ראה את יעילות הרובוטים בהרכבה מול פס היצור האנושי. בארה"ב אפילו לא חלמו אז ללכת בעקבות יפן.
    לגבי החוב לסין, זה מהווה מנוף לחץ תיאורטי. ייתכן כי במציאות, כמו בבדיחה הישנה, בשלב מסוים המלווה לא ישן בלילה ולא הלווה.

    אהבתי

    • עמירם, משבר המשכנתאות שהותיר בוש יכול להסביר טריליון עד טריליון וחצי מתוך תוספת החוב שהביא אובמה. כל יתר הטריליונים – 8 או 9 עד לסוף תקופת כהונתו של אובמה, הם תוצר של המדיניות הכלכלית המופקרת שלו. לפי הערכתי מדובר בפאשלה כלכלית גדולה פי כמה ממשבר המשכנתאות. אובמה עומד להוריש לבא אחריו כלכלה במצב גרוע הרבה יותר מזו שירש.

      אהבתי

  4. המצב היום גם מבחינת שוק התעסוקה האמריקאי טוב מאשר קיבל אובמה. כך גם שוק ההון. ארה"ב ממש לא במצב של יוון.

    אהבתי

  5. חיים סאלאוויציק permalink

    אני עדיין לא מתייאש מדי פעם אני מציץ אולי יש משהו חדש

    Liked by 1 person

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: