Skip to content

ככה דואג לנו בן משפחתנו ברק אובמה?

אוגוסט 31, 2015

ביום שישי האחרון עשה הנשיא האמריקאי ברק אובמה עוד סיבוב על המנהיגים היהודיים בארה"ב, במסגרת מאמציו לגייס יותר משליש מחברי הקונגרס להצבעה בעד הסכם הגרעין. הפעם בשיטת ראיון אינטרנטי מוקלט, כפי שעשה בתחילת החודש ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו.

אחת השיטות שנקט אובמה היתה פניה חמה אל הרגש. ומה יותר מרגש ממשפחה. המשפחתיות, כידוע, היא ערך חשוב ביהדות, וכך יצא שאובמה שב והבטיח למנהיגים היהודיים, שהוא וישראל, או ארה"ב וישראל, או הוא והיהודים האמריקאים – כולנו משפחה אחת גדולה ומאושרת.

"כמו בכל משפחה יש לפעמים חוסר הסכמות ויש חילוקי דעות…כולנו פרו ישראלים. כולנו משפחה…אנחנו חולקים היסטוריה ואינטרסים משותפים, אנחנו משפחה…"

משפחה, משפחה, משפחה.

אז בעניין המשפחתיות יש לי שאלת תם לנשיא אובמה.

נשיא ג'ימי קרטר: מתווך

נשיא ג'ימי קרטר: מתווך (כל הצילומים בפוסט מהוויקיפדיה)

נניח שאיזו אחווה ארית אמריקאית חמושה עד שיניה, אולי עם זיקה לקו-קלוקס-קלאן ועם היסטוריה מוכחת של אלימות רצחנית, מפרסמת, השכם והערב, שבדעתה להתנקש בחייה של מאליה,  בתו הצעירה והחיננית של הנשיא אובמה – אלא אם כן ייענו כמה תביעות שלהם.

סוג של משבר משפחתי.

מה היה הנשיא עושה במקרה כזה?

א. האם היה הנשיא אובמה מגייס משרד עורכי דין מניו-יורק שיתווך בינו ובין האחווה הארית?

מבטיח לאנשי האחווה שתיענה דרישתם בעניין שחרור ממסים עירוניים על משרדיהם?

וזה בתנאי שיתחייבו כי לא ישתמשו בטילים מונחים נגד טנקים – אלא בנשק קל בלבד – לצורך ההתנקשות שהם מתכננים בבתו של הנשיא, מאליה?

כל התנאים האלה – במשך 15 השנים הקרובות, ואחר-כך אלוהים גדול.

ב. שאולי היה הנשיא אובמה מכנס את ראשי המערכת המשפטית (כולל ה-FBI) והמשטרתית, וגם את אנשי מערכות הביון, ואומר להם בפשטות:

"אני רוצה את כל האחווה הארית המזורגגת הזאת בבית הכלא מחר בבוקר, או בבית הקברות, או שיעופו פה כמה ראשים!!!"

אז איך לדעתכם היה נוהג איש משפחה למופת כמו ברק אובמה?

כמו בחלופה א'?

או כמו בחלופה ב'?

לי נראה, שהיה נוהג כמו בחלופה ב'.

אז למה, כשמדובר במשפחה הישראלית שלו, נוהג איש המשפחה אובמה כמו בחלופה א'?

שולח לצורכי "פיקוח" איזו סוכנות מצ'וקמקת של האו"ם, שגם בזכות מחדליה הגיעה איראן למצב של מדינת סף גרעינית? מסכים שאיראן תמשיך בנסיונותיה להשמיד את ישראל וגם משחרר לה בוכטה אדירה של דולרים שחלק מהם יפנו למטרה הקדושה הזאת?

באמת נראה לכם שאובמה, מבחינתנו, הוא "משפחה", כמו שאנחנו מבחינתו, לדבריו?

*****

שמעתי בתחילת השבוע שעבר את האלוף (במיל.) הפרופ'  יצחק בן ישראל, פרשן לענייני ביטחון, בעניין ההסכם עם איראן. בן ישראל דיווח לנו בגאווה שהוא קרא את כל ההסכם, ומבחינתו ההסכם בסדר.  כולל כל הסעיפים על הפיקוח, הטעים האלוף-פרופסור, והוא בכלל לא בטוח שמבקרי ההסכם גם הם היו חרוצים כמוהו, וקראו הכל.

אלוף-פרופסור בן ישראל: קרא הכל ולא יודע כלום

אלוף-פרופסור בן ישראל: קרא הכל ולא יודע כלום

בן ישראל  חושב שאנחנו מטומטמים.

מכיוון שהשדרנית שראיינה אותו לא שאלה שאלת המשך מתבקשת, היתכן שהוא צודק?

והנה השאלה שאני הייתי שואל את כבוד המומחה.

על מי אתה בא לעבוד, פרופסור?

מה זה עוזר לך שקראת את כל ההסכם, כולל סעיפי הפיקוח –

– כשעיקרו של ההסכם סודי וחסוי, לא רק מפניך, אלוף-פרופסור – אלא גם מפני כל המעצמות שהגיעו להסכם הזה בווינה, הן וממשלותיהן (כזכור, הודיע שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, בהופיעו לפני ועדה של הקונגרס, כי הסעיפים הסודיים בהסכם אינם ידועים לו) – חוץ מממשלה אחת:

הממשלה האיראנית.

רק היא יודעת מה יש בסעיפים הסודיים שבינה ובין סוכנות הגרעין של האו"ם.

רק היא יודעת מדוע הסעיפים האלה סודיים.

לנו נותר רק לנחש.

והנה הניחוש שלי:

הסעיפים האלה הם סודיים, כדי להסתיר את העובדה המצערת, שהאיראנים עובדים עלינו בעיניים. הם מקבלים את הכסף – הסרת הסנקציות – ולא נותנים דבר חוץ מהבטחות ריקות.

הסעיפים הסודיים מבטיחים, לדעתי,  שהאיראנים לעולם לא ייתפסו  בעבירה על הדיברה ה-11 – שאסור להיתפס בעבירה.

כל זה כי ההסכם חייב להצליח.

מאותה סיבה – קיומם של הסעיפים הסודיים הנוגעים לשאלת הפיקוח – גם ההצבעה בסנאט ובבית המחוקקים האמריקאי היא עבודה בעיניים.

נשיא ביל קלינטון: המרומה

נשיא ביל קלינטון: המרומה

גם נבחרי הקונגרס על שני בתיו, המצביעים בעד ההסכם הזה, אינם יודעים על מה הם מצביעים.

וגם הנשיא האמריקאי אובמה, בן משפחתנו, אינו יודע מה הוא סח כשהוא חוזר ומבטיח שהכל יהיה בסדר, ושההסכם מבטיח שאיראן לא תוכל להפר אותו מבלי להיענש.

כי הכל תלוי בסעיפים הסודיים האלה, בין הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם (שכבר פישלה בגדול בעבר בקשר לאיראנים) ובין המשטר של ההיאטוללות באיראן (שכבר רימה בגדול את הסוכנות של האו"ם ושאר העולם).

לכן ההסכם הוא בדיחה.

וחברי הקונגרס על שני בתיו, המבטיחים את קולותיהם לנשיא, הופכים את עצמם לבדיחה.

*****

וזו אינה הבדיחה הראשונה מהסוג הזה, בהשתתפותו הפעילה של הבית הלבן.

לפני שבוע התחולל עוד משבר עונתי במזרח הרחוק, בין שתי הקוריאות, אחת מהן מצויידת בנשק גרעיני.

מעין הצגת תכלית קטנה, למה שעלול לקרות בגדול במזרח התיכון שבו יש משטר קנאי המצוייד בנשק גרעיני.

משטר טוטאליטרי, תלייני ורצחני – אפילו כלפי אזרחיו שלו.  משטר הנשען על כידוני הצבא ומכשירי העינויים של המשטרה החשאית, שחיי אזרחיו או אזרחי המדינות השכנות כאין וכאפס הם בעיניו.

משטר עם אידיאולוגיה חובקת-עולם, ומה זה משנה היא קומוניסטית או איראנו-שיעית.

אין זה סוד, שהנשק הגרעיני הגיע לידי משטר כזה בקוריאה הצפונית, בגלל מחדל חמור של נשיא קודם של ארה"ב, ביל קלינטון. גם הוא חתם בתמימות רבה הסכם שאינו כולל אפשרויות ממשיות של פיקוח.

והתוצאה ידועה.

חתן פרס נובל לשלום אל-בראדעי: מאמצים

חתן פרס נובל לשלום אל-בראדעי: "ייעשה באופן בטוח"

שליחו של קלינטון לשיחות היה הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר. הוא נפגש עם הפטריק קים התורן מצפון קוריאה. התוצאה היתה ההסכם של  אוקטובר 1994, שבגינו הוענק פרס נובל לשלום (הסיפור המלא ב-NRG) לסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית ולמי שעמד בראשה, ד"ר מוחמד אל-בראדעי, בעקבות "פעילותם הנחרצת למניעת שימוש צבאי בטכנולוגיות גרעיניות, ועל מאמציהם להבטיח שהשימוש באנרגיה גרעינית לצורכי שלום ייעשה באופן בטוח".

עוד אחד מאותם פרסי נובל לשלום, העמוסים ב-Wishful Thinking  מפגר ודבילי, מתוצרת האקדמיה הסקנדינבית.

וכך, בשעה שהבית הלבן והאו"ם חגגו את הצלחת "מאמציהם להבטיח שהשימוש באנרגיה גרעינית לצורכי שלום ייעשה באופן בטוח", ובשעה שהקומוניסטים של צפון קוריאה קיבלו מיליארדי דולרים רבים בתור סיוע לארצם והענייה, הם המשיכו בשלהם.

כי בפועל לא היה פיקוח. הסקנדינבים, האמריקאים והאו"ם האמינו ברצונם הטוב של בני שושלת קים. עד שלבסוף ערכו הצפון-קוריאנים ניסויים גרעיניים מוצלחים במאי ובאוקטובר 2006.

כנראה שניסו פעם אחת פצצת פלוטוניום, ופעם שניה פצצת אורניום – ונגמר הסיפור.

ושלא תחשבו שלא היו אזהרות.

הנה למשל מה שאמר כתב החוץ של ערוץ 1, דוד ויצטום עוד ב-1994: "התרגיל הצפון קוריאני הצליח. ביל קלינטון, נשיא אמריקאי חלש ואחוז משברים נתלה בדברי הפיוס המרגיעים של קרטר".

אבל ה"ניו יורק טיימס" היה כמובן בעד ההסכם.

כמו גם עכשיו.

וגם זה חלק מהבדיחה.

 

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: