תקציב הביטחון/ דו"ח המבקר, קונצרן כור וההסכם הגרעיני עם איראן

כשהייתי כתב כלכלי מתחיל אי שם בתחילת האייטיז, היה צבי קליין (טימור) ז"ל מורי ורבי, בעיקר בהילכות קריאת תקציבים ומאזנים (שזה בערך אותו דבר מבחינת הטריקים והשטיקים). קליין היה העורך הכלכלי של "על המשמר" עליו השלום, ואחר כך גם העורך הראשי של העיתון, בעקבות סבר פלוצקר. איש חריף וחביב מאוד, והרבה צחוקים.

צבי טימור (קליין) ז"ל: מאזנים ותקציבים

פעם, כשכבר הייתי פרי-לאנסר, הזמינו אצלי כתבה על קונצרן "כור" ההסתדרותי, הענק התעשייתי של ישראל, עם עשרות רבות של מפעלים ורבבות עובדים. באופן טבעי ביקשתי מצבי עצה, מה לשאול. "תשאל על התכנון", אמר לי צבי בין שאכטה לשאכטה מהסיגריה, או בין שלוק לשלוק מהחריף, או שניהם.

אז נפגשתי עם יו"ר מועצת המנהלים דאז נפתלי בלומנטל, וגם עם המנכ"ל מאיר עמית, שנפטר לפני שנים אחדות. לשניהם היתה אותה תשובה לשאלתי. בקונצרן ההסתדרותי הענק לא היה קיים דבר כזה, תכנון. לא במישור הקונצרני, וגם לא במישור המפעלי. שום דבר. לא לשנתיים ולא לחמש שנים, ובטח לא ליותר. הכל התנהל שם מהיד לפה, מהיום למחר, שנה אחרי שנה. שום התייחסות למה שעלול לקרות בגלל הכניסה של סין המתעוררת לתעשיית הטכסטיל או כלי הבית. שום התייחסות לענף האלקטרוניקה המתפתח. כלום.

אז מה הפלא שלא חלפו יותר מכמה שנים עד שהקונצרן הזה קרס בסוף האייטיז תחת עולם של הפסדים אדירים,  עבר תחת ידיו של נוחי דנקנר הידוע וסופו שנבלעו שאריותיו הקטנות ב"דיסקונט השקעות".

בדיעבד, היה נדמה לי שהמנכ"ל עמית בכלל הופתע מעצם השאלה, כמו שנדמה לי שבלומנטל הוא זה שהעיר את תשומת ליבו של המנטור שלי קליין לסוגיה, ובעצם שתל את השאלה אצלי כדי שיוכל לבקר מצידו את המנכ"ל שהיה שייך לאגף אחר במפלגה (מפא"י-המערך-העבודה).

אבל כל זה חוכמת הבדיעבד.

*****

הבעייה הקשה הזאת – חוסר תכנון – לא קיימת כידוע בצה"ל. תכנונים דו-שנתיים, תלת-שנתיים, תכניות חומש ותכנונים רב-שנתיים הם לחם חוקם של צה"ל ושל תקציב הביטחון מזה שנים. מיטב המוחות, הטובות שבוועדות, הנשגבים שבאגפים – כולם עסוקים היו ועסוקים הינם ועסוקים יהיו בניירות האלה, עשרות, מאות ואלפי עמודים שמהם אפשר לדעת כמעט בוודאות מה הולך לקרות בחיל חימוש בשנת 2018, ואיך ייראה חיל הים ב-2021. מה יקרה בימ"חים במרוצת 2016-2026, ואילו מסוקים מתקדמים יירכשו מחברת לוקהיד-מרטין-רייטון בשנת 2022, כולל הערכת מחיר.

רק מה, בעייה קטנה, כפי שמתברר מהדו"ח האחרון של מבקר המדינה:

אין פיקוח.

ומה שווה תכנון מפורט ומעולה בלי פיקוח על הביצוע, זה הרי ידוע לכל.

*****

שהרי זו בדיוק הבעייה של ההסכם הגרעיני המגוחך מווינה, זה שרקמו הנשיא האמריקאי ברק אובמה ונציגיו החייכניים והחביבים של המשטר הרצחני מאיראן. גם שם, כמו בתכנונים הרב-שנתיים של צה"ל שלנו, יש "מתווה" נהדר, המגדיר בפרטי-פרטים מה הולך לקרות בכל שנה ושנה בעשור עד שניים הקרובים. בעוד 8 שנים כבר תוכל איראן לרכוש טילים ארוכי טווח. בעוד 12 שנים היא תשוחרר מההגבלות המוטלות עליה לפי סעיפים 7 קו-נטוי B ן-9 B. וגם בשנת  2525 היא עדיין לא תוכל להרכיב פצצה, כי לפי סעיף 17-C…וכן הלאה.

רק מה?

שבעצם אין שום מנגנון רציני של פיקוח על ביצוע ההסכם על ידי הצד האיראני.

ואיך יודעים שאין פיקוח למרות שבהסכם כתוב שיש פיקוח?

א. בגלל שכל ההסכמים בקשר לפיקוח כוללים המוני סעיפים סודיים.

ב. בגלל שנותנים לחתול שומר על השמנת. אם איראן היא זו שתהיה אחראית להביא את דגימות הקרקע מהבסיס הצבאי שלה בפארצ'ון, שהוא האתר הסביר ביותר להפרות חמורות מצד איראן (סעיף סודי שנחשף) – אז תהיו בטוחים שאין פיקוח, למרות שכתוב שיש. אם לפקחים מטעם האו"ם יותר להגיע לאתרים חשודים רק אחרי 24 ימים (ויש הטוענים שיותר) ואינספור ועדות – תהיו בטוחים שאין פיקוח.

הסכם דמיקולו.

*****

ואותו דבר הפיקוח  מטעם צה"ל על התכנית הרב-שנתית שלו, שאושרה על ידי הממשלה והכנסת, כמובן.

הנה, מבקר המדינה יוסף שפירא (שמיום ליום הוא חביב עלי יותר) מגלה: לפי התכנון "הרב-שנתי" היו אמורים להיחסך 10 מיליארדי שקלים מהתקציב. אבל נחסכו רק 38% מהסכום הזה. וגם זה לפי הנתונים שנמסרו למשרד המבקר על ידי צה"ל עצמו, כמובן (בדיוק כמו דגימות הקרקע שהאיראנים אמורים למסור כדי לחשוף את אשמתם.) לכן אני מפקפק מאוד גם בנתון הזה.

מבקר יוסף שפירא: אין פיקוח

ולמה? כי, גם זאת מגלה מבקר המדינה, בניגוד מוחלט לגמרי למה שהיה מתוכנן ב"רב-שנתית" של צה"ל, דהיינו, שיהיה קיצוץ במספר אנשי הקבע – דווקא חל גידול – אפילו לא קיפאון, אלא גידול – במספר משרתי הקבע בתקופה האמורה. אז מותר לפקפק בנתונים על חיסכון בתקציב כשבהכרח חל גידול בסעיף ההוצאה העיקרי – שכר משרתי הקבע והתנאים שלהם?

ולמה כל זה אפשרי? דהיינו תכנית רב-שנתית דמיקולו, ו"פיקוח" שכלל אינו פיקוח?

גם זה בדיוק מאותה סיבה המתקיימת גם בהסכם הגרעין מווינה:

כי נותנים לחתול לשמור על השמנת.

וגם זה מתברר מדו"ח המבקר שלנו: הנה, מינו בצה"ל ועדה שתפקח על ביצוע התכנית והתקציב, וגם בראשות קצין בכיר. אבל חיש קל הוחלף הקצין הבכיר בקצין בכיר פחות,  שגם פרש די מהר מצה"ל ופשוט "לא הספיק" לכנס את ועדת "הפיקוח" החשובה כדי שתעסוק במה שהיא אמורה לבצע. ומכיוון שחלק גדול מאוד בתכניות ארוכות הטווח האלה מורכב מכל מיני סעיפים סודיים, אז שום דבר ממחדלי הפיקוח גם לא מתגלה.

ותהיו בטוחים שממש באותה שיטה יפעל גם "הפיקוח" מטעם אובמה והייאטוללה חמינאי על ההסכם מווינה.

ככה זה כשהחתולים שומרים על השמנת.

*****

ברור לגמרי מדוע המצב הזה – תכנית רב-שנתית וחוסר פיקוח, נוח כל-כך לבעלי ההסכם מווינה, כמו למשרד הביטחון ולצה"ל.

התכנית הרב-שנתית מאפשרת לאיראנים לקבל מהר מאוד 150 מיליארדי דולרים, בלי לתת בפועל יותר מאשר הבטחות די מעורפלות לעתיד.

וכך גם צה"ל, שהן לפי מסקנות ועדת ברודט הרב שנתיות,  והן לפי מסקנות ועדת לוקר הרב שנתיות, זוכה קודם כל לגידול של מיליארדים בתקציב – תמורת הבטחות שלא התממשו (על פי דו"ח המבקר) להביא לחיסכון וייעול.

ועכשיו, בהתייחס לדו"ח לוקר, אפילו מההבטחות לעתיד מנסים להתחמק – בלי לוותר על הגידול בתקציב.

*****

נשאר לנו לראות מה, בסופו של דבר, יזיק יותר לביטחונה של ישראל:

הסכם הגרעין המגוחך בין המעצמות לאיראן – או שיטת צה"ל לטיפול בתכניותיו הרב-שנתיות.

נא שיהיה ברור. כאשר צה"ל מגלה לפתע כי הוא נותר בלי כסף לאימונים של אנשי המילואים, זה בגלל השיטה הזאת של "הפיקוח" (כלומר, אי-הפיקוח) על ביצוע התקציבים במסגרת התכניות הרב-שנתיות.

כאשר חוסכים ברכש של אמצעי לחימה, או בהקמת יחידות יעודיות למלחמה בתנאי השטח של עזה (ובמקום זאת מרכיבים יחידה כזאת מאוסף של סיירות קיימות) – זה בגלל שמינו קצין זוטר יחסית לוועדת "הפיקוח" שלא מקיימת ישיבות, כך שהביזבוז על מה שלא חיוני – נמשך.

זה בגלל שיטת החתול השומר על השמנת, ולא מותיר ממנה דבר.