Skip to content

נאום אובמה על הסכם הגרעין/ גם בבית הלבן נותנים לחתולים לשמור על השמנת?

אוגוסט 5, 2015
נשיא ברק אובמה: כמו קנדי, או להיפך ממנו?

נשיא ברק אובמה: כמו קנדי, או להיפך ממנו?

כמה הערות מקדימות על נאום אובמה הערב.

  1. קודם כל אחת כללית. נאום דומה מאוד לנאום שנשא הערב הנשיא האמריקאי ברק אובמה היה יכול הנשיא ביל קלינטון לשאת בסתיו של שנת 1994, אחרי שנחתם ההסכם עם קוריאה הצפונית, אילו היה מישהו מעלה על דעתו שיש אפשרות כי המשטר שם עלול להפר את ההסכם. אך איש לא חשב אז שנשיא אמריקאי יכול לחתום על הסכם כה רשלני, ואיש לא חשב שהמשטר הקומוניסטי של קוריאה הצפונית יעשה צחוק בקלות כזאת מהמעצמה הגדולה בעולם. אבל עכשיו אנחנו חכמים יותר. כבר יודעים שנשיא אמריקאי יכול לפשל בגדול, וכבר יודעים שמשטר רצחני הנשלט על ידי אידיאולוגיה קנאית אינו פועל על פי עולם הערכים של ליברלים אמריקאים מהמפלגה הדמוקרטית.
  2. אובמה נתלה באילן גדול: הנשיא ג'ון קנדי והדרך שבה פתר את משבר הטילים מול ברית המועצות וקובה באוקטובר 1962. אובמה  הצביע על אותו הסכם כנצחון הגישה הדיפלומטית שנקט קנדי, כדגם לגישה שגם הוא נקט בה מול איראן. זוהי כמובן הטעייה גמורה. קנדי נקט במשבר הזה מדיניות ברורה של "ספינות תותחים". ספינות הקרב של הצי האמריקאי חסמו את דרכן של מובילות הטילים הסובייטיות לקובה. ההסכם שהושג כתוצאה מכך ייצג התקפלות מוחלטת של המדיניות הסובייטית שגרסה הצבת טילים גרעיניים בסמוך לחופי ארה"ב. זה בלי צורך בדיונים מפרכים ובהסכם הכולל פקחים שלא מפקחים (המשבר נמשך 13 ימים). אובמה הבהיר לאורך כל הדרך שהוא אינו רוצה במדיניות של ספינות תותחים. הוא דיבר באופן לגמרי כללי על "כל האמצעים כולל הפעלת כוח צבאי" אבל מיהר להסביר, גם לאיראנים, וגם בנאום הערב, שאינו באמת מתכוון לכך. האיראנים שהבינו בדיוק עם מי ועם מה יש להם עסק, אמנם לא נהגו כמו הסובייטים ב-1962. הם קיבלו את הסרת הסנקציות, ונתנו – הבטחות, הבטחות, הבטחות.
  3.  אובמה טען בנאום שהתנהגותם של האיראנים במרוצת הדיונים הארוכים לקראת ההסכם פוגעת אנושות בטיעון של מתנגדי ההסכם. עובדה, אומר אובמה, הם כיבדו את התחיבויותיהם במהלך הדיונים. זהו טיעון מגוחך. ברור שכל עוד אין להם הסכם ביד, כל עוד אין הסנקציות מוסרות והכסף עדיין אינו זורם לכיוונם, עשו האיראנים כל מה שצריך כדי שלא לפגוע בהתקדמות המשא ומתן לקראת החתימה על ההסכם והסרת הסנקציות, שהיא עניינם. דוגמא להתנהגות דומה מצידם באה אחרי הפלישה האמריקאית לעיראק בתחילת העשור הקודם. אז חששו האיראנים שהנשיא בוש יפלוש גם לארצם כדי לעצור את תכניתם הגרעינית, והקפיאו אותה זמנית. המודיעין האמריקאי טעה לחשוב (טעות אחת מני רבות) שהם ביטלו את תכניתם הגרעינית. לא היה ולא נברא. ברגע שהבינו האיראנים שארה"ב אינה עומדת להטריד אותם, הם המשיכו בתוכניתם כמו כלום.  המבחן לכוונותיו של משטר ההייאטוללות יבוא רק אחרי שיקבלו את הכסף שהם ממתינים לו (בקיץ 2016).
  4. ההסברים של אובמה בדבר המגבלות שהוטלו על איראן בדרכה אל הפצצה, לאורך 10 או 15 השנים הבאות, בעייתיים ביותר בנקודה המרכזית: כי הם נשענים על ההבטחות של האיראנים, ולא על פיקוח ממשי. מכל מה שהתברר עד כה על הפיקוח, כולל קצת דליפות מהחלקים הסודיים (למה בכלל יש חלקים סודיים? כדי שלא נצחק צחוק פרוע עוד יותר?) ברור שהפיקוח הוא בדיחה. 24 ימים עד להגעת פקחים לשטח? האיראנים בעצמם יהיו אחראים על הצגת דגימות הקרקע משטחים החשודים בפעילות רדיואקטיבית אסורה? 150 פקחים של האו"ם על שטח של 1.65 מיליון קמ"ר? גם בבית הלבן נותנים לחתולי הבית לשמור על השמנת?
  5. אחד הטיעונים המדהימים ביותר, הוא הטיעון של אובמה בדבר התמיכה הכללית בהסכם, עם יוצאת אחת מהכלל – ישראל הסרבנית. נו באמת. על כמה מדינות מאיימת איראן בהשמדה? כמה ספרים כתב הייאטוללה עלי חמינאי על השמדת ניקאראגווה? אני שונא השוואות להסכם מינכן, אבל לא יכול להימנע מאחת עכשיו. זה כאילו שנוויל צ'מברליין היה מסביר לפרלמנט ולבית הלורדים שההסכם טוב, עובדה שרק צ'כיה מתנגדת לו.
  6. דומה לכך גם הקינה של אובמה על תוצאותיה הנוראות של המלחמה, שההסכם הדיפלומטי שלו אמור למנוע אותה. כבר עכשיו ברור שההסכם יביא לחימוש קונבנציונלי חסר תקדים של כל הכוחות הלוחמים במזרח התיכון. ואקדחים התלויים פה על הקיר, תמיד יורים. ומילה אחת לא אמר אובמה על החימוש הגרעיני האפשרי של מדינות נוספות במזרח התיכון. הסכם שאין אפשרות לפקח על קיומו על ידי הצד התוקפן, לא רק שלא ימנע מלחמה – הוא יעצים את המלחמה הבאה שבעתיים.
  7. אובמה ניסה להמעיט בחשיבותן של הקריאות מסוג "מוות לאמריקה" הנשמעות באיראן מעשה יום-יום. מעצמות, הוא אמר, לא צריכות להגיב על "דיבורים", וגרף מחיאות כפיים. אלא ש"הדיבורים" האלה הם לא סתם קריאות של קיצוניים מוסתים בהפגנות. אלה הם הדיבורים של השלטון הרצחני עצמו. זה השלטון שעימו מבקש אובמה לחתום על ההסכם. זה השלטון שגוזר מוות יום-יום על אלפי עיראקים, סורים ותימנים, וגם תולה אלפי איראנים על מנופים יפאניים מעשה שיגרה. אין טעות נוראה מזילזול בכוונותיו וביכולותיו.
  8. אובמה ערך השוואה בין תקציב ההגנה של ארה"ב ובין תקציב ההגנה של איראן, כדי להוכיח את אפסותו של האיום האיראני. 600 לעומת 15 מיליארד.  כדאי שאובמה ילמד היסטוריה. אם יעשה זאת, יווכח לדעת חיש קל שההפרש בין תקציב ההגנה של ברית המועצות ובין תקציב ההגנה של אפגניסטן בשנות המלחמה שם, היה מוטה הרבה יותר לטובת הסוביטיים ולרעת הטאליבן – והתוצאות ידועות. האימפריה הוכתה שוק על ירך על ידי קצת לוחמים נחושים. ארמיה אדירה פשוט ברחה. נכון שהאמריקאים עזרו לאפגנים. נו? והרוסים והסינים לא עוזרים לאיראנים?
  9. בהתייחסו לטיעונים שמעלה נתניהו, אמר אובמה שהוא יודע ש"קל לנגן על פחדים", ושכח שהוא עצמו עשה אותו דבר כשהציג את ההסכם הבלתי-ניתן-לפיקוח הזה כמה שאמור למנוע מלחמה.
  10. באותו עניין קרא אובמה לנבחרים האמריקאים בקונגרס (וכיוון כמובן לרפובליקאים) "להניח בצד את השיקולים הפוליטיים" בבואם לדון בהסכם. כביכול יש סוג אחד ראוי של שיקולים – ענייניים – וסוג שני שאינו ראוי – פוליטיים. מצחיק, אבל ערב קודם השתמש נתניהו באותו נימוק בדיוק כשפנה לצירים הדמוקרטים בקונגרס על שני בתיו.
  11. אובמה חוזר שוב ושוב על אמירתו, שהוא מאתגר את מתנגדי ההסכם, להציע משהו עדיף. אבל את כל ההצעות מהסוג הזה הוא דוחה על הסף כבלתי ריאליות.  ברור. כשהנשיא רוצה בכל מאודו לחתום על הסכם, למרות שאי אפשר לפקח על ביצועו, וכולו תלוי ברצון הטוב של המשטר הרצחני והקנאי באיראן  – הרי שכל הצעה אחרת היא "בלתי ריאלית" מיסודה.
מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. בנוגע למה שכתבת בסעיף 5: כאן מדובר בשקר גס של הנשיא אובמה. למעשה לא רק ישראל אלא כל המדינות שנמצאות בסביבה של איראן מתנגדות להסכם הזה. זוהי אולי הפעם הראשונה שיש הסכמה מוחלטת בין ישראל לסעודיה.

    אהבתי

    • זה נכון, וכנראה גם חלק מהנסיכויות והאמירויות לא משתגעות על ההסכם. ומן הסתם גם לא טורקיה ומצרים. אבל אובמה נתלה באמירות הרישמיות של הממשלות והשליטים שם, שמבטאים תמיכה מעושה בהסכם.

      אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: