Skip to content

בלי מילים

אוגוסט 3, 2015

כשאני רואה מה שעושים העושים, אני חושב שמוטב לחדול.

כשאני שומע וקורא את דבר הדוברים,  הכי טוב שאשתוק.

כשאני נפעם מהמפורסמים, טוב לי שאעלם.

כשהיורה רותחת, טוב המקום בצל.

בחוץ המון אוכלי נבלות ומחרחרי מלחמה, שמחים להרע ומהירים להציק, מונעים מאנרגיות של שנאה ואלימות, מסיתים את התמימים מהם, יהודים או ערבים, להשליך אבן, לירות פצמר, לזרוק גפרור ולסכן את נפשם למען צילום תועבה זוועתי, השווה בשביל אוכלי הנבלות  גם אלף מילים בתשלום ובלי טרחה מרובה.

תעריף של מילים ודם, מחיר השורה כמחיר הטיפה.

הכל בשם איזו כנסיה דתית או חילונית שוחרת טוב כביכול.

ואחר כך צוהלים אילי המילה למראה התוצאות המחרידות והמדממות של הסתתם.

התמימים התפתו וביצעו את זממם.

המסיתים רוחצים בניקיון כפיהם בעזרת סבונים של חופש הביטוי, הדימוקרטיה והמפלגה, ומברשות של הציווי הלאומי ורצון האל.

ולא מזכירים את המשכורת שהם מקבלים על זה, וממי בדיוק.

או שהם בכלל עושים את זה בהתנדבות והריהם אידיוטים שימושיים.

*****

כבר כמה חודשים לפחות עברו מאז הגיבוב האדיר הקודם של המילים הנדושות שהפטירו אילי-המילה בעקבות איזה אירוע מחריד, עוד אחד מרבים בעשרות השנים של דורנו.

קלישאה רודפת קלישאה ככלב הבית בעקבות חתול הרחוב.

כבר תש כוחם של אילי-המילה לחדש חידושים. הכל כבר היה לנו. מ"הוא נקצר כשיבולת מבכירה בדמי ימיו", ועד "נקמת ילד קטן". מ"צו האומה בעת הקשה הזאת" ועד "הכסדום היינו לעמורה דמינו".

כולם מתאימים לשימוש השמאל ולשימוש הימין כאחד, לפי הנסיבות המתהפכות.

כל כך משעמם כבר.

השיעמום של האנשים החיים הוא סם החיים של מחרחרי השנאה העובדים בתעשיית המוות.

זה מה שעושה להם את זה.

*****

ואני כבר לא מעט שנים שואל את עצמי: מאיפה מגרדים אילי המילה את תעצומות הנפש המופלאות. שוב ושוב לחמם את המנועים כדי להפיק אותן מילים עצמן, אותם רעיונות, אותן תובנות, עם השתדלות להסלים מדי פעם ולפעמים להוריד פרופיל.

הודות למחשב, שבו שמורות לכל איל-מילה הגירסאות הקודמות של אותו אשד מילים מהפעם הקודמת, ממש אין שום סכנה שמי מהם לא יחזור על עצמו.

שוב ושוב.

כל אחד ומסקנותיו הידועות מראש מן הדימום האחרון וזה שקדם. למשל אסכולת "סוף המדינה" הפופולרית (נוסדה ב-1966) של הקיצוניים מימין (אם לא ירסנו את הערבים ואת השמאלנים זה סוף המדינה) ושל הקיצוניים משמאל (אם לא ירסנו את הימין והדתיים זה סוף המדינה).

בלה-בלה, בלה-בלה גדוש שנאה במערכה הראשונה.

וטם-טם דם-דם במערכה השניה.

והעלמות לקראת שקיעה איטית באופק במערכה השלישית.

עד לפעם הבאה שיצוצו התמימים הנענים להסתות של בעלי חופש הביטוי וצו האל.

זה התסריט היחיד של המציאות שמסוגלים להפיק מעצמם סוכני השנאה.

אנשים משעממים וצפויים שכמותם.

*****

אבל מה אני יודע? אולי יש למו"לים ולמנהלי התחנות סקרים סודיים שמהם משתמע שמה שהקוראים אוהבים בעקבות "המקרים המצערים", הוא לקרוא שוב אשדי מילים שכמותם בדיוק הם כבר קראו עשר, או מאה או אלף פעמים בעבר, אשה ואיש לפי גילם?

*****

טוב, מוטב שאסתום כבר. לא בכל דבר אני צריך להתערב.

מה גם, שבצורה זו או אחרת יתכן שכבר כתבתי את התלונה שלעיל, אבל אינני זוכר.

כך שאולי גם אני כבר חוזר על עצמי, אז מה לי כי אלין.

 

 

 

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: