Skip to content

אזולאי, היהדות והרפורמים: שר הדתות שהוצא מהקשרו

יולי 9, 2015

שר הדתות איש ש"ס דוד אזולאי טען שהוא מתקשה לראות ברפורמים יהודים, אבל אחרי קצת גערות הוא נמלט לעיר המקלט הוורבאלית של הפוליטיקאים המפטפטים את את עצמם לדעת וגילה כי "דבריו הוצאו מהקשרם".

הוצאו על ידי מי? רוח הקודש?

אך נראה  כי מי שהוצא מהקשרו הוא דוד אזולאי עצמו, שר דתות, פקיד שלטון, שותף לממשלה חמסנית, שמתיימר לקבוע הלכות בענייני דת ולאום.

*****

עוד לפני שהשתנתה דעתי הפוליטית* לא הייתי מחסידיו הנלהבים של הפרופ' ישעיהו לייבוביץ המנוח, איש שכל הרמת קול צווחנית שלו (והיו המון) באה לכסות, איך לא, על עוד טיעון חלש במיוחד שלו, אחד מרבים.

חבריי (עד היום, בדרך-כלל) השמאליברלים אהבו אותו מאוד, כמובן. לא על שום דתיותו או רעיונותיו בתחום הפילוסופיה, אלא בגלל מטבעות הלשון של יהודי המחמד שלהם  בדבר "עקיבוש", "עקוטל"  ובמיוחד ה"יודו-נאצים", שגרמו להם להשפיך ניטים.

אלה מהשמאליברלים שהואילו להתעניין בענייני דת אהבו גם את השקפותיו בתחום הזה. על פי הנוסח של קפה נטול קופאין, ניסה לייבוביץ המנוח לקמבן אלוהים נטול אלוהות, הדבר הכי קרוב לאתאיזם שאפשר להעלות על הדעת. שאר השמאליברלים, כמעט כולם אתאיסטים גמורים, המתייחסים לאמונה דתית כאל אמונה טפלה, ליהדות כעבודת אלילים, ולאנשים מאמינים כמטומטמים גמורים, היו מוכנים לסלוח ללייבוביץ בזכות ה"יודו נאצים". עד היום תוכלו למצוא מדי פעם, תחת הארי המת ליבוביץ, איזה יהודי-מחמד כזה חי-ובועט של השמאליברלים, סביר שב"הארץ".

כל זה רק הקדמה לכך שבדבר אחד לפחות הסכמתי עם לייבוביץ: שהערבוב של דת ומדינה הנהוג אצלנו, הוא בעיקר לרעת הדת, ומהווה הזנייה שלה, לא פחות.

קל להבין מדוע. המדינה היא הצד החזק בשידוך הזה, כמו ביחס שבין הסרסור ובין הזונה. בידי המדינה מצוי הכוח, ועימו התקציבים, המשרות והמנעמים. המפלגות הדתיות הרוצות לגזור לעצמן  קופון מכל העושר הזה, בעיקר למקורבים ושאריות להמוני המאמינים,  צריכות לעשות הרבה חינדלאך, שאין הרבה קשר בינן ובין מה שדת אמורה להיות – מימסד אמוני. האמונה הולכת לישון בשידוך הזה, בין כל החינדלאך, כמו שהאהבה הולכת לישון ביחס שבין הפרוצה לסרסור או ללקוח, ונשאר רק הגועל נפש. השותפות בין הדת ובין השלטון היא שותפות בין מה שאמור להיות טהור מאין כמוהו – אמונה זכה באלוהים, ובין החמס של כל שלטון, המשיג את הפצ'ה-מצ'ה באיומי אקדח (אל האזרח שלא משלם את המס יבוא שוטרים-אקדוחנים כדי להשליכו  לכלא).

ומן השותפות המושחתת ביסודה הזאת צומחות שחיתויות-המשנה בהמוניהן, של הח"כים הדתיים ושל רבני הקהילות, מהרבנות הראשית ומטה. שחיתויות לא רק בענייני ממונות. הרבה יותר מפעם אחת התברר שרבנים הזוכים למשכורת מידי המדינה החמסנית, אינם סבורים שהם חייבים בכבוד נשות הקהילה או בחוריה. אילו היו מקבלים את שכרם מן הקהילה דלמטה ולא מן הממשלה דלמעלה, בהכרח היו סבורים אחרת.

טבעי שהשמאליברלים ועוד חילוניים יזעקו על "השתלטות הדת" וכיוצא בזה ויצביעו על "גוש אמונים" וההתנחלויות או על כל מיני סממנים של מה שנראה להם ככפייה דתית. אך כל זה כאין וכאפס לעומת מה שעושה השותפות המפוקפקת הזאת לדת.

*****

אז מה יש לנו כאן, במקרה אזולאי? פקיד שלטון ממפלגה דתית שמשכורתו על מנגנון המדינה החמסני ותושביה הנגנבים, בא לקבוע מי מבין הנגנבים האלה (על ידו) זכאי להיקרא יהודי. בעוד הוא עצמו שותף לא תמים לשלטון החמדני במיוחד הזה – ישראל מתחרה בארה"ב, בירת הקפיטליזם החזירי, על המקום הראשון בטבלת המדינות הלא-שוויוניות.

וכך, בעוד הוא שוכח את עיקרי היהדות אחד אחד – דרך ארץ שקדמה לתורה, הדאגה ליתום, לאלמנה ולגר ועוד ועוד – הוא מעז לחלק ציונים ביהדות למי שנגזלים על ידו. הרי ראש מפלגתו בכבודו ובעצמו, אריה דרעי, ביסס את מערכת הבחירות שלו על "השקופים" הללו, מעמד שנוצר במשך עשרות בשנים, שכמעט בכולן היתה מפלגתו של כבוד השר אזולאי שותפה מלאה לשלטון ולמנעמיו.

התמונה מסתבכת במיוחד כשמדובר בדת היהודית, משום שבמקרה שלנו מדובר בערבוב של דת ולאום. שהרי יהודים, לא פחות ממה שהם מהווים דת, הם מהווים לאום – ויוכיחו המוני החילוניים (להוציא אחוזים ספורים מבין השמאליברלים, רובם אידיוטים שימושיים של מישהו מסוגה של אלת-הג'ינס שהוזכרה כבר) הגאים ביהדותם על אף חילוניותם.  והנה בא היבחוש בן הביצה הזה, "שר הדתות", ולא רק שהוא מוציא חלק ממשלמי שכרו מתחום הדת – אלא גם מתחום הלאום. אין גבול לחוצפה.

מן הראוי היה ששר הכלכלה אריה דרעי, איש נבון מאוד, שכמעט שהצבעתי בעדו  בבחירות האחרונות (ומה שמנע ממני היתה הידיעה שבאותה הזדמנות אמצא את עצמי מצביע גם בעד טיפוסים כמו אזולאי זה ואף בעד הדרת נשים), יערוך לחבריו למפלגה איזו סידרת חינוך, ויסביר להם שקודם כל, כלל ראשון בכלכלה בריאה, כמו גם ביהדות, הם חייבים בכבוד משלמי שכרם, כלומר, האזרחים פה, וזה כולל גם יהודים רפורמים, וכמובן גם סתם חילוניים ואפילו ערבים ואפילו נוצרים, שלא לדבר על נשים, ובכלל כל אדם באשר הוא אדם.

—————————————————————————————————————————-

*כלומר, עוד לפני שהתחלתי להחיל אותם קני מידה ביקורתיים על שני צידי המתרס הפוליטי,  ואז התברר לי שימין ושמאל, רק חול וחול, הם בדיוק אותו דבר. כלי שרת מפה ומשם בידי המאיונים העליונים במסגרת הטקטיקה הרווחת של "הפרד ומשול", שעניינה להסיח את דעתם של הפיונים בזיקוקי די-נור פוליטיים בשעה שהם נגנבים על ידי המאיון העליון והסנג'רים שלו מ"הימין" ומ"השמאל" כאחד, עשירים מופלגים אף הם (ביבי-בוז'י-לפיד-בנט-ליברמן-גלאון ועוד, וכמובן הספונסרים שלהם מחו"ל, הקזינואיד שלדון אדלסון ו"ישראל היום" מצד אחד או אלת-הג'ינס אלינור לוי שטראוס ו"הקרן החדשה לישראל" שלה בערך מאותו צד).

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: