הד"ח על "צוק איתן": האו"ם משתף פעולה עם תעשיית המוות של החמאס

היה דו"ח השופט הדרום-אפריקאי גולדסטון על "עופרת יצוקה" ועכשיו דו"ח שאבס הקנדי (שהתחיל)

דובר החמאס אבו זוהרי בטלוויזיה של החמאס ב"צוק איתן"

ומקגאוון-דיוויס  האמריקאית (שסיימה). והמכנה המשותף לשניהם, עם כל ההבדלים –

שיתוף פעולה מלא עם תעשיית המוות של החמאס.

 

שיתוף הפעולה מתבצע בדרך פשוטה ביותר: הדו"חות כלל אינם מזכירים את המונח הזה, "תעשיית המוות", מונח שהוא כולו מתוצרת החמאס, ושהוא התיאור הנאמן ביותר, המציאותי ביותר והאמיתי ביותר של מה שהתבצע בעזה בשני המבצעים האלה, שזכו לשמות צה"ליים מצלצלים, שרק עוזרים להסוות את אופייה האמיתי של האסטרטגיה החמאסית.

ברור ששיתוף הפעולה הזה של האו"ם והחמאס, המתבטא בהעלמת האופי האמיתי והנתעב של מה שמתרחש בעזה, זוכה לשיתוף פעולה נוסף, מצד התקשורת הממוסדת, הרקובה והמושחתת של המערב, וישראל בכלל זה (ודווקא בשכנותינו הערביות, שם יודעים היטב עם מי יש להם עסק, פותחים את הפה).

שיתוף הפעולה מצד התקשורת גם הוא מובן לגמרי,  שהרי תעשיית המוות של החמאס מתורגמת בתקשורת ההמונים לתעשיית סנאף המתחזה כדיווח חדשותי:

גוויות מרוטשות, דם וחלקי אברים, וכמובן שאין לכם דבר המגרה יותר את עורך החדשות בטלוויזיה אירופאית או אמריקאית, או את עורך החדשות בעיתון ישראלי כזה או אחר, מאשר דם ילדים, גוויות של ילדים, קינה של אם, או מאמר רווי בצער והאשמות חריפות של כותב מאמרים, איזה אוכל נבלות תורן המתחזה כאוהב אדם בעודו יצרן תוכן מסוג ב' בתחום הסנאף.

סנאף: "סרט קצר המציג מוות אותנטי וממשי של אדם (שנגרם על ידי רצח) וזאת באופן מפורש, ללא בימוי  של הפעולה או שימוש באפקטים מיוחדים" (מן הוויקיפדיה).

פסולת מוסרית מהדרגה המאוסה ביותר.

החמאס, ועדת האו"ם והתקשורת, הם הצבוע, הנשר והדיה של תעשיית המוות והסנאף המיוצרת בעזה ומופצת בעולם הרחב.

*****

הסופר הלאומי שלנו, אם יש דבר כזה, הלוא הוא עמוס עוז, הביא את הדימוי

הטוב ביותר למה שעושה החמאס בעזה בראיון לטלוויזיה גרמנית בתחילת אוגוסט 2014, בהתייחסו ל"צוק איתן". הוא הפנה שאלה למראיינים ולקהל:

"מה היית עושה לו השכן מעבר לרחוב שלך, היה יושב על המרפסת, מניח את בנו הקטן על ברכיו ומתחיל לירות אש מקלעים לעבר חדר הילדים שלך?"

המראיין הגרמני הקשה:

"האם האנלוגיה של הילד על הברכיים ראויה? עזה מאוכלסת בצפיפות ועמדות החמאס נמצאות באופן נמנע באזורים אזרחיים."

"כן", השיב עוז, "זו האסטרטגיה של החמאס. זאת הסיבה שישראל מפסידה כך או אחרת. ככל שיהיו יותר אזרחים ישראליים פגועים, זה יהיה יותר טוב לחמאס. ככל שיהיו יותר אזרחים פלסטינים פגועים, זה יהיה יותר טוב לחמאס."

שר הפנים של החמאס פתחי חמאד בפברואר 2008

דברים כדורבנות. מה חבל שאיננו שומעים שכמותם בערוץ 1, בערוץ 2, בערוץ 10, ב"ידיעות אחרונות", ב"הארץ".

*****

ואל תחשבו שבעזה עצמה התושבים אינה יודעים את האמת הזאת. איך מנהיגי החמאס וחייליו משחקים בחיי העזתים האומללים. לורנצו קרמונזי האיטלקי היה אחד העיתונאים היחידים שהצליחו להיכנס לעזה בתקופת "עופרת יצוקה", בינואר 2009, וראיין אזרחים עזתיים. הנה דיווח שפרסם בעיתונו, "הקוריירה דלה סרה":

"הם  (אנשי החמאס) ניסו להתגרות בישראלים. לפעמים הם היו רק בני 16 או 17, חמושים במקלעים. הם ידעו שהם חלשים בהרבה (מהישראלים) אבל רצו שהישראלים יירו על הבתים שלנו כדי שיאשימו אותם אחר כך בפשעי מלחמה", אומר אבו-עיסא בן 42, תושב שכונת תל אל הווא.

קרמונזי גם דיווח שדוברי החמאס אינם מדייקים בדיווחים על מספרי ההרוגים שלהם ועל זהותם. הנה הדיווח שלו:

"ייתכן שמספר ההרוגים בעזה הוא 500 או 600 לכל היותר (כשהחמאס,

ובעקבותיו התקשורת המערבית, דיווח על מספר כפול של הרוגים, כמעט כולם זקנים, נשים וילדים), רובם נערים בני 17 עד 23 שגויסו בידי החמאס ששלח אותם לטבח", כך אומר רופא בבית חולים שיפא בעזה, לשליח העיתון האיטלקי "קוריירה דלה סרה".

החמאס למדו את הלקח של קרמונזי היטב, כידוע. העיתונאים שדיווחו מעזה בתקופת "צוק איתן" כתבו מה שכתבו כשקני הקלצ'ניקובים של רנשי החמאס מכוונים אליהם. רק מעטים מהם העזו לספר את האמת כשיצאו מעזה וטווח הקלצ'ניקובים. הם חושבים לחזור לשם כדי לסקר את הטבח הבא.

לכל זה אין זכר בדו"ח של ועדת שאבס-דייוויס.

*****

ברור שמה שידוע לתושבי עזה, ידוע גם לשכנים הערבים של החמאס במדינות הערביות.  בתקופת "צוק איתן" הם האשימו את החמאס בבוטות שהוא "סוחר בדם של פלשתינים".

מי שלא יכול להרשות לעצמו לשתוק, לנוכח ההאשמות של האחים הערבים, ומה שידוע לעזתים. הוא דובר החמאס סמי אבו-זוהרי. הנה מה שאמר בטלוויזיה של החמאס:

"ההתנגדות (כלומר, חמאס) מפארת היום בצורה אמיתית את עמנו

ואומתנו. אנו משלמים מחיר, אבל אנו זוכרים את האחים באלג'יריה, שהיו להם לפחות מליון וחצי שהידים… ב-1945, ביום אחד באלג'יריה נהרגו 45 אלף אלג'יראים. ביום אחד. וזה לא נרשם בהיסטוריה של אלג'יריה כהפקרת דמם של האלג'יראים,  כמו שכמה תבוסתנים מנסים כיום לתאר את מספר השהידים (ההרוגים בעזה) בתור 'סחר בדם הפלשתיני  והפקרת הדם הפלשתיני'… אנו לא מובילים היום את עמנו אל הגרדום, ועומדים ומסתכלים. לא. אנו מובילים את עמנו אל המוות – אני מתכוון, לעימות."

ׁׁׁׁׁׁ(מתוך טלוויזיית אל-אקצא של החמאס, 13/07/2014. תרגום של "מבט לתקשורת הפלשתינית")

ברור למדי: דובר החמאס נותן היתר לארגונו – השלטון בעזה – לספסר בדם תושבי עזה למען המטרה הקדושה.

להוביל את עמם אל המוות – כלומר, לעימות.

והשיטה ידועה.

ולכל זה אין זכר בדו"ח הוועדה מטעם מועצת זכויות האדם של האו"ם. לא היה, לא קרה. ישראל אשמה בפשעי מלחמה. הפשע של החמאס הוא הירי על ישראל, או הואה להורג של "משתפי פעולה עם ישראל".  לא משיכת האש הישראלית אל תושבי עזה כדי שיתאפשר לארגון הטרור הזה הסחר הסיטוני בדמםשל אלה הנתונים למרותו. תעשיית המוות של החמאס – יוק.

*****

האידיאולוגיה הבסיסית של שיטת הלחימה החמאסית – תעשיית המוות של החמאס – נוסחה מוקדם יותר, עוד בפברואר  2008, על ידי פתחי חמאד, מי שהיה חבר הפרלמנט הפלשתיני וגם שר הפנים של ממשלת החמאס בעזה. הנה מה שאמר חמאד בנאום גלוי שזכה לתפוצה המונית:

"העם הפלשתיני פיתח שיטות הרג משלו. המוות אצל העם הפלשתיני הפך לתעשייה, שמצטיינות בה הנשים ומצטיין בה כל מי שעל פני האדמה הזאת. מצטיינים בה הזקנים. מצטיינים בה לוחמי ג'יהאד ומצטיינים בה הילדים. לפיכך הם (הפלשתינים) יצרו מגן אנושי מהנשים, מהילדים, מהזקנים ומלוחמי הג'יהאד כנגד מכונת ההפצצה הציונית. אנו שואפים למוות כשם שאתם שואפים לחיים."  (ערוץ אל-אקצה של החמאס, 29.02.2008, התרגום מתוך "מבט לתקשורת הפלשתינית")  ויש גם ביוטיוב.

אהבת המוות של החמאס לעומת אהבת החיים של היהודים, היא מוטיב חוזר אצל ההנהגה החמאסית, הצריכה להצדיק את האסטרטגיה השפלה והאכזרית שלה כלפי אזרחי עזה.

מנהיג חמאס אסמאעיל הנייה בנאום ב-23 במארס, שבו הכין את עזה למלחמה בקיץ שעבר ("צוק איתן"):"כל מקבלי ההחלטות בפלשתין ומחוצה לה צריכים לקלוט את המסר של העצרת הזאת: אכן אנו עם שאוהב את המוות כפי שאויבינו אוהבים את החיים… גדודי אל-קסאם חנכו אסטרטגיה חדשה בעימות עם הכיבוש הישראלי באמצעות המנהרות…ההתנגדות (החמאס) מסתירה יותר ממה שאתם משערים. כל תוקפנות או צעד אווילי שהכיבוש יעשה הוא ישלם על כך מחיר יקר…מבין ההריסות נגרום רעידת אדמה בתל-אביב." (התרגום של אתר ממר"י, הצילום של הנייה מתוך "מבט לתקשורת הפלשתינית")

ראש הזרוע הצבאית של חמאס מוחמד דף: "אתם (‬הישראלים)‬ נלחמים היום בחיילי האל, שאוהבים את המוות למען אללה כפי שאתם אוהבים את חיים, ומתחרים ביניהם על השהאדה כפי שאתם נסים מפני המוות.

"מי שהיה ראש הזרוע הצבאית של חמאס אחמד ג'עברי, שחוסל על ידי צה"ל: "אנחנו מכשירים דור של גברים שלהוטים למות כפי שהאויב להוט לחיות, ובזכות הדור הזה ננצח." (התרגומים של שני הקטעים האחרונים מתוך "מבט לתקשורת הפלשתינית")

*****

לא מדובר בהתבטאויות מקריות. מדובר באסטרטגיה פוליטית מקיפה, שממנה נגזרה כל טקטיקת המלחמה של החמאס.

לוחמיו ירו מתוך ריכוזי אוכלוסיה. ריכוזים שהם דאגו להם. באיומי נשק הוחשו אזרחים עזתיים לגגות ולסימטאות. אנשי החמאס ירו טילים מתוך הקהל או לידו ונמלטו – אבל דאגו שהאזרחים יישארו במקומם כדי לספוג את האש של צה"ל אל מקור הירי. החמאס ירה מבתי ספר ומקירבת בתי חולים, בתי מלון, ובתי מגורים מאוכלסים. לכל זה אין זכר בדו"ח שאבס-דייוויס. גם לא בדיווחי התקשורת הממוסדת. בטח לא בתור אסטרטגיה וטקטיקה שיטתית שנועדה להביא להרג אזרחים עזתיים בכוונת מכוון.החמאס, האו"ם והתקשורת, שותפים לקשר השתיקה, ושותפים  מלאים לתעשיית המוות והסנאף.דמם של אזרחי עזה מרוח על ידיהם.

*****ברור שמדובר במשחק מכור. החמאס שואף למספר גדול ככל האפשר של הרוגים פלשתינים חפים מפשע, והכי טוב – ילדים.ילדים אהובים במיוחד על תעשיית הסנאף  (נא לקרוא את "הארץ" שלנו). הדיווח על ההרג בעזה מתורגם על ידי התקשורת המערבית, וגם חלק מהישראלית, ל"טבח ישראלי חסר הבחנה". ואחר כך מקימים ועדה או"מית, קודם גולדסטון, עכשיו שאבס-דייוויס, המאשימה את ישראל בפשעי מלחמה – בדיוק כמו שהסביר ללורנצו קרמונזי התושב של מחנה הפליטים העזתי.דו"ח גולדסטון על עופרת יצוקה סלל את הדרך ל"צוק איתן". דמי ההרוגים מעזה – ומישראל – על כפותיו הצחות של השופט גולדסטון.

דו"ח שאבס-מקגאוון דייוויס על צוק איתן סולל את הדרך לטבח הבא בעזה. שהרי החמאס כבר הודיע שהוא מקבל בברכה את הדו"ח הזה. מבחינתו השתלם לגמרי הסחר הפרוע בדם הפלשתינים. החמאס כבר משקיע הון תועפות בצבירת טילים ובבניית מנהרות.

השופטת האמריקאית מרי מקגאוון-דייוויס וחברי הוועדה שלה לא יוכלו לרחוץ בניקיון כפותיהם.

בפוסט הבא: על מקומם של התקשורת ושל הקרנות והעמותות בתעשיית המוות והסנאף