Skip to content

סטטוסים/ מחזה במערכה אחת על רוצח נתעב ואנושי מאוד, בוז לאמנים צבועים, ומה היה קורה אילו

יוני 14, 2015

פוסטים מהפייסבוק מהימים האחרונים

קוטלר אחרי גרבוז

עודד קוטלר שחקן דגול. מגלם בשיטת סטניסלבסקי את הצייר יאיר גרבוז. אמן סוג א'. גזען סוג ג'.

 

מחזה קצר במערכה אחת, מומלץ לתיאטראות חיפאיים, מתאים לכל השפות:

כאבי השיניים של בן הרוצח

(הרוצח הנתעב יושב על מיטתו המכוסה בשמיכת צמר אפורה בתא הכלא. ראשו מונח על ידיו, פניו מיוסרות. ספר שחור מונח על המיטה לידו. מדי פעם בוקעת מפיו יבבה חנוקה. הדלת נפתחת בנקישה רמה המפירה באכזריות את השקט. נכנס סוהר ובידו מגש).
סוהר (בנימה רשמית וקרה): ארוחת ערב.
אסיר: אני לא מסוגל לאכול (מייבב).
סוהר (צונן): לא רוצה, לא צריך. אז לקחת את זה מפה? (מתרכך קצת) או להשאיר לך על השולחן שתאכל אחר כך?
אסיר (פורץ בבכי, כתפיו רועדות, ממלמל משהו לא ברור, ואחר כך): תעשה…מה…שאתה…רוצה…
סוהר (מתרכך עוד קצת): קרה משהו? (מזיז בידו האחת מעט ספרים ומחברות ומניח את המגש עם האוכל במקום שהתפנה) כולם אומרים שהמרק טוב היום. חבל שיתקרר. מה קרה?
אסיר: הודיעו לי…אשתי טילפנה…לאחראי משמרת…לבן שלי…יש כאב שיניים נורא…דלקת מסוכנת…אולי יאשפזו אותו…אני משתגע…לא נותנים לי לדבר איתה…איתו…רציתי לחזק אותם בדבר קדושה…בדבר תורה…מצאתי בדיוק את הפסוקים…(מניח את ידו על הספר השחור) איך אני יכול לאכול כשהבן שלי סובל ככה, וקצרה ידי מלהושיע?
סוהר: אלוהים ירחם. בן כמה הילד?
אסיר: עוד מעט שמונה…(מייבב) אני מרגיש בפה שלי את הכאבים שלו…ילד זך וטהור…מה הוא אשם…(מכה על חזהו בחוזקה) חטאתי, עוויתי…אסור היה לי להביא ילד לעולם בתנאים כאלה…אף פעם לא יראה את אבא שלו בבית…הלב שלי נשבר (מציץ בסוהר מבעד לאצבעותיו הנפרשות מעט) הראיתי לך את התמונה שלו? איה ילד מתוק..יניב שלי…הנה תראה…(מוציא מכיס חולצתו את התצלום ומושיט לסוהר) הוא תמיד על לוח ליבי…הוא ואמו, אשה קדושה…אשתי היקרה…(פורץ בבכי. גופו מתעוות ביבבות רמות).
סוהר (מביט בתמונה ומניח יד מנחמת על כתפו של האסיר): די, די, מה אפשר לעשות. אולי תאכל. זה יחזק אותך. הבן שלך לא ירוויח כלום מזה שאבא שלו ילך לישון רעב. ילד מתוק. תראה איזה חיוך. בדיוק כמו שלך (מחזיר את התמונה. האסיר מנשק אותה ומחזיר לכיסו).
אסיר (בוכה וצוחק חליפות. חיוכו המפורסם עולה על פניו): כמו הבדיחה של הרשלה…או אולי ג'וחא…הזכרת לי…פעם הוא היה באיזה מקום ולא היה אוכל, אז הוא אמר שאם לא יתנו לו משהו לאכול, הוא יעשה מה שאבא שלו היה עושה במקרים כאלה… (בוכה וצוחק. הסוהר מתבונן בו בפליאה)… אז שאלו אותו מה היה אבא שלו עושה…אז הוא אמר (צוחק)…היה הולך לישון רעב…אני משתגע כבר, אם בשעה כזאת אני מספר בדיחות…תסלח לי. יסלח לי האלוהים…(בוכה) הוי, בני יניב, הוי, יניב, יניב…הלוואי שיעברו אלי כל הכאבים שלך…ולא נותנים לי לדבר איתך…אנשים אכזרים.
סוהר: שמע, אולי אני אתן לך את הסלולרי שלי? (שולח יד לכיסו).
אסיר (לרגע מתפתה, מושיט יד, אבל מיד מתחרט): לא, השתגעת? יפטרו אותך. זה בניגוד לתקנות…אתה איש טוב…אתה יודע שמצלמים פה כל הזמן, כל מה שקורה פה. הם יפטרו אותך! זה יגיע לשב"כ ואתה לא תמצא יותר עבודה.
סוהר (בחיוך עצבני, מסתכל אל פינת התקרה, למצלמה): טוב, לא התכוונתי ברצינות. סתם בדיחה, כמו הבדיחה שלך…הולך לישון רעב (צוחק צחוק מלאכותי) חה-חה. אבא של הרשלה…ג'וחא…חה-חה. שמע, אני מצטער על הבן שלך, אבל תאכל משהו, כן? אני משאיר לך. המרק טוב מאוד היום. חבל שיתקרר. אני בטוח שהעניינים יסתדרו עם יניב שלך.
אסיר: אולי תבקש מהאחראי משמרת? רק שיחה אחת. קצרה. דקה. רק לדעת מה קורה? אני משתגע, משתגע. יניב, בני יניב. מי יתן אני תחתיך…יש לי כמה פסוקים…
סוהר (פונה לעבר הדלת, מהסס, מגרד מאחורי אוזנו, מהורהר. מסתובב לעבר האסיר): איזה מצב, איזה מצב. גם אני יש לי ילדים. אני יודע בדיוק מה שאתה מרגיש…כואב הלב…(מהסס שוב. מגרד מאחורי האוזן) תגיד, כבר מזמן רציתי לשאול אותך. אתה לא מתחרט? אתה יודע, על מה שעשית?
אסיר: אתה יודע שאסור לנו להכניס פוליטיקה למחזה הזה…לא יתנו לנו את התמיכה הממשלתית…עזוב את זה עכשיו…השמאלנים ישתגעו מהמחזה הזה גם ככה…כל היפי נפש האלה שרוצים שיתייחסו אלי יותר גרוע מאשר לערבים…בוא נמשיך לדבר על יניב…על השיניים…אסור לנו פוליטיקה…איזה ילד…חיוך מתוק…
(מסך)

בוז לאמנים

עם כל הכבוד להוד מעלת האמנים חותמי העצומה, מדובר פה מבחינתי לא בעניינים כלליים, עקרוניים, כמו דימוקרטיה, חופש הביטוי וכו', אלא בעניין ספציפי ביותר: האם לדעתם של הוד מעלתם עלי לממן במיסים שאני משלם מהכנסתי הדלה הצגה המציגה באור חיובי רוצח נתעב, לא חשובה העדה? הצגה שמעוררת כלפי הרוצח הנתעב רגשות של חמלה ואהדה, הבנה והזדהות? אני מקווה שבכנס המתוכנן הקרוב תינתן תשובה לשאלתי. עד אז ומכיוון שלא נאמר אחרת, מוחזקים בעיני חותמי העצומה, זמנית, לא כאמנים אלא כפוליטרוקים העוסקים בהתרת דם, אם לא בהסתה לרצח – וסבורים שאני אמור לממן את הזוועה הזאת.

בוווווווז.

המדרון החלקלק לעומת חופש הביטוי

עוד על מחאת האמנים. כיצד לדעתכם היו מגיבים "האמנים" ו"אנשי הרוח", או מאמר המערכת של העיתון לאידיוטים שימושיים, אם איזה תיאטרון מקרית ארבע היה מעלה מחזה מכמיר לב על חייו האומללים בכלא של הרוצח הנתעב של ראש הממשלה רבין, וגם זוכה לתמיכה ממשלתית ומוצג בפני תלמידי מערכת החינוך?

ברור שהם היו כותבים משהו כמו: "נפל דבר בישראל…המדרון החלקלק…שימוש מופקר בכספי הציבור…אפרטהייד…פאשיזם…ניאו נאצים…" אבל כשמדובר ברוצח נתעב ערבי שבסך הכל רצח חייל צה"ל, זה פתאום "חופש הביטוי", "דימוקרטיה", "סתימת פיות" ושאר ירקות. חנטרישים שכמותכם. אתם הרי יודעים שאני צודק. כל אחד יודע. אין לכם מפלט אלא בשקרים והתפתלויות מעוררות רחמים.

מודעות פרסומת
4 תגובות
  1. אלעד permalink

    א. אם אנשים מפרשים יצירת אמנות כקריאה לאלימות הבעיה היא במערכת החינוך. מה השלב הבא? תצנזר כל יצירה שיש בה רמז לאלימות כלשהי?
    ב. למיטב ידיעתי האסיר הנדון הורשע בכמה עבירות על ידי בית משפט צבאי, עבירת רצח לא כלולה בהן, במעמד גזר הדין קבע השופט כי היה שותף שווה לרצח, מכיוון שידע על כוונות הרוצחים, הוא מצידו הכחיש מעורבות.

    אהבתי

  2. הפרט שהוסיף אלעד לא היה ידוע לי. אם אלעד יכול לצרף אסמכתא לדבריו אשמח מאוד לתקן אייטם שכתבתי, ובו התייחסתי אל ואליד דקא כרוצח של משה תמם.
    מכל מקום יפה מצד הפוליטיקאים שלא שולחים אמנים לחינוך מחדש, עד שיהיו פודלים מאולפים.

    אהבתי

    • אל תחפז לערוך שינויים על סמך תגובה אידיאולוגיסטית בעליל, עמירם.

      אהבתי

  3. אלעד, הוא הורשע בכך שהוא עמד בראש החוליה שביצעה את הרצח, ושהוא היה היוזם והמתכנן. רחוק מאוד מהאשמה של "ידע ולא סיפר". זה שהוא טוען שהוא חף מפשע זה לא רלוונטי, רוב הרוצחים טוענים שהם חפים מפשע.

    בינתיים, הפוסט הזה הפך מתאוריה למציאות. בפסטיבל ירושלים רוצים להקרין סרט על יגאל עמיר (שימו לב, אף אחד עוד לא מציע להכניס את זה לסל התרבות!). בתגובה, שימון פרס שלנו קם מרבצו ועכשיו הוא מנסה למנוע את ההקרנה. הנה כמה ציטוטים: "לא כל מה שחוקי הוא גם מוסרי". "לתת במה למי שרצח זה לא דמוקרטי ולא מוסרי". "סרט של רוצח רוה"מ זה שימוש ציני בחופש הביטוי". "תחת ערכי חופש הביטוי אסור שיינתן הכשר לסרט על רוצח רוה"מ". "מדובר בסרט תדמית ולא בסרט דוקומנטרי תמים". "מדובר במפעל שנועד להכשיר רוצח מתועב" ועוד ועוד. אני חוזר ומדגיש: אף אחד לא ניסה להכניס את הסרט הזה לסל התרבות! מדובר בסך הכל בהקרנה בפסטיבל.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: