Skip to content

הראיון של "עובדה" עם ברק אובמה: מקום לשתי דאגות

יוני 3, 2015

חייב לומר שיצאתי מודאג מהראיון שערכה אילנה דיין עם הנשיא האמריקאי ברק אובמה במסגרת תכניתה "עובדה" בערוץ 2.

מודאג פעמיים. פעם בנוגע לעמדתו של הנשיא ביחס  לחזית הישראלית-פלשתינית, ופעם בנוגע לעמדתו בסוגיית הגרעין האיראני.

*****

אובמה צודק, כמובן, כשהוא מפקפק באמינותו של ראש הממשלה שלנו בנימין נתניהו. זה שפעם אחת לפני הבחירות, כדי לשתות את הקולות של נפתלי בנט ומפלגתו, חזר בו  מ"נאום בר אילן"  ומהתמיכה בפתרון שתי המדינות המשתמעת ממנו – ומיד אחרי הבחירות, אחרי שלגם לרווייה וקיבל עליו להרכיב את הממשלה –  חזר לתלם.

אז לאיזה נתניהו יש להאמין? איזו אמינות יש לפוליטיקאי שסוחר במילים ובעמדות, ואינו נאמן להן?

אובמה בוחר להאמין לנתניהו הנוח לו.

נתניהו סרבן המו"מ וסרבן השלום.

נשיא אובמה: רק ייאט

נשיא אובמה: רק ייאט, לא ינטרל

ואותו דבר בעניין הצהרתו האחרת של נתניהו, בדבר המצביעים הערביים וסידורי ההסעה שלהם לקלפיות. זו שנועדה גם היא לצבור קולות, והפעם בצורת העלאת שיעור המצביעים. גם התעלול הזה הצליח, וגם במקרה הזה, לאחר שקיבל את הקולות המצופים, מיהר נתניהו "להצטער אם לא הובן כראוי" או משהו כזה.

ואף במקרה הזה, יכול כל אחד לבחור למי להאמין. לנתניהו של לפני או של אחרי הבחירות.

וגם במקרה הזה בוחר אובמה להאמין באותו נתניהו, העלול לדרדר את ישראל למקומות חשוכים.

ובכל מקרה – לראש הממשלה יש בעייה חמורה של אמינות.

נתניהו הרוויח את הבעייה שלו במו פיו.

*****

הבעייה שלי עם אובמה אחרת. הבעייה היא שהוא מפלה לטובה – ובגדול – את היו"ר-נשיא הפלשתיני מחמוד עבאס, הוא אבו מאזן.

הנה מה שהוא אמר לאילנה דיין:

"ברצוני להבהיר שאף פעם לא הצעתי שישראל תוותר על בטחונה למען שלום ומעולם לא רמזתי שישראל אינה צריכה לדרוש שבכל הסדר של פתרון שתי מדינות תובא בחשבון הסכנה, שמה שנראה כיום כשלטון שוחר שלום ברשות הפלשתינית עלול להפוך לעוין".

המילים המכריעות מסתתרות קצת במשפט המורכב הזה, אבל לא ניתן להתעלם מהן.

"מה שנראה כיום כשלטון שוחר שלום ברשות הפלשתינית."

סליחה, כבוד הנשיא?

מאיפה הבאת את היציאה הזאת?

אנחנו חיים באותו עולם? מבחינים באותה מציאות?

זה מה שנראה לך כ"שלטון שוחר שלום"?

* האם לא היה זה אבו מאזן עצמו, בשיחה איתך עצמך, כבוד הנשיא, בבית הלבן שבוושינגטון, שפוצץ את מה שנודע כיוזמת השלום של אובמה-קרי? זו שהשקת בביקורך הזכור לטוב בירושלים וברמאללה בפתח כהונתך השנייה, ב-2012, אז כשהסרת את הז'אקט לכבוד החום הלודאי, וראש הממשלה שלנו בעקבותיך?

* אפילו שרת המשפטים שלנו, לשעבר, ציפי ליבני, זו שהיתה ממונה על המו"מ מול הפלשתינים, ואינה חשודה באהדת נתניהו, מודה בכך: "השלטון שוחר השלום ברשות הפלשתינית" על פי הניסוח שלך, כבוד הנשיא – הוא זה שפוצץ את המו"מ לשלום.

* האם לא אבו מאזן הוא האיש שכונן ממשלה משותפת עם החמאס?

ארגון טרור על פי הגדרת הממשל שלך עצמך, כבוד הנשיא?

* האם אין זה אבו מאזן שהחליט להעדיף על פני המו"מ מול ישראל, בתיווך אמריקאי, את "האינתיפאדה המדינית" שהוא מנהל נגד ישראל מאז שהוא פוצץ את המו"מ ועד עכשיו?

* ואיך אתה מסביר את העובדה, כבוד הנשיא, ש"השלטון שוחר השלום ברשות הפלשתינית,  מקיים מערכת חינוך אנטישמית לכל דבר ועניין, שבבסיסה ערביזציה של הפרוטוקולים של זקני ציון,  כולל קריקטורות אנטישמיות –

* וכמובן מסרב לחלוטין להכיר בזכות הקיום של מדינת היהודים בארץ הזאת? אפילו לא בחלק ממנה, לצד מדינה פלשתינית? המשך ישיר לעמדות ההנהגה הפלשתינית מאז המופתי חאג' אמין אל חוסייני ב-1948?

לזה קוראים בוושינגטונית  "שלטון שוחר שלום"?

נתניהו אולי אינו אמין. אולי הוא מפוקפק. נע לכל כיוון, מזגזג –

אבל על אבו מאזן אפשר לסמוך. ההיסטוריה של העשורים האחרונים מוכיחה זאת שוב ושוב ושוב.

אפשר לסמוך עליו: בעמדות שבהן הוא אוחז עד היום – שלום לא יצא ממנו.

אז כן, מאוד מדאיג אותי, שבעוד שלראש הממשלה שלנו מתייחס הנשיא האמריקאי בספקנות סבירה ומוצדקת, ובוחר להאמין לנתניהו הסרבן  – הנה אל השלטון שוחר הרע ברמאללה מתייחס הנשיא בהעדפה מתקנת מאוד מאוד, ומחלק לו מחמאה שאין לה שום בסיס במציאות.

אובמה מתייחס בספקנות לאמינות של נתניהו?

מה עם האמינות שלו?

*****

ועוד שאלה בקשר לתפיסת המציאות של אובמה:

את הראיון ל"עובדה" אמש נתן הנשיא מוושינגטון בניסיון לדבר אל הציבור הישראלי מעל לראשו של נתניהו.

בהתחשב במה שעושה נתניהו לאובמה בארצו שלו – צעד לגיטימי בהחלט.

ולא חשוב מי התחיל.

אך לכמה ישראלים, ולאיזה ישראלים, חושב לעצמו אובמה, הוא מצליח להגיע כשהוא מדבר על אבו מאזן והממשלה המשותפת שלו עם החמאס, בתור –

"מה שנראה כיום כשלטון שוחר שלום ברשות הפלשתינית"?

* לקומץ הטמבלים שאדוני עיתון "הארץ" קוראים להם "אנשים חושבים"?

* למצביעים המתמעטים והולכים של זהבה גלאון, זו המטריחה את עצמה לרמאללה פעם-פעמיים בשנתיים כדי להנשים בכוחותיה הדלים את האשלייה הדלוחה של אבו מאזן (בעמדותיו הנוכחיות) בתור בר-שיח לשלום?

* ליושבי הקרנות, מפורנסי העמותות, הסנג'רים של המיליארדרים מאמריקה, שלוחי  הממשלות של אירופה המערבית  ומשרתי קצת כנסיות מערביות שטרם נפטרו לגמרי מהאנטישמיות הנוצרית המסורתית שלהן?

שלושה ציבורים, אגב, עם רמה גדולה של חפיפה ביניהם.

ככה שאני תוהה לי, ביני לבין עצמי: מיהם היועצים של ברק אובמה בכל מה שנוגע לקהל הישראלי, אורחו ורבעו?

תומס ל. פרידמן?

אולי פיטר ביינרט?

*****

ועכשיו לעניין האיראני.

הטיעון של אובמה בראיון ל"עובדה" היה בערך כזה: ההסכם שהוא מבקש לחתום עם איראן עדיף בהרבה על המצב הקיים:

לפני שניגשנו להסכם,  הצטמצמה תקופת הזמן המפרידה בין איראן ובין הפצצה מכמה שנים לכמה חודשים.

אך הנה עכשיו, אם וכאשר ייחתם הסכם ש"ייאכף בקפדנות", יפרידו "עשרים שנה" בין איראן והפצצה (כבר לא "13 עד 15 שנים" כפי שהיקצה הנשיא  לאיראנים בראיון קודם לרשת רדיו אמריקאית).

ומכל מקום, מסביר לנו אובמה, זה לא רק שההסכם עדיף –

אלא שפשוט אין ברירה! ממש כך!

ההסכם, רק הוא לבדו  מציל אותנו.

ולמה אין ברירה?

כי האלטרנטיבה – הדרך האחרת למנוע מאיראן השגת פצצה גרעינית, היא, כידוע, הפצצת מתקני הגרעין.  אך אפילו אם תהיה ההפצצה הזאת יעילה מאוד, כפי שיודעים האמריקאים לעשות, היא לא תמנע את השגת הפצצה הגרעינית על ידי המשטר של ההייאטוללות. מבצע צבאי אמריקאי, לגירסת אובמה, "רק יאט" את פיתוח הפצצה, הוא "לא ינטרל" את התכנית הגרעינית האיראנית.

(שהרי לכל ידוע שמכיוון שיש לאיראנים את הידע ואת כוח האדם – מי ימנע מהם לשקם כל מה שהופצץ ולחדש את מאמציהם?)

מדאיג אותי מאוד כשאני שומע את הנשיא האמריקאי משמיע טיעון כזה.

כי בהיסטוריה – ודווקא זו של המזרח התיכון – ידועים שני מקרים שבהם הופצצו (ולא על ידי האמריקאים האדירים), מתקנים גרעיניים, והושמדו.

הפצצות שפגעו בנסיונותיהן של עיראק של סאדאם חוסיין ושל סוריה של בשאר אסאד להתארגן על פצצות גרעיניות.

אך הנה, ראו זה פלא, למרות שגם חוסיין וגם אסאד יכולים היו, לשיטתו של אובמה, לשוב ולחדש את מאמציהם, הדבר כלל לא עלה על דעתם.

ומדוע?

כי היה ברור להם – ברור ביותר – שגורלו של הניסיון השני יהיה בדיוק כמו גורלו של הניסיון הראשון.

ולכן הם אמרו פאס.

יצאנו מהמשחק הגרעיני.

אז נכון שיש הבדלים חשובים ורבים בין התכניות הגרעיניות של איראן, עיראק וסוריה.

אך האמנם  מישהו חושב שהמשטר האיראני, לנוכח נכונות של מעצמה גדולה לחבל או להשמיד את מתקניו הגרעיניים, היה זורק שוב עשרות מיליארדים, אם לא יותר, על ניסיון נוסף, שיסוכל גם הוא באותה שיטה עצמה? שיטה מכאיבה כל כך לכבודו ולכיסו של המשטר?

*****

האמת היא,  שהנימוקים האלה  של אובמה באו לעולם כי הוא ויתר על המקל. ויתר אפילו על האיום במקל.

והאיראנים, שמבינים זאת, יודעים לנצל את המצב.

ראו את עמדתם הנוכחית במו"מ: מה פתאום שיהיה פיקוח של המעצמות על מה שקורה במחנות הצבא שלהם?

והיום דיווח של סאבא שהם הגדילו את כמות החומר הבקיע שברשותם.

והאיראנים רוצים שיאמינו להם.

איזו בדיחה.

משטר דתי קנאי, שמותר לו על פי ציוויי הדת להתקפל זמנית מול האויב (השטן הגדול) בשעת הדחק (סנקציות מכאיבות), אך חובה עליו להפר את ההסכם הנכלולי (הודנה) ברגע שיתאפשר, ולהכות בכופרים. זה המשטר שרוצה שיאמינו לו ואינו מוכן לסבול ביקורת ופיקוח במחנות הצבא שלו.

ומדובר בנשיא איראני שכבר התגאה – בכתובים – ביכולתו לעבוד על המערב התמים והטיפש.

ו"המנהיג העליון" איפשר לו להגיע לתפקידו הנוכחי הרם כדי שייעשה זאת שוב.

כל אחד יודע שנוכלים מצליחים בתעלוליהם כי הקורבן רוצה להיות מרומה.

יש לנו דוגמא.

 

 

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. זה בכלל לא היה ראיון אלא הצגת תעמולה מבויימת ומתוזמנת. אילנה ׳אמת לשעתה׳ דיין לא שאלה שום שאלה קשה ולא עימתה את אובמה עם העובדות אלא עסקה במופע חנפנות מביך. הבעת פניה דמתה להבעת הפנים של תיכוניסטית נלהבת שמראיינת לעיתון השכבה את אליל הפופ החביב עליה, זה שתמונתו תלויה מעל מיטתה.
    כמעט ריחמתי על אובמה. היה נדמה לי שהוא חושש שעוד רגע קט הגרופי הקטנה והמופרעת שלו הולכת לקרוע מעליה את בגדיה ולהתנפל עליו בנשיקות.

    Liked by 1 person

  2. מנחמי בן-ציון permalink

    יונתן היטבת לתאר .אנשי התקשורת "חסים" על מרואיינים שמביאים

    להם פרנסה. נמושות עיתונאיות.

    אהבתי

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    סדאם כן חידש את מאמציו. הוא פשוט לא הספיק לפני הפלישה לכווית. לגבי אסד – טוב, הוא קצת עסוק כרגע

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: