טיפ/מטבח/ איך עוקפים את המכשיר המעצבן לכתישת השום

לא אתחיל להלעיט אתכם עכשיו בנפלאות השום ובחשיבותו המטבחית. מדובר באחד משבעת עמודי היסוד של חוכמת המטבח, והנה הצעת ייעול הנוגעת לאופן השימוש בירק הלבנבן והריחני הזה. נניח שמדובר בהכנת תבשיל לא גדול המחייב שימוש בכמה שיני שום. משהו מסוג מרק או רוטב, או גם חמוצים למיניהם.  המכשיר המקובל במקרים האלה הוא כותש השום הידוע. מכשיר עשוי בדיל או ברזל, די דומה למפצח אגוזים, רק שהוא מצוייד בכלי קיבול קטן ומחורר שלתוכו מכניסים את שיני השום, ואחר כך סוגרים, מפעילים לחץ פיזי בלתי מתון, וגלילים קטנים של שום מבצבצים ונושרים מהמכשיר אל הצלחת או אל משטח העבודה או הסיר או המחבת. בתיאוריה זה מעולה, אבל כל מי שמכיר את המכשיר הזה מכיר גם את מגבלותיו, ובמיוחד בתחום הניקוי שלאחר מעשה. אז הנה שיטה שגיליתי לבושתי לא מזמן, אחרי עשרות שנים של עינויים עם אותו כותשום ארור. והפתרון הוא פשוט פומפיה. מה ששמעתם. מקלפים את השום, איש ואשה לשיטתם, אך רצוי שבמקרה הזה תצא השן שלמה ככל האפשר מסיבות שיתבררו מיד. ואז אוחזים בשן השום באחד מקצותיה –

ומפמפמים.

ודי בפומפיה רגילה לגמרי, מהסוג המצוי בכל מטבח, כפי שאפשר לראות בצילום למעלה.

פשוט מאוד. לא מחייב שרירים מפותחים באמת היד, כמו של רפתן או עובדת בדיר  שמתאמנים על חליבת עטינים של בנות הבקר והצאן כדי לתפעל את המכשיר המעצבן. וכמובן שגמרנו עם עינויי הניקוי, בעזרת קיסם הנתחב לחורים הסתומים מבפנים ומבחוץ, עד שנפטרים מהשאריות. שטיפה קלה של הפומפיה במים זורמים והכל מאחורינו. אתם עוד תודו לי.

ברור שלהצלחת המבצע כדאי ששן השום תהיה שלמה ומוצקה ככל האפשר, אבל אין צורך להיות אדוק. את מעט השאריות של השום שנותרות ביד המפמפמת קוצצים בסכין וזהו.

ואם אנחנו כבר בענייני שום, ברור שהשיטה היעילה ביותר היא לטחון בבלנדר כמות נאה של שום טרי (כמו שאפשר עדיין למצוא בשווקים במחירים של 10-15 ש"ח לקילו) בחברת שמן ואפשר גם בתוספת מעט מלח וסוכר לצורכי השימור והטעם,  להקפיא בתבנית להכנת קרח ולאחסן בקופסה או בשקית ניילון סגורות היטב במעמקי הפריזר את הקוביות הקטנות המתקבלות אחרי שעה-שעתיים.