Skip to content

חיפה 48, הפליטים, בן גוריון וגולדה מאיר: עוד אחד מהשקרים של "הארץ"

מאי 27, 2015

עיתון "הארץ", בבקשו להחניף לקוראיו ולטפוח על שכם עצמו, מכנה את עצמו "העיתון לאנשים חושבים", אך ככל שהדברים נוגעים לכמה תחומי סיקור, זה די ברור שאדוני העיתון הזה חושבים שקוראיהם שבויים לגמרי ברשתם – או מטומטמים גמורים.

או גם זה וגם זה.

אחרת לא היו מעיזים להסתבך בשטויות כה נוראות ובשקרים כה שקופים.

למשל היום.

בידיעה שתחילתה בעמוד השער של המהדורה המודפסת עלה "הארץ" על סקופ "היסטורי" קטן, הנוגע להחזרתם של הערבים שנמלטו מחיפה ב-1948.

"הארץ", המהדורה המקוונת היום: שקרים לאנשים חושבים

קבלו את הכותרת:

"בן גוריון אחרי כיבוש חיפה: למנוע מהערבים לחזור לעיר".

והנה כותרת המשנה:

"ממכתב שיוצע למכירה פומבית במחיר התחלתי של 1,800 דולר עולה כי רה"מ הורה לסכל את ניסיונות הבריטים להחזיר את "האויב הערבי" לבתיהם. המכתב סותר את עדותה של גולדה מאיר".

והנה נוסח המכתב (שאותו מוכרים במכירה הפומבית) ושאותו כתב בן גוריון למזכיר מועצת פועלי חיפה באותם ימים, אבא חושי, שלימים נבחר כראש העיר:

המכתב של

המכתב של "בקדם": שימו לב לתאריך

"אני שומע שמיסטר מריוט (סיריל מריוט, הקונסול הבריטי בחיפה), דואג להחזרת הערבים לחיפה. איני יודע מה זה עסקו של מיסטר מריוט – אבל עד גמר המלחמה אין אנו מעוניינים בהחזרת האויב. ועל כל המוסדות לפעול לפי קו זה", 

התאריך שבו נכתב המכתב: 2 ביוני 1948.

ומדוע, לדעת אדוני "הארץ", עומד המכתב הזה ומה שנאמר בו בסתירה לדברי גולדה מאיר, מי שהיתה לימים ראשת ממשלה בישראל וב-1948 נמצאה כבר בהנהגת "היישוב" ואחר כך המדינה הצעירה?

משום שגולדה מאיר מספרת כך בזכרונותיה:

"בן גוריון קרא אלי ואמר: 'אני רוצה שתסעי מיד לחיפה ותדאגי לכך שיתייחסו כמו שצריך אל הערבים הנשארים בחיפה. אני גם רוצה שתנסי לשדל את הערבים הללו שעל החוף שיחזרו. את צריכה להכניס להם לראש שאין להם מה לפחד'. ובכן נסעתי מיד. ישבתי לי שם על החוף והתחננתי לפניהם שיחזרו לבתיהם… על-כל-פנים, דיברתי עד כלות כוחותיי, ולא הועלתי".

הסתירה בין מה שנאמר במכתב ובין זכרונותיה של גולדה מאיר ברורה אם כך:

מצד אחד שולח בן גוריון הצבוע את גולדה מאיר להתחנן לפני הערבים המבקשים להימלט מחיפה להישאר בעיר – ומצד שני – הוא מנסה למנוע מהם לחזור אליה!

או לחילופין: גולדה סתם ממציאה את הסיפור בתור אליבי לכוונות הזידוניות של הציונות.

מה שרצינו להוכיח?

ובכן, ממש לא.

פשוט שקר מחוצף של אדוני "הארץ".

כי בפועל אין שום סתירה.

אין סתירה, כי גולדה מאיר נשלחה למשימתה בחיפה במחצית השניה של אפריל 1948, אחרי שהחלו בה הקרבות, כשרוב תושבי חיפה הערבים רק החלו להימלט.

ואילו המכתב לאבא חושי נשלח בנסיבות שונות לגמרי – אחרי שהערבים תושבי חיפה  כבר נמלטו. אחרי שהוכרז על הקמתה של מדינת ישראל ב-15 במאי 1948. אחרי שצבאות ערביים פלשו לשטח המדינה הטרייה.

ובנסיבות האלה, ברור שהיה על בן גוריון להיות מטורף לגמרי (או אחד מהקוראים השבויים של "הארץ"), כדי להסכים להחזרתם של עשרות אלפי הפליטים לחיפה בתקופה שבה מתחוללים הקרבות, ועתידה של המדינה נראה מפוקפק לחלוטין.

ולמרות זאת, נא לשים לב, בן גוריון מציין במכתבו שלא מדובר בהתנגדות מוחלטת להחזרת הפליטים, אלא רק "עד גמר המלחמה".

מה שעושה כבר את הכותרת של "הארץ" לשקרית. כי בכותרת הזאת לא מופיע שום רמז לסייג של בן גוריון.

מן הכותרת של העיתון ל"אנשים חושבים" (חה-חה)  מסתבר שבן גוריון מתנגד, נקודה.

ואילו כדי להמשיך לשקר השני, כאילו יש סתירה בין דברי בן גוריון במכתב ובין עדותה של גולדה מאיר, עושה "הארץ" תעלול פשוט של שקרנים מקצועיים:

"הארץ" מעלים את התאריך.

אנו איננו יודעים מתי ניתנה ההוראה הזאת לגולדה. מתי היא נסעה לחיפה. מתי היא התחננה  בפני הערבים להישאר בעירם.

רק כך הוא יכול ליצור את הבלוף של "הסתירה" המדומה.

שהרי במציאות לא היתה שום סתירה. בן גוריון, כמו ראש עירית חיפה באותם הימים, שבתי לוי, וכמו מזכיר מועצת פועלי חיפה באותם הימים, אבא חושי, ניסה ברצינות ובכנות למנוע את בריחתם של תושבי חיפה הערבים.*

ולכן, בתאריך הרלוונטי, ב-22 או ב23 באפריל 1948 (23 באפריל היה באותה שנה ערב הסדר), הגיעה גולדה מאיר לחיפה ומילאה אחר בקשתו של בן גוריון – אך ללא הועיל.

עשרות אלפי ערבים נמלטו מחיפה כי הם צייתו להחלטות המופתי והוועד הערבי העליון שראה בהסכם הפסקת האש שהם התבקשו לחתום עליו הסכם כניעה (בסוף 1947 היו בחיפה 60 עד 70 אלפי תושבים ערבים. בדצמבר 47 ובינואר 48 נמלטו ממנה כ-20 אלף מהם. בתום המלחמה נותרו בעיר בין 4,000 ל-6,000 תושבים ערבים, כך שבאותם ימים של אפריל 48 נמלטו כמה עשרות אלפי תושבים ערבים).

והם גם הלכו בעקבות הנהגתם – העשירים, הפוליטיקאים, האינטליגנציה וההנהגה הדתית, שברובם כבר נמלטו מחיפה קודם לכן.

ואילו חודש וחצי מאוחר יותר, כשהשתוללה המלחמה, לא עלה בדעתו  של בן גוריון להתיר את שיבתם של עשרות אלפי אויבים בפוטנציה (וכך הוא קורא להם במכתב) לעיר הנמל היחידה של המדינה הנלחמת על חייה. בטח לא בתקופת המלחמה.

*****

אז איך מרשה "הארץ" לעצמו להסתבך בשקרים כה גסים, אתם שואלים?

כי הוא כבר מכיר את קוראיו, אלה "האנשים החושבים" (חה-חה), חלק גדול מאוד מהם שבויים בחיקם של כל איוולת ושקר שהעיתון הזה מלעיט אותם.

וכמובן שהוא יכול להרשות לעצמו לשקר לצורכי המהדורה באנגלית וקוראיה, שהם בטח לא כל כך בעניינים וקונים כל שקר ואיוולת

*****

שהרי מן הידיעה הזאת יש לפמפלט תעמולתי המתחזה להיות עיתון כמו "הארץ" כמה רווחים:

1. מוציאים את דוד בן גוריון צבוע ואכזר.

צבוע כי הוא שולח את גולדה למלא משימה "הומנית" בשעה שהוא בעצם בעד גירוש, ולכן הוא בעצם ציוני אכזרי ואטום לב כמו כולם.

2. מוציאים את גולדה מאיר שקרנית בפוטנציה (אולי היא סתם המציאה את הסיפור?) או תמימה וטיפשה (לא מבינה שבן גוריון משחק איתה בשעה שכוונתיו שונות לגמרי).

3. וכמובן הסיפור הרגיל של "הארץ" על הציונות האכזרית, המגרשת את הערבים התמימים והמסכנים שלא עשו לנו כלום והיהודים הרעים מישראל סתם מתנכלים להם, אז כמו היום.

4. ועוד אחת מהמטרות הרגילות: ליבוי שנאה וחרחור ריב בין יהודים וערבים.

האג'נדה האנטישמית הרגילה של אדוני "הארץ", בשירות ה-BDS ושאר מתנגדי מדינת היהודים.

הפוסט הבא: מה קרה בחיפה באפריל 1948

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: