Skip to content

סטטוסים/ השבת וחג השבועות, האוטובוסים והאפרטהייד, הציור המודרני ותיאטרון אל מידאן

מאי 25, 2015

סטטוסים שפרסמתי בפייסבוק בימים האחרונים

חוף הכרמל ביום חם קצת פחות

IMG_2072

שבת וחג/ לא רואה ולא שומע, לא מוכר ולא קונה

(קצת לפני כניסת השבת שלפני חג השבועות) הפיסיקה והמכניקה של השבת והחג. תוך שעה אני עומד לצאת לחופשה בת 48 שעות. חופשה במשמעות שאני לא הולך לראות ולא לשמוע ביומיים האלה שום מסך, לא מהבהב ומטרטר ואפילו לא שום מסך אפל. שום טלפון סלולרי או אחר, שום מחשב, נייד, טבלט, אי-פון או יו-פון. שום טלוויזיה. אחרי שעתיים שלוש נעלמים לי מהתודעה, ביחד עם הדפים הקדמיים של העיתון, אובמה ונתניהו והרצוג, חמינאי ואבו מאזן וכל קהלם. אין לי בראש יותר שום פרשיות מהמשטרה או מהכלכלה או מהפרקליטות. שום מוסיקה שבוקעת מאיזה מכשיר חשמלי , מעוותת לגמרי למי שאזנו מאבדת את החשק למתכתיות והפלסטיק של הצליל האלקטרוני. כל השעונים שלי – פניהם אל הקיר. שום פגישה לא מזומנת לי באיזו שעה מסויימת. אני לא צריך להספיק כלום, אין לי שום מטלות. לא צריך לבשל ולנקות, להוריד זבל ולשלם חשבונות. אין לי גרוש על התחת ושום מחשבה על כסף, צרכים, התחייבויות ועוד. אם אחת כזאת מגיחה, אני אומר לה מיד – לכי. אני לא עומד לקנות דבר ב-48 השעות הקרובות, ולא מוכר דבר. שום דבר אינו עומד להיכתב ואפילו לא להיחשב. מהבחינה הזאת חופש, מבחינתי, גם בשביל החברות והחברים שלי פה. אז מה אני הולך לעשות, אתם שואלים? ובכן, לא יודע. נראה איך יתפתחו העניינים. אז יאללה ביי, שבתשלום וחגשמח.

הלך האפרטהייד?

אוהבי ישראל שהתכוננו להיאחז בהפרדה האוטובוסית המתוכננת בין העובדים הפלשתינים והבתולות מההתנחלויות בתור ההוכחה הסופית לאפרטהייד מתקפלים באנחת אכזבה לכיוון ה"עוד פארסה" של ממשלת נתניהו, אבל בקרוב יתאוששו ויודיעו לנו שבמחשבה שנייה כבר יש מספיק הוכחות ובכלל – מספיקה הכוונה, ולכן אפשר להמליץ בשקט על חרם. עוד על הנושא במאמר המערכת של "הארץ" מחר.

ציור מודרני מהו

שיחת סלון בין המרגל האנגלי ברנרד סמסון ובין מבקר אמנות וינאי במותחן של לן דייטון SPY LINE, עמוד 134.

IMG_2173

המימון הציבורי לתיאטרון אל מידאן

לא מזמן עסקתי ביחסים הבעייתיים לפעמים שבין חירות המחשבה ובין חירות הביטוי (ועוד כמה), והנה באה פרשת תיאטרון אל מידאן החיפאי והציפה את הבעייתיות הזאת בבוטות רבה. המחזה שנדרש לו המימון הציבורי של אזרחי חיפה עוסק, כידוע, ברוצח על רקע לאומני המרצה את עונשו, וכמה קשה לו ולא נעים. והקהל, כמובן, מזדהה ומרחם. מכיוון שבעקבות הפניה לעיריה התומכת מטעם משפחת הנרצח, החייל שנחטף משה תמם, החליטה העיריה לבדוק את תמיכתה בהצגה (איש אינו תובע להורידה מהבמה), קמה מיד והזדעקה קבוצה של אמנים ואנשי רוח מן השמאל, כגון איתי טירן, ליאורה ריבלין, יוסי שריד וניר ברעם, ובעצומה נשמעו המילים הרגילות בחוגים האלה: "הצעד הברוטאלי", "שאט נפש", "לשלול באלימות" (את התמיכה) ועוד פנינים יפי נפש.
לכאורה התייצבות אמיצה לצד חירות הביטוי.
אבל הרבה מחשבה אין פה.
כי אם התייחסות אוהדת ומבינה לרוצח לאומני ראויה לתמיכה ציבורית – אז למה לא, בהזדמנות חגיגית זאת, גם מחזמר משובב לב (אולי בהשתתפות "הצל") על חייו, מעשיו ומאסרו השנוי במחלוקת (תיאורית הקונספירציה) של הרוצח ימ"ש של ראש הממשלה יצחק רבין? רק תחשבו על ההצלחה הקופתית הצפויה למחזה כזה, אדוני התיאטרון הקאמרי. מי לא ירצה לחזות בפרשת האהבה המסעירה בין הרוצח ובין לריסה טרימבובלר והייחוד ביניהם בתא הכלא? ופרשת ה"סרק-סרק"? והיחסים המורכבים עם מרגו, אהבת נעוריו? ללקק את האצבעות רק מהמחשבה.
ורגע, מה עם הצגה פסיכולוגית עדינה אך יורדת חדרי בטן באחד מתיאטרוני הפרינג' על מה שעובר בכלא על הרוצח עמי פופר שטבח שבעה פלשתינים, ועל הטראומה שליוותה את נעוריו? על החזרה בתשובה, על הקשיים בכלא, התקוות לשיקום וכן הלאה?
ואפשר גם ללכת לאקטואליה – החבר'ה ששרפו את הנער הפלשתיני משועפט מוחמד אבו-חדיר, או מהצד השני – מחזה היסטורי המעלה ברוח אוהדת את השאלות המתבקשות על נסיבות חייו ומותו של הד"ר ברוך ("הגבר") גולדשטיין?
אין לי ספק שכל ניסיון למנוע תמיכה עירונית נדיבה מהצגות כאלה ודומות להן, יתקלו מיד בתגובה זועמת ומוצדקת מצד אנשי הרוח, שוחרי חירות הביטוי, כגון איתי טירן, ליאורה ריבלין, יוסי שריד וניר ברעם.

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: