Skip to content

פרשת השר דרעי: הערכים של כת המתנשאים אינם מעל לחוק

מאי 14, 2015

הגענו להשבעת הממשלה, וברור שיש התעוררות בחזית של אריה דרעי. היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי "יתקשה להגן על המנוי בבג"צ" אף שאין שום מניעה חוקית. יש גם שתי עתירות לבג"צ נגד המנוי.

כדי להסביר לנו את הנקודה הזמינו הערב ב"לונדון וקירשנבאום"(בלי לונדון) את "הפרשן המשפטי" הפרופסור (אך לא למשפטים) משה הנגבי. כתבתי פרשן במרכאות, כי הנגבי, במקרה של דרעי, הוא פרשן כמו שאני צנצנת.

הנגבי לא בא לאולפן הטלוויזיה כדי להסביר לנו הצופים והמאזינים את פשר דבריו של היועץ ויינשטיין, אלא כדי להודיע לנו את דעתו, שהמנוי של דרעי כשר פסול לחלוטי חלוטין. כדי להסביר זאת ציטט הנגבי את דברי השופט העליון לשעבר אהרון ברק כי "מחננו צריך להיות טהור", ואת דברי בג"צ בשעתו, שכאשר מדובר במנוי שר קובעת "לא רק הכשרות החוקית אלא גם הכשרות הערכית".

פרשן משה הנגבי ושר מועד אריה דרעי על המסך בערוץ 10: סיפור של ערכים

פרשן משה הנגבי ושר מועד אריה דרעי על המסך בערוץ 10: סיפור של ערכים

וזה עוד טוב לעומת הדיון ששמעתי ברדיו לפני כמה ימים ברשת ב'.  השדרים ראיינו בעניין דרעי את העו"ד הג'ינג'י הידוע אלעד שרגא. ראיינו, הכוונה, הרימו לו להנחתות, החמיאו לו ולעצמם וחיזקו את דעתו. אחת מאותן התלקקויות הדדיות פומביות של עדת המתנשאים, הקרויות בפיהם "עבודה עיתונאית".

גם הטיעון של שרגא והשדרנים  הוא זה: נכון שיש מערכת חוק שלפיה אין שום דבר שימנע מאריה דרעי להתמנות כשר.

אבל מעל ומעבר למערכת החוק יש מערכת נוספת: מערכת "ערכים", העומדים, לדעתו של שרגא, מעל החוק, ולכן יש לפעול לפיה.

ברור שהטיעון של שרגא, הנגבי, השופטים הנכבדים וכנראה גם היועץ המשפטי הוא מלאכת רמיה.

זה כי בשום מקום בעולם, בשום מדינה ובשום חברה (אולי חוץ מצפון קוריאה) אין "מערכת ערכים" אחת ויחידה, המקובלת על כל האוכלוסייה.

גם אצלנו אין כזו.

זו בדיוק הסיבה שקהילות, ובהן  אנשים בעלות מערכות ערכים שונות ורבות ולפעמים מנוגדות, נזקקים למערכת של חוקים המאפשרים לבעלי מערכות הערכים השונות חיים משותפים.

שרגא הוא עורך דין. מה שאני טוען פה ידוע לו היטב. גם "הפרשן" הנגבי יודע זאת היטב.

לכן, מה שבאמת אומרים הנגבי, שרגא ודומיהם הוא זה: מערכת הערכים שלנו ושל חברינו ושל הכת שלנו עומדת מעל החוק המשותף לבעלי מערכות הערכים השונות של חלקי האוכלוסייה האחרים. הפרימיטיבים האלה שהצביעו בעד דרעי ורוצים בו כשר בממשלת ישראל.

אנחנו, הנעלים, אומרים לנו בעצם החבר'ה האלה, מהווים אומנם מיעוט די קטן – אבל אנחנו שולטים במערכת המשפט ובתקשורת, ולכן אנחנו יכולים לארגן "ראיונות רדיו" ו"תכניות טלוויזיה" ו"דיונים משפטיים", כולם חד-צדדים לחלוטין, כדי לשכנע את הטמבלים האלה, בעלי מערכות הערכים הנחותות, שלמרות שהחוק עומד לטובתם ולזכות עמדתם – יש לנהוג לפי מערכת הערכים שלנו ולא בהתאם לחוק או בהתאם למערכות הערכים שלכם.

נכון שלפי החוק היבש – זה המשותף ל-כ-ו-ל-ם, ריצה כבר דרעי את עונשו ואת תקופת הקלון הארוכה כפליים מן העונש.

אבל להם זה לא מספיק.

כי הערכים של המיעוט המיוחס הזה עומדים מעל לחוק.

*****

אין צורך להיות נגד ערכים כמו יושר או מוסר כדי לתמוך במנויו של דרעי וכדי לפסול את הטיעונים של מתנגדיו.

למשל: האם סליחה אינה ערך חשוב לאדם ולקיומה של חברה? כיצד עומד הערך הזה בניגוד ל"יושרה"? דרעי עשה מה שעשה. הוא נידון. הוא נשא בעונשו. הוא נשא בקלונו. האם מישהו באמת חושש שיחזור לסורו?

או למשל, הערך של סולידריות חברתית. דרעי הוא בן עמנו. הוא אחד מאיתנו. כמוהו כאחד מבני משפחתנו. האם גם בן משפחה שחטא ונשא בעונשו ראוי לנידוי? לעולם לא ניתן לנו להיות מעורב בעסקי המשפחה? מה זה פה? סדום ועמורה? דרעי אינו איזה חייזר בחברת האזרחים המנוכרת בבבל האמריקאית, שממנה שאובה מערכת הערכים של שרגא, הנגבי ודומיהם. הוא אדם בשר ודם שחי עימנו במדינת היהודים.

או ערך התועלת החברתית. גם חלק ממתנגדיו של דרעי יודו שהוא אדם מוכשר ביותר, שבכהונותיו הציבוריות גם הביא תועלת לציבור, ויש מקום להניח שימשיך בכך. האם זה אינו ערך חברתי חשוב?

ומה עם ערכי הדמוקרטיה, שלפיהם יש חשיבות ערכית לתוצאות ההצבעות ולהשבעת רצונם של הבוחרים?

כלומר: לאנשים שונים יש מערכות ערכים שונות.

לכן אין להניח  לאדונים נעלים ומתנשאים כמו הנגבי וכמו שרגא לרמות אותנו: הערכים שהם מדברים בשמם אינם נעלים יותר מערכיהם של אלה התומכים במנויו של דרעי, או לערכיהם של אלה שאינם מתנגדים למנוי הזה.

אין שום הצדקה לכך שהערכים של המתנשאים האלה יעמדו מעל לחוק המשותף לכולנו.

יש לקוות שבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ לא ימעל בתפקידו, ולא יתן לרמיית "הערכים" לבלבל אותו.

 

 

מודעות פרסומת
8 תגובות
  1. התקשורת מזמן איננה שמאלנית. החינמון של שלדון אדלסון+נתניהו. חרב הסגירה מעל ערוץ 10, הטיפול ברשות השידור וכו'. לגבי רשות השידור, המשטרה כמובן צריכה לבדוק את השחיתות הכלכליות שהיו שם, ואת הקשרים למשרד עורכי דין . אבל אין לזה קשר עם המערכת העיתונאית.
    ושני המלצות לגבי פוסט קודם שלך. התוכנית של אבי כצמן ברשת א'. ששה מאזינים ואורח. תוכנית עומק שנמשכת כשעתיים ושווה כל דקה. והבלוג http://www.ha-makom.co.il/
    המקום 'הכי חם בגיהנום', לכל מי שרוצה לדעת איפה הוא חי.

    אהבתי

    • עמירם, רוב התקשורת הממוסדת היא מעור אחד בעניינים מסויימים, בטח בעניין דרעי: ערוץ 10, ערוץ 2, רשות השידור (הנגבי הוא איש רשת ב'), ידיעות, מעריב והארץ. תודה על ההמלצות. אנסה.

      אהבתי

  2. עוד משהו. רפי רותם הידוע לטוב. הנה הכתובת. https://www.facebook.com/Rafi.Shuki

    אהבתי

  3. אי אפשר permalink

    (הפונטים קטנים מדי וזה מעצבן ומרתיע מקריאה)

    אהבתי

    • אי אפשר: נסה בבקשה ללחוץ סימולטנית על מקשי הקונטרול (CTRL) והפלוס (+) והפונטים יגדלו כרצונך. אם יגדלו מדי לחץ על הקונטרול והמינוס.

      אהבתי

  4. אלון permalink

    אני מסכים עם לא מעט ממה שכתבת בנוגע לסובייקטיביות של אותם ערכים והחלתם. אך בלי קשר, אין לכך אח ורע ושום דוגמא באף מדינה מתוקנת בעולם שאיש ציבור (ועוד בכיר) שהורשע בפלילים חזר לכהן בתפקיד ציבורי ( ושוב-בכיר). והחוק בעניין הרשעה דומה ברוב הארצות . גם אם טכנית /משפטית יכול לכהן. יש מינימום ריסון עצמי ברוב מדינות העולם המערבי שפשוט אינו מתקיים כאן ולחלל הזה נאלץ בית המשפט העליון להיכנס ולא בטובתו.

    אהבתי

  5. אלון, אז בסדר, אנחנו לא כמו "רוב העולם המערבי" (גם אתה נזהר מהכללה גורפת). רק כמו מיעוטו. אז מה? יש לכך יתרונות ויש לכך חסרונות. העולם המערבי הוא נוצרי-משכילי, והמוסר הציבורי על פי היהדות, בכל ההיסטוריה, מאז ימי משה ודוד ועבור בקהילות שבגולה, שונה מכל מיני חומרות קתוליות ופרוטסטנטיות. אין אצלנו אינקוויזיציה, למשל. ורוב מדינות המערב גם מושפעות יותר מאיתנו מתרבות השלטון האמריקאית בפרט והאנגלו-סקסית בכלל (שלא נראה שהיא יעילה ביותר במולדתה שלה, ראה שיא עולמי במספרי האסירים, בשיעור הפשיעה האלימה ועוד, ושחיתות בשלטון מכאן ועד הודעה חדשה, כולל מיליארדר שעורך אודישן למועמדים לנשיאות). אבל במדינות עם ההשפעה הלטינית זה די שונה. לדעתי בגישה המקילה יש יותר יתרונות מחסרונות.

    אהבתי

  6. אלון permalink

    מאפיהו היקר

    אני נהנה לקרוא אותך אך כנראה דעותינו שונות בעניין. בפוסט שכתבת ציינת מספר דברים הנכונים בעיניי, אך לא בהכרח קשורים אחד לשני. אכן, יש כאן מצב שבו ישנה קבוצה שיתכן מתנשאת והמתיימרת לקבוע מהם ערכים. וכן, ישנו ״ פרשן״ משפטי בשם הנגבי שהינו בעיני ביזיון מוחלט ופשוט איני מבין מדוע מביאים אותו כ ״פרשן״ ( הוא אדם קיצוני בעיני, מתחסד וצבוע שכמדומני כמעט הורשע בפלילים ובהחלט אינו מוח משפטי דגול). הסיבה שאותה קבוצה נקלעה למצב בו היא קובעת יצר על המידה נובעת פחות משכרון כוח ויותר מכך שנוצר וואקום היות ואין שלוש רשויות שיוצרות מאזן כוחות. אין ממש רשות מחוקקת המפקחת על הממשלה. הממשלה היא הרשות המחוקקת בפועל וכשלעצמה איכותה ירודה. מולה נשאר בית המשפט העליון שנשאב לוואקום ולמאבק ״ ראש בראש״ בממשלה שלא בטובתו.

    לגבי מדינות אחרות- דעתי היא שתמיד יש ללמוד ולהשתפר ולא לרדת ללמטה. מעדיף שנלמד ( עם כל השונות) מתרבות פוליטית ודיון שמתקיימת בדנמרק, גרמניה אנגליה ( שם התפטרו ראשי המפלגות המפסידות באופן מיידי) וגם בארהב ( שלה מיליון ואחת בעיות משלה). כדאי לקחת את הדברים הטובים ופחות לאמץ נורמות של מדינות לטיניות.
    את כל הנל אני מציין בהיותי בעבר עו״ד עסקי ישראלי שחי במשך שנים לא מעטות בארהב. יש הרבה דברים רעים, אבל בהחלט דברים טובים שעלינו ללמוד. ובמעט ענווה.
    ה double standard שמוחל על דרעי אסור שיהיה פתח ביקורת על הביקורת בנוגע לכך שעבריין מורשע שהורשע כאיש ציבור שנטל שוחד יחזור כמעט בדיוק לאותו תפקיד. אתיקה בסיסית ללא קשר למסורת נוצרית או יהודית. פשוט נורמות ציבוריות ראויות בעיני. וחבל בעיני שהגענו למצב שצריך לנהל על כך אפילו דיון.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: