דילוג לתוכן

סטטוסים/ תוצאות הבחירות בבריטניה, השוטרים המכים והסלולאר, אנסקי לקראת השבת והפרקליטה רות דוד

מאי 11, 2015

סטטוסים שכתבתי בפייסבוק בימים האחרונים

הבחירות בבריטניה: ניצחנו 3:1

לא שבדרך כלל אכפת לי במיוחד מי מאכלס את הבית ברחוב דאונינג 10, לונדון. הלייבור והשמרנים בבריטניה הגדולה, כמוהם בעיני כמו העבודה והליכוד אצלנו, רק הרבה יותר רחוק, מעונב וצבוע. הו פאקינג קר. אבל הפעם, אני מודה, שמחתי למפלתו של מועמד הלייבור אד מיליבאנד. יושב לו הטיפוס המצוחצח הזה בלונדון, ונותן לנו הרצאות, איך עלינו להגן על בני משפחתו החיים בישראל מפני חבורת הרוצחים השולטים בעזה בטענה שהם "ממשלה" (אחרי שטבחו את החברים מהפת"ח ונשארו בלי קונקורנציה). ואני עוד אמור להקשיב לו על חשבון זה שהוא יהודי. איך אומרים? אלוהים שמרני מיהודים. מהגויים אשמר בעצמי.

ואם אנחנו כבר באיים הבריטיים, לא אכחיש ששמחתי גם שהמושב של מחוז הבחירה ברדפורד התנקה מישבנו המכובד של האמ.פי (לשעבר, איזה כיף) ג'ורג' גאלוואי. ברור שלא הייתי משתמש בביטויים כאלה, אלמלא הכריז האמ.פי (לשעבר, איזה כיף) על מחוז הבחירה שלו, ברדפורד, כ"נקי מישראלים". מצידי הוא ומיליבאנד (שהתפטר, איזה כיף) יכולים להקים לעצמם קבוצת תמיכה ולקנח באלונטית לחה זה את מצחו של זה.

עוד שימחה אותי הכתבה מאמש ב"רואים עולם" אודות ראש עירית לונדון, אלכסנדר בוריס דה פפן ג'ונסון. איזה טיפוס! ואומרים שהוא עתיד להתנחל פעם בדאונינג 10. מישהו יכול לחשוב על תופעה כזאת אצלנו (פעם, אגב, חשבתי שראש העיר הכי טוב לתל אביב הוא נתן זהבי העצבני ועדיין אני חושב כך)? הלוואי.

בקיצור, נראה לי שמשהו טוב קורה לבריטים האלה לאחרונה. נשארה רק הבעייה הקטנה של המניאק ההוא רוג'ר ווטרס מהפלויד הוורוד, שמקלקל לקוליגות שלו מרחבי העולם קופות שמנות, ומונע מהמעריצים בישראל קצת נחת.
אבל שורה תחתונה, מה יש לנו פה? מיליבאנד הלך, גאלוואי הלך, ג'ונסון מככב, ורק ווטרס באדום. 3:1 לטובתנו, תוצאה לא רעה, בהתחשב. וגם בקשר לווטרס אין לאבד תיקווה. כי כמו שדברים טובים קורים לאנשים נחמדים…

צריך חוזר מפכ"ל בנוגע להמצאת המצלמה

מילא האלימות של השוטרים המכים. אבל הטימטום. הם טרם שמעו במשטרת ישראל על המצאת הסלולרי המצויד במצלמה, שגם תינוק בן 3 יכול להפעיל? אולי אפשר להעמידם על קיומה של ההמצאה החדשה (יחסית) בחוזר מפכ"ל? הם לא יודעים שלאור הניסיון המצטבר, ברגע שנראה שוטר ברדיוס של 100 מטר, כל אזרח שפוי נכנס לכוננות צילום עם הסלולארי שלו בתקווה שהסרטון שלו יגיע לצינור לילה/חדשות ערוץ 2? הלו? זו משטרה?

קבלת שבת עם אנסקי

בזכות השבת המאחרת להיכנס (מבחינת לוח השעות) אני מצליח עכשיו לשמוע כמעט את כל תכניתו של אלכס אנסקי בגל"צ ונמרח מכיף. בזכות התכנית של אנסקי שמעתי מילים נפלאות של אלתרמן מושרות על ידי שלום חנוך. הבנתי מאנסקי שלא כל "הביקורת" אהבה את חנוך. מכיוון שאני יודע מה עשתה "הביקורת" לענף שבו אני מבין קצת יותר מאשר בשירה – ציור – אני מציע לא להתייחס ברצינות-יתר גם ל"ביקורת" בתחום המוסיקה. טוב, לא בכל דבר אני מסכים עם אנסקי, אבל זה רק חלק מהכיף. כבר הסברתי שהעולם היה יכול להיות מקום משעמם ביותר אילו הייתי מסכים לכל מה שאני שומע, ואילו כל אחד היה מסכים לכל מה שאני כותב. בקרוב, כשהשבת תתאחר עוד יותר, אוכל להאזין לתכנית עד סופה. בינתיים שבת שלום.

פרשת רונאל פישר: ורות דוד?

שמעתי הבוקר ב"מחשבות בע"מ" בגל"צ שבמערכת המשפטית שלנו פשוט לא מאמינים, שרות דוד, זו שנחקרת עכשיו בפרשת רונאל פישר, עשויה להיות מעורבת בעניינים פליליים כלשהם.

ואני הייתי סבור לתומי שפרקליטים אמורים לדעת שעדויות אופי ניתנות בפני שופט בשלב הטיעונים לעונש, ולא משווקות לציבור באמצעות התקשורת בשלב חקירת המשטרה.

פניתי לידידי גוגל, והבנתי שיש דברים בגו. קבלו למשל כותרת וכותרת משנה ב"גלובס:

"אין בפרקליטות אחד שחושב שעו"ד רות דוד אשמה"

רבים בקהילה המשפטית מסרבים להאמין שהתובעת "הקשוחה והישרה כסרגל" שהכירו איבדה את המצפון והמצפן: "אין סיכוי שייצא מזה משהו. היא האישה הישרה והממלכתית ביותר שיש"

עד כאן גלובס. התמונה ברורה, אם כך: עדויות אופי ניתנות חופשי כבר בשלב החקירה המשטרתית.

והנה מה שקרה בפרשת הנשיקה הצרפתית של חיים רמון, כשרות דוד היתה פרקליטת מחוז תל אביב וממונה על התיק ומעורבת בו:

הפרקליטות שבראשותה לא העבירה לרשות ההגנה תוצרים של האזנות סתר, כמתחייב מן החוק.

שתי ועדות שהתמנו לבדוק את הטיפול בפרשה, ועדת זיילר ו-ועדת ברנר, מצאו "ליקויים קשים" בהתנהגותה של דוד בפרשה זו. מבקר המדינה דאז (באמצע העשור הקודם) מיכה לינדנשטראוס מצא שהיתה שם התרשלות חמורה.

וכמו כן התברר שכבר שנה לפני מקרה רמון, היו הפרקליטה דוד וקצינת המשטרה מירי גולן שהיתה ממונה על חקירת רמון, מעורבות בפרשה דומה.

זה היה כשהמשטרה של גולן והפרקליטות של דוד שירתו, משום מה, את רשות המיסים המושחתת במלחמתה נגד חושפי השחיתות הזאת, שוקי משעול ורפי רותם. גם פה היה עניין תמוה הנוגע להאזנות סתר.

גם במקרה הזה התברר שהיו "ליקויים קשים" בצורת עבודתה של פרקליטת המחוז רות דוד.

ואילו עכשיו מסרבת פרקליטות מחוז תל אביב להעביר לעיונה של המשטרה תיקים שהיו בטיפולה של דוד ושבהם היה מעורב שותפה לימים, העו"ד רונאל פישר.

לא הייתי חולם לכתוב את הדברים האלה אלמלא התערבותה של המערכת המשפטית בחקירת המשטרה בפרשת פישר-דוד. וגם עכשיו אין לראות בדברי אלה הבעת דעה באשר לחפותה או לאשמתה של דוד.

אני, יש לי רק שאלה לפרקליטים שאינם מאמינים באפשרות שדוד היתה מעורבת בפלילים כלשהם.

האם הם מאמינים שיתכן כי היו התרשלויות חמורות וליקויים קשים – או שמא מדובר בהתרשלויות קשות וליקויים חמורים – בעבודתה של דוד בפרקליטות מחוז תל אביב?

האם את גילויים של אלה הם מבקשים למנוע כשהם מסרבים להעביר את התיקים הרלוונטיים לחוקרי המשטרה?

וגילוי נאות: אחרי שקראתי בעיון את פסק הדין בפרשת הנשיקה הצרפתית של רמון, אין לי ספק שנערך לאיש סיכול משטרתי-משפטי ממוקד. לא נוחה לי המחשבה שאנשים שהיו מעורבים בפרשה כזאת – מהמשטרה עד ההרכב של בית המשפט ועבור בפרקליטות, עסקו או עוסקים בענייני חוק ומשפט במדינתנו.

 

 

 

3 תגובות
  1. מתן permalink

    אני מסכים לגבי רוב הנקודות, אולי חוץ מאשר בנוגע לבוריס ג'ונסון – לגביו אני אגנוסטי. אבל

    המעניין בבחירות הללו הוא קווי הדמיון ביניהן לאלו שנערכו בישראל. מעבר להבדלים בתרבות

    פוליטית, שיטת בחירות וכו' שני דברים בלטו לעין:

    1. הכישלון של הסוקרים לנבא את התבוסה של הלייבור באנגליה עצמה. רוב הסקרים ניבאו

    שיוויון בין המפלגות – אם כי בסקוטלנד הם כן הצליחו לנבא את התרסקות הלייבור אל מול

    המפלגה הלאומית הסקוטית.

    2. האמונה של השמאל, בהתבסס על אותם סקרים, שהוא יוכל לזכות בשלטון, אמונה

    שהתבררה כאשליה מוחלטת. בדומה לחלקים בשמאל הישראלי, השמאל הבריטי חשב

    שהוא יוכל לשחק משחק כפול: להפגין בוז מוחלט לאלקטורט הבריטי, לרצונותיו, שאיפותיו

    ופחדיו ולצפות מאותו אלקטורט שיצביע בעדו כמושיעו של אותו אספסוף בור, גזען וחסר מוח.

    זהו שמאל שרוב התמיכה שלו היא בלונדון ובכמה מעוזים בצפון – שם הוא גם איבד קולות רבים

    למפלגה העצמאית של הממלכה המאוחדת (UKIP)מפלגה שהיא מימין לשמרנים. כמו

    בישראל, אם כן, מפלגת הלייבור הפכה ממייצגת של תנועת פועלים המונית לדוברו של השמאל

    הליברלי, המטרופוליטני, בן המעמד הבינוני ומעלה. השמאל בבריטניה הוא, איך אומרים…חי

    בבועה. למאמר מעניין בעניין שהתפרסם דווקא בשופרו של אותו שמאל ושמציע

    לו להפסיק לראות בעם האנגלי אוייב.

    http://www.theguardian.com/commentisfree/2015/may/09/labour-left-miliband-hating-english?CMP=share_btn_fb

    אהבתי

    • דברים כאלה יכולים לקרות רק בבריטניה. מפלגת הימין שנמצאת בשלטון כבר מ-74 (פרט להפסקה קצרה שסיבכה את המדינה במלחמה הרסנית) מתמודדת בבחירות מול מפלגת שמאל שפעם ייצגה את מעמד הפועלים אבל היום היא מפלגה סקטוריאלית של עובדי מדינה ושל הצווארון הלבן. התקשורת הממסדית, שכמובן שייכת בדיוק לסקטור הזה, מוטה חזק לשמאל. העיתונאים שואבים את עיקר הידיעות שלהם בפינת הקפה, שם הם משוחחים עם אנשים מסוגם ומגיעים למסקנה שהשמאל הולך לנצח, או לפחות יהיה שוויון. השמאל כולו, החל בילדי השמנת המדושנים וכלה בקצוות המטורללים (פמיניסטיות שמצדיקות את החיג'אב, הומואים שתומכים בשריעה וכו') מסתובבים זחוחים. מדי פעם נפלטת להם הצהרה על כך ששאר העם הם בסך הכל עדר בבונים לא מחונכים שלא יודעים מה טוב בשבילם. ומה קורה בסוף? נערכת הצבעה, השמאל זוכה רק בלונדון ובעוד כמה עיירות מיוחסות, הימין זוכה בכל השאר ולוקח את הבחירות. מי היה מאמין.

      ועוד הערה קטנה:
      סוויד מגיעים לארץ, ככה שזה כבר 3-0.

      אהבתי

  2. בהתחלה נראה די מטומטם להעמיד לדין את רמון על מקרה הנשיקה. קימת תמיד שאדם טעה בכוונת השני. אך באותה תקופה נחשף, נדמה לי שבמעריב, שעוד מישהי התלוננה על רמון בהקשר דומה והעניין הושתק. ברגע שזה סדרתי ברור שמדובר בסרט אחר.

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: