Skip to content

סטטוסים/הממשלה הצרה משקפת את המצב הפוליטי, מיחזור החסה, השמאל והפגנת יוצאי אתיופיה והאקדח היורה במזרח התיכון

מאי 7, 2015

 סטטוסים שכתבתי בפייסבוק בימים האחרונים

 לא משבר של הדמוקרטיה כמו תמיכה מצומצמת בנתניהו

(06.05.2015) נמאס לי לשמוע  (אפרופו המו"מ הקואליציוני והסתלקות ליברמן ועדתו מהקואליציה הבאה) שמדובר פה במשבר של הדמוקרטיה, שצריך לשנות את השיטה וכו', כי מדובר בעיוות של רצון הבוחר.
האמת, שלא מדובר כלל בעיוות אלא בשיקוף של רצון הבוחר.
לפני הבחירות היו ארבע מפלגות שהודיעו לבוחריהם כי בדעתם לתמוך בנתניהו כראש ממשלה: הליכוד (30 מנדטים), הבית היהודי (8 מנדטים), ש"ס (7 מנדטים) וליברמן (6 מנדטים).
ביחד: 51 מנדטים.
זה רצון הבוחר. רק מיעוט בעם רצה בנתניהו.
במו"מ נשר ליברמן, אך נתניהו קיבל את הקולות של כחלון והחרדים האשכנזים כדי להגיע ל-61. אין לו ולחבריו על מי להלין אלא על עצמם. הדיבורים שלהם על עיוות רצון הבוחר כמוהם כדיבורים של בן אהרון בשעתו של שריד ודומיו היום, המלינים גם הם על רצון הבוחר.

עננים מעל חוף הכרמל כמה שעות לפני הפיח (ערב ל"ג בעומר)

IMG_2032

ממשלה צרה – טוב או רע?

אמנון לורד כתב ב-NRG מאמר שבו הילל את ממשלת ה-61 שהצליח נתניהו להקים והזכיר בתור אסמכתאות  את הממשלות הצרות של בגין (1981 והכניסה ללבנון) ורבין (1992 והסכם אוסלו). רק חיסרון אחד  מנה לורד – כוח הפירוק של משה כחלון גדול יותר בממשלה צרה. היו לי כמה הערות:

1. בגין נכנס ללבנון עם ממשלה צרה אחרי שאריאל שרון קיבל אור ירוק מאלכסנדר הייג, שר החוץ של הנשיא האוהד רונלד רייגן, וזמן קצר אחרי שחתם על שלום היסטורי.

2. רבין עשה את אוסלו עם ממשלה צרה גם כי כל העולם ואשתו היו מאחוריו.

3. כל העולם ואשתו+59 ח"כים חרוצים יצורו על ממשלה צרה של נתניהו.

4. לכחלון, עם 10 ח"כים, יש אותה עוצמת פירוק במקרה של ממשלת 67 כמו במקרה של ממשלת 61.

5. יהיה מעניין (קללה סינית עתיקה).

 איך ממחזרים חסה

IMG_2011

(06.05.2015) זכורה פרשת החסה? פורסים את הבסיס, נוטעים בצלוחית עם מים וממתינים לתוצאות. לפי הסרטון אחרי יומיים שלושה כבר יש ציצית קטנה, וכעבור עוד שבוע שבועיים ממש קלחסה רענן וגבוה המיתמר ממרכז השתל. מיהרתי לנטוע אחד גם אני. זה היה ב-27 באפריל, לפני 10 ימים. בתצלום משמאל אפשר לראות מה קיבלתי עד היום. לא דומה לסרטון, אבל בכל זאת משהו, ככה שנטעתי גם סלרי (בתצלום מימין). ממשיך במעקב.

 השמאל המזוייף ומחאת הקהילה האתיופית

(03.05.2015) אין קל מלהשיב שאלת 64 הסנטים, עד כמה מטומבל וצבוע הוא השמאל המזוייף, העולה עכשיו על עגלת המחאה (המוצדקת) של האתיופים כלפי הגזענים מן השלטון וזרועותיו והאליטות שמאחוריו.

הוא כה מטומבל, השמאל המזוייף הזה, שנדמה לו שיש מי שיאמין ל"רגשי ההזדהות" שלו עם האתיופים ויקח אותו ברצינות – חוץ מקומץ או שניים של אידיוטים שימושיים.
שהרי ההאתיופים, חובשי כיפות שכמותם, המתעטפים בדגלי ישראל, הגאים בשרותם הצבאי, הם חלק בלתי נפרד מהמשתטחים על הקברים, מנשקי המזוזות והקמעות , ממצביעי הליכוד וש"ס וכחלון , אלה שהשמאל המזוייף כה בז להם.
לצורכי נוחיותו הזמנית, השמאל המזוייף מתעלם מכך שמחאתם של האתיופים אינה באה מתוך שנאה לחברה הישראלית, משנאה ליהדות כדת וליהדות כלאום (כמו שנאת השמאל המזוייף), אלא להיפך – מתוך רצון מוצדק להתקבל כשווים בין שווים בחברה הזאת ובקהילה הזאת.
כה מטומבל וצבוע הוא השמאל הלבנבן הזה, שהוא סבור שההזדהות הפתאומית והמזוייפת שלו עם האתיופים המוחים, תשכיח ממישהו לרגע – לרגע – שהוא חלק בלתי נפרד מהאליטות של רחביה ודניה, רמת השרון והרצליה פיתוח, רמת אביב ונווה צדק, שהם מן המרוויחים העיקריים מאי-השיוויון ומהגזענות המלווה אותו כצל אפל.

 חתן השלום אובמה ומלחמות המזרח התיכון

(28.04.2015) סלמן מסאלחה כתב ב"הארץ" מאמר המסביר מדוע נוחות כל כך לארה"ב המלחמות הרבות כל כך במזה"ת האומלל שלנו. התשובה שלו: סחר הנשק. ארה"ב מוכרת המון, ומסאלחה מביא מספרים. אני מבכים איתו, כמובן, אם כי לדעתי יש אינטרס נוסף: המלחמות גם מעלות את מחירי הנפט, והגדולות שבחברות הנפט הן, כן, אמריקאיות. בכל מקרה היתה לי תוספת למאמר של מסאלחה:

למספרים המאלפים שמביא מסאלחה כדאי להוסיף את הנתון הבא: בחמש השנים הראשונות לכהונתו, הגיע יצוא הנשק על ידי ממשלו של הנשיא ברק אובמה לסכום המדהים של 169 מיליארד דולר.

למה מדהים? כי אחרי התאמה לאינפלציה, הסכום הזה גבוה ב-30 מיליארד דולר ממה שהצליח למכור קודמו, הנשיא ג'ורג' W בוש (הרפובליקאי השש למלחמות) בכל שמונה שנות כהונתו.

למעשה, אובמה הוא שיאן יצואני הנשק האמריקאים מאז מלחמת העולם השניה. ויש להביא בחשבון ש-60% מהנשק האמריקאי המיוצא הגיע (וממשיך להגיע) למזרח התיכון.

במחזאות נהוג לומר (צ'כוב), שאקדח התלוי על הקיר במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית. אבל פוליטיקה אינה מחזאות. בפוליטיקה האקדח כלל אינו תלוי על הקיר. הוא יורה כבר במערכה הראשונה, ואינו מפסיק לירות גם הרבה אחרי המערכה השלישית.

כך שאין להתפלא על כך שבתקופת כהונתו של חתן פרס נובל לשלום, הנשיא אובמה, ממשיך המזרח התיכון להיות בית מטבחיים אדיר שכזה, ומדיניות הדחיינות של אובמה בכל מה שקשור בטיפול במשברים, מבטיחה שהטבח יימשך ויימשך – עם סיכוי טוב להסלמה לכיוון הגרעיני, כידוע, כפי שהסביר הנשיא האמריקאי הפיסניק עצמו – "תוך 13 עד 15 שנים".

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: