Skip to content

67 לעצמאות ישראל: פרחים וקוצים ולמה יש סיבה למסיבה

אפריל 22, 2015

בתור יהודי שבכל דור ודור רואה עצמו כמי שיצא ממצרים, לא פלא שיצאתי  באותה הזדמנות קצת אנרכיסט.

כל שליט וכל מדינה הם בעיני סוג של פרעה הכובש לעצמו עבדים במצרים (שבימינו, בעזרת ו' הריכוך, הם הופכים בנוחיות  ל"עובדים").

מדינות לא עושות לי את זה. מדינה, מבחינתי, זה קודם כל שלטון, שיעבוד, כפיה וגזל. מה שנקרא "דמוקרטיה" לא משפר בהרבה את המצב, כי מדובר רק בשיטה קצת פחות אלימה וקצת יותר מניפולטיבית של שלטון העשירון העליון, על ידי העשירון העליון ולמען העשירון העליון.

וכשמדברים על מלך, או מלכות, או גם ממלכתיות, כנהוג אצלנו ובשפתנו המודרנית, אני נזכר מיד בטקסט האנרכיסטי הקדום ביותר, דברי הנביא שמואל, כשבאו אליו זקני השבטים לבקש שימליך עליהם מלך:

זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם:  אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ… וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת…  וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים–יִקָּח… וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים. (שמואל א' פרק ח')

אז מה השתנה מאז.

*****

ואפרופו ממשלים וממשלות, כל הזמן מטרטרים לנו על השמאל והימין. כל אחד ושיטתו.

איך אני יודע שהשמאל, מבחינתי,  זה בערך כמו הימין?

בגלל היחס הדומה אצל שניהם אל החירות (עם יתרון קל לימין, לפחות אצלנו. כן כן, מיד תבינו).

בשני האגפים האלה של שלטון העשירון העליון הם בטוחים שהרעיונות הנעלים שלהם מקנים להם את הזכות לדעת יותר טוב מהאזרח הפשוט מה טוב בשבילו.

איך שורר עוזי חיטמן המנוח?

אך יש כאלה שלוקחים
מונופול על החכמה
הם יודעים יותר טוב ממני
הם יודעים יותר טוב ממך
מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך

אז כשאני שומע את הנאורים האלה,  שהצביעו בשביל "הרשימה המשותפת", נניח, מתחילים את הדקלומים שלהם על הימין הנורא והאיומים שלו על הדמוקרטיה, מה נותר לי לעשות חוץ מלצחוק?

זאת אומרת, רוצים שאכתוב לכם דיסטופיה קטנה, איך היה נראה המשטר הישראלי אילו הקואליציה של הסטליניסטים מחד"ש  והדוסים המוסלמים של רע"ם-תע"ל היו פה בשלטון?

או אפילו המפא"יניקים לסוגיהם?

רוצים שאזכיר  מי ביטל פה את הצנזורה על סרטים ומחזות שהפעילו הבולשביקים של מפא"י? (זה היה אריה מכלוף דרעי).

רוצים שאזכיר מי ביטל פה את הממשל הצבאי המחפיר שנהג פה תחת שלטון מפא"י? (מנחם בגין).

רוצים שאזכיר לכם איך נראו פה בית המשפט העליון והבג"צ כשאבא של בוז'י וחבריו שלטו במדינה? איזה פוצי-מוצי היו השופטים העליונים מול בן גוריון, אשכול או גולדה?

ואוי-ויי – האם לא היה זה בתקופת שלטון הליכוד, כשפרח האקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק?

ותחת איזה שלטון הופעלה ועדת העורכים למען צנזורה עצמית פחדנית, משת"פית ועלובה של "העיתונות החופשית"?

אז יאללה, יאללה, נמאס כבר מההטפות הצבועות של השמאל המזוייף. אתם לא יותר טובים מיריב לוין ומאיילת שקד.

זה, אם להסתמך על ניסיון העבר פה, וגם על מה שקרה וקורה במדינות אחרות.

צפון קוריאה? ונצואלה? קובה?

*****

ואם כבר, אז גם לימין יש לי מה לומר.

כשאני שומע חלק מן המתרעמים נגד השמאל המתנשא והגזעני – הכל נכון –  נראה לי מתאים לשאול: ומי הם אלה, ומאיפה הם באים, כל אנשי הצללים המחרפים ומגדפים, שקוראים לאנשי שמאל באשר הם בוגדים, משת"פים של האויב ועוד שמות גנאי?

למה אפילו ראש הממשלה הנכבד קרא למפלגה גדולה ובעלת זכויות פה אנטי-ציונית(אני עדיין מקווה שיקים איתה ממשלה)? היה שווה לעשות איוולת כזאת בשביל לקלף כמה קולות מנפלתי (לא טעות, התחכמות)  בנט?

ובמה גזענות מזרחית אנטי-אשכנזית טובה מגזענות אשכנזית אנטי-מזרחית?

ואיך כל מיני אנשים הנשבעים ב"אהבת ישראל" ו"כל ישראל חברים" ושאר נופת צופים, מתגלים כחלאות נוטפות שנאה כלפי אחיהם ובשרם מהצד השמאלי או מעדות אשכנז?

ולכן אלה והשמאל המזוייף – חד הם בעיני.

פועלי שנאה.

IMG_1807 - Copy

67 לעצמאות ישראל: פרחים וקוצים (בין עין הוד לנחל אורן)

טוב, בינתיים אין אנרכיזם. בינתיים אנחנו חיים בעולם שבו יש מדינות.

והנה, בהתחשב בנסיבות, טוב לי מאוד-מאוד עם זה שיש מדינה ליהודים.

סיבה למסיבה מבחינתי.

לא שאני מרוצה במיוחד מכל מה שקורה פה. רחוק מזה.

יש פרחים ויש קוצים.

קבלו קוץ:  אני לא מרוצה מראש הממשלה פה ומקשריו ההדוקים עם איזה מיליארדר הימורים אמריקאי (למרות שאני מסכים אתו כמעט בכל מה שהוא עשה ועושה בעניין האיום הגרעיני האיראני, למשל).

גם ממשלתו היוצאת,  וכנראה גם הנכנסת לא משוש חיי (כבר הערתי שאני בעד ממשלה משותפת לליכוד ולעבודה).

ויש עוד  דברים, חלקם חשובים מאוד, שלא מוצאים חן בעיני.

הנה עוד קוץ:  זה שקואליציה רקובה של ראשי ערים (ולא רק יונה יהב!), תאגידים וטייקונים ושרים ופקידים אדישים וציניים מרעילה מזה שנים רבות מאות אלפי אנשים במפרץ חיפה.

הנה עוד קוץ:  שמפקירים פה חבלי ארץ חשובים כמו הנגב והגליל ומשקיעים הרבה יותר מדי בהתנחלות ביו"ש שעתידה לגמרי לא ברור, כי הצלחתה ושגשוגה עלולים לסמל את שקיעתה של מדינת היהודים לתהומות מסוכנים, בבחינת תפסת מרובה – לא תפסת.

או למשל זה שבפערים בין העשירון העליון השולט פה ובין שאר האוכלוסיה אנחנו מתחרים כבר שנים רבות על המקום הראשון מול הקפיטליזם החזירי של ארה"ב.

*****

אך מה שאני אוהב בסיפור הזה של מדינת היהודים – שבידינו הדבר.

אנחנו יכולים לצעוק ולזעוק, למחות ולהפגין, להצביע כך או אחרת.

זה אנחנו שקובעים את גורלנו.

זה פרושה של עצמאות.

כל הפרויקט הזה פה – הארץ, המדינה, המימשל, המשטר, הערים והכפרים – שלנו הם.

זה פרושה של עצמאות.

בכלל לא דבר מובן מאליו ליהודים, בתקופות ארוכות בהיסטוריה של עמנו.

שעכשיו יש לנו עצמאות בארצנו.

ואפילו הממשלה הזאת – היוצאת כמו הנכנסת – שלנו היא. הרוב פה בחר בה, במגבלות המשטר המפוקפק שכבר הצבעתי עליהן. מבחינתי זה מספיק כדי לכבד את סמכותה של הממשלה גם אם איני מסכים למדיניותה.

זה בשבילי פרושה של עצמאות.

ארשה לעצמי להגיד מה שעולה על דעתי על ראש הממשלה, אבל לעולם לא אומר ששלטונו אינו לגיטימי. אם אחשוב כך – אין לי מה לחפש כאן.

זה בעיני פרושה של עצמאות.

כי אם לא – איזו זכות תהיה לי לתבוע מהאחרים, ביום מן הימים,  לכבד ממשלה שאולי תהיה פה בעתיד ותמצא חן בעיני, היא ומדיניותה, והאיש שיעמוד בראשה?

לכבוד ההדדי ההכרחי הזה  אני קורא עצמאות.

וכולם פה – כל אזרח ואזרח – עשירים ועניים, יהודים וערבים,  דוסים וחילוניים, ימין ושמאל, מזרחיים ואשכנזים – כל אחד ואחד שווה בדיוק למשנהו מבחינת זכויותיו וחובותיו, כולם בעיני – וגם זאת עצמאות – שותפים מלאים (אם הם רק רוצים) לקהילה שמתקיימת פה, בינתיים (יחי האנרכיזם!) בצורת מדינה.

ואל תגידו לי שמה שאני כותב פה מובן מאליו.

זה לא מובן מאליו לאנשים לא מעטים ולכוחות לא מעטים שמאחוריהם עומדים לפעמים כסף גדול והמון תקשורת אוהדת, גם בימין הקיצוני וגם בשמאל המזוייף.

להעמיד אותם במקומם – במכלאות (המטאפוריות, רק המטאפוריות) שבשוליים, גם זו עצמאות.

*****

ולסיום, אני מציע לא להתרגש מכל נביאי השקר והחורבן שמספרים לנו שיש פה שני עמים, חמישה שבטים, עשרים גלויות וכו'. יד איש באחיו וכו'.

ואותם אלה שבאותה הזדמנות קוצבים את זמנה של המדינה ומנבאים לה את סופה הקרוב.

כבר חמישים שנה שהם בקטע הטיפשי הזה.

ומה קרה בינתיים כולם יודעים.

אני זוכר את התפלויות הריקות האלה עוד מהמיתון של אמצע הסיקסטיז. והן עוד התגברו לקראת אמצע הסבנטיז, אחרי מלחמת יום הכיפורים, ונמשכות מאז כסידרן עד היום.

כל מיני טיפוסים שמצד אחד רוממות הדמוקרטיה הליברלית בגרונם, חופש הזה וחירות ההיא – ומצד שני הם רואים חיסרון בכך שלא כולם כאן מאותו שטאנץ, כמו שהצליחו לסדר חבריהם לדעה בצפון קוריאה וכמו שניסו לארגן הקוליגות שלהם בעוד כל מיני מדינות. ישמרנו האל מאלה ומשכמותם.

אז מה אם יש פה שבטים שונים?

יופי שיש שבטים שונים.

משעמם מאוד, ולחלוטין לא פורה, כשכולם אותו דבר.

וזה שיש חילוקי דעות?

טוב, יהודים פה, כן? שני יהודים – שלוש דעות.

הכל ידוע.

מתקוטטים, משלימים, מתקוטטים שוב, משלימים שוב.

אבל כשצריך, בחירום, לעת צרה – יד אחת מושטת לעזור, אגרוף אחד קמוץ להלום.

וגם זה למגינת ליבם  של נביאי השקר.

וטוב שכך.

אז קבלו: חג עצמאות שמייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייח.

מודעות פרסומת
One Comment
  1. כל מה שציינת לגבי העבר, נכון ומדויק. לגבי הגזענות אנחנו מסכימים. לגבי הזכות הלגיטימית למשול, חושבים אותו הדבר. לדעתי לא שווה להקים ממשלת אחדות. למרות שאין הבדל בין שתי המפלגות, חוץ מתפישת העולם החברתית של יחימוביץ', רק בשביל לדפוק מישהו שלישי. בכל מקרה אני בעד מדינת כל אזרחיה, ובחירת שופטי העליון בצורה הנוכחית.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: