Skip to content

בחירות 2015/ תבוסתו הגדולה של ה-Wishful Thinking הישראלי

מרץ 18, 2015

ה-Wishful Thinking, הוא שהדריך את אלה שהאמינו ליאסר ערפאת כשדיבר באנגלית על "שלום של אמיצים" וסירבו  להפנים מה שאמר למאמינים במסגד ביוהנסבורג או לדיפלומטים במלון בסטוקהולם. דהיינו, שמדובר בנוכלות איסלאמית מומלצת המתכנסת תחת הקוד הידוע כ"חוזה חודיביה (Chudybiee) – חוזה סרק שחותמים מוסלמים מול הכופרים, ושמצווה להפר אותו בהזדמנות הראשונה – ולטבוח בכופרים.

מה שנקרא גם הודנא.

(אני יודע. הייתי אחד מהם בעצמי באמצע הניינטיז. Wishful Thinker  לכל דבר ועניין. רק שכמה שנות מגורים על גבול החיזבאללה וכמה שנים של האינתיפאדה השניה – כשערפאת ניגש לשלב ב' של ההודנא –  פיכחו אותי לגמרי, אני מקווה. )

ה-Wishful Thinking הוא גם שמדריך את אלה שחושבים שמכחיש השואה האנטישמי אבו מאזן, זה שהדוקטורט שלו עוסק בהשמדת יהודי אירופה בתור קומבינה של ההנהגה הציונית וההנהגה הנאצית, הוא בהחלט בר שיח לשלום ישראלי-פלשתיני, ואם יש מי שאשם בחדלונו של שיח כזה, הרי זה נתניהו לבדו.

יצחק הרצוג: מהפך!

יצחק הרצוג: מהפך!

ה-Wishful Thinking הוא זה שמדריך את אלה המעדיפים להתעלם מקריאותיו של המשטר הדתי-קנאי של איראן להשמדת ישראל, ולהתעלם מן הקשר הברור כל כך המתקיים בין כוונות השמד האלה, ובין התעקשותו של המשטר הזה על המשך יוזמותיו הגרעיניות. הם, מאלופים במיל. ועד לעיתונאים ופרשנים פעילים, מבקשים להסביר לנו שהמשטר הזה הוא "רציונלי". בעוד שראש הממשלה בנימין נתניהו המנסה לסכל את המזימה האיראנית הגלוייה כל כך, הוא-הוא הקיצוני או אף "המשיחי".

ה-Wishful Thinking הוא המדריך את אלה המקומיים, התומכים בעיניים עצומות ובפיות פעורים בכל איוולת ושטות של מדיניות החוץ האמריקאית הנוכחית, בהנהגתו של גדול ה-Wishful Thinkers בעולם היום, הנשיא ברק אובמה.

יצחק הרצוג: מהפך!!

יצחק הרצוג: מהפך!!

ה-Wishful Thinking, למרות שהמילה חשיבה (Thinking) מופיעה בביטוי, הוא כמובן היפוכה של חשיבה. מדובר במשאלת לב המתחזה להיות תהליך סביר של הסקת מסקנות. מדובר בתיקווה כמוסה המתחפשת להנחה מושכלת.

בעוד שחשיבה אמיתית, מחייבת את היכולת להניח בצד משאלות לב ותקוות כמוסות (כמו גם פחדים קמאיים וחשדות חסרי בסיס) כשעורכים את תהליך השקלול של עובדות המציאות ושל האפשרויות הממשיות הנגזרות מהן.

ואותו Wishful Thinking של אוהדי ערפאת, אבו מאזן, איראן ואובמה שלנו (ועוד מיני איוולת רבים מסוגם) הפיל אותם גם בבחירות 2015.

זוכרים את יצחק (בוז'י) הרצוג, שבכנס האיחוד הראשון של "המחנה הציוני", בפתח מערכת הבחירות, קרא על הבמה בלהט עצום "מהפך! מהפך! מהפך!!!" וביקש מקהלו להצטרף אליו?

יצחק הרצוג: מהפך!!!

יצחק הרצוג: מהפך!!!

זהו אחד המאפיינים הבולטים של פעולת ה-Wishful Thinking הישראלי.

כביכול: אם תקרא להתרחשות כלשהי בקול גדול והרבה פעמים – היא תקרה במציאות.

מה שנקרא בלשון ה-"ניו אייג'" – עוד ענף משגשג של ה-Wishful Thinking – "חשיבה חיובית"

אם תכתבו בכל יומיים-שלושה מאמר ב"הארץ" או ב"ידיעות אחרונות" שבו "תדווחו" על "הסקרים המדעיים" או תפרסמו "רשמים" על "האווירה ברחוב", או על "שיחות הסלון", או "תציינו" את "הדאגות של אנשי הביטחון" –

הנס אמנם יקרה!

בוז'י האהוב ינצח!

ביבי השנוא יפסיד!

כי המציאות, לפי ה-Wishful Thinking, היא לא כל כך קשוחה וקשה כמו שחשבתם. היא בסך הכל די גמישה, ייספר לנו איש ה-Wishful Thinking. די שיהיה לנו "הנראטיב הנכון" כדי שנצליח לעצב אותה כרצוננו. די שנדע לייצר את "הווייב" שיביא לשינוי ב"אווירה" כדי שננצח בבחירות.

(די שנביא ל"מהפך" באווירה ברחוב העיסקי בטהראן בעקבות הסכם הגרעין והסרת הסנקציות, חושב ה-Wishful Thinker הגדול בוושינגטון, כדי שנפיל את המשטר של ההייאטוללות ומשמרות המהפכה, ואז למי אפכת אם לאיראן "החדשה" תהיה פצצה).

חבורה אומללה של אלופים באשלייה עצמית הם אנשי ה-Wishful Thinking.

ואל תחשבו שכל המכות על האף שהם חוטפים, בזו אחר זו, באופן בלתי-נמנע לחלוטין, עוזרות להם בתהליך ההתפכחות.

בכלל לא.

התבוסות האלה רק מחשקות אותם. המכות האלה מצד המציאות רק משקיעות אותם עמוק יותר בבוץ שיקוליהם המופרכים.

כי זאת יש לדעת: תכונתו החשובה ביותר של איש ה-Wishful Thinking היא יהירותו המתנשאת, או אחותה התאומה, התנשאותו המתייהרת.

איש ה-Wishful Thinking בטוח שהוא יודע יותר טוב מאחרים מה טוב בשבילם (כי איך עוד נוכל להסביר את מי שברוב איוולתו סבור שאם רק יציג את תקוותו הכמוסה כמסקנה הגיונית, מיד כולם יקנו את זה ויתיישרו בשורה כדי לקדם את הבשורה? מי שחושב שאם הוא יצעק שלוש פעמים על הבימה "מהפך!" – יהיה מהפך?).

איש ה-Wishful Thinking בטוח שההשכלה שלו טובה יותר (אוניברסיטה באיזה חוג חברתי או פוליטי או ספרותי או כלכלי עם השפעות פוסט-מודרניות ניכרות).

ברור לו שהמוצא שלו מעולה (הוא לא מהפרימיטיבים ההם, מנשקי הקמעות, האנסים.)

הוא לא שטוף באמונות טפלות כמו דת (אם כי החמאס לא נורא כל כך, והאחים המוסלמים הם בכלל תנועה חילונית-פוליטית בעיקרה, כפי שחשבו גם האמריקאים) או לאומנות (אם כי הלאומנות הערבית, כמו זו המשתקפת ב"רשימה המשותפת" היא לא נוראה ובסך הכל מובנת על רקע "הכיבוש" וההוויה הפוסט-קולוניאלית של המנוחשלים).

ובקיצור: ה-Wishful Thinking הוא מלכודת דבש אמיתית.

הוא לא רק מפריע לבעליו לראות את המציאות, להבין היכן הוא חי, להיזהר מתחזיות סרק.

הוא אינו מפריע להם כלל ליפול על האף שוב ושוב (כמו למשל בבחירות האלה לכנסת ה-20 ותוצאותיהן), בלי להבין מה קורה להם.

ה-Wishful Thinking מונע מבעליו כל תהליך אמיתי של למידה.

הוא אינו מאפשר להם להתניע מהלך של הסקת מסקנות.

של הכאה על חטא היוהרה.

אין מצב שיצטיידו בקצת צניעות, שכל חוקר אמיתי של המציאות מחוייב בה.

בעלי ה-Wishful Thinking ממשיכים בשלהם כאילו כלום. זו המציאות שטעתה. לא הם. זה העם שצריך להחליף אותו. לא אותם או את אורח המחשבה הדפוק שלהם.

אותי הם מצחיקים וגם מעציבים כמעט עד דמעות.

לי אין ספק שאלוהים (כן, אלוהים, מר גרבוז) מכה אותם בסנוורים.

כמו שהיכה בסנוורים בשעתו את פרעה המצרי. מגדולי ה-Wishful Thinkers בהיסטוריה.

עד שילמדו.

בפוסט הבא אני מקווה לדווח לכם על עלילותיהם של בעלי ה-Wishful Thinking ועל מה ש"למדו" מתבוסתם, כפי שבאו לידי ביטוי בביטאון המובהק ביותר שלהם, העיתון ל"אנשים חושבים", הוא "הארץ".

צחוקים מובטחים.

 

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. נדמה לי שברק וערפאת הגיעו להסכם בטאבה. אנשים ממפלגתו של ברק, לא היו מוכנים להסכם, כי ראו בו מחטף לפני הבחירות. הקטע הזה לא נזכר בויקיפדיה. על מה שכן הוסכם ונגדע כששרון הפך לראש הממשלה, הנה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%AA_%D7%98%D7%90%D7%91%D7%94

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: