דילוג לתוכן

התעלומה השניה של מחירי הנדל"ן: למה הציבור שותק?

מרץ 12, 2015

לא שכחתי שבסוף פברואר התחייבתי לפוסט-המשך אחד בפרשת יוקר הדיור והריהו לפניכם.

בפוסט הראשון הסברתי את הקשר הישיר שבין המבנה של הדמוקרטיה הישראלית, כלומר השלטון החזירי של העשירון העליון, על ידי העשירון העליון ולמען העשירון העליון –  ובין העובדה שישראל מצויה בין המדינות המובילות בעולם מבחינת יוקר הדיור (גם יחסית להכנסות הממוצעות, וגם באופן מוחלט).

הקשר הזה מקל על פתרונה של התעלומה הגדולה:

כולם – מבקר המדינה, הממשלה, בנק ישראל, התקשורת, הציבור ומי לא, טוענים שהדיור נורא יקר – מצהירים על צעדים שנעשים, שייעשו, שנעשו – אך מחירי הדירות ממשיכים לדהור.

ופתרון התעלומה: לשלטון אין שום עניין לעצור את דהירת המחירים בתחום הדיור. ראש הממשלה נתניהו, למשל, מיליונר כבד שהונו מוערך ב-40 מיליוני שקלים, ומתוכם כ-30 מיליון מושקעים בנדל"ן.

ירידה של 10% במחירי הנדל"ן תגרום לו הפסד נורא, מבחינתו, של 3 מיליוני שקלים.

ומכיוון שהממשלה שלנו כולה מורכבת מעשירים כבדים, שחלק ניכר מעושרם מושקע בנד"לן, קל להבין מדוע הם מיטיבים להבין את עמדת הבנקים החוששים מירידת מחירי הנדל"ן, מדוע הם אינם ממהרים לוותר על ההכנסות העצומות של אוצר המדינה על הקרקעות שהוא מוכר ועל המיסים שהוא גובה בענף זה, ומדוע הם שוקלים בכובד ראש כל "תיאוריה" כלכלית המתנגדת להתערבות ממשלתית להורדת מחירים בתחום החשוב הזה –

ולעזאזל האזרחים שצריכים להתארגן על 140 משכורות כדי שיהיה להם איפה לגור.

מה גם שאין צורך לקבל שום החלטות חדשות כדי שהמחירים העולים יביאו להם רווחים.

צריך רק לא להחליט.

וההחלטה שלא להחליט, היא ההחלטה הקלה ביותר לכל פוליטיקאי.

ובעצם לכל אחד.

כלומר: דהירת מחירי הנדל"ן אינה סוג של מחדל מחריד, אלא מהלך העסקים הרגיל.

כל הדיבורים הממשלתיים על הצורך להוריד את המחירים, וההזדהות שלהם עם הסבל של האזרחים – סתם שקרים רגילים של פוליטיקאים.

*****

והנה דוגמא אופיינית לטיפול הממשלתי בפרשת מחירי הדיור. פרשת ה"מע"מ אפס" מיסודו של שר האוצר לשעבר יאיר לפיד.

עדיין לא שכחתי טור מלהיב בענייני יוקר הדיור שכתב יאיר לפיד לפני הבחירות לכנסת ה-19,  שבה זכה ל-19 מנדטים למען ריקי מחדרה ממעמד הביניים.

לפיד שטח אז נוסחה פשוטה, מובנת לכל, ניתנת לביצוע ואפילו קלה ליישום, שהיתה עושה בלי ספק את שלה.

שר אוצר לפיד: מע"מ אפס

שר אוצר לפיד: מע"מ אפס

אבל לא נשאר לזה זכר כשנעשה לפיד שר האוצר.

פה נשארנו עם הצעת מע"מ אפס.

שיתרונה הגדול מבחינת המיליונרים של הנדל"ן, אלה שבממשלה, החברים הטובים של יאיר לפיד ובכלל:

היא לא אמורה לגרום לירידת מחירי הנדל"ן.

כי מדובר ב"סובסידיה לנצרך" ולא ב"סובסידיה למצרך", כלומר – לא מדובר בהורדת מחירי הנדל"ן במשק, אלא רק בהקלות לקבוצה מוגבלת של נזקקים.

כך ששום סכנה אינה צפויה ללפיד ולחבריו המליאנים – הם לא יפסידו מיליונים על ירידת השווי השקלי של הווילות והארמונות שלהם.

כמה עשרות אלפי ישראלים יקבלו הנחה של 18% על הדירה שירכשו – אבל ביבי לא יפסיד 5 מיליון ש"ח וחצי על ירידת מחירים של 18% בענף הנדל"ן, וגם לפיד לא יפסיד איזה מיליון.

מה נפלא.

***

ועכשיו ניגש לפתרונה של חידה נוספת וגדולה הנוגעת למחירי הדיור.

אדישותו של הציבור.

זוכרים את המחאה החברתית הגדולה של 2011, זו שהחלה כ"מחאת האוהלים" בשדרות רוטשילד, כמחאה על מחירי הדיור הבלתי נסבלים לשכבות רחבות באוכלוסיה? זו המחאה שנגנבה בתנועת מלקחיים על ידי "צוותי המומחים" של הפרופסורים מן השמאל המזוייף, ועל ידי ועדת טרכטנברג של נתניהו?

תשעה מכל עשרה ישראלים עמדו אז לצד המחאה.

ושום דבר לא זז.

מחירי הדיור ממשיכים לדהור.

 

אז הנה התעלומה הבאה: איך מרשה השלטון לעצמו לזלזל בצורה כזאת ברוב עצום כזה של תושבים ישראלים? 90% מכלל האזרחים?

איך הם לא פוחדים מעונש ביום הבחירות, למשל? ממחאות, הפגנות ושביתות שיפגעו קשות במשק ו/או יורידו אותם מהשלטון?

איך מרשים הפוליטיקאים לעצמם אדישות שכזאת?

*****

התשובה פשוטה להפליא, והנה היא לפניכם.

חלק גדול מאוד – רוב הציבור – מזדהה בעצם עם עמדת הממשלה בקשר למחירי הדיור. כלומר – שיעלו, למה לא.

למה?

ככה:

2015-01-22 16.48.18

נתוני הלשכה לסטטיסטיקה על בעלות על דירות מגורים בישראל. הנתונים חלים על 2013, אך לא חלו שינויים מהותיים במצב מאז: 70% מיליונרים של נדל"ן מול 30% מסכנים בשכירות.

כי 68% מהישראלים מתגוררים בבתים ובדירות משלהם (ועוד 3% מתגוררים בבתים בבעלות, כגון של מקום העבודה, או בדירות קיבוציות, ולכן אינם משלמים שכר דירה) – ורק 29% מהישראלים אינם מצליחים להתארגן על דירה בבעלותם, גרים בשכירות.

כלומר: מצבו הרווח והרגיל של הישראלי הוא של בעל-בית.

הישראלים הגרים בשכירות – בדרך כלל, לפי הסטטיסטיקות, הם רווקות ורווקים או זוגות צעירים ולא מעט משפחות עם הורה יחיד (לרוב, כנראה אשה) מתחלקים לשניים:

א. כאלה שהמצב של מגורים בשכירות הוא לגביהם מצב זמני, עד שיסיימו את הלימודים הגבוהים, עד שיינשאו, עד שיביאו ילד ראשון, ואז עם עזרה מההורים ו/או משכנתא רצחנית, יתארגנו על דירה.

ב. עניים שהמגורים בשכירות נכפים עליהם בגלל חוסר יכולת לגייס כסף לרכישת דירה.

*****

השורה התחתונה של הנתונים האלה היא, ששבעה מכל עשרה ישראלים "עשו את זה" (גם אם טרם השלימו את תשלום המשכנתא הגבוהה, והדירה "שלהם" היא בבעלות חלקית של הבנק).

"עשו את זה" במובן הבסיסי ביותר של הישראלי החומרני, זה שעיניו נעוצות בתכניות הריאליטי למיניהן, שם היעד המרכזי הוא להגיע למיליון.

הגשימו את החלום הישראלי: להיות מיליונר.

אם דירה ממוצעת בישראל שווה 140 משכורות ממוצעות, ומשכורת ממוצעת עולה על 9,000 ש"ח, כי אז משמעות הדבר היא שדירה ממוצעת בישראל שווה מיליון ורבע ש"ח.

מה שאומר שיש בישראל מיליוני אנשים שבתפיסתם העצמית (המוטעית) הם סוג של מיליונרים.

אם עדיין לא היום – אז מחר או מחרתיים, בהנחה שקצב הדהירה של מחירי הנדל"ן יימשך כסדרו.

נכון שאם "המיליונרים" האלה יממשו-יהוונו את הנדל"ן שלהם, הם ישארו בלי מקום מגורים, או בלי שקל מיותר אחד כאשר ייאלצו לרכוש דירה אחרת.

אבל נכון גם שהמון ישראלים יכולים לחלום, כמו שחולמים על הפרס הגדול בלוטו – על הפרשי המחירים בין הדיור היקר בישראל ובין המחירים הזולים במקומות אחרים בחו"ל.

אפשר להניח שלא מעט ישראלים, עם כל הקשיים, נרדמים טוב יותר בלילות על משכבם, במחשבה שהם יכולים למכור את הדירה שלהם בישראל, ולקנות במקומות סבירים רבים בעולם שתיים או שלוש דירות, לגור באחת ולהשכיר אחת או שתיים. או לרכוש ארמון קטן עם המון דונמים ואפילו נחל או אגם בארה"ב העשירה – ועוד חלומות פז מהסוג הזה.

והישראלים האלה – הבה לא נעמיד פנים, כולם מכירים פה את כולם – יצטרפו לחברי הממשלה שלהם בצקצוקי לשון על יוקר הדיור המחריד, על כמה קשה לצעירים, על כמה קשה לעניים, על המשכנתא השוחקת וכו' – אבל הם לא יצאו מגידרם כדי לשנות את המצב. הם לא יפגינו ברצינות למען הורדת מחירי הדיור.

הם יעשו חשבון ויתברר להם, שעליית מחירי הדירה שבבעלותם מביאה להם – לפחות על הנייר – רווחים גדולים מכל חסכונותיהם הפנסיוניים למשל.

ולכן, בשקט בשקט, הם יהיו מרוצים מהמצב.

כמו נתניהו וכמו לפיד.

הם לא יענישו את ממשלתם  ואת המפלגות  המרכיבות אותה, על שלא עשו דבר למען הורדת מחירי הדיור.

תגובה, או נכון יותר חוסר תגובה, המקשיחה עוד יותר את עורפם של הפוליטיקאים מן החזירון העליון, שבתוך עמם הם יושבים, ושבמידה רבה הם אחראים להלוך הרוח הזה של "המירוץ למיליון" הנדל"ני מתוקף "הדוגמא האישית".

עבודת עגל הזהב.

אז הצעירים סובלים? נידונים לעבדות-משכנתאות נוראה, חלקם יורדים לחו"ל?

לא נורא. גם אנחנו סבלנו.

אבל היה שווה. הנה עכשיו אנחנו מיליונרים.

אומר לעצמו האזרח הישראלי הקטן.

ובעשירון העליון מתפוצצים מצחוק, כשארנקיהם מתפוצצים מרוב שקלים, כל החתולים השמנים, אילי הנדל"ן, הקבלנים, החברים של ביבי ושכניו בקיסריה וברחביה, והיועצים הכלכליים של יאיר לפיד.

One Comment

Trackbacks & Pingbacks

  1. מחיר הדירות לא יורד, וגם לא רמת הצביעות | מאפיהו

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: