Skip to content

סטטוסים/ איך מתחפשים לברווז צולע, למה הציבור מאמין אפילו לראש הממשלה יותר מאשר לתקשורת ודרך מלבבת להתחיל את היום,

מרץ 6, 2015

 כמה  סטטוסים שכתבתי לאחרונה בפייסבוק

הפורים של הברווז

שאלו אותי אתמול בבית קפה למה אני מחופש השנה.

"ברווז", אמרתי, "צולע."

"אתה נראה לגמרי רגיל", הודיעו לי.

"אתם חרשים, או מה?" שאלתי. "גע-גע! גע-גע!"

"והצולע?" שאלו אותי.

מיד קמתי ללכת לשרותים ולא שכחתי לצלוע גם בדרך חזרה.

היתה ביקורת: "לא אמרתי גע-גע בזמן שצלעת."

"מדובר בשתי תחפושות שונות." השבתי. "א. ברווז. ב. צולע." והרחבתי: "בשנה שעברה ניסיתי להתחפש לברווז צולע סימולטני, אבל בתור זכר שלא מסוגל לעשות שני דברים מסובכים במקביל, ברגע שאמרתי גע-גע  – התבלבלתי והפסקתי לצלוע. אז השנה החלטתי לפצל."

הסתכלו עלי בספקנות.

"אז איך התחפושות?" שאלתי.

"ככה." אמרו.

נו טוב, בטלנים  שיושבים בבית קפה באמצע היום. שום דבר לא מספיק טוב בשבילם.

בכל זאת חשבתי לשכלל את התחפושת בשנה הבאה: אולי ברווז צולע ברוטב תפוזים (או ברוטב קונפי אם יהיה פורים חורפי, כי הגשם עלול להמיס את הזיגוג תפוזים).

אני עדיין לא סגור על הקונפי, כי עוד לא עליתי על רעיון, איך להמחיש את זה.

מישו מכיר זיגוג טוב עמיד לגשם?

 

איזון עיתונאי בנוסח ברקאי

עיתונות נוסח גלצ. את תכנית הבוקר שלו פתח רזי ברקאי בהבאת דבריהם של שני פרשנים אמריקאים, שניהם, כפי שהודיע לנו, בקיאים גם בפוליטיקה הישראלית.

האחד תהה איזו הצעה חדשה הביא נתניהו, והתרעם על הקרע במסורת הדו-מפלגתית של היחסים ההדדיים, שנשברה על ידי הנאום.

השני, למען האיזון, אמר שהנאום מחבל באמינותו של נתניהו ובאמינותה של ישראל.

הראשון אמר שיחסי ישראל וארה"ב סובלים כשצד אחד מתערב בעניינים הפנימיים של הצד השני.

לעומתו הזכיר השני את המחוקקת הדמוקרטית החשובה ננסי פלוסי שהנאום ציער אותה מאוד!

ובכן, שני הפרשנים שהצליח ברקאי למצוא בוושינגטון הם מרטין אינדיק וטום פרידמן. שניהם דמוקרטים נאמנים. שניהם מתנגדי נתניהו ושניהם אוהדי אובמה.

ולאיזון, אחריהם, הביא ברקאי את האלוף במיל. עודד טירה שחתם על איזו עצומה של עמותה ימנית שקרא לתמיכה ישראלית בנתניהו.

מצד אחד שני פרשנים אובייקטיבים מאמריקה.

מצד שני איזה ימני מישראל.

אז אנא, עיזרו לי. איך קוראים לדבר הזה שעושה ברקאי בתכנית האקטואליה שלו בגלצ?

כי עיתונות זה לא.

יותר פארודיה על עיתונות.

ואחר כך מתפלאים שהתקשורת הישראלית זוכה לציונים כה נמוכים מדעת הקהל פה.

רק הרבנות והמפלגות זוכים לציונים נמוכים יותר.

אפילו לראש הממשלה מאמינים יותר.

מעניין למה.

בוקר טוב, בוקר טוב

דרך מלבבת במיוחד להתחיל את היום: לקום מוקדם בבוקר וללכת לקופת חולים, לקחת מספר, להמתין בתור לאור הנאון המעצבן לבדיקת דם ולקבל דקירה קלה ביד. משם ללכת לסניף הדואר, לקחת מספר, לחכות בתור לאור הנאון המעצבן ולקבל דקירה קלה בכיס (חשבונות חשמל ומים).

דרך מלבבת, כי אחרי התחלה כזאת, כל דבר שיקרה במהלך היום הוא בין משחק ילדים לבילוי מסעיר (מניסיון אישי).

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: