Skip to content

הנאום והפצצה: באמריקה חושבים שאובמה צריך להשיב לנתניהו

מרץ 5, 2015

 

כזכור, טענתי לפני כמה שבועות (11.02) , שכל חשיבותו של הנאום הצפוי (אז) של בנימין נתניהו בקונגרס, הוא בסיכול כוונתו של הנשיא האמריקאי להחליק לגרונה של ארה"ב את ההסכם שהוא מבשל בחצי חשאיות עם איראן (כמו שמאכילים ילד בגלולה מרה).

לפני יומיים כתבתי כאן שהתרגיל הצליח: בתקשורת ובדעת הקהל האמריקאית החל דיון ער ונרחב למדי בהסכם הנרקם, במשמעותו ובסכנותיו.

כמו כן התפוגגה קצת האופטימיות באשר לאפשרות שכבר בסוף החודש הזה ייחתמו ראשי התיבות של ההסכם הסופי, ודי ברור שהמימשל והנשיא בראשו ייאלצו לספק שפע של הסברים לכל פרט, וסביר שהתקשורת העולמית תהיה צמאה לדעת מה חושב נתניהו על ההסכם.

עברתי בימים האחרונים על גירסאות הרשת של כמה מהעיתונים האמריקאים. וקשת הדעות, כצפוי, רחבה למדי, ומשתרעת בין אוהדיו המושבעים של הנשיא ("רק אובמה") ובין מתנגדיו ("רק לא אובמה"), אבל בולטים דווקא אלה שבאמצע, השקולים, ובמיוחד אלה שיודעים על מה הם מדברים.

דניס רוס: הקונגרס יעניק סמכות ( שני הצילומים פה מהוויקיפדיה)

דניס רוס: הקונגרס יעניק סמכות ( שני הצילומים פה מהוויקיפדיה)

אחד מאלה הוא דניס רוס הידוע אצלנו היטב. דיפלומט ותיק מובהק, שנשלח כמה פעמים למשימות תיווך במזרח התיכון. רוס כיהן כיועץ בכיר לענייני המפרץ הפרסי ואיראן בממשלו של הנשיא אובמה בשנים 2009-2011, וגם היה ממונה על המו"מ עם המשטר שם. והוא פירסם אתמול מאמר דעה  בעיתון הנפוץ "יו.אס טודיי", שכותרתו: "על אובמה להשיב לנתניהו". תרגמתי את הקטעים המסיימים של המאמר, שבהן מפרט רוס את השאלות החשובות לדעתו:

"על המימשל להסביר מדוע ההסכם שהוא מבקש להגיע אליו,  ימנע בפועל את איראן מהשגת נשק גרעיני בתקופת תחולתו של ההסכם – ולאחריה.
על המימשל להסביר כיצד  השילוב המוצע  שבין מספר הסרכזות שתפעיל איראן, בין איכותו של התוצר שלהן (האורניום המועשר), ובין המשלוח של התוצרת הזאת אל מחוץ לאיראן, יבטיחו, הלכה למעשה, שתקופת הפריצה של איראן אל הפצצה לא תארך פחות משנה.
כי או שהשילוב האמור עובד או שאינו עובד – אך חייבת לבוא תשובה מפורשת  לטענתו של נתניהו שאיראן תוכל לפרוץ את הדרך אל הפצצה מהר יותר (תוך פחות משנה).

ברור למדי, שפיקוח נאות הוא רק חלק מהמשוואה. על איראן לדעת מראש מה נעשה אנחנו מול הפרות של ההסכם מצידה, כאשר יתרחשו כאלה. על איראן לדעת מראש מה יהיו תוצאותיהן של ההפרות, במיוחד אם אנו רוצים למנוע אותן.

והנקודה הזאת נוגעת ללב הטיעון של נתניהו ודאגתו: אילו היה בטוח שאנו ננקוט באמצעים מרחיקי לכת בתגובה להפרות איראניות, כולל שימוש בכוח אם נתפוס את איראן דוהרת לקראת נשק גרעיני, הוא יחשוש פחות מפני ההסכם הצפוי.

אך הוא אינו מבחין בכך, והוא חושש שכמו במקרים קודמים של הסכמים הנוגעים להגבלות על הצטיידות בנשק, אנו נשאף לדון בהפרות ולא להגיב עליהן,עד שכבר מאוחר מדי (נראה שרוס מתכוון רוס למקרה של צפון קוריאה, שהתגרענה תוך כדי שיחות סרק עם המימשל האמריקאי).

כך שעל הממשל להתייחס לחשש הזה ולהוכיח שהוא מתכוון ברצינות לדבריו, על ידי פירוטן של דרגות הפרה שונות של ההסכם, והתגובות שיבואו בעקבות  כל אחת מהן – ואז לחתור להשגת סמכות מהקונגרס, שתעניק לנשיא המכהן ולאלה שיבואו בעקבותיו את הכוח להפעיל את האמצעים האלה.

אם היכולת הנשיאותית הזאת תוחל גם על צעדים  איראניים לקראת פצצה גרעינית לאחר שתפקע תקופת ההסכם, תהיה בכך הענות של המימשל לחשש המשמעותי ביותר שהעלה נתניהו.

ויתכן שאז אפשר יהיה להתגבר על האפיזודה הנוכחית של המתח ביחסי ארה"ב-ישראל."

עד כאן דברי רוס, שכוונתו ברורה:

* על אובמה להסביר כיצד הוא עומד לשמור על הבטחתו שאיראן לא תוכל לפרוץ אל הפצצה במהירות שלא תאפשר לעצור אותה בדרך לשם.

* אין לבטוח באיראן, שכבר הוכיחה את חוסר אמינותה.

* כדי להבטיח שייעשו הצעדים הדרושים לעצירת איראן בדרך אל הפצצה, יש לציין במפורש שארה"ב והמעצמות החתומות על ההסכם יפעלו בכוח אם תיתפס איראן בהפרת ההסכם בתקופת תחולתו, וגם לאחריה.

* הכדור, מבחינתו של רוס, נמצא בשטח המגרש של אובמה. הוא חייב תשובות.

*****

צדו את עיני שני משפטים שכתב במאמרו ב"ניו יורק טיימס" תום פרידמן הידוע אצלנו היטב. במאמר דן פרידמן באינטרסים של ארה"ב בהסכם, שאינם עולים בקנה אחד עם אלה של ישראל. אך הוא מוצא מקום גם להחמיא לנתניהו:

תום פרידמן: הקונגרס ילווה

תום פרידמן: הקונגרס ילווה

"בכנות, אני מטיל ספק בכך שהיו מוטלות סנקציות על איראן, ושהיו מתקיימות השיחות התנהלות היום, אם לא היה נתניהו מאיים על טהראן ללכת בכל הכוח בשיטת 'ד"ר סטריינג'לב'".

ובמשפט הבא מתכתב פרידמן עם הצעתו של רוס, ולא פחות מכך עם המטרה המוצהרת של נתניהו, שניהם סומכים על הקונגרס:

"כמו כן אברך על כך, אם ילווה הקונגרס את ההסכם המוצע תוך הקניית סמכות רשמית לנשיא – כבר עכשיו – לעשות שימוש ב'כל אמצעי נחוץ' לתגובה, במקרה שאיראן תנסה להפר את ההסכם."

המשפטים האלה הפתיעו אותו, כי אתמול בבוקר שמעתי את רזי ברקאי מראיין את פרידמן בתכנית הבוקר שלו בגלצ, וממה שנאמר שם לא היה אפשר להעלות על הדעת שפרידמן מחזיק בדעות כה חתרניות מבחינת הקו שמוביל אותו חלק של התקשורת הישראלית הדוגלת ב"רק לא נתניהו" (וברקאי הוא אחד ממוביליו).

*****

כמו כן, כשקראתי את העיתונות האמריקאית, עלו אצלי לרגע חשד עמום וחשש כבד: הייתכן שקרה משהו למערכת ההפצה של עיתון "הארץ", והעיתון החשוב הזה לא הגיע כסידרו למערכות העיתונים ותחנות הטלוויזיה בארה"ב, והם אינם יודעים מה עליהם לחשוב שם על משמעויותיו האמיתיות  של הנאום של נתניהו בקונגרס אצלם?

או גרוע מזה – את המחשבה הזאת כמעט שלא יכולתי לשאת – הייתכן שהעיתון החשוב הזה "לאנשים חושבים" דווקא כן  הגיע למערכות כסידרו – אבל האמריקאים הטיפשים האלה החליטו שלא להתחשב בדעתם של מר עמוס שוקן ועדת פרשניו על הנאום הזה?

בעיתון "הארץ" של אתמול, למשל, התגייסו להסברת עמדתו של מר שוקן על הנאום בקונגרס  הפרשנים החשובים הבאים: חמי שלו, יוסי ורטר, אמיר אורן, רוית הכט, טל ניב והכוכב  צבי בראל שתרם לטובת הקטע שני מאמרים חתומים (אילו לפחות היו מגוונים קצת את הטיעונים, נמנעים מלהשתמש כולם באותם משפטים ובאותן מילים. אילו לפחות היו טורחים להביא מישהו עם דעה שונה במקצת. אבל נראה שיש גבול למה שניתן לצפות מפראבדה שכזה)

אז ככה: מקריאת העיתונות האמריקאית מתברר שיש המון עיתונאים, מומחים ופרשנים אמריקאים, ואפילו לא ימניים או שמרנים במיוחד, שאינם יודעים שנתניהו הוא אפס קטן ועלוב, ספינולוג סוג ג', ושכל הנאום נישא רק כדי להציל אותו מהצרות שיש לו במערכת הבחירות המקומית.

התברר לי שהמון אמריקאים  חושבים שהיה ממש בנאום! השגות חשובות של נתניהו שהנשיא שלהם חייב לתת עליהן את דעתו!

דעתי הכללית על ראש הממשלה שלנו ידועה היטב לקוראי. אני לא נמנה על מעריציו הנלהבים, ואפילו לא על אוהדיו המתונים של האיש. אני רק חושב שאפילו שעון עומד – ונתניהו בעיני הוא די שעון עומד ביותר מדי עניינים – צודק פעמיים ביממה, והפעמיים האלה במקרה של נתניהו הם הטרור האיראני והגרעין האיראני. וקשה לי לקבל שיש פה אצלנו אנשים היכולים להתעלם מהסכנות האלה, שכידוע קרובות אלינו הרבה יותר מאשר לבית הלבן בשדרות פנסילבניה.

אז כשאני קורא את אוספי השטויות, הרדידות והצביעות  ששופעים בעיתונם פרשניו של שוקן,  זה בהחלט גורם לי לחשוב על נתניהו – לעומתם כמובן – כמופת של גאונות אינטלקטואלית, ואפילו – כן כן – כמגדלור של יושר ומוסר.

וכמו כן אני חושב שיש לי הסבר לחוצפה שמפגינים אנשי התקשורת בארה"ב כלפי עמדותיו של "הארץ".

באמריקה הגדולה מתייחסים במלוא הרצינות לדיווחים שמביא "הארץ"  מארץ הקודש (למשל על שריפה של כרם זיתים של ערבי כבוש בל"ג בעומר כתוצאה ממדורה של מתנחלים, שלא היתה  ולא נבראה מחוץ לתעשיית השקרים – סליחה, "התעויוט", של העיתון הזה).

אבל הנאום, למרבית המזל, נישא באנגלית ונישא בוושינגטון, ממש אצלם, כך שהילידים שם החליטו שהם זכאים  לפתח דעות עצמוניות כלפי נתניהו ונאומו, אפילו אם אלה לא יעלו בקנה אחד עם מה שחושב עמוס שוקן בלישכתו שברחוב שוקן בתל אביב.

 

 

 

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: