Skip to content

נתניהו בקונגרס: הנאום והבחירות, לא נאום גדול, אבל הסחורה סופקה ונביאי השקר אוכלים את הלב

מרץ 3, 2015

1. אז מה דעתכם על נאום נתניהו בקונגרס?

בלי להיות אמן חושים ובלי להצטייד בכוחות נסתרים, אוכל לגלות לכם, קוראים יקרים, כל אחד ואחד מכם, מה דעתו על נאום נתניהו בקונגרס.

אם אתם בוחרי הימין הקיצוני, נניח "יחד" של ישי-שטבון-מרזל, וגם חרד"לניקים מ"הבית היהודי" ופייגליניסטים, יש לכם ארבע בעיות עיקריות עם הנאום: 1. שנתניהו לא חזר בו מנאום בר אילן. 2. שלא הזכיר את הקשר שאינו ניתן לניתוק בין עם ישראל לתורת ישראל ולארץ ישראל. 3. שראש הממשלה התחנף ל"ברק-חוסיין-אובמה מתחרז עם אוסמה" (הזכויות שמורות לעו"ד יורם שפטל). 4. שאם הנאום יגרום לסחף לטובת הליכוד, "יחד" עלולה להישאר מתחת לאחוז החסימה.

אם אתם בוחרי ליכוד, הרי שחזינו שוב בהופעה אדירה של הקוסם. איזה נואם! איך מחאו לו  כפיים בעמידה! נאום גדול, גדול. בהחלט העמיד את אובמה על מקומו ושתחנק התקשורת השמאלנית – אבל ברור ש-א. הנאום בכלל לא היה פוליטי, ו-ב. הוא יחזיר למפלגתנו היקרה את 3 המנדטים שאיבדנו  לאחרונה בגלל אב הבית הרשע. איזה קוסם זה נתניהו!

נתניהו בקונרס: מקריא, לא נואם

נתניהו בקונרס: מקריא, לא נואם

אם אתם בוחרי לפיד, אתם מחכים בסבלנות לסטטוס שיכתוב על הנאום לפני שתקבעו את עמדתכם, אבל כללית היה נאום בינוני למדי, שלא יעלה ולא יוריד למעמד הביניים.

אם אתם ב"מחנה הציוני" אז ברור שהיה נאום מיותר ו/או מזיק. בלי לזלזל בסכנת הגרעין האיראני, לא ברור מי היה צריך את נאום הבחירות הזה בוושינגטון, שרק עוכר את היחסים החשובים ביותר בין ישראל לארה"ב ומגביר את הבידוד שלנו בעולם, וכמובן מסיט את תשומת הלב מפרשת הבקבוקים ויוקר הדיור.

אם זה ליברמן שבראש שלכם, הנאום לא היה מספיק תכל'ס. חבל שלא ליברמן הוא הנואם בקונגרס בשמנו. נתניהו מדבר יותר מדי אידיאולוגיה ומסביב. ליברמן היה מציע הסכם אזורי של קואליציה אנטי איראנית שהיתה מעמידה את הפרסים האלה בפני בחירה: או פרוק הצנטריפוגות, או תקיפה אווירית של הכורים.

אם מדובר בבוחרי ש"ס או כחלון, הנאום היה בסדר, בגבולות הסביר, אבל מה זה שייך לבחירות? יש עוד שבועיים עד לקלפיות, ועד אז נחזור לנושאים העיקריים: השקופים ויוקר המחייה, ומי יזכור את הנאום.

אם אתם בוחרי מרץ, אז לזרא היתה לכם כל ההתקרבנות הזאת של נתניהו. עוד פעם שואה, עוד פעם איראן, העיקר להסתיר את זה שלנתניהו אין שום תוכנית לגשת לפתרון הבעייה הפלשתינית לאלתר.

אם אתם בוחרי חד"ש-בל"ד-טיבי, אז שוב קיבלנו הדגמה של הברית הפוסט-קלוניאליסטית, בתר-אימפריאליסטית של הציונות עם הקפיטליזם האמריקאי,  המנציחה את דיכוי העמים הערביים ובמיוחד העם הפלשתיני משני צידי הקו הירוק.

ואם אתם במתלבטים שעדיין לא החליטו למי להצביע, אתם זקוקים לקצת יותר זמן כדי לשקול את דעתכם על הנאום.

2. נתניהו סיפק את הסחורה: ההסכם לא יעבור ללא דיון

בלי להיכנס לפרטים, לדעתי נתניהו סיפק את הסחורה. כל מה שהיה עליו לעשות,  היה להפר את קשר השתיקה שעליו עמלו הנשיא האמריקאי ברק אובמה ומנהלי המו"מ מטעמו מול האיראנים. ברור שהם ניסו לחתום כבר החודש על "הסכם עקרונות" ולהנחיתו בלי דיון ציבורי ובלי דיון ממשי בשני בתי הקונגרס על גבעת הקפיטול.

זה כבר לא יקרה. היום עשרות מיליוני אמריקאים – כל המעמד הפוליטי על שתי מפלגותיו ושוליו הרחבים מודעים לסכנותיו של המשטר הנוכחי באיראן, ומבינים שקיימת לפחות האפשרות שראיית הממשלה האיראנית הנוכחית כמתונה, אינה יותר מפסאדה מזוייפת, ושהסכם עם איראן על פי התוואים הנוכחיים עלול להיות מסוכן מאוד לא רק לבעלות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון, אלא גם לארצות הברית עצמה. המימשל, אם ירצה להעביר הסכם, יצטרך להשיב על הרבה שאלות, שספק אם יש לו תשובה עליהן. ובכל מקרה, כולם יבקשו לדעת את דעתה של ישראל על כל הסכם שיושג.

3. בניגוד לדעה המקובלת: נתניהו אינו נואם דגול

בניגוד לדעה הרווחת, שדומה כי היא כללית, אני איני חושב שבנימין נתניהו הוא נואם גדול. חפשו ביוטיוב נאום של מנחם בגין והקרינו אותו לצד נאום של נתניהו ותבינו מיד את ההבדל. נתניהו כלל אינו נואם. הוא מקריא לצופיו ולמאזיניו מאמר שכתב מתישהו בבית. הוא מתנתק מצופיו-מאזיניו – מפר את קשר העין – בכל פעם שהוא מחפש מה כתב אי פעם על הדף שלו לפני חודש, שבוע או שעתיים. התוצאה היא שהוא פונה כמעט אך ורק אל ההיגיון, ומסוגל לפנות אל הרגש ואל החושים רק במידה מוגבלת מאוד. נואם טוב – או נואם גדול כמו שהיה מנחם בגין, הוא סוג של מהפנט-המונים. הוא לוכד את מלוא תשומת ליבם. הוא מעביר את המסר שלו ישירות, בלי תיווך, בדיבור ממוח למוח, מלב ללב, מעין לעין. נתניהו רחוק מאוד מהיכולת הזאת. הוא נחשב לנואם טוב כי המאמר שכתב מלוטש וערוך היטב, ומשום שהוא מאומן יפה בהקראתו מן הכתב. מדובר בנואם מוגבל ביותר (ואגב, שימוש בטלפרומטר, כמעשה אובמה או לפיד, אינו משפר את המצב. נאומיו של אובמה נשמעים כהרצאה מלומדת, נטולי כל רגש, ונאומיו של לפיד – כהצגה של נאום ולא כנאום אמיתי. קונים אותם צופים שקל לעבוד עליהם עם סחורה מזוייפת.

4. נביאי השקר רוכבים שוב (ושוב, ושוב)

אחרי כמה התבטאויות של שר החוץ ג'ון קרי, של הנשיא אובמה עצמו ושל אחרים, כבר די  ברור שלא מדובר בשום קרע עמוק ומזיק בין ישראל לארה"ב, ואפילו לא בין הנשיא האמריקאי לראש הממשלה הישראלי.

נשיא אובמה אתמול לרויטרס: נזק ליחסים?

נשיא אובמה אתמול לרויטרס: נזק ליחסים?

ולכן, הנה תזכורת למען האמת, למען הצדק ההיסטורי ולמען הערכה שקולה של הדוברים והדברים:

כמעט כל אלה ("כמעט" בתור תעודת ביטוח לכותב פה) המסבירים לנו היום את חוסר הערך ו/או הנזק שבנאום  של נתניהו בקונגרס (מומחים, פוליטיקאים, עיתונאים ואידיוטים שימושיים), הם גם אלה שלפני שלוש שנים הסבירו לנו את חוסר הערך ו/או הנזק שבאיום של פעולה צבאית ישראלית נגד האתרים הגרעיניים באיראן.

הם בדיוק אלה – ממאיר דגן ועד יובל דיסקין, מ"הארץ" ועד ל"ידיעות אחרונות", שהסבירו לנו שהמשטר של ההיאטוללות באיראן הוא "רציונלי" (בעוד שנתניהו "משיחי"), ושתקיפה ישראלית באיראן תביא לאלפי, אם לא עשרות אלפי הרוגים ישראלים בתגובה האיראנית הצפויה.

הישרים שביניהם – ואין הרבה כאלה – מודים היום שהאיומים הישראלים הם שהביאו לסנקציות הכלכליות החמורות שהוטלו על איראן, הביאו להחלפתו של אחמדינג'ד ברוחאני, והחישו את האיראנים אל שולחן הדיונים.

אך הם ממהרים להתנחם בכך שאולי בכל זאת ייחתם הסכם גרוע בין המעצמות לאיראן, כך שיתברר שהאיום הישראלי לא הועיל ושנתניהו וברק נכשלו (עכשיו, כשנדמה שההסכם קצת רחוק, נופלות פניהם).

ביניהם נמצאים כמובן אלה שבכל שני וחמישי צופים לנו ספטמבר פלשתיני שחור על הגדרות שבגבול, אביב נורא באו"ם, מפולת אדירה באירופה כבר בינואר הקודר (שכבר עבר), חרם קוסמי על מדינת האפרטהייד מעבר לפינה ואובמה כצ'ילבה פרמננטית אתמול, היום ומחר.

בקיצור: חבורה נלעגת וגדולה מאוד, נפוחה מחשיבות-עצמית, של איצטגנינים שתחזיותיהם הטיפשיות מתבדות מהר יותר מהנבואות היומיות של ההורוסקופ. עדרים של רועי רוח ורודפי הבלים שהעיתונים עוטפי הדגים גדושים בנבואות השווא שלהם.

אבל מזל שיש גוגל: כשאתפנה קצת, אולי אכתוב למען קוראי את הפוסט הגדול של נבואות השקר. כל נבואה שהתבדתה ולצידה שמו של הנביא שממשיך בשלו כאילו כלום. (הקטע האחרון מבוסס על סטאטוס בפייסבוק)

 

 

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    כתבת: "הישרים שביניהם – ואין הרבה כאלה – מודים היום שהאיומים הישראלים הם שהביאו לסנקציות הכלכליות החמורות שהוטלו על איראן, הביאו להחלפתו של אחמדינג'ד ברוחאני, והחישו את האיראנים אל שולחן הדיונים."

    מעבר להחמאה העצמית, על מה כל זה מבוסס? לי זה נראה כמו לייחס תהליכים מורכבים לגורם אחד בלבד, זה רציני בעיניך?

    אהבתי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    לתומי חשבתי שאני מזוהה (גדעון, כותב התגובה הנ"ל)

    אהבתי

    • גדעון, קרא למשל את המשפט שציטטתי מתום פרידמן שאינו ידוע כאוהד של נתניהו, בפוסט האחרון שפרסמתי היום.

      אהבתי

  3. "ביבי בנאומיו פונה אל השכל , נואם טוב פונה אל הרגש, מהפנט את שומעיו, כמו בגין" היטלר מוסוליני ועוד. אם זו ההגדרה שלך לנואם טוב אז להיות נואם רע זו מחמאה. כשאני מעוניין לשמוע מה מישהו חושב על משהו בכל תחום אני מעדיף שיפנה לשכלי. בשביל מהפנטים יש מופעי היפנוזה.

    אהבתי

    • גדעון, נאום פוליטי אינו הרצאה באוניברסיטה, ומטרתו העיקרית אינה העברת אינפורמציה וגם לא שכנוע לוגי בצדקתם של טיעונים מסויימים או בכזב שבאחרים. אלה הם רק חלק מהאמצעים, מטרת הנואם היא לשנות עמדות אצל המאזינים, אם בדרך של חיזוק הדעות שהם כבר דוגלים בהן, ואם בדרך של שינוי עמדות – כדי להביא את המאזינים לפעולה מסויימת (הצבעה בבחירות, יציאה לקרב, מחאה וכו'). מעטים מאוד האנשים שדי להם בשכנוע לוגי כדי להניעם לפעולה. כמעט כל אחד צריך גם להרגיש שהוא בצד הנכון. שהוא צודק. שהאנשים שהוא בצד שלהם והם בצד שלו הם הטובים, הם הראוים לאחד שכמותו והוא להם, לכן הנואם הטוב צריך לעורר בלב שומעיו וצופיו הזדהות וחיבה, צחוק וכעס (כלפי היריבים) ועוד. כל אלה מחייבים גם פנייה אל הרגש ואל החוש. בקיצור, נואם טוב כמו סרט גדול (או כל יצירת אמנות) אמור לפנות אל הטוטאליות של האישיות שלך כצופה ומאזין. ההיגיון הוא רק אחת הפקולטות בטוטאליות הזאת.

      אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: