Skip to content

סטטוסים/ דגן על נתניהו ועל הרציונליזם האיראני, זהבה גלאון מתחזקת, המילה האחרונה של הנדל וברעם

פברואר 28, 2015

כמה סטטוסים מהתקופה האחרונה

השנאה מעבירה את מאיר דגן על דעתו

אז שוב חזר האלוף במיל' ומי שהיה ראש המוסד, מאיר דגן, והסביר בראיון לנחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" מדוע בנימין נתניהו הוא רע, רע, רע, אפרופו הנאום בקונגרס ועניין ההסכם על הגרעין האיראני.

מאיר דגן: אחמדינג'ד ונתניהו

מאיר דגן: אחמדינג'ד ונתניהו

לפני כשלוש שנים, במרץ 2012,  הסביר אותו מאיר דגן, שמשטר ההייאטוללות באיראן, הוא בהחלט משטר "רציונלי".  אולי לא רציונלי בהתאם לקני מידה "מערביים", הסביר דגן, אבל בהחלט רציונלי.

בראש המשטר הרציונלי באיראן עמד אז הנשיא מחמוד אחמדינג'אד.

זה שקרא להשמדת ישראל, "הכתם על המפה", לחיסול הציונות וכו'.

הנשיא הזה וסגנו האשימו את ישראל ביצירת בצורת באיראן בחורף של שנת 2011/2 באיראן.

סגן הנשיא האשים את ישראל בניהול סחר הסמים הבינלאומי.

הנשיא אחמדינג'אד הודיע כי הוא מנהל את ענייני המדינה על פי עצותיו של המנטור שלו, חתנו ומנהל לשכתו, שהוא, מצידו, מנהל קשר ישיר עם "האימאם הנסתר" של השיעים, זה האימאם ה-12 שנעלם בימי הביניים – והנה עכשיו שב והופיע!

בתגובה אמר אחד ההיאטוללות, המנטור הקודם של אחמדינג'אד, שהנשיא ואנשיו הם "עובדי שטן".

וכידוע, כדי לשמר את תכנית הגרעין "לצרכי שלום", על פי דבריו, קלע המשטר האיראני את תושבי ארצו למשטר סנקציות קשה במשך שנים.

משטר שבכל יומיים בממוצע, מזה שנים,  תולה איראני אחד על מנוף יפאני.

אבל מאיר דגן שלנו חושב שמדובר במשטר רציונלי.

אז מה נגיד? שאם זה מה שחושב דגן על המשטר האיראני, אז מדבריו על נתניהו, שהוא רע, רע, רע, עלי להסיק את ההיפך, כלומר – שנתניהו הוא טוב, טוב, טוב?

כלל לא. אני לא צריך את דגן כדי לקבוע את דעתי על נתניהו. לפעמים הוא צודק ולפעמים הוא טועה. לפעמים טוב ולפעמים רע

אבל את דעתי על דגן כבר קבעתי: איני סומך על דעתו. בכל מה שנוגע לאורחם ורבעם של מנהיגים ומשטרים הוא מקשקש בקומקום.

אין בדברים האלה כדי לפסול מה שעשה דגן בתפקידיו  הציבוריים, בצה"ל ובמוסד.

כולם יודעים, שאנשים, כמו יין, לפעמים הזמן משבח אותם, ולפעמים גורם להם להחמיץ.

לדעתי דגן החמיץ.

זה בגלל שהשנאה מעבירה אותו על דעתו.

 

סקופ: זהבה גלאון מתחזקת!

לפני שהסתפקתי להשתלט על הרדיו אחרי  "המילה האחרונה", כבר גלשתי לתכנית האקטואליה של יעל דן, שהתחילה, איך לא, עם הארוע החדשותי החם ביותר על סדר היום –

מרצ פרסמה את המצע המדיני שלה!

באופן טבעי רואיינה לרגל הארוע יו"רית מרצ זהבה גלאון שפרטה את פלאי המצע. דן ביקשה להקשות אותה, והעלתה את ההשערה מרחיקת הלכת, שלציבור הרחב אין אמון רב במצע המדיני של מרצ, שכן, אילו היה המצע הזה מקבל תוקף במציאות, היינו עומדים בפני בעיה חמורה בגבול הסורי.

גלאון התפתלה מעט ב"אין לדעת", "אילו היה רבין" ודומיהם מתחום הגמגום, ובצר לה, לא להאמין, פלטה, כדי לסגור את עמדתה בשאלת הגבול הסורי ומה היה עשוי להתפתח אילו, את צירוף המילים החד פעמי המפתיע ביותר – "אלוהים יודע" (!!!).

גלאון מתחזקת?

או שזה היה סתם לרגל תעמולת הבחירות, והפניה של מרצ, בצר לה, לקהלים חדשים?

 

איך השתלטו הסטרוקטורליזם והמוביליות על "המילה האחרונה"

פתחתי כרגיל את הרדיו ב-11 על "המילה האחרונה, בגלצ ומסתבר שהמהפך הגיע. במקום אברי גלעד וג'קי לוי נפלו עלי יועז הנדל מימין והסופר ניר ברעם משמאל. הנדל תהה, איך זה שאנשי שמאל יהודים בישראל מצביעים בעד "הרשימה המשותפת" הכוללת גם לאומנים ערבים. ברעם הסביר לו שהוא עצמו (הנדל) לאומני, למרות שהוא רואה עצמו "לאומי", ושכמו שיש מפלגות יהודיות בישראל הכוללות ברשימתן לאומנים יהודים – כך יש לאומנים ערבים ב"רשימה המשותפת". וכמובן הפיל את עצמו בפח, אבל למרבית הצער הנדל לא סגר על ברעם את המכסה ברדיו, אז אעשה זאת אני מפה:

ברור שיש לאומנים יהודים במפלגות לא מעטות בימין – אבל אנשי שמאל ישראלים – יהודים או ערבים – לא מצביעים עבורן. בדיוק בגלל מציאותם של אותם לאומנים.

לעומת זאת אין לברעם, כאיש שמאל, שום בעיה לתמוך בלאומנות ערבית. וזה בדיוק מה שעושה אותו שמאל מזוייף, כמובן, וגם אנטישמי קצת באותה הזדמנות, כי הלאומנות הערבית עדיפה מבחינתו על הלאומנות היהודית (בשבילי, למשל, שתיהן אותו דבר).

אחר כך עברו השניים לדיון במועמד מנואל טרכטנבורג וביוקר המחייה. אחרי שברעם אמר פעמיים תוך דקה ורבע "סטרוקטורלי" ו"סטרוקטורליות" וגם הזכיר "מוביליות חברתית", נטשתי. עם הרצאות מלומדות באוניברסיטה (ובכלל, בעצם), סיימתי לפני כ-40 שנה. ביי.

 

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: