Skip to content

בחירות 2015/ הבית של נתניהו והדור הדפוק של ראשי הממשלה

פברואר 20, 2015
ראש ממשלה נתניהו : לא לומד

ראש ממשלה נתניהו : לא לומד

והנה עוד סיבוב, ללא הפתעות מרובות, בעניין ראש הממשלה המוזר הזה שלנו והתנהלותו. אני זוכר עדיין את הסיפורים האלה ודומיהם מכהונתו הראשונה הזכורה לרע, ושום דבר לא ממש זז אצלו מאז.  מה שעושה את הפרשה – ואותו – מוזרים  כל כך. שלמרות כל המכות שהוא אוכל והפצצות לגבות, למרות שמדובר בצרות-צרורות ידועות מראש – דומה שאין שום תהליך של למידה. כאילו יש לנו פה עניין עם אובססיה, התנהגות שלאיש אין שליטה עליה.

תמוה.

*****

אני מקווה שתאמינו לי, שהרגשתי הכללית לנוכח מה שמתגלה עכשיו (שוב) באשר להתנהגותו של ראש הממשלה, אינו גורם לי שום פרץ של שמחה לאיד, בנוסח "אמרתי לכם", וגם לא סיפוק מכך שהגילויים האלה יכולים לקדם איזו אג'נדה פוליטית הקרובה לליבי.

זה רק גורם לי לבאסה קיומית. בושה על כך שבראש המדינה שבה אני חי  עומד אדם כה…כה…(אולי מאוחר יותר אצליח להביא איזה שם תואר שיהיה מדוייק בלי שיהיה מעליב מדי. ואולי לא).

*****

מאז שעמדתי על דעתי הפוליטית והתחלתי מצביע בבחירות, כבר היו לנו פה 10 ראשי ממשלה, ודומה שהדור, בכל הנגוע לאורחות ולהתנהגות אישית, הולך ופוחת. לוי אשכול וגולדה מאיר היו מדור קודם, ילידי העשור האחרון של המאה ה-19. אחריהם באו  בני הדור של בגין, שמיר, רבין, פרס ושרון, כולם ילידי העשור הראשון והשני של המאה הקודמת.  ולאחרונה בני הדור האחרון, ברק, אולמרט ונתניהו, שלושתם נולדו בשנות ה-40 של המאה ה-20.

וממש אין צורך בסרגל או במאזניים מדוייקים במיוחד כדי לקבוע, שלפחות מבחינה מוסרית הדור הולך ופוחת. ואם נכונה האימרה שהדג מסריח מהראש, זה בהחלט לא אומר דברים טובים על מה שמקרינים ראשי ממשלה כאלה כלפי מטה, אל החברה, הכלכלה או מערכות המשפט, התקשורת, הדת והצבא  והמשטרה שלמרגלותיהם.

כדוגמא לניתוק מדהים שכזה, צצה לי  אחת הפרשות האחרונות של אהוד ברק דווקא (לא אעסוק כאן באולמרט, עסקי הפלילים שלו, החולפים, הנוכחיים והצפויים, מדברים בעד עצמם וכבר נדונו לעייפה).

שמא זוכרים אתם,  שבתקופת כהונתו האחרונה כשר הביטחון, נודע לפתע שחברתו (או שמא כבר היתה אז רעייתו) החדשה, יסדה לפתע איזו חברה – לא מלכ"ר אלא חברה מובהקת לעשיית רווחים – שמטרתה היתה להנגיש אנשי שלטון – ביניהם כמובן שר הביטחון אהוד ברק עצמו – לאנשי עסקים המבקשים לקשור עיסקות עם הממשלה.

נשמע פשוט אאוט.

איך יתכן שאדם כה אינטליגנטי כאהוד ברק, בעל ניסיון כה ארוך,  צבאי, פוליטי ועיסקי, במשרות כה בכירות במשך עשרות בשנים, יכול היה להעלות בדעתו שמיזם עיסקי כזה יכול לעבור במדינה שאינה רפובליקת בננות דרום אמריקאית מהפיפטיז?

זאת אומרת – יש לך מפעל קטן וחדש לייצור של כלי נשק חדשני? בא לך למכור את הסחורה  לצה"ל,  הידוע כקליינט פוטנציאלי ראשון במעלה? אין בעייה. שלש על ידה של זוגת שר הביטחון סכום נאה של פצ'ה מצ'ה, היא תסדר לך פגישה עם בעלה בשיבתו כשר הביטחון – ואתה מסודר בחיים!

ואדם אינטליגנטי כמו ברק לא מבין שמשהו דפוק באופן יסודי ביותר ברעיון הזה.

או הדירה שלו במגדלי אקירוב, שברק התקשה במשך שנים להבין מה הבעיה איתה, בעוד הוא מכהן כמנהיג של מפלגה "חברתית" מן השמאל.

או העוזרת הזרה שהסתובבה בניגוד לחוק באותה דירה.

מה הוא חשב לעצמו?

אז אצל ברק אפשר היה להבחין לפחות בתהליך למידה. אשת העסקים הצמודה אליו מיהרה לסגת מתוכניותיה הגאוניות מיד כשנחשפו. ברק אף נפטר, אם כי אולי באי רצון, מהארמון האקירובי שלו וגם לא חיפש תרוצים, אלא יציאה מהירה וחלקה מפרשת העוזרת הזרה.

ראש ממשלה ברק: ייקרא לדגל

ראש ממשלה ברק: ייקרא לדגל

לא פלא שיו"ר ההסתדרות היוצא, עופר עיני, קרא לו פעם 'אהבל', וגם אם היו כאלה שהרימו גבה לנוכח חוסר הטקט, הנה לא נשמעו  השגות ממשיות על התאמת התואר האמור לברק מן הבחינה המהותית.

כי באמת…

אבל – היו סמוכים ובטוחים, שאם יחזור אי פעם ברק לחיים הפוליטיים – ברק  לא יחזור על שטויות מהסוג הזה.

*****

אז אם ברק, בסוג מסויים זה של עניינים יכול להחשב, ובצדק,  כאהבל – מה נאמר על נתניהו, שנראה  כי אצלו אין שום תהליך של למידה?

שהוא נסחף שוב ושוב לאותן התנהגויות מוזרות?

וגם מנסה שוב ושוב לצאת מהמיצר  באותן שיטות מפוקפקות?

שוב השרים והח"כים והיחצ"נים נשלחים לתקשורת עם הסברים מפותלים, והעורכדינים עם השטויות הרגילות שלהם, מנסים כולם לרבע את המעגל.

ותוך כך כך מסתבכים לפעמים עוד יותר – כמו עכשיו, למשל. אחרי שניסו להעמיס את ההוצאות העודפות על אב הבית היוצא, ונראה שהם עלולים לשלם על כך פעמיים: פעם בתביעת דיבה צפויה בעתיד, ופעם שניה בפתיחה מוגברת של פי אב הבית בחדר החקירות של המשטרה – כבר עכשיו.

כי נתניהו לא לומד. שלא כמו ברק שעושה כל פעם שטות אחרת, אבל לא חוזר פעמיים על אותה איוולת – נתניהו פשוט דחוק בתוך לופ מתוצרת בית.

****

והנה לפנינו שלושה אנשים שהיו פה ראשי ממשלה בעשורים האחרונים, אולמרט, ברק ונתניהו (ובמידה רבה ניתן להוסיף להם מהבחינה הזאת את אריאל שרון המנוח) שמאפיינת אותם מידה לא בריאה של אטימות מוסרית. חוסר הבנה בסיסי ביותר של היחס הראוי בין נבחר הציבור ובין הציבור שהוא אמור לשרת. התייחסות אל הציבור הזה כאל עדת מטומטמים נחותי דרגה ורפי שכל, שהאדון רם הנעלה יכול לעשות בהם כחפצו, יכול לעשות במשרתו הרמה כחפצו, יכול לצפצף על החוקים והנוהגים הקיימים או גם על החוק.

סוג של בני עלי ובני שמואל, השולחים ידם במעל ומעלים לעצמם מן הסיר  ככל אשר יעלה המזלג.

מה חבל.

*****

חבל, משום שבכל שלושה המקרים מדובר באנשים מוכשרים ביותר. חריפי שכל, שיודעים להתבטא, ושאין לזלזל בהישגיהם, לא בתקופות שקדמו לשרותם, וגם לא בתקופה ששרתו כראשי ממשלה.

ראש ממשלה אולמרט: קליקות

ראש ממשלה אולמרט: קליקות

ברור  שלכל אחד מהשלושה, כנהוג וכרגיל, היו, ועדיין יש, קליקות של חסידים, שוטים ושוטים פחות, וקליקות של יריבים, מרים ומרים יותר, המגזימים תמיד ביתרונות של אהודיהם ובחסרונות של שנואיהם. אני מודה שלעתים קרובות יוצא לי לקרוא או לשמוע דברי שבח והלל מתמיהים ומדהימים ביותר על זה או אחר מן הפוליטיקאים האמורים מצד אנשי תקשורת, חלקם כאלה שאני מעריך מאוד את דעתם בעניינים שונים והנה גם  הם מאבדים את הצפון כשמדובר באהוב הקליקה. ממש כשם שאני משועשע ותמה כשאני קורא כל מיני יבחושים בני שלולית שתמורת השכר הזעום שמשלם להם המו"ל הם מטיחים את מררתם הדלוחה בפוליטיקאים שעם כל חסרונותיהם, עדיין יכולים ללמד דבר או שניים לאותם כתבנים (ולא טובים מהם האידיוטים השימושיים העושים מלאכה זאת חינם).

*****

מכיוון שלא יצא לי מעודי להמנות על שום קליקה, אני יכול לומר שכלל לא שמחתי בנפילתו של אהוד אולמרט. ברור שהמפה הפוליטית הישראלית דלה יותר בהעדרו.

הופתעתי מפרישתו של ברק. מקריאת הראיון האחרון שהעניק ל"הארץ" אני מבין שלדעתו תיסלל דרכו בחזרה אל הצמרת הפוליטית בישראל רק אם  הוא  "ייקרא לדגל"  לכשיווצר כאן מצב קטסטרופלי עד כדי כך, שברק אומר שהוא אינו מייחל לו.

לדעתי גם העדרו מורגש.

ובאשר לנתניהו, נדמה לי שכבר הטחתי בו די והותר ביקורת, כדי שלא אחשד כחסיד שוטה של האיש. המדיניות החברתית שלו היא בושה. הרעיונות שלהם הוא שותף בתחום המדיני, בדבר "הזמן הפועל לטובתנו" או "ניהול הסכסוך" לנצח נצחים, הם בבחינת  WISHFUL THINKING נואל.

אבל בעניין אחד – וזה אינו סוד לקוראי פה, אני שותף לדאגתו – וזה עניין הגרעין האיראני.

בעניין הזה, ה-WISHFUL THINKING הנואל הוא נחלתם של הנשיא האמריקאי ברק אובמה ועימו מעטים בזרם שמאלי של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, ולמרבית הצער גם של השלוחות הישראליות של הנשיא האמריקאי ומקורביו במפה הפוליטית פה.

בארצות הברית הרחוקה והחזקה, השטות הזאת יכולה (אולי) להיות נסלחת (בינתיים). אבל לחיות במזרח התיכון שלנו תוך זילזול במה שחושבים, אומרים ומתכננים די בגלוי הקנאים הדתיים השולטים באיראן, זהו לוקסוס שהדעת  אינה סובלת.

כי המזרח התיכון זרוע (גם, ואולי במיוחד) בימים אלה בקברי אחים לרוב, המהווים את ההוכחה הניצחת למרחק הקצר שבין המחשבות והכוונות של הקנאים הדתיים ובין מעשיהם בשטח ותוצאותיהם הנוראות.

צריך אדם להיות אוויל מוחלט כדי להתעלם מכך.

ואין צורך להיות גאון כדי להבין באיזו מידה יכולה פצצה גרעינית, או אפילו היכולת לייצר אחת כזאת, לקצר את המרחק שבין כוונותיהם של קנאים דתיים ובין התוצאות בשטח.

ברור שכל האמור פה אינו מהווה המלצה להצבעה, לא בעד נתניהו ולא נגדו. באשר אלי, הסיכוי שאצביע לניתניהו שקול לסיכוי שאצביע להרצוג, כלומר, לא שואף םאפס, אלא אפס מאופס.

אני רק אומר, שאחרי עשרות שנים של התבוננות בעצמי וגם באחרים, כבר ידוע לי שלאנשים – ואפילו פוליטיקאים הם סוג של אנשים –  יש יתרונות וחסרונות. ובדרך כלל, כגודל חסרונותיו של אדם, גם גודלם של יתרונותיו, כפי שידעו לומר עוד אבותינו החכמים – לפום חורפא שבשתא, שזה, בארמית, "לפי החריפות – השיבוש", ואין זה נבון להשליך בקלות ראש את התינוק עם מי האמבט הדלוחים שהוא טובל בהם.

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: