Skip to content

סטטוסים/ ביבי, אוה ביבי, פרס ישראל והפניה לזחאלקה

פברואר 13, 2015

סדר היום האמיתי של הבחירות

שמעתי הבוקר ב"מחשבות בע"מ" בגלצ את  איתן ליפשיץ ומשה שלונסקי מעלים תהיות – איך זה שביבי (שלונסקי הבטיח לברר אישית עם ראש הממשלה, אם הכינוי הזה מקניט אותו) השתלט באופן כה מוחלט על "סדר היום" של הבחירות. הכל ביבי: הנאום בוושינגטון, שרה והבקבוקים, הבקבוקים כמשל בהתנחלות עלי. עכשיו – פרס ישראל ובקרוב הדו"ח של מבקר המדינה.

ביבי מאחורינו, מלפנינו ומכל צדדינו.

איך זה שאין נושא אחר?

ובכן, יש לי פיתרון לחידה.

באמת אין נושא אחר.

ובכלל:

מי שפתח את מערכת הבחירות עם הסיסמה "רק לא ביבי", מתפלא שנשאר ביד עם "רק ביבי"?

כי השאלה במערכת הבחירות היא אכן אישית בלבד.

ומחמאות מגיעות לתקשורת ולקהל צרכניה שהבין זאת בשלב כה מוקדם, והם מסרבים להתפתות להסחות דעת, כמו ענייני כלכלה או  שלום.

כי המפלגות המתחרות על השלטון הן המפלגות של העשירון העליון, למען העשירון העליון, על ידי העשירון העליון.

ובזאת פתרנו את בעיית הכלכלה.

מישהו מאמין שתכנית טרכטנברג תגרע אחוז של התמ"ג מהחזירון העליון ותעביר אותו כלפי מטה?

ובעניין המדיני: האם זה לא ברור שאין כרגע מנהיג פלשתיני שאפשר לדבר עימו שלום? אבו מאזן הוא אנטישמי קטן (קצת יותר קטן, למרבית המזל והשמחה, מקודמו ערפאת או מהקונקורנטים שלו בחמאס), וכבר יש די ראיות שהוא פרטנר רק לשיחות נפש עם זהבה גלאון, פעם בשנתיים, שמהן היא חוזרת נפעמת כולה, ומצהירה שמצאה פרטנר לקול מצהלותיהם של 17 החבר'ה שלוקחים אותה ברצינות.

ובכך נפתרה הסוגיה המדינית.

פעם בכמה שנים עולים המועמדים לשלטון  מן העשירון העליון על הפודיום, מתלבשים במיטב מחלצותיהם,  ומבקשים מהעם את קולותיו, למען יכריע בטובו, בידי מי הוא מעדיף להיגזל בשנים הבאות, בדרך כלל שתיים עד ארבע:

ביבי –

-או מישהו מחבורת רק לא ביבי.

– מי שזה לא יהיה.

זהו סדר היום האמיתי, ואיש בל יתפלא שבכך עוסקת מערכת הבחירות.

 

סערת פרס ישראל: עיזה פזיזה

ראש הממשלה ניפנף מוועדת פרס ישראל לספרות את הפרופ' אריאל הירשפלד וקמה סערה. בא העיתונאי דרור אידר מ"ישראל היום" והזכיר לנו שהירשפלד הזועם הוא בבחינת הקוזק הנגזל, שהרי הוא בעצמו, כשבידו נמצא הכוח, לא היסס להדיר את המשוררת חוה פנחס-כהן מאיזה פסטיבל בניהולו – מסיבות פוליטיות. וכבוד הפרופסור אף התגאה במניעיו הפסולים בראיון ל"הארץ".

אבל נתניהו הוא ראש הממשלה פה, עם סיכוי לא רע להמשיך בתפקיד. הוא לא איזה אקדמאי מהאוניברסיטה.

האם לא זכאי אזרח לצפות מראש הממשלה שלו, לעזאזל, שיהיה קצת יותר חכם מאיזה פרופסור שמאלני ז'דנוביסט מהזן הרווח בחוגים האלה?

למי בכלל אכפת מהירשפלד ומכל מעלליו והגיגיו המוזרים. מה, זה חדש למישהו ששמאלנים נאורים הם בעצם ז'דנוביסטים חשוכים?

אבל נתניהו – חיינו תלויים בו! ולא בצחוק! ותראו לאיזו סמטוכה הוא הכניס את עצמו ואת פרס ישראל הנכבד עם המהלך הזה, שכלל לא רק את פיטורי הירשפלד, הז'דנוביסט המצוי, אלא גם אחרים, שבמה חטאו הם?

וכשרואים מהלך כזה, עולה כמובן החשש, שבמובנים מסויימים יש לנו עיזה פזיזה בתור ראש ממשלה. משום מקום צץ לו שוב הביבי של  "הם מ-פ-ח-דים" או "השמאל שכח מה זה להיות יהודים". פחד.

הציונות של זחאלקה

ראיון-עימות ששווה קריאה: דרור אידר והח"כ איש בל"ד ג'מאל זחאלקה ב"ישראל היום" למי שיש לו קצת פנאי. לא את כל העמדות של אידר אני מקבל. לא כל מה שאומר זחאלקה פסול בעיני. אבל בעיקרון, הדגמה מצויינת וחשיפה מרעננת של ההתקרבנות המזוייפת, הטיעונים הכוזבים, המוסר הכפול ובקיצור – השקר המחוצף המאפיין את העמדה הגזענית של הלאומנות הפלשתינית, וגם של חלקים ידועים בשמאל המזוייף הישראלי שמצדדים באותה לאומנות גזענית (בדיוק מה שעושה מהם שמאל מזוייף).http://news.xoox.co.il/item_1625180.htm

 

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: