Skip to content

הבחירות והפצצה: למה חושש אובמה מנאום נתניהו?

פברואר 11, 2015
נשיא ברק אובמה: בעולם הכאילו

נשיא ברק אובמה: בעולם הכאילו

הנה השאלה שהטרידה אותי מאוד  בימים האחרונים: מה בנאום הצפוי של ראש הממשלה בנימין נתניהו בוושינגטון  מפריע כל כך לנשיא האמריקאי ברק אובמה?

למה הוא היה מוכן אפילו להסתכן בשקרים (שהוא נתפס בהם, כביכול לא הודיעו לו בעוד מועד על ההזמנה לנאום. והתברר שהודיעו) כדי לסכל את הנאום הזה?

למה שוכנע אפילו סגנו הנכבד ג'ו ביידן להודיע על העדרות מהאולם בשעת הנאום, כדי להתוות את הדרך לדמוקרטים שבין חברי בתי הנבחרים, שנא ילכו בעקבותיו?

למה טורח הנשיא האמריקאי, האיש החזק ביותר בעולם (הוא וכל צוותו והמנגנונים המימשליים והפוליטיים העומדים לרשותו), להתייחס לנתניהו וביקורו בוושינגטון אפילו בפגישה עם מנהיגת אירופה, הקנצלרית אנגלה מרקל?

הרי כולה מדובר בנאום.

מילים שכתובות על דף ומוקראות מול המקרופון. לא יותר.

מיטב הפרשנים, מוושינגטון ומניו יורק ועד לתל אביב ולירושלים מסבירים לנו שמדובר בסתם פלאוורה.

כלאם פאדי.

תעלול בחירות זול.

מסבירים לנו שעמדותיו של נתניהו ממילא ידועות לכל איש קונגרס אמריקאי.

שלא יהיה בנאום שום דבר חדש.

שהוא לא ישנה כלום.

שעדיף לנתניהו לשאת את הנאום בוועידת איפא"ק.

שעדיף להשיג את המטרות הישראליות הלגיטימיות בשיחות חשאיות ובמגעים מאחורי הקלעים.

*****

אז על מה הרעש, אני שובר לעצמי את הראש.

יסע, ינאם, יחזור, והכל יימשך כרגיל, לא?

****

לפני כמה ימים הגיעה לתקשורת ידיעה מעניינת, שבעקבותיה עלה בדרגה מחול השדים סביב נאומו הצפוי של נתניהו בוושינגטון.

הודיעו לנו, הדלפה ממקורות אירופאיים, כי הבית הלבן רקם בסתר עיסקה עם איראן של ההייאטוללות:

הקלות מפליגות לאיראן בהסכם הגרעין, כולל המון צנטריפוגות עובדות במרץ והגבלת ההסכם ל-10 שנים שאחריהן תהיה איראן חופשיה כציפור – תמורת סיוע איראני לארצות הברית בניהול מלחמותיה המזרח תיכוניות הנוכחיות, בעיקר נגד דעאש, והתחייבות להיות "ילדה טובה" באזור.

עיסקה חשאית מרחיקת לכת ביותר מבחינת משמעויותיה.

אבל חשובה ביותר בכל העסק הזה, היתה עובדה אחת מעניינת:

לא הגיעה שום הכחשה מהבית הלבן.

גם לא ממשרד החוץ האמריקאי.

מה זה אומר?

שתיקה כהודאה?

*****

בתחילת השבוע, בתכנית הבוקר החשובה של רזי ברקאי בגלצ, הגיחו אייטם אחרי אייטם שעסקו בנאומו, שיהיה או לא יהיה, של נתניהו בוושינגטון.

לקינוח ולסיכום  ניהל ברקאי "פאנל" של פרשנים בכירים.

אחד מהביביתון, "ישראל היום".

ואחת מערוץ 1/ רשת ב'.

מאוזן לתפארת.

רק שהפרשן הבכיר מאוד מ"ישראל היום" היה דן מרגלית, איש המערכת האחד והיחיד באותו עיתון, המתנגד לנסיעתו של נתניהו לוושינגטון.

לצידו הופיעה איילה חסון, מנהלת חטיבת החדשות בערוץ 1 ופרשנית מדינית בכירה בתקשורת המשודרת הממלכתית, שכמו הרוב הגדול של חבריה שם – גם היא מתנגדת בהחלט לנאומו של נתניהו בוושינגטון.

ועל עמדתו של רזי ברקאי עצמו, אין צורך להרחיב את הדיבור.

בהחלט לא הפעם הראשונה ש"פאנל"  מפוקפק מהסוג הזה – ז'דנוביסטי-בולשביקי – מכונס אצל ברקאי בגלצ (וגם בתכניות אחרות באותה תחנה).

פוליטיקאים אפשר להזמין אחד מכל צד, ייצוג לכל מפלגה. אבל כשמגיעים לסיכומים מפי הפרשנים המוסמכים, הבלתי מוטים, חסרי האינטרסים, האובייקטיביים  – או אז אנחנו נשארים עם עמדה "אובייקטיבית" אחת בדיוק.

אחת בלבד.

למעשה, זה קורה בכל פעם שחשוב למכור למאזינים איזו עמדה מועדפת, במסווה של דיווח עיתונאי הוגן.

ישראבלוף.

חלק מעולם הכאילו של האינטליגנציה הבורגנית בהופיעה כ"תקשורת המונים", ועוד "ליברלית", אלק.

*****

אני שב וכותב כאן על מערכת הבחירות לכנסת כעל ישראבלוף. חלק מעולם הכאילו.

כאילו דימוקרטיה.

כאילו "העם יאמר את דברו".

אך בפועל – שלטון העשירון העליון, על ידי העשירון העליון ולמען העשירון העליון.

הכל הצגה.

נא להעיף מבט בקליפ הבחירות המדהים של מרץ. מנהיגי המפלגונת שעל סף אחוז החסימה לבושים במיטב מחלצותיהם, מפזזים לצלילי תזמורת חתונות וחוגגים מראש את נצחונם המדהים ומקומם המובטח בממשלה הבאה – כאמור בסרטון.

https://www.youtube.com/watch?v=cgNNOal0RZk

או  ראש הממשלה כ"ביביסיטר", או עדיף כמי שממלא את תפקידו ליד שולחנו, מאכיל שם את דגיגוני הזהב.

או "כתבת" מרוק החטאים והסרת הכתמים שערכו לפרופסור יוסי יונה. פעם, כשהיה במילייה של הפוסט-מודרניסטים מאוניברסיטת בן-גוריון, אמר דברים מסויימים – ועכשיו, כשהתחלף לו המילייה, יש לשנות גם את הפרטיטורה.

ומה חבל שכאשר נדון המצע הכלכלי של המילייה החדש שלו, שהה הכלכלן החברתי הבכיר בחו"ל לרגל התחייבויות קודמות.

כי החו"ל – ולא חשוב המילייה – תמיד  מעל הכל.

וכל אחד יודע שאפשר להמשיך ולהביא דוגמאות כאלה מעולם הכאילו  עד עלות השחר.

*****

למרבית הצער, יש  איש אחד בוושינגטון שחי בעולם דומה מאוד לזה שבתוכו חיה האינטליגנציה הבורגנית שלנו.

עולם הכאילו.

שמו ברק אובמה.

וזו הסיבה, לדעתי, שהוא חושש כל כך מנאומו של בנימין נתניהו בפני שני בתי הקונגרס בוושינגטון.

כי אותו נתניהו, שבקרקס הפוליטי של הבחירות בישראל הוא שחקן מן השורה בעולם הכאילו (מטפח לתומו דגי מחמד שולחניים),אותו נתניהו שחי באותו עולם מדומה גם כשהוא משלה את עצמו ש"הזמן פועל לטובתנו" בשעה שהוא שובת מכל יוזמה מדינית ומוביל למדינה דו-לאומית – אותו נתניהו חי לגמרי במציאות כאשר הוא דן במשטר ההייאטוללות הרצחני השולט בטהראן.

ראש ממשלה נתניהו: אמת מהמזרח התיכון

ראש ממשלה נתניהו: אמת מהמזרח התיכון

ולא מהיום.

גם יריביו המרים ביותר, המוני הטמבלים שדיברו בזמנו על "הרציונליזם האיראני", מואילים להודות שחלקו היה רב בהשגת משטר הסנקציות נגד איראן.

כן, בעניין הגרעין האיראני נתניהו נמצא בעולם המציאות.

*****

יש גם עולם כזה.

מרוב פעלולים והמחזות בעולם הכאילו, אפשר לשכוח לעתים מקיומו של עולם המציאות.

אבל כשהקצב מדאעש אוחז בידו סכין, הוא מבתר צווארים אמיתיים של אנשים אמיתיים, גם כשזה קורה בטלוויזיה. דם אמיתי, לא צבע מהסרטים, זורם שם.

 

ומאות אלפי סורים ועיראקים, וגם קצת לבנונים ואיראנים, צרפתים, אנגלים וגרמנים, נהרגים במלחמה בסוריה ובעיראק.

כל זה אמיתי.

ולפני 70 שנים הוטלו בשתי ערים ביפאן שתי פצצות נוראות, פרי יצירתם של מדענים חסרי אחריות.

והיום גם המשטר של ההיאטוללות באיראן רוצה פצצות כאלה, והוא גם מודיע ברבים לאיזה צורך:

"מוות לאמריקה, השטן הגדול!"

"מוות לישראל, השטן הקטן!"

בהפגנות בערי איראן מופיע דמותו, עשויה קרטון,  של הנשיא האמריקאי אובמה, שחבל תליה סמלי כרוך לצווארו.

אבל לאובמה, שחי בעולם הכאילו. לא אכפת.

הוא לא לוקח את זה אישית.

הוא בוושינגטון הרחוקה.

רחוק מאוד מהמזרח התיכון הבעייתי.

זה שאנחנו – וגם נתניהו – חיים בו.

אובמה  מסיים את הקדנציה שלו בעוד שנתיים.

תצלום0209

הפגנה בטהראן בחסות המשטר האיסלאמי: מוות לאמריקה

אחר כך תופיע בכיכרות בטהראן דמותו של נשיא אחר  כשחבל תליה כרוך לצווארה.

הוא הולך, אבל אנחנו נשארים.

*****

אובמה הוא איש בעל כוונות טובות.

אבל תפיסת העולם שלו אינה ריאלית כלל. כבר הסברתי: אובמה הוא תוצר מובהק של העולם התודעתי המונפק  באוניברסיטאות של החוף המזרחי בארה"ב (וגם בחיפה ובתל אביב, בירושלים ובבאר שבע). עולם מלא איזמים, שבו מככב "הנראטיב", שבו "האמת" אינה יותר ממחמאה שנותן אדם לדעותיו, שבו מתנהלים משחקים של תדמיות וזהויות. עולם שמידת ממשותו זעומה ביותר. עולם שבו מערכת אקדמאית של איסורים והיתרים, הקרויה "פוליטיקלי קורקטנס" משמשמת כמסך בלתי עביר בין התודעה ובין המציאות.

לאורך כל הקדנציה וחצי של אובמה בבית הלבן אפשר למצוא את עיקבות התאקלים שבין העולם התודעתי המדומה של אובמה ובין עולם המציאות.

בלוב ובמצרים, בסוריה ובתימן.

די להזכיר שעד עצם היום הזה לא מכיר אובמה בקיומו של טרור איסלאמי ואוסר על פקידי ממשלו להשתמש בצירוף המילים הזה.

הוא מצפה את עולם המציאות בשכבה מתקתקה של עולם הכאילו.

*****

אבל אובמה יודע היטב מה יכול לקרות, כאשר נוצר עימות פומבי וישיר בין אמיתות עובדתיות ובין עולם הכאילו.

וזה בדיוק מה שמפחיד אותו בנאום של נתניהו בקונגרס.

אובמה, המבין את סכנותיו של ההסכם עם איראן שהוא מבקש להעביר, מנסה לעשות את המהלך תוך שחרור מינימום אינפורמציה לציבור האמריקאי. הוא רוצה להנחית את ההסכם, שאינו זקוק לאישור בתי הנבחרים בבחינת "פייט אקומפלי": מעשה מוגמר שאין עליו ערעור.

והנאום של נתניהו מחבל במהלך הזה.

את הנאום ישמעו ישירות כמה מאות נבחרים  אמריקאים באולם הקונגרס. אך באמצעות התקשורת הוא יגיע לעשרות מיליוני הבוחרים שלהם.

הם כולם ישמעו את אזהרתו של נתניהו מפני מה שיביא ההסכם שאליו חותר אובמה:

מתן כוח אדיר בידי משטר קנאי, רצחני, הרודף את אזרחיו כמו את יריביו הדתיים והפוליטיים, משטר השואף להשתלט על המזרח התיכון כשלב מקדים להשתלטות על העולם (על פי הודאת בעל הדבר!).

משטר איסלאמי קיצוני, שהפרת הסכמים הנחתמים עם "הכופרים" בשעת הכושר הראשונה היא מבחינתו לא רק מותרת – היא בבחינת ציווי דתי מחייב.

והתוצאה: הפקרת בעלי בריתה של ארה"ב במזרח התיכון. גירעון מזורז של האזור. סכנה לאירופה ולארצות הברית עצמה.

כל חבר בסנאט או בבית הנבחרים שישמע את הנאום של נתניהו יודע כי ביום שבו יפרו האיראנים את ההסכם ויפצחו במסע המזורז אל הפצצה,  הוא יקבל מכתב זועם מהבוחר ג'ון סמית מוויאומינג או אי-מייל מעצבן מהבוחרת מגי  בראון  מנברסקה, שישאלו אותו מה הוא עשה – או חדל – בעקבות הנאום של נתניהו.

ואובמה – נואם מחונן בעצמו – יודע שהוא אינו יכול להופיע בנאום משלו ולהפריך את האמיתות הכואבות מהמזרח התיכון. לכן הוא מנסה להעביר את ההסכם בחיפזון וכמעט בחשאי, בלי שיתייצב בפני עמו ויסביר את מעלותיו של ההסכם.

אובמה חושש מהנאום של נתניהו כי הוא יודע שעולם הכאילו, שבתוכו הוא מנסה להעביר את ההסכם, עלול להתמוטט כתוצאה ממהלומת אמת.

 

 

 

 

7.1.15

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. התגובה קצת באיחור אבל עדיין אקטואלית. מאחר ואני שונא לצטט אחרים, אני מעתיק את עצמי. לגבי העבר שמשאיר אובמה בהיסטוריה האמריקאית. הנה.
    סוס מת מנצח
    נהוג להכתיר נשיא אמריקאי בשלהי כהונתו כ'ברווז צולע'. אובמה שובר את הסטיגמות פעם נוספת. הסכם הפיוס עם קובה. אובמה מתחיל למלא בתוכן את פרס נובל לשלום שזכה בו על ריק. אז אחרי בוש הרפובליקני, אמריקה נראית טוב עם ד"ר אובמה. תפישת עולם שמוציאה אותה מתסבוכות. כלכלה צומחת, מחירי נפט נופלים. ממש אמריקה מהסרטים.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: