Skip to content

סטטוס בחירות 2015: סדר היום הנכון של קרן נויבך

פברואר 9, 2015

מאוד שמחתי לשמוע את העמדה שאליה הגיעה קרן נויבך כרגע בתכניתה "סדר יום", בתום דיון ארוך ורב משתתפות ומשתתפים בסיבוב האחרון של קרב נתניהו/מוזס. ראש הממשלה של הטייקון מלאס וגאס כתב סטאטוס בפייס נגד המו"ל של "ידיעות אחרונות" והמדינה הומיה. מי לא היה שם בדיון. הכתב יואב קרקובסקי, הבכיר מידיעות נחום ברנע, עורך העין השביעית שוקי טאוסיג והבלוגרית הפוליטית טל שניידר. ברנע טען שנתניהו השתגע. טאוסיג טען שברנע מבלף. גם לאחרים היה מה לומר בעניין החשוב הזה.

עד שנויבך נזכרה, שבעצם בפרשת מונופול הגז, העמדה של ראש הממשלה נתניהו ושל המו"ל מוזס (באמצעות האיש הכלכלי הבכיר אצלו, סבר פלוצקר) היא אותה עמדה, וכך גם בשורה של עניינים חשובים אחרים שעל סדר היום, שכלל לא עולים לדיון, בין השאר בגלל מלחמת הדיו, הסרטונים והביפים הנקראת מערכת הבחירות, בניצוחם של נתניהו-את-מוזס. כך שאולי כל מלחמת השמאל בימין הזאת היא סתם וכלום שנועדו להסתיר את העובדה שהם אותו דבר?

צודקת, נויבך, צודקת!

למוזס ולנתניהו, לנתניהו ולהרצוג, להרצוג וללפיד, ללפיד ולבנט, לציפי ולזהבה,  יש בדיוק אותם אינטרסים. האינטרסים של העשירון העליון. האינטרסים שלהם ושל השכנים שלהם ברחביה ובכפר שמריהו, בקיסריה וברעננה, ברמת השרון ובהרצליה פיתוח, במסעדות המפונפנות של תל אביב ובמסעדה המעפנית של הכנסת. כולם דיירי הארמונות שמתחרים ביניהם על הקולות תחת סיפור הכיסוי של "דמוקרטיה". שמייצרים מייצג שווא של עימותים על כל מיני עניינים שלא היו ולא נבראו, זוטות שנועדו רק להסתיר את העיקר: 148 משכורות ממוצעות כדי לקנות דירה ממוצעת. מחירים מופקעים של מוצרי יסוד בסיסיים כמו מים, קמח, סוכר, שמן, מוצרי חלב – ובעקבותיהם כל השאר, העולים בהרבה על המחירים של אותם מוצרים במדינות שבהם השכר הממוצע גבוה מזה שבישראל, והתוצאה – יוקר מחייה מחפיר לרוב האוכולוסיה.

או בשש מילים:

שלטון השוד והגזל של החזירון העליון.

10% של האוכלוסיה שמתפננים פה על השמנת על חשבונם של 90% האחרים במידה שחורגת מהמקובל בעולם.

וצר לי על חברי בפייסבוק, אלה שאינם מדיירי הארמונות, שנגררים בלהט למלחמה המדומה והמדומיינת הזאת על שום וכלום, שגם תסתיים בשום דבר וכלום גדול, יזכה מי שיזכה.

 

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. כמעט מדויק לחלוטין. במר"צ בזמנו הובילו את חוק הדיור הציבורי. גם אילן גילאון עושה עבודה מצוינת, מהלב. נכון שמר"צ מתרכזת בנושא הפלשתינאי. אבל יש קשר הדוק בין ההוצאות בשטחים הכבושים לאיכות החיים בתחומי הקו הירוק.

    אהבתי

    • ומה עשו במרצ למי שהוביל את המאבק על חוק הדיור הציבורי? ניפנפו אותו לטובת יבוא חיוור ממפא"י ההיסטורית (בלי לזלזל כלל ביוסי ביילין שזכויותיו מרובות). הטיעון שלך על הקשר בין ההוצאות בשטחים ובין איכות החיים בתחומי הקו הירוק מזכיר לי את הטיעון של הימין על הקשר בין הוצאות הביטחון הגדולות של ישראל ובין הפערים החברתיים. אותו קשר. שהרי גם אחרי הוצאות הביטחון, חלקן בזבזני, וגם אחרי הביזבוז על ההתנחלויות, ניתן לחלק בכל מיני צורות את העושר הלאומי שנשאר בין העשירונים השונים. זה סתם קישקוש, תירוץ אצל הימין ותעמולה זולה של השמאל, שהפער החברתי בישראל נובע ממשהו החורג משלטונו החמדני והחמסני של החזירון העליון.

      אהבתי

  2. שום קשקוש. נכון שאפשר לחלק את העושר הלאומי בצורה אחרת. נכון שבמערכת הביטחון יש בורות שומן, גם האלוף במיל. גיורא איילנד הסכים לזה פעם בתכנית רדיו. נכון שכמות הכסף הנשפכת על ההתנחלויות בשטחים הכבושים היא יותר ממשמעותית. נכון גם שהכסף שזורם לשטחים הכבושים, לא תמיד עובר בתקציב. כל מיני משרדים מעבירים כספים, תוך שימוש בשמות כיסוי. מאחר תמיד משהו בא על חשבון משהו אחר, במקרה הזה, ברור מי בא על חשבון
    מי. לא פלא שבמחאה החברתית לא היו תושבי ההתנחלויות.

    אהבתי

    • עמירם, אתה טועה עובדתית. קבל לינק לנפתלי בנט, אז מנכ"ל יש"ע מבקר במאהל ברוטשילד ומביע תמיכה. בידיעה מופיעה גם שותפתו איילת שקד, אז ב"ישראל שלי", מביעה תמיכהגם היא. ויש גם לינקים שמובילים למתנחלים במאהל ובהפגנות. נכון שלא היו רבים, אבל היו. ובכל מקרה זה לא משנה בקשר לטיעון שלי: צורת החלוקה של העוגה הכלכלית/חברתית אינה מותנית בגודלה של ההוצאה לביטחון או של ההוצאה על התנחלויות, כי את מה שנשאר אחרי ההוצאות האלה אפשר לחלק בכל מיני צורות,
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4103403,00.html

      אהבתי

  3. נפתלי בנט ופוליטיקאים אחרים השתדלו לנצל את המחאה לטובתם, למרות התנגדות האנשים במקום. אם היו פה ושם, אוקיי. תפסו הפנינג. אפילו יאיר לפיד היה בעדה בדיעבד, אחרי שהוא השתמש בבדיחה מעלת היובש, מי שלא מוחה עד גיל 20 הוא חסר לב, מי שמוחה אחרי הגיל הזה הוא אידיוט. משהו כזה. לגבי התקציב, מה שנשאר בהחלט יכול להיות מחולק אחרת. מה שלא מוריד מהטענה שים של כסף זורם למקום אחד, ומייבש את הצד השני.

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: