Skip to content

בחירות 2015/ על בקבוקים ועמותות, השחתה מבפנים והשחתה מבחוץ

פברואר 1, 2015

עכשיו אנחנו בפרשת הבקבוקים מול העמותות.

לכאורה, מה הקשר. זה טוען בחיטים וזה משיב לו בשעורים. ספין מול ספין. תעלולי בחירות.

אך למעשה מדובר בשני הצדדים של אותה מטבע.

*****

דעתי על הפוליטיקה "הפרלמנטרית" ידועה היטב לקוראי הוותיקים. המשטר הדמוקרטי בעיני אינו יותר משלטון העשירון העליון, על ידי העשירון העליון ולמען העשירון העליון. זה מאז הונחת המשטר הזה (שתרגומו מיוונית הוא "שלטון העם") בעיר-המדינה היוונית אתונה לפני כ-2,500 שנים, על ידי שני האישים העשירים ביותר של אותה עיר, שניהם מיליונרים בני מיליונרים, גנרלים בני גנרלים ופוליטיקאים בני פוליטיקאים, פריקלס וקימון. הון, שילטון וכידון.

ומאז ועד היום לא השתנה שום דבר מהותי בעניין הזה בכל גלגוליו של המשטר הקרוי דמוקרטי, בכל התקופות ובכל המדינות שבהן הוא תיפקד ומתפקד.

להון-שילטון-כידון נוסף רק העיתון.

וזה המצב גם בישראל שלנו, היום ועכשיו.

שלטון העשירון העליון, על ידי העשירון העליון ולמען העשירון העליון.

טוב, להגיד שמי ששולטים במדינה ובחברה הם הכי עשירים, הכי חזקים ומשפיעים (או להיפך – לומר שאלה שהינם הכי עשירים וחזקים הם מטבע הדברים גם בשלטון), ולהחליט באופן די שרירותי שמדובר בעשירון אחד, הכולל את הצמרות השונות ומשרתיהן המיידיים, זו בערך טאוטולוגיה. משפט הבנוי כמשוואה שחלקה האחד מגדיר את חלקה האחר.

אז איפה הבעיה שלי עם המצב הזה בישראל?

ובכן כך: העשירון העליון שלנו יותר חמסני מרבים אחרים בעולם, בטח בחברות הקרויות מפותחות. למעשה, כבר כמה עשורי שנים שהעשירון העליון שלנו (על חמסנותו, חמדנותו, אכזריותו  וחוסר ההתחשבות שלו בחברה כולה) מתחרה ראש בראש עם העשירון העליון בארה"ב על המקום הראשון בעולם, בין המדינות המפותחות, בטבלת אי השיוויון העולמית.

כלומר: מקום ראשון-שני בטבלת החמסנות העולמית.

שלטון החמס והגזל.

ממשלת זדון, פעם של השמאל, פעם של הימין, ולפעמים שותפות של הגנבים משני האגפים, בתיווך המרכז.

עד כדי כך שבהחלט מותר לוותר על המינוח הטכני-מתמטי, ובמקום "העשירון העליון" מותר לכנות את האליטה הישראלית הזאת בשם ראוי יותר, אם כי קצת מעליב מבחינת משק החי – החזירון העליון.

וכדי להסיר ספיקות – כלל לא מדובר באליטה מצבע פוליטי מסויים. הצמרות של עולם ההון והעסקים, עולם הפוליטיקה והמנהל הציבורי, המשפט, העיתונות, האקדמיה והרבנות – הצמרות האלה  מפוזרות באופן מאוזן וייצוגי בין השמאל, המרכז  והימין הפוליטיים, אף כי יש ייצוג חסר בענפים מסויימים של האליטות לנשים לעומת גברים, לערבים לעומת יהודים, למזרחיים לעומת אשכנזים, ולדתיים לעומת חילוניים.

*****

מטרה פוליטית זמנית ראוייה, במצב מעין זה,  היא לנייד את החברה בישראל לכיוון הממוצע של מדינות ה-OECD מבחינת רמת אי-השיוויון.

אך גם השגת המטרה הצנועה הזאת אינה אפשרית כאשר שרויים באשליה שיש הבדל כלשהו בין הימין, המרכז והשמאל הקיימים, בשעה שברור כי מזה עשרות שנים הם מצליחים לקיים ואף להחריף את אי-השיוויון הקיים. כלומר: להנציח את שלטון הגזל והחמס שלהם על חשבון כל האחרים.

*****

דוגמא אופיינית להצלחת השיטה מהווה אופן הטיפול של הימין-שמאל-מרכז מחאת האוהלים הגדולה של קיץ 2011.

500px-Un_dollar_us

מצד אחד ועדת טרכטנברג ומצד שני (לכאורה) "צוות המומחים" בתנועת לפיתה שחנקה את המחאה.

ולבסוף "יש עתיד" שגרפה את הקולות בבחירות לכנסת ה-19 בזכות מנהיג עם כושר ביטוי, ו"העבודה" שניכסה חלק מההנהגה בזכות מנהיגה עם כוונות טובות (באמת). ועכשיו נראה ש"יש עתיד" עומדת להצטמק בשליש עד מחצית, והמנהיגה ב"עבודה" איבדה את מעמדה לטובת פוצי-מוצי (בוז'י-ציפי) של המימסד, כשאופן אירוני גם הפרופסור  שעמד בראש הוועדה הממשלתית (מנואל טרכטנברג) וגם המנהל-שותף של "צוותי המומחים" (פרופסור יוסי יונה) נבלעו בלי קשיי עיכול כלשהם באותה מסגרת.

בשעה שיוקר הדיור ויוקר המחייה לתשעת העשירונים התחתונים דוהרים ללא הפרעה במעלה המדד.

דהירה המהווה את המסד לצבירת ההון של החזירון העליון לאגפיו השונים.

ימין, שמאל ומרכז.

*****

המלחמה התעמולתית העיקרית הניטשת עכשיו בשדה הפוליטי – הבקבוקים הממוחזרים נגד העמותות הממומנות, מדגימה יפה את המצב המצער הזה.

שתי הפרשות האלה אינן אלא שתי פנים של אותו תהליך עצמו.

תהליך האמריקניזציה של החברה הישראלית.

תהליך ההופך לבדיחה עגומה את היומרות הפטריוטיות-ציוניסטיות-יהודיסטיות של הימין הפוליטי, כפי שהוא הופך לפארסה מגוחכת את היומרות החברתיות-סוציאליסטיות של השמאל הפוליטי.

כולה גירסה מקומית של המפלגה הרפובליקאית  מול (או נכון יותר לצד)  גירסה מקומית של המפלגה הדמוקרטית.

בדיחה של ציונות מול בדיחה של סוציאליזם.

*****

כבר לפני 40 שנה, בשנת 1974, כונן ראש הממשלה הטרי דאז, איש מפלגת "העבודה" (חה-חה) יצחק רבין את "ועדת בן שחר", על שם הפרופסור הניאו-ליברלי שעמד בראשה. אימוץ המלצותיה של הוועדה הזאת בתחומי הכלכלה, הוא שהחל בפועל את תהליך האמריקניזציה המואץ של הכלכלה הישראלית.  אותו תהליך שהוביל את החברה ממצב של שוויוניות יחסית, של משק חומל, סולידרי ומתחשב, יחסית לעולם, בצרכים של כל השכבות בחברה, אל המצב הנוכחי.

היו בתהליך הזה קצת עליות וירידות, אבל מאז הגיע בנימין נתניהו לשלטון, בפעם הראשונה ב-1996, היה התהליך חד כיווני וחד משמעי. כל ראשי הממשלה מאז – נתניהו עצמו, אהוד ברק, אריאל שרון, אהוד אולמרט, ושוב נתניהו – כל אלה היו עשירים מופלגים, שניהלו מדיניות חד משמעית למען החזירון העליון – העשירון שלהם.

הם גם הסתבכו, כל אחד בתורו, בשערוריות פוליטיות-כלכליות או כלכליות-פליליות או גם זה וגם זה, וייצגו יפה את תהליך ההשחתה, ההתבהמות (ושוב – מבקש סליחה מהבהמות התמימות), השתלטות עגל הזהב ותאוות הבצע בנוסח האמריקאי על החברה הישראלית.

ופרשת הבקבוקים הנוכחית – המשך טבעי לכל קודמותיה, מאז פרשת המתנות והשיפוצים של הקדנציה הראשונה – מדגימה יפה את תהליך ההשחתה הזה.

כל אלה התאפשרו גם בזכות ההשחתה המקבילה של המערכת המשפטית בדרגיה העליונים. שורה של יועצים משפטיים סלחניים עד בלי די, כולל הנוכחי.

*****

תהליך האמריקניזציה של הכלכלה והחברה בישראל לא מתבטא רק באימוץ הקודים ההתנהגותיים והמוסריים  או שיטות הפעולה של הקפיטליזם החזירי האמריקאי, שבמרכזם עשירון עליון השואב בחמדנות שאינה יודעת שובע את משאבי החברה לחשבונות הבנק שלו, וקיום מימשל שכוח האדם הפוליטי המתפעל אותו מורכב ממיליונרים מהבית (כמו הרצוג) או מיליונרים מהעסקים (כמו אראל מרגלית או פרי) או גם זה וגם זה (כמו בנט) או ממיליונרים העושים את הונם תוך תנועה בשדה הפוליטי או בשוליו (כמו שרון, אולמרט, ברק, נתניהו, פואד ורבים אחרים).

התהליך מתבטא גם בחדירה פיסית, בפועל, של גורמי השפעה אמריקאים וכמובן הון אמריקאי גדול ורב (וגם הון מערב-צפון אירופאי מאותה חבילת ערכים) לתפעול השוטף של הפוליטיקה, החברה והכלכלה המקומיים.

זה מתבצע הן ישירות על ידי טייקונים, מיליארדרים ובעלי תאגידים, מסוגם של שלדון אדלסון ("ישראל היום") או דניאל אברהמס ודניאל לובצקי ("קול אחד", ו-V-15), או ג'ורג' סורוס (אירגוני "זכויות" למינהם, והן על ידי קרנות המאגדות בעלי הון המבקשים להישאר מעט בצל (כגון משפחת לוי-שטראוס מג'ינס ליווי'ס שיסדה את "הקרן החדשה לישראל"), המשתפים  פעולה עם "קרן פורד", שלפי מקורות רבים היא זוכה לסיוע והכוונה ממשלתיים (אמריקאים), או בדומה לה קרן רוקפלר ("שיחה מקומית" ועוד).

הון רפובליקאי מצד אחד, התומך בימין הישראלי (כולל הפריימריס בליכוד ובבית היהודי), והון דמוקרטי התומך במרכז שמאל (עד למרצ, חד"ש ובל"ד).

וכך נוצרה הפגישה הבלתי נמנעת הנוכחית, שלדעתי נראה ממנה עוד ועוד, בין ההשחתה מבפנים של הצמרת הישראלית העוברת תהליך של אמריקניזציה באורחות החיים והנורמות המוסריות (הבקבוקים והעלאת שכר הח"כים ואליטות מנהליות ממש בימים אלה), ובין ההשחתה מבחוץ על ידי ההון הזר הבוחש ומשחק בשדות המקומיים.

כאמור, מאוד מצחיק שהחקיינים האלה של הערכים האמריקאים, שבמרכזם עבודת עגל הזהב (המחופש לדולר ירוק), ואשר כבר מזמן נרכשו על ידי אותם דולרים (הרצוג בעל "זכות השתיקה" מאז פרשת העמותות של 1999, וביבי באינספור טיסות, אירוח, כסף לפריימריס ולמערכות בחירות וכמובן "ישראל היום" ) קוראים לעצמם "ציונים", מעמידים פנים כשומרים על ערכים "יהודיים" או דוגלים בערכים "חברתיים" עד כדי "סוציאליזם."

—————————————————————————————

צילום הדולר מן הוויקיפדיה

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    אז מה הפתרון?

    אתה חושף הכל לאט ויפה, אבל מה היא התרופה?

    אהבתי

  2. נדמה לי שנתת הנחה לבייגה שוחט שלא הזכרת אותו בהכנסת הניאו ליברליזם בתקופת רבין.

    אהבתי

    • עמירם, עיקר הרעה נעשה כבר בקדנציה הראשונה של רבין בסבנטיז. בייגה כיהן בשניה (92-95).

      אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: