Skip to content

בחירות 2015 והאש בצפון: אפשרויות 1 ו-2 ואנשי צד א' וצד ב'

ינואר 29, 2015

להלן שתי אפשרויות בסיסיות, לכל אחת צד א' וצד ב':
1.  המצב בצפון יתדרדר למלחמה או לפחות למלחמונת:

אנשי "רק ביבי", להלן צד א', יטענו ששוב מוכיח ראש הממשלה שהוא איש חזק, היחיד שאפשר לסמוך עליו בענייני ביטחון, שמבין שחייבים להחזיר לצה"ל את כוח ההרתעה. ציוני אמיתי שלא נבהל מ"מה שיגידו הגויים" ואחד שיודע להעמיד את נסראללה החצוף על מקומו, ומאותת לאיראנים על הצפוי להם אם ירימו ראש.

ואילו אנשי ,"רק לא ביבי", להלן צד ב', יטענו במקרה הזה ששוב הוכח, שביבי חמום המוח והציני מנצל כרגע את התקריות בצפון כדי לגרור אותנו למלחמה מיותרת בגלל מצבו בסקרים ורצונו להעלים את הנושא החברתי לטובת הנושא המדיני. אין לו כבוד לחיי אדם, לא של יהודים ולא של ערבים, ואין דבר קדוש בעיניו מלבד השמירה על כסאו.

אפשרות 2: המתח ירגע והחיים בצפון יחזרו לשיגרה.

אנשי צד א' יטענו מיד שמאז ומתמיד הוכיח כבוד ראש הממשלה שידו אינה קלה על ההדק, שהוא מוקיר חיי אדם, יהודים כערבים, שאיפוק הוא כוח ושנתניהו הוכיח שוב את תבונתו המדינית, ושכרגיל התברר שאין שחר לטענות של צד ב' בדבר הקשר שבין החלטותיו המדיניות של נתניהו ובין מערכת הבחירות.

ואילו צד ב' יטען כמובן שביבי הפחדן, החששן, הזגזגן ונוטל יכולת ההחלטה, וגם הציני, מוחל על כבודה של ישראל, מוותר על שיקום ההרתעה הישראלית ונותן לחיזבאללה לחמוק בלי עונש, בגלל חששותיו מהסתבכות מיותרת ש"כתובה על הקיר", נוסח הכישלון המחפיר ב"צוק איתן",  ואשר תזיק לו במערכת הבחירות הנוכחית.

*****

לדעתי רוב הקוראים מכירים היטב את אנשי צד א' ואת צד ב'. רוב גדול של העיתונאים בתחום הדעות, מן הכותבים ומקשקשים במקרופון בתקשורת הממוסדת שייכים לאחד משני הצדדים האלה.  שייכים להם גם האידיוטים השימושיים, שאינם טיפשים יותר מן העיתונאים דנן אלא מבחינה אחת – שהם מחרטטים בהתנדבות ושלא על מנת לקבל פרס.

הקריאה או ההאזנה לאנשי צד א' וצד ב' היא בזבוז זמן מצער לפעמים, כשמדובר בחלק מהם, שהינם ידענים מופלגים, בעלי מקורות טובים וגם יודעים לכתוב בתבונה ובשנינות.

אנשי צד א' וצד ב' מתחזים כמי שכותבים את דעותיהם, בשעה שהם יורים מהמותן דף מסרים מתובנת ומתוכנת. הם מתחזים לעסוק בפרשנות בשעה שהם עוסקים בהפרשות. הם תופסים את קוראיהם כמטומטמים שבסך הכל מקבלים את המגיע להם. והם גם מקבלים אישור לדעתם הרעה על הקוראים בדמות המוני תגובות המשתלשלות בעיקבות המאמרים והפוסטים שלהם בצורת "גדול!" או "ענק!!" או "צדקת כרגיל!!!" או "אין עליך!!!!", וכמובן בצורת המוני לייקים בפייס.

לפעמים הם מסדרים לעצמם סוג של אליבי. למשל, פעם בכמה זמן הם קולעים את עצמם לוויכוח בין ביבי השנוא או האהוב ובין בנט או ליברמן, ואז אנשי צד א' יצדדו בבנט או בליברמן ואחר כך יזכירו לקוראיהם בכל הזדמנות את אותו מקרה בתור הוכחה לכך שאינם חסידים שוטים של ראש הממשלה.

והיפוכם באנשי צד ב' שיזכירו שוב ושוב כי פעם או פעמיים בעברם הסוער הם צידדו בביבי השנוא בוויכוח כלשהו, וזה מה שמוכיח את האובייקטיביות שלהם ואת חוסר הפניות בקשר לשיפוטו של ראש הממשלה.

ברור שאנשי צד א' וצד ב' הם החביבים ביותר על עורכיהם ועל המו"לים שלהם, שלא לדבר על בעלי הקרנות למינהם, שהרי אפשר לסמוך עליהם שתמיד יספקו את הסחורה. ורק הקוראים שמחפשים להשכיל, להבין, לעמוד על האמת ולדעת מה באמת קרה, קורה ויקרה, יוצאים נכזבים ומרומים מהעיסקה הרקובה.

ברור שאין טעם לתת פה רשימה שמית של אנשי צד א' וצד ב',  כי כאמור הם מהווים כ-90% מייצרני הדעות והפרשנות בתקשורת ובפייס.  עדיף להתרכז ב-10% הנותרים. הייתי שוקל להרכיב רשימה שלהם, אלמלא הייתי בטוח שהקוראים הנבונים יודעים בדיוק במי המדובר, ואלמלא הייתי חושש להזיק להם, שהרי העורכים והמו"לים לא משוגעים על החומרים שלהם, ולא במקרה.

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: