Skip to content

תקשורת/ מי יאמר את המילה האחרונה

ינואר 22, 2015

הצטערתי לשמוע שגל"צ עומדים להסיר מלוח השידורים את "המילה האחרונה" בדמותה הנוכחית על מגישיה. אני מודה שבעשור וחצי האחרונים הייתי מאזין אדוק למדי לתכנית הזאת, אחת מהשתיים החביבות עלי ביותר בתקשורת המשודרת (השניה היא לונדון וקירשנבאום בערוץ 10 הטלוויזיוני). את שתי התכניות האלה אני אוהב מאותה סיבה עצמה: שהן מוגשות עם קריצה, בלי נפיחות יתר, בלי שהמגישים יקחו את עצמם ברצינות מרובה, עם נכונות ללגלוג עצמי והדדי, עם מבט מקורי ורענן על החדשות ועל מה שבשוליהן, כאשר התוצאה, מבחינתי, היא שבמהלך ההאזנה והצפיה בשתי התכניות האלה מצליח לעלות על שפתי חיוך פה ושם, ולפעמים משתחרר אפילו צחוק רם.

2015-01-21 07.08.24

אברי גלעד וג'קי לוי מגישים את "המילה האחרונה" מאולפן מאולתר בבית ספר

ולא, לא מפריע לי כלל וכלל שירון לונדון ומוטי קירשנבאום הם די תאומים סיאמיים מבחינה פוליטית, ואפילו לא זה שבדרך כלל אני לא חושב כמוהם. העולם היה יכול להיות מקום מאוד משעמם לו היו כולם חושבים כמוני. ובדיוק משום כך לא מפריע לי שבין חברי שני הצמדים של "המילה האחרונה" בשנים האחרונות לא מתעוררים לרוב ויכוחים פוליטיים מרים.

לא זה העיקר בתכנית הזאת.

שהרי בכל יומן חדשות ובכל מגזין טורחים להביא זוגות של מתווכחים משני עברי המתרס (טוב, לא תמיד, בבלוג הזה הצבעתי על לא מעט  מקרים שקרו, גם בתכנית של לונדון וקירשנבאום וגם ביומני חדשות בגל"צ שאיש אינו חולם לבטל, בינתיים, שבהם לא נשמר בקפדנות הכלל הזה. מקרים שבהם הוענק ייצוג כפול או אף משולש לצד אחד בלבד של המפה הפוליטית, תנחשו איזה צד. המקרה האחרון הזכור לי היה משפט השדה המביש שנערך לזמר עמיר בניון בהשתתפות אחד פרופסור, אחד דוקטור ואחת השדרנית עצמה, בתכנית המופיעה בגלצ מיד אחרי "המילה האחרונה").

אבל לרוב נשמרת לפחות מראית העין של "העימות".

ולכן עימותים לא חסרים לי כלל.

אך מה שיחסר לי לבטח בגל"צ, היא שעה מרעננת אחת, קצת משעשעת ומבדרת, בין התכנית הפומפוזית (במידה)  שבין 9 ל-11 בבוקר, ובין השעתיים המתחנחנות לעייפה שבין 12 לשתיים, שבהן מפגינה השדרנית יעל דן את המנעד הרגשי שלה,  הנע בין אמפתיה עמוקה לטיפוסים צבועים וחסודים מסוגה (שאת רובם איני סובל), ובין נטייה לנשוך בעקבו כל מי שאינו שומר כעל בבת עינו על כל תג ותו של התקינות הפוליטית מתוצרת השמאל המזוייף, ענף כנסיית הסכל.

כבר חדלתי להאזין לה, אלא אם כן ממש מתאים לי להתעצבן.

*****

נכון שהורדת "המילה האחרונה" מהלוח  לא באה כהפתעה.

השמועות מתרוצצות כבר שנים. תחילה הורידו להם יום שידורים שהועבר ל"עימות" שבין יועז הנדל (יבוא ימני) וספי עובדיה (שחקן בית משמאל). וכבר הזדמן לי לשמוע גם תכנית ("ניסיונית"?) באותה שעה, בהשתתפות נדב העצני (שוב, יבוא ימני) וג'קי חוגי (שוב, שחקן בית משמאל).

כל אלה, משני עברי הקשת הפוליטית, אנשים ראויים בהחלט, רהוטים ביותר, מעלים טיעונים מצויינים, אין לי מילה רעה לומר על מה שיש ב"מילה האחרונה" בנוסח שלהם, אבל יש בעיה קטנה אחת: באיומי אקדח לא תוציאו מהארבעה האלה דאחקה ראויה לשמה. את הטיעונים שלהם כבר שמעתי עשר או חמישים או מאה פעמים בתכניות הפוליטיות וביומני החדשות הרגילים. חצי חיוך לא עולה על שפתי הצמאות. שום צחוק. שום הברקה. שום חידוד.

אז למה לטרוח?

אני שמח לשמוע, שיש תוכנית להמשיך ולהעסיק בגלצ את ארבעת גיבורי "המילה האחרונה" הנוכחיים. טוב שלא הולכים לוותר בקלות על כשרונות כאלה. אני רק חושש שזה יתרחש בשעות שבהן יהיה לי פחות נוח להאזין, או בהרכבים ובמסגרות שלא ימריאו.

ואני שובר את הראש – למה לוותר על מה שהולך ומצליח?

כי בהתחשב בניסיונות שכבר נערכו עד עתה, כמעט ברור לי, שבהעדר זווית מקורית וקצת צחוקים, גם 11 עד 12 בגלצ תישאר בלעדי.

ג'קי לוי וקובי אריאלי הם סטנדאפיסטים מקצועיים. בשבילם להפיק חיוך או צחוק מהמאזין, זה מהלך העסקים הרגיל. את עירית לינור ואת אברי גלעד אני אוהב מאוד בגלל נכונותם להתנער מהתקינות הפוליטית ולעשות צחוק מנפיחותה, משקריותה, מהשיעמום ומהצביעות שהם מאפייניה העיקריים.

ואני מאוד חושש שבהעדרם של הארבעה האלה עומד הפוליטיקלי קורקטנס העלוב והרדוד, שפרס כבר את שלטונו על פני עשרות שעות ועשרות תכניות ומשדרים, לכבוש לו עוד שעה בלוח המשדרים, שעד כה היתה לי שעת חופש ודרור למחשבה ולנשמה.

ברור שסילוקם של ארבעת המופלאים (ואני זוכר לטובה גם את המייסד אורי אורבך, את גידי גוב, וגם את רוגל אלפר ואת רענן שקד, את חנוך דאום ואת ואבישי עברי, ונדמה לי גם נרי ליבנה, שהגיחו מדי פעם) מלוח המשדרים היא יום חג וששון לשמאל המזוייף מענף כנסיית הסכל, אלופי הבצלות והשום דבר האלה, חבורת המשעממונים הנפוחים מחשיבות, המאכלסת כל מיני מושבי ביקורת מסוג אלה המאפיינים את "הארץ" ודומיו.

*****

החשבון שמנהל "הארץ" עם "המילה האחרונה" אינו בגדר סוד, ויש לו היסטוריה כבדה וארוכה. הרשו לי לצטט בהרחבה מן המכתב ששיגרה עירית לינור למו"ל של העיתון הזה, עמוס שוקן, עוד בשנת 2002, כשהסבירה מדוע היא מבטלת את המנוי שלה לעיתונו:

היום ביטלתי את המנוי שלי ל"הארץ", לאחר שנים של התמכרות…  "הארץ" הגיע לשלב בו האנטי-ציונות שלו הופכת לעתים קרובות מדי לעיתונות מטופשת ומרושעת…עייפתי מלקרוא בכל ביקורת טלוויזיה…שהבעייה המרכזית של כל מהדורת חדשות, כל משדר לפני ואחרי פיגוע, היא פטריוטיות יתר…

הנטיות הפרו-פלשתיניות של הרפורטרים (עמירה) הס ו(גדעון) לוי הן הדבר הבולט והעקבי ביותר בדיווחיהם מהשטחים, אני מתקשה לייחס אמינות לכתבותיהם. ומכיוון שאני, תסלחו לי, ציונית, לא בא לי בזמן מלחמה לקבל כל בוקר הביתה את קול הרעם מקהיר…

אולי הפשיזם שלי גורם לי לחשוב שבזמן מלחמה המדינה ממש אינה חייבת לממן אירועים בהם מקריאים הצהרות תמיכה באויב. אבל אולי בעיתון שמוכן לקבל כל צורה של פטריוטיות בתנאי שהיא פלשתינית (?) אפשר לקרוא לזה מקרתיזם…

ועוד מהכתבה: חנות ספרים תלתה שלט על הדלת "לא מוכרים ספרים של סאראמאגו". מנחם פרי, עורך "הספריה החדשה" בה יוצאים לאור ספריו של סאראמאגו, משווה את זה לשריפת ספרים של יהודים…ואילו אני, שאינני כתבת "הארץ", תוהה מדוע לא נמסרה תגובתם של בעלי חנות הספרים, ומציעה לענות במקומם: לא מתחשק לי לפרנס את מי שמשווה אותנו לנאצים… בעיני, החלטת בעל החנות להפסיד כסף ולא למכור את ספריו רבי המכר של האנטישמי הטיפש הזה, אצילית ומעוררת כבוד לא פחות מהחלטתו של עמוס שוקן להרוויח כסף מפרסום מודעות זנות ב"העיר"…

מעניין שהשמאלנות שלכם מגוייסת אך ורק לפסים פוליטיים ואנטי-ציונים…אחרי עשרות שנים של קריאה יומית ב"הארץ" אני מגיעה למסקנה שאתם ואני לא גרים באותו מקום…אני מרגישה שמדינת ישראל, באופן בסיסי, מגעילה אתכם. אז זהו, שאותי דווקא לא…אני לא רוצה להיות מנויה על עיתון שמנסה בככל דרך אפשרית לגרום לי להתבייש בציונות שלי, בפטריוטיות שלי ובאינטליגנציה שלי, שלוש תכונות אותן אני מוקירה ביותר. שיהיה לכם יום נעים, תשמרו על הילדים ואל תשבו במסעדה בלי מאבטח.

אכן אכן. מאז כתיבת המכתב הזה עברו תריסר שנים ויותר, אך נראה שמבחינת הקו המערכתי של "הארץ" ושל המו"ל שלו עמוס שוקן לא השתנה דבר לטובה.

רק בתחום הכלכלי חלו שינויים: שוקן נאלץ לוותר על הרווחים ממודעות הזנות עקב שינויים בתחיקה. ולעומת זאת הוא נאלץ למכור 40% מהבעלות על עיתונו לשני שותפים מסויימים, שאני חושש לחשוב מה יכולה היתה לינור לכתוב עליהם אילו היו הם בתוקף בשנת 2002 הגורלית.

וגם עם אברי גלעד היו ל"הארץ" לא מעט תאקלים בשנים האחרונות, שעל מקצתם תוכלו לקרוא כאן.

*****
ברור, אם כך מדוע התקשה "הארץ" להסתיר את השמחה לאיד שלו על ירידת התכנית הגלצית.  אך כדרך השקרן המרחיק את עדותו, הפקיד את הכתיבה על "ההישג" בידי שחקן חיזוק:
אחד ירמי עמיר, שהוא ראש דסק התרבות של העיתון האינטרנטי "מגפון", המכנה את עצמו משום מה כעיתון "עצמאי", אף שהוא נתמך בסכום לא ידוע על ידי "הקרן החדשה לישראל" (הצעצוע הפרטי של חבורת מיליונים אמריקאית שרוצים להפוך את ישראל למין בבל אמריקאית קטנה, סוג של מדינת כל אזרחיה, וזה גם תוך מתן שירותי תיווך ל"קרן פורד" האנטישמית, שהיא הספונסרית של תנועת ה-BDS האנטי ישראלית).
למותר לציין, שב"הארץ" לא הוזכרו כל הפרטים הביוגרפיים החשובים האלה על זהותו של המוציא לפועל הזה.
עמיר פרסם  כתבה של חיסול חשבונות ב"הארץ", אך אביא כאן רק את תמציתה המופיעה בדף הפייסבוק שלו:

המילה האחרונה" יורדת ואני בפאניקה: לא יודע איך אשרוד בלי בדיחות הקרש של ג'קי לוי, בלי הטפות המוסר של אברי גלעד, בלי צקצוקי הלשון של עירית לינור ובלי הקלישאות הנבובות של קובי אריאלי.

"המילה האחרונה" יורדת סופסוף כי במקום תוכנית חדה, אמיצה ובועטת, שבה מתנהלים עימותים בנושאים שעל סדר היום, היא הפכה למקהלה עלובה של שדרני חצר זחוחי דעת, שמאוננים את עצמם לדעת.
אין פלא שבימין כועסים ומאשימים את התקשורת "השמאלנית".

וכדי שתבינו מה יודע עמיר שלנו על הומור ועד אנה מגיע מומחיותו בתחום, הנה הסיומת המצחיקה עד דמעות של הסטטוס שלו:

לפי מקורות זרים שלדון אדלסון ירכוש את התחנה הצבאית כדי להוכיח לכולם מי יאמר כאן את המילה האחרונה.

ואת זה כותב אחד שמשכורתו שלו משולמת על ידי אי אילו מיליונרים אמריקאים שבוחשים בפוליטיקה הישראלית לא פחות משלדון אדלסון.
מודעות עצמית של חילזון צולע.

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. אורן permalink

    שתי הערות:

    1. לגבי אם יזיזו את שעת השידור של הרביעיה האהובה לשעה לא נוחה – אפשר להאזין לפודקאסטים בגל"צ. אני שנים מאזין למילה האחרונה מוקדם בבוקר בדרך לעבודה (מאזין כל יום לתוכנית של אתמול)

    2. לגבי החשבון שיש ל"הארץ" עם התוכנית – לשם ההגינות יש לציין שהחשבון הוא דו-צדדי. "הארץ" מושמץ בתוכנית באופן קבוע לאורך שנים, אין שבוע שהעיתון לא מוזכר בהקשרים שליליים ובכלל מודגש כמה ה"שמאלנים" הם זן נכחד ועלוב. מתמיה לשמוע איך למרות שהעיתון הזה שנוא על כל המגישים הוא העיתון שמצוטט הכי הרבה בתוכנית

    אהבתי

  2. אורן, 1.הבעיה היא לא שיטת ההאזנה או עיתוייה, אלא זה שמדובר בביטול התכנית בהרכבה הנוכחי. 2. אתה צודק בהחלט, ניהול החשבונות בין "המילה האחרונה" ו"הארץ" היה לגמרי הדדי, ויעיד גם מכתבה של לינור שציטטתי בהרחבה. אבל למה ראו לנכון ב"הארץ" להעביר את הטיפול בסיפור הסגירה למיקור חוץ?

    אהבתי

  3. ר. ר. permalink

    אמר דב"א – וגם פירסם את זה בטורו בעיתון – 'מי שקורא עיתונים, יודע פחות ממי שלא קורא שום דבר.'

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: