Skip to content

המתייוונים החדשים: היהדות הפרימיטיבית לעומת הפילוסופיה הנעלה מהמערב (3)

ינואר 8, 2015

תקציר הפרקים הקודמים: הניסיון הראשון לחסל את היהדות התרחש בשליש הראשון של המאה השנייה לפני הספירה,  כאשר האליטה העשירה של יהודי ירושלים והאינטליגנציה הבורגנית של אותה תקופה מצאו שהתרבות היוונית – ספורט, משתאות ואורגיות, נותנת להם תמורה טובה יותר לכספם מאשר המסורת היהודית המצטנעת. האליטות המתייוונות שיתפו פעולה עם השילטון היווני הזר כגובי המיסים למען קופת המלכים לבית תלמי ממצרים ובית אנטיוכוס בסוריה, וצברו איבה מצד דלת העם שאותה שדדו בירושלים ובעיירות ובכפרים שסביבה. עד מהרה הם  ניסו לעניין את השליט היווני התורן מסוריה במפעל תיאולוגי יומרני: אם  הוד מלכותו ימנע מהיהודים למול את בניהם הזכרים ולשמור על השבת, וייאלץ אותם לאכול חזיר – יהיה זה סופה של היהדות.

כתגובה פרץ מרד החשמונאים.

אלפיים וקצת שנים מאוחר יותר, כשכבר לא נותר דבר מן האימפריה ההלניסטית, אך היהודים עדיין פה,  ניסתה קבוצה חשובה של יהודי גרמניה בשליש הראשון של המאה ה-20 גירסה שלהם לתרגיל של המתייוונים: לא חיסול היהדות כדת, אלא חיסולה כלאום.

שוב היו אלה הבורגנים והאינטליגנציה הבורגנית המבוססת היטב.

הם שאפו להיות "גרמנים בני דת משה".

יומרה שהרגיזה מאוד את המדען היהודי החשוב של אותה תקופה, הפרופסור לפיסיקה אלברט איינשטיין. לאחר שהתבקש לנאום באחד הכינוסים שלהם. הוא כינה את המתגרמנים החדשים "מלחכי פינכה" וטען שבדרך הזאת הם לא יזכו לשום כבוד מן הארים שבעיניהם הם מבקשים למצוא חן.

פילוסוף יווני אפלטון: אבי הטוטליטריות(התמונה מהוויקיפדיה)

פילוסוף יווני אפלטון: אבי הטוטליטריות(התמונה מהוויקיפדיה)

ואמנם, לא חלף, זמן רב, והמוני "גרמנים בני דת משה" (אלה שלא מיהרו להצטרף אל בני עמם בא"י-פלשתינה או להימלט לארה"ב),  שנרדמו כשלחיים מונחת בשלווה על דפי הספרים של עמנואל קאנט או המומר קארל מרקס, התעוררו למשק גלגלי הרכבות האריות שהובילו אותם לדכאו או לאושוויץ.

הטענה של איינשטיין, סוג של אגנוסטיקן/שפינוזואיד מבחינה דתית, אבל יהודי לאומי גאה, היתה שהיהדות בעיקרה כלל אינה דת, אלא סוג של גישה אקזיסטנציאלית מובהקת,המעמידה במרכז את חיוב החיים. החיים ככלל. לא רק של האדם.

בעיני מהות תפיסת העולם היהודית היא חיוב החיים של כל היצורים…החיים הם קדושים… הם הערך העליון וכל שאר הערכים כפופים לו…ברור ש"לעבוד את האל" משמעו "לעבוד את החיים". למען מטרה זו לחמו ללא לאות טובי בניו של העם היהודי ובייחוד הנביאים וישו."

*****

והנה, ממש בימינו, כאן בישראל, מתנהל ניסיון שלישי לחסל את היהדות. ניסיון כפול ראשים.

ניסיון אחד – לחסל את היהדות גם כעם (לאום) וגם כדת, מתנהל על ידי המתיוונים החדשים, אנשים הרואים את עצמם כ"אזרחי העולם", עולם שבו הלאומים הם ישויות מדומיינות והדתות הן אופיום להמונים, עולם שבו לא יתכן שום "ערך עליון" ובוודאי שלא "קדושה" כלשהי, שהרי "האלוהים מת" (כדברי פרידריך ניטשה, מנביאי הפוסט-מודרניזם). עולם שבו אין שום אמת ("האמת היא מחמאה שאדם נותן לאמונותיו"). עולם שבו הכל בבחינת  "סיפר" ("נראטיב"), ו"שיח הזכויות" והתקינות הפוליטית מתוצרת כנסיית הסכל  הם יורשיה החוקיים של הזכות המקודשת לחיים המאפיינת את היהדות.

הניסיון השני לחסל את היהדות כדת מקדשת חיים מגיע מן  האגף הלאומני של "הציונות הדתית" ומן החרד"לות החדשה יחסית. במקום החיים כערך מקודש הם מבקשים להציב ערכים מקודשים אחרים – מקודשים יותר. כאלה שעבורם מותר ואף חובה להקריב את החיים.  כלומר – שוב ניסיון לשנות בתכלית את היהדות.

אין זה מקרה, כמובן, ששני הסוגים החדשים האלה של הפוסט-יהדות, נמצאים מבחינה אחת בשני הצדדים הקיצוניים, המרוחקים ביותר זה מזה של הקשת הפוליטית – אך מבחינה אחרת  הם דומים להפליא מצד הפתרון הפוליטי העקרוני שהם מציעים.

פתרון שאיך לא, הוא מוביל בהכרח לשפך דמים נורא.

שהרי מבחינת שני הסוגים האלה, של היהודים (והלא-יהודים) החדשים, אין לחיים ערך רב במיוחד.

****

כמו בימי הבית השני, גם בימינו, מקורם של המתיוונים החדשים הוא בעיקר באינטליגנציה הבורגנית. תוך שימוש בכלים "המדעיים" שמקנות להם הדיסציפלינות האקדמיות לסוגיהן הם מרבים לאפיין את יריביהם האידיאולוגיים "החשוכים", "שטופי המוח", מי ש"היבנו" אותם לדבוק באמונות טפלות. אך שימוש באותם כלים עצמם מאפשר לאפיין אותם עצמם ללא שום קושי, מבחינה סוציו-אתנית וכלכלית:

שתי הקבוצות העיקריות המהוות את הלוז הקשה של תופעת המתייוונים החדשים, עם חפיפה, הם בוגרים שהתברגנו של תנועות הנוער השמאליות, בעיקר "השומר הצעיר" ובנק"י (של מק"י הקומוניסטית), וכן עולים מאזור "התרבות הגרמנית" (כלומר, כולל הארצות שנכללו בקיסרות האוסטרו-הונגרית) – הם וצאצאיהם, בוגרים של בתי ספר שהשתייכו ל"זרם העובדים", או מיני בתי ספר של האליטות, "פתוחים", "לאמנויות", "לידה" (אוניברסיטה העברית) וכיוצא באלה.

ועימם גם קצת אנגלו-סקסים ועולים שמאליים מדרום אמריקה, עולי חבר העמים שמשמרים את החינוך האתאיסטי שספגו בברית המועצות, ועוד ייצוג זעיר של אקדמאים מזרחיים שעברו תהליך של קואופטציה (סיפוח כלפי מעלה על ידי האליטות של בני קבוצות עניות או מופלות באוכלוסיה).

כל אלה ביחד מהווים אחוזים ספורים של האוכלוסייה היהודית, בדרך כלל מצביעי מרצ וחד"ש, אך גם "יש עתיד" ו"ישראל ביתנו",  מנויים של "הארץ", אתאיסטים  מושבעים ושכירים של העמותות המופעלות על ידי הקרנות הזרות האירו-אמריקאיות השואפות לשנות את אופייה של ישראל כמדינת היהודים.

*****

עוד בסוף העשור הקודם הסביר יאיר לפיד שהחילוניים הישראלים הם "מתיוונים מתוך בחירה"(כבר אז היה נציג  של האינטליגנציה הבורגנית והיום מנהיגה של מפלגה בורגנית מובהקת, המובילה בצבירת הקולות לכנסת בסביון ובקיסריה, בכבר שמריהו וברמת השרון ובשאר המעוזים של החזירון העליון). וממש בחודש  האחרון הסביר גם אברום בורג, הכוכב הנולד של חד"ש ועולה חדש יחסית על עגלת המתייוונים, שאנחנו בעצם מתייוונים.

ואיך הוא יודע? לפי הטריאלון והמרתון הנהוגים פה.

*****

לפני שאדון במתקפה המתייוונת על היהדות כמקדשת חיים הנה קצת פרטים על תפיסות העומק של ההתייוונות הישראלית החדשה.

פילוסוף קרל פופר: החברה החופשית ואויביה (התמצונה מהוויקיפדיה)

פילוסוף קרל פופר: החברה הפתוחה ואויביה (התמונה מהוויקיפדיה)

עוד באמצע העשור הקודם כתב יוסי גורביץ,  בלוגר נחשב בשורות השמאל המזוייף וכנסיית הסכל* כדברים האלה:

"אני טוען בעקשנות כי אדם חופשי, בייחוד ישראלי, חייב שיהיה גם מתייוון…התרבות היוונית היא תרבות שאלה, היא תרבות החיפוש, היא תרבות הספק…התוצאה המתבקשת מתרבות של שאלה היא סובלנות…"

גורביץ אומנם מודה שהיתה לתרבות הספק המופלאה הזאת נפילה לא קטנה –"גם לה היו רגעי חשכה – הוצאתו להורג של סוקרטס היא דוגמא ידועה"

אך מהי הוצאה  להורג של פילוסוף שעירער על המוסכמות של בני אתונה, לעומת היהדות הנוראה:

"היהדות איננה תרבות של שאלה. היא תרבות של תשובה. התשובה שלה היא התנ"ך…אין היהדות מסוגלת לשאת חקירה ודרישה באשר למקורותיה, ועוד פחות מכך דיון פילוסופי באשר לאמיתותיה…"

ולסיכום:

"אנחנו, חילוני ישראל, הננו צאצאיהם הכשרים של המתייוונים. כמוהם, רובנו מנסה למצוא סינתזה בין התרבות המערבית – ביתה של יוון – ובין שרידים של תרבות יהודית פרימיטיבית. כמוהם, אנו שואפים אל האור. כמוהם, אנחנו אנשי השאלה, ואנו דוחים בשאט נפש את התשובה החד משמעית, הפרימיטיבית, שמנסים לכפות עלינו צאצאיהם של החשמונאים…עלינו לומר בגלוי: כן, אנחנו מתייוונים. כן, אנחנו שואלים שאלות. כן, אנו דבקים בתרבות יוון. כן, אנחנו דוחים את תרבות יהודה."

אז מה נאמר לנוכח השטויות האלה, תערובת של בורות עמוקה כים לגבי הפילוסופיה היוונית, וים של שקרים בנוגע ליהדות (שכן בכל הנוגע ליהדות אין להאשים את גורביץ בבורות. הוא חוזר בשאלה).

*****
הפילוסוף אפלטון (תלמידו של סוקרטס, זה שהוצא להורג, ומורהו של אריסטו, זה שמצידו היה המורה של אלכסנדר מוקדון, וגם המנטור הגדול של הדוגמא הקתולית לדורותיה) נחשב למסכם הגדול של הפילוסופיה היוונית. קארל פופר, פילוסוף, בן למשפחת מומרים (כמו מארקס) שנמלט מהנאצים (שעדיין ראו בו יהודי) עד לאוסטרליה ובילה קצת במחשבות על תולדות הטוטליטריות הרצחנית של זמנו, הקדיש לאפלטון ולפילוסופיה היוונית שלו מחצית מסיפרו "החברה הפתוחה ואויביה".
אז מה היה לפופר לומר על הפילוסופיה שגורביץ הבור  והשרלטן רואה בו "תרבות שאלה…תרבות החיפוש…תרבות הספק… סובלנות…"?
ובכן, לא דברים טובים. ממש לא.
הנה תמצית קצרה:
הפילוסופיה של אפלטון, טען פופר, היא זו שעומדת ביסוד האידיאולוגיות הטוטאליטריות של המאה ה-20.
שהרי שלפי תפיסתו של אפלטון בבסיס כל השיונויים והתמורות – בעולם הפיזי ובחברה האנושית – ניצבות האידיאות הקבועות והמוחלטות. אלה שהדיון הפילוסופי חוקר ובודק את טיבן.  אך מרגע שהן מתבררות, ומכיוון שהן משותפות לכל בני האדם, יתכן אך ורק סוג אחד של משטר חברתי המתאים לכו–לם!
ואת המשטר הזה אסור לשנות בשום פנים ואופן! לעולם לא!
שום שאלות ושום ספיקות, כמו שנדמה לגורביץ הבור.
כי מכיוון שהמשטר על פי האידיאות הוא המשטר המשקף את האידיאה של הטוב המוחלט, ברור מאליו שכל שינוי – יכול להיות רק לרעה.
מכאן ברור מדוע ראה פופר בפילוסופיה של היווני אפלטון את האמא והאבא האידאולוגיים של המשטרים הטוטליטריים, הדכאניים והרצחניים של  המאה העשרים, הנאצי והסובייטי. הוא גם ראה בפילוסופיה היוונית של אפלטון את המקור למה שהוא כינה "הנדסת אדם אוטופית", כלומר – הניסיונות שערכו לנין, סטאלין והיטלר להתאים את המון האדם של נתיניהם למסגרת המחייבת של האידיאולוגיות המשטריות "האידיאליות" שרקמו למענם עושי דברם ממחלקת האידיאולוגיה.
האם הדברים האלה פוסלים את כל הפילוסופיה היוונית? ברור שלא. יש לה פנים שונות – בדיוק כמו ליהדות.
לגמרי לא מתאים לתפיסות של המתייוון גורביץ. אבל גם ראייתו את "המתיוון" הישראלי החדש בן זמננו אינה מתאימה למציאות.
 שהרי המתייוון הישראלי הזה, המתיימר להיות "נאור", "מתקדם", "ליברלי" ו"סובלני" – הכל בעיני עצמו –  שב ומתגלה בכל שעת מבחן כז'דנוביסט חשוך כלפי כל דעה שאינה  מתאימה לשלו, מתגלה בכל שעת מבחן כמתנשא וגזען (כלפי מזרחיים המצביעים לליכוד או לש"ס, למשל), חשוך לחלוטין וחסר כל סובלנות ביחסו לדת של הרוב הגדול של בני עמו.
אם כי נכון שהוא יודע לגלות "הבנה" ואף להצדיק רצח של בני עמו, מוצא את עצמו באופן מדהים, נאור שכמוהו,  במחנה הפוליטי של רוצח המונים כאסאד הסורי, מהלל את "הרציונליות" של המשטר התלייני של ההייאטוללות באיראן, שלא לדבר על ההיסטוריה הפוליטית האפלה של מחנהו, מעריצים  עיוורים של "שמש העמים" יוסף סטלין ומשטר האימים שלו.
——————————————————————————–
*הבלוג שלו נקרא "החברים של ג'ורג'" עם שם הסופר האנרכיסט האנגלי ג'ורג' אורוול, המתהפך כמובן בקברו לנוכח דעותיו של הישראלי המוזר המחלל את שמו, בעוד הוא מתוחזק בנדיבות על ידי המיליארדר ג'ורג' סורוס, ספסר מט"ח הבוחש בפוליטיקה הישראלית בשיטת הקרנות-עמותות הידועה.
ותודה לקורא עידו לם שהביא לידיעתי את הפוסט הזה של גורביץ. את הטקסט המלא אפשר למצוא בתגובה של לם לפוסט הקודם בסדרה.
————————————————————————————–ברשומה הבאה: על עיוות היהדות על ידי המתייוונים החדשים, והמתקפה שלהם על תפיסת היהדות כערך עליון ומקודש
מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: