Skip to content

בחירות 2015: הפריימריס בשירות העשירון העליון

דצמבר 15, 2014

שוב מערכת בחירות, שכרגיל מתלווה אליה המהלך המייגע, שבמסגרתו מלמדים כמה עיתונאים חכמים את הפוליטיקאים איך לעשות את מלאכתם.
במיוחד אמורים הדברים בהילכות "דמוקרטיה" – עניין שבו יש לעיתונאים דנן מומחיות עצומה.
שכידוע, אצלם בוועד הבית, בעיתון, במדור, ברשת ברדיו או בערוץ הטלוויזיוני, הכל מתנהל באופן דמוקרטי למופת.
עיתונאים שאין להם שום מורא מפני שום מו"ל או מנכ"ל המשלם את משכורתם (או קרן חו"לית שמתחזקת להם איזו עמותה לשעות הפנאי) וברור שאין הם נושאים פנים לשום תנועה או מפלגה החביבים עליהם – מאלה המקיימות בשורותיהן הליכים דמוקרטיים מובהקים.
לא מוצא חן בעיניהם שאנשים שבא להם על פוליטיקה, וחושבים שהם יכולים לגייס מצביעים בבחירות, מקימים לעצמם מפלגות, וגם בוחרים לרשימה לכנסת באנשים שנוח וטוב למקימי המפלגות האלה לעבוד איתם.
צריך פריימריס! זועקים שוחרי הדמוקרטיה הללו.
בחירות מקדימות.
מישהו רוצה להיכנס פוליטיקה? שיתכבד ונא יפקוד כמה עשרות אלפי אנשים, שנא יקים סניפים ומנגנון, שנא יערוך בחירות למרכז מפלגה, וכמובן "פריימיריס" שבהם יבחרו עבורו מתפקדי המפלגה שלו, וכמו כן יבחרו רשימה לכנסת.
נו טוף.
פרט קטן:
כדי להקים מפלגה בשיטה המוצעת על ידי העיתונאים החכמים האלה, ברור שצריך אדם להיות מיליונר כבד ביותר, שלא לומר מילארדר, המוכן להקדיש כמה עשרות מיליונים מהונו כדי להשתעשע קצת בפוליטיקה.

ח"כ משה פייגלין: פחות מושחת?

ח"כ משה פייגלין: פחות מושחת?

או לחילופין למצוא לעצמו ספונסר בצורת מיליארדר שיתחשק לו להקים לעצמו מפלגה לשעשועיו, שאותה הוא ינהל בשיטת אמן הבובות המפעיל את המריונטות שלו כרצונו.

שהרי זו תכליתה המרכזית של כל שיטת הפריימריס שיובאה אלינו מארה"ב, והצליחה שם להפליא.

העיתונאי רביב דרוקר, למשל, שכתב ב"הארץ" אתמול בזכות "הפריימריס", סיכם כך את עמדתו:
"בקיצור – הפריימריס מתו. כן, יש בהם לא מעט בעיות, אבל הם עדיפים לאין ערוך על שורת המנהיגים הכל יכולים…"
האומנם?
"עדיפים לאין ערוך"?

תיאורטית, זה הרושם שמבקשים ליצור תומכי השיטה הזאת, העומדת בבסיס שיטת "הדמוקרטיה" המערבית:
יש בבסיס המפלגה "הדמוקרטית" המוני חברי מפלגה נלהבים ומסורים לרעיון ולדגל, שביום הפקודה הם נוהרים לקלפיות, ובהכרה צלולה, על פי מיטב שיפוטם, הם בוחרים מנהיג למפלגתם, וכמובן רשימה מושכלת של ח"כים מבין חברי המפלגה.

בפועל, כמו שכל אחד יודע, התהליך הפוך:
לא חברי המפלגה מן השורה בוחרים בח"כים.
ההיפך הגמור.
אלה הם המנהיגים והח"כים המגייסים לשורות המפלגה את אוהדיהם, במסגרת ה"התפקדות" הידועה.
כשכל עניינה של ההתפקדות דנן, הוא להגיע ליום הבחירות כאשר למי שרץ למשרה הרמה יש מאגר מתאים של מצביעים נאמנים לרעיון הנשגב –
– הרעיון שאותו מועמד ש"פקד" אותם אכן מתאים למלא את המשרה שהוא מבקש להיבחר אליה.
ומה שצריך כדי לקדם את ההתפקדות הזאת ידוע:
כסף, כסף ועוד כסף.
שיטת הפריימריס, כאמור, מגיעה מארה"ב, מדינה שבה לא יכול אדם לרוץ למשרה ציבורית רצינית בלי שיהיה מיליונר כבד בעצמו, או קנוי – או מכור – למיליונר כבד אחר או לכמה כאלה.
כלומר: עוד מנגנון שבא להבטיח את המשכיות הדמוקרטיה במתכונתה המוכרת עד כה – שלטון העשירון העליון על ידי העשירון העליון ולמען העשירון העליון.
וכבר ראינו כיצד עובדת השיטה הזאת בישראל, ולא במפלגה אחת.
מועמדים המשלמים למען "בוחריהם" את דמי החבר שלהם. מפקדי ארגזים. קניית חמולות. שיכון חברי מרכז בבתי מלון חמודים. קבלני קולות. חלוקת ג'ובים כדי להבטיח הצבעה מתאימה. עיסקאות של "החלפות" (במילעיל) של חבילות של קולות בין מועמדים שאין ביניהם שו דימיון אידיאולוגי.
אין שום טריק או שטיק "דמוקרטי" , מייד אין אמריקה (מישהו עוד זוכר מה זה "טמאני הול"?),שנוסה בארה"ב, ושהמוח היהודי לא הצליח להתאים אותו לתנאים המקומיים, ואף לשכלל אותו ולשדרגו.
שחיתות על גבי שחיתות, העמדת פנים וישראבלוף.
זוכרים כיצד עמדה הפוליטיקאית המשופשפת (כבר אז) לימור לבנת (שעכשיו פרשה מהקרקס) מול חברי המרכז הדמוקרטי של מפלגתה, ושאלה אותם בהתרסה אם הם פה "בשביל הג'ובים"?
הום השיבו לה, כל הכבוד על גילוי הלב, "כן, כן, כן, כן, כן"?
מאות אומרי הן גלויי לב – במערכת מושחתת מן היסוד.
שיש טמבלים שקוראים לה דמוקרטית (שזה ביוונית שלטון העם). איזה עם ואיזה נעליים.
קניה ומכירה של קולות. קנייה ומכירה של ג'ובים, והעיתונאי החכם רביב דרוקר קורא לזה "מעט בעיות", ובכל זאת הם "עדיפים לאין ערוך" על שיטת "המנהיגים הכל יכולים".
במה , בדיוק?

בליכוד, אגב, יש מי שלכאורה פיצח את השיטה, שלפיה צריך להיות מיליונר כבד או למכור את התחת לאחד כזה, כדי להיבחר ולרוץ למשרות רמות.
משה פייגלין הצליח לגייס למפלגה המוני מתפקדים שבחרו המוני חברי מרכז, ולא תמורת כסף.
הכל אידיאולוגיה.
רק מה, שבחירות אחרי בחירות מתברר שיש לא מעט ישובים ביו"ש, שבהם מספר המתפקדים לליכוד (שפקד פייגלין) לקראת "הפריימריס" עולה על מספר המצביעים לליכוד ביום הבחירות. וגם אם זה אינו המצב, ויש הקבלה בין מספר המתפקדים ומספר הבוחרים לאותה מפלגה, הנה כולם יודעים שמי שהצביעו לליכוד בבחירות אינם דווקא אלה שהתפקדו למפלגה לטובת בחירתם של פייגלין ואנשיו.
מדובר, כמובן, בשיטה הידועה בפוליטיקה כ"אונטריזם" (חדרנות), שנהגתה במקור על ידי הטרוצקיסטים באנגליה, שניסו להשתלט כך על מפלכת הלייבור הבריטית, בים השאר על ידי חדירה להנהגת האיגודים המקצועיים.
מישהו חושב שזה פחות מושחת מסתם קניית קולות? שזה יותר דמוקרטי?
שזה עדיף על מה שנהוג במפלגות של אביגדור ליברמן ואריה דרעי, יאיר לפיד ומשה כחלון?
למה?
האמנם שיטת "הפריימריס" מצליחה להביא לראשות המפלגות ולכנסת אנשים מוצלחים יותר? מוכשרים יותר? מושחתים פחות?
קדחת.
גם בשיטת "הפריימריס" וגם בשיטת "המנהיגים הכל יכולים" הדמוקרטיה שלנו היא (בינתיים) שלטון העשירון העליון על ידי העשירון העליון ולמען העשירון העליון.

איכשהו יצא שבראשן של שתי המפלגות הגדולות, הליכוד והעבודה-התנועה החדשה של הרצוג-לבני בע"מ, עומדים כל מיני נסיכים מורמים מעם (ועשירים מאוד). וגם לפיד הוא נסיכון כזה (ועשיר מאוד), ונפתלי בנט הוא מיליונר כבד, וגם המיליוארד האוסטרי מרטין שלאף מחזיק קרוב לכיס את ליברמן ושמעתי שגם את דרעי, ואותנו, הפיונים, מסיתים יפה מאוד, ימין נגד שמאל, חרדים נגד חילוניים, ערבים נגד יהודים וכן הלאה, העיקר שהראש שלנו יהיה עסוק בשטויות ושהבוננזה תימשך.
וגם ההוא שהצבעתי בשבילו בבחירות שעברו, האנטי-מימסדיסט הגדול אלדד יניב, ההוא מ"ארץ חדשה" הולך הפעם לקרקס הפריימריסט, "בשביל לשנות", כמובן. חה חה.
אני בטוח לא הולך להצביע לשום מפלגה שעושה "פריימריס".

מודעות פרסומת
4 תגובות
  1. חשיבה מעניינת וכפי הנראה נכונה. מצד שני, שיטת ש"ס לפיד וכו', לא חגיגה. אולי בחירות אזוריות היא תשובה.

    אהבתי

  2. עמירם, על פי ניסיוני, ובמצב הקיים, השיטה הסבירה ביותר היא בחירת ההנהגה על ידי גוף מפלגתי מצומצם למדי, כמו "מועצה" של כמה עשרות אנשים במפלגה קטנה או מאה-מאתיים במפלגה גדולה, שזה סוג של ועדה מסדרת מוגדלת המסדרת את הרשימה בשיטת הצבעה. אם איני טועה, מרצ נוקטת בשיטה הזאת לקביעת הרשימה לכנסת. ברור שהשיטה הזאת לא מבטלת את הבעיות והקשיים, אבל היא מצמצמת אותם.

    אהבתי

  3. בטח גם לך זכור שרגא נצר, וועדת המינויים של מפא"י . האמת שאין לי תשובה טובה, בבחירות אזוריות מדובר בסוג של בחירות אישיות. וכמו בבחירות אישיות, התהליך נותן יתרון מובנה לבעלי הון. איך שאני לא מסתכל על כל סוגי הבחירות שאני מכיר, לא מדובר בחגיגה. אולי בסך הכל מדובר בתרבות שלטון, אינטגריטי ולקיחת אחריות. כאן אף אחד לא יעשה לעצמו חרקירי.

    אהבתי

  4. עמירם, חרקירי לגמרי פסול בעיני. לא נפתור כאן את בעיית המשטר הנכון והראוי בשרשור התגובות הזה. גם לי אין פתרון מהשרוול. אבל אני לא חושב שההעדר הזה צריך למנוע תיאור ריאליסטי של המצב הקיים, למען נדע ונחשוש ונמשיך לחפש.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: