Skip to content

פסטיבל סרטי הנאכבה 2: הכיס שמתחזק את הפצע הפתוח והכיס שמפרנס את אלה שמגרדים בו

נובמבר 30, 2014

לגמרי במקרה קראתי לאחרונה במקביל, בין מותחן לעיתון,  שני ספרים שעניינים בהיסטוריה של אמצע המאה שעברה. האחד: "נפילת ברלין, 1945" מאת ההיסטוריון הבריטי אנטוני ביוור, והשני "קוממיות ונאכבה", מאת ההיסטוריון הישראלי יואב גלבר, העוסק בשנים 1947-9.

בספר הראשון מתאר ביוור את פלישת הגייסות הסובייטיים למזרח פולין ולפרוסיה המזרחית ואחר כך לגרמניה עצמה, עד לכיבוש ברלין. השני דן במלחמה היהודית-ערבית שליוותה את הקמת המדינה.

ובכן, כשקוראים כך במקביל את שני הספרים, מקבלים קצת פרופורציות. פרופורציות על אכזריותן של מלחמות ועל אכזריותם של עמים. פרופורציות הנוגעות לגירושים המוניים, להגדרות של טבח, של רצח עם ושל בעיית פליטים מהי.

למשל, די קרוב לתחילת ההסתערות הרוסית הגדולה מערבה, בינואר 45', אירע האסון הימי הגדול בהיסטוריה. צוללת רוסית הטביעה בשלוש פצצות טורפדו אוניית בית חולים גרמנית בים הבלטי הקפוא. לפי גירסה אחת טבעו באירוע למעלה מ-6,000 פצועים ואנשי צוות של האניה, "וילהלם גוסטלוף".

500px-Palestinian_refugees

הנאכבה: פליטים ערבים בגליל, 1948 (צילום מהוויקיפדיה)

מספר השווה, בערך, למספר  הקורבנות של צה"ל הטרי במהלך כל המלחמה המקומית, שנתיים שלוש אחר כך.

ויש גם גירסה שמספר הנספים באותו אסון ימי הגיע ל-9,500 איש, מספר השווה לשלושה רבעים ממספר הפלשתינים שניספו במלחמה המקומית.

6,000 עד 9,500 פצועים ואנשי צוות שטבעו או קפאו למוות. כל זה בתוך כמה שעות.

ביוור מספר, שכאשר קרבו הגייסות של הצבא האדום לבירה ברלין, הגיעו לעיר ידיעות רבות על מסלול הדמים, הביזה, הרצח והאונס שמותיר אחריו הצבא המנצח. ויום אחד, כשברלינאים מזועזעים ניהלו שיחה הנוגעת למעשי הזוועה של הצבא הרוסי  באחת התחנות של הרכבת התחתית (ששמשו כמקלטים נגד הפצצות והפגזות), קם חייל אחד, מוותיקי החזית המזרחית, שעל דש בגדו נתפרו כמה צלמי טנקים, כמניין הטנקים הרוסיים שיצא לו להשמיד בקרבות במזרח. הוא השתיק בצעקה את האזרחים, ואמר להם בערך כך:

אני הייתי שם, ואני יודע מה עשינו לרוסים. גם הם יודעים, ואם הם יעשו לנו מה שעשינו להם, אוי לגרמניה ואוי לגרמנים.

שתיקה השתררה בתחנה אחרי דבריו.

טוב, הרוסים, למרות סיפורי הזוועה שמספר ביוור על מעלליהם, לא היו נוראים כגרמנים. בסך הכל נהרגו במלחמת העולם השניה 1,850,000 אזרחים גרמניים, לעומת 11.5 מיליוני אזרחים שנטבחו במדינות הסובייטיות (לא כולל 1.5 מיליון יהודים).

וכן, 12 עד 14 מיליוני גרמנים נעקרו, ברחו וגורשו מבתיהם וממחוזות מגוריהם בבעיקר  בשנת המלחמה האחרונה, כשצבאות הברית ממערב  וממזרח הדפו את הצבא הגרמני לכיוון ברלין הבירה.

מספר זה מהווה בערך 17% ממספר בני העם הגרמני באותה תקופה.

ומה קרה פה בתקופת הקוממיות-נאכבה? כן, גם פה היו מעשי זוועה וטבח. פה ושם כמה עשרות יהודים או כמה עשרות ערבים. לכל היותר. היה גם מקרה אחד בדיר יאסין – שבו היו למעלה מ-100 אזרחים הרוגים.

והיו גם כמה מאות אלפי פליטים פלשתיניים שחלקם ברחו וחלקם גורשו (רובם עברו מהאזורים שנועדו למדינת היהודים לאזורי עזה והגדה), וכמה מאות אלפי יהודים שחלקם ברחו וחלקם גורשו ממקום מושבם במדינות הערביות, מעיראק ועד מרוקו.

*****

מומלץ לכל יהודי ולכל ערבי החיים פה לקרוא את שני הספרים האלה, אם אפשר במקביל, למען יעמדו על ההבדלים התהומיים בין העמים "הנאורים", "המתקדמים" של אירופה ואמריקה ובין האידיאולוגיות החילוניות וההומניסטיות שלהם, וכמובן הנצרות הרחומה שלהם –  ובין העמים "הברברים" ו"הפרימיטיביים" של המזרח התיכון והקנאות הדתית המאפיינת אותם.

500px-Bundesarchiv_Bild_183-H27992,_Lazarettschiff_-Wilhelm_Gustloff-_in_Danzig

אניית בית החולים שטובעה  וילהלם גוסטלוף: כל הרוגי צה"ל, שלושה רבעים מהקורבנות הפלשתיניים בכל המלחמה, קצת פרופורציות (צילום מהוויקיפדיה)

שתי מלחמות, בהפרש של שנתיים-שלוש, ואיזה הבדלים לטובת הפרימיטיבים והברברים המקומיים.

כל זה בניגוד גמור למה שממשיכים להטיף לנו האירו-אמריקאים שם והמשת"פים המקומיים שלהם, מקנת כספם, בדרך כלל.

הטיפוסים המוזרים האלה שמנסים לשכנע אותנו שהציונות כמוה כנאציזם.

ערבים כיהודים.

עסקנים חברתיים ופוליטיים, פרופסורים ועיתונאים במחיר נקוב –  מאה בדולר.

כנסיית הסכל ושמאל מזוייף.

*****

ועכשיו, מה דעתכם, האם "קרן רוזה לוקסמבורג" הסוציאליסטית החסודה מגרמניה, או "איגוד הבישופים הקתוליים" הצדקניים של גרמניה, מקדישים יורו אחד – אחד – למחאה על מעשי הטבח המחרידים שערכו בנות הברית באזרחים הגרמניים – עצמם ובשרם – בשנת 1945? האם הם מקדישים יורו אחד – אחד – לתמיכה בפליטים  הגרמניים, בני עמם, שגורשו במיליונים מפרוסיה המזרחית, מחבל הסודטים, משלזיה ומפומרניה?

תשכחו מזה.

אבל ל"זוכרות" – קרן ישראלית המלבה שנאה, מחרחרת מלחמה, ומפיצה ים של שקרים ובדותות על הנאכבה של 1947-9- לקרן הזאת משלמים הסוציאליסטים והקתולים של גרמניה 81,000 ו-124,000 יורו בהתאמה.

"זוכרות" היא כמובן רק עמותה אחת מרבות שכמותה, מלבות שנאה ומחרחרות מלחמה, שאותן מתחזקים בעלי הקרנות העשירים מגרמניה, מאירלנד, מבריטניה, מספרד, מפינלנד, מצרפת, מארבע המדינות הסקנדינביות, משוויץ ומאוסטריה וכמובן מארה"ב.

*****

אלמלא הייתי עצל שכמותי, הייתי יכול לספק לכם רשימה שמית מדוייקת למדי, שתכלול כמחצית לפחות, להערכתי, של קוני הכרטיסים ושל נואמי ההקדמות ומשתתפי הפאנלים בפסטיבל סרטי הנאכבה של "זוכרות".

אבל מי שעיתותיו בידו ודווקא רוצה לדעת, הנה הנחיות בשיטת "עשו זאת בעצמכם".

נא ללכת לאתר של שתי"ל, שהיא מעין חברת בת של "הקרן החדשה לישראל" (ארגון של טייקונים יהודים אמריקאים המשמשת גם כקבלן מקומי של "קרן פורד" האנטישמית) , אבל גם משמשת כמין מבקרת ומפקחת מטעם המון קרנות זרות אחרות, אירופאיות ואמריקאיות. המשגיחים של שתי"ל בודקים את מפעלן של העמותות המקומיות כדי לדווח לספונסרים מחו"ל שיש תוצרת תמורת הפטרודולרים, הארמודולרים והקלריקל-יורו המוזרמים לכיסי המשת"פים המקומיים.

ובכן, בשתי"ל, תמצאו את רשימת העמותות האלה. נא להתרכז בעמותות מהסוג הפוליטי, החברתי, התקשורתי והתרבותי (מסוג "שוברים שתיקה", "שלום עכשיו", "יש גבול" "עדאללה", "מגאפון", "שיחה מקומית", "רבנים למען", "רופאים למען" וכן הלאה).

שתיים שלוש הקשות יביאו אתכם, בכל עמותה ועמותה  לרשימת ממלאי התפקידים, מקבלי השכר וחברי ההנהלה.

אלה מהווים את עיקר קוני הכרטיסים של ה"פסטיבל".

והיתר?

חברים טובים ובני משפחה של המוטבים, עסקנים פוליטיים של כמה מפלגות שמאל, קצת עיתונאים של "הארץ", וכמובן גם אידיוטים שימושיים. כל מיני אקדמיה וסטודנטים, בוהמה ופליטי קבוצות שמאל מזוייף, שחלקן  מטורללות אף מכדי שישיגו תמיכה של הספונסרים העשירים מאירופה ומארה"ב.

*****

ברור שאין לבוא בטענות לקרן רוזה לוכסמבורג ולאיגוד הבישופים הקתוליים של גרמניה, על שאין הם מגרדים בפצע הפתוח של טבח האזרחים הגרמניים במלחמת העולם השניה, או לגנותם על שאין הם עוסקים בגורלם המר של מיליוני הפליטים הגרמניים.

גרמניה פתחה במלחמת העולם השניה. היא טבחה באזרחים בכל הארצות שכבשה ושיעבדה את האחרים, עסקה בהשמדת עמים שיטתית ומחרידה, ונוצחה במלחמה. אבוי למנוצחים, במיוחד שאין להם אל מי לבוא בטענות על שעשו להם מקצת ממה שעשו לאחרים.

ואילו הפליטים הגרמניים נטמעו במולדתם.

משום מה, איש לא חלם להקים קרן או"מית שתנציח את בעייתם

אילו היתה בנמצא קרן כזאת, שהיתה עוסקת בתחזוקת 12-14 מיליוני הפליטים הגרמניים וצאצאיהם מאז 1945, בשיטות שבהן מטפח האירגון האו"מי אונר"א את הפליטים הפלשתיניים של מלחמת הקוממיות מאז 1949, היתה אירופה מטופלת היום בעשרות מיליוני פליטים גרמניים, בעייה פוליטית, חברתית וכלכלית שהיתה שמה לאל אפשרות לחיים סבירים בכל היבשת הזאת.

אך למדינות אירופה המערבית ולארה"ב, לא היה להם שום עניין לטפח, לתחזק ולהגביר את הסכסוכים הפוליטיים של היבשת הישנה ולדאוג להמשכיותה של המלחמה. לכן לא נוסדה ולא התקיימה שום אונר"א אירופאית למען הפליטים הגרמניים.

להיפך, שם הוזרמו סכומי כסף אדירים כדי לתקן מהר ככל האפשר את נזקי המלחמה.

אחרת לגמרי נהגו אוכלי הנבלות האירו-אמריקאים במזרח התיכון.

זה היה גורלם המר של הפליטים הפלשתינים. אותם דנו מדינות המערב – וכמובן "אחיהם" הערבים ו"מנהיגיהם" בני עמם  – לחיי מסכנות וטפילות במשך עשרות שנים, כשמבטיחים להם שאו-טו-טו, מיד אחרי הניצחון הבטוח על הציונים במלחמה הבאה, הם יחזרו לכפריהם ולעריהם (של הוריהם וסביהם בדרך כלל, שכן הפליטים המקוריים הם מיעוט קטן בין אלה הממומנים על ידי אונר"א).

כל זה כדי להחזיק את הפצע פתוח, מדמם ומאלח, על מנת  לטרפד כל אפשרות לשלום ישראל-פלשתיני.

כמה אכזריות רעת לב, צינית וצבועה, המתחזה לאידיאלים נעלים, הומניזם, עשיית צדק, חסד נוצרי וכיוצא באלה.

ובעוד המדינות הצבועות האלה מתחזקות מתוך כיסן  את הפצע הפתוח, הן גם דואגות שיהיה גם מי שיגרד אותו באופן שוטף ומתמיד. הן עצמן,  וגם באמצעות ארגוני "החברה האזרחית" וכמובן המימסדים הקלריקליים, מתדלקות את מחרחרי המלחמה המקומיים, בובות על חוט מן השמאל המזוייף, אלה שמספקים את יחסי הציבור של נרטיב "הנאכבה".

"פעילי שלום" אלק, שעושים הכל כדי שלא יכון שלום.

בדיחה אינטלקטואלית ואשפה מוסרית.

 

רשומה שניה.

בשלישית: סיפור הנכבה, העובדות מול הנראטיב

 

 

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    היטבת לתאר את המצב . התקשורת שלנו לא רוצה להתמודד עם
    זורעי השקרים, שמא לא ירצו להתראיין אצלם פעם נוספת ופרנסתם
    תיפגע .בכל ראיון עם "אישיות" ערבית, הם נזהרים שלא להקשות
    בשאלות הסותרות את מה שאמר הנ"ל .כמו שהם עושים בארסיות
    למרואיינים ימניים בעיקר. בזה הם מאשרים כביכול את נכונות דברי
    ההבל שלו .פעם ניסיתי להביע בפני ד'ר רונן ברגמן את התמרמרותי
    על ראיון שעשה בטלוויזיה עם ערבי ,שטען שישראל חייבת להענות
    לדרישות האו'ם .על שלא הגיב ,שהערבים הפרו את החלטת האו'ם
    על הקמת מדינת ישראל ופלשו עם צבאותיהם לכאן וגרמו לנו נאכבה
    של 6000 הרוגים בשנתיים וחצי .ואין להם זכות והרבה חוצפה לבקש
    שאנחנו עכשיו ננהג כך. העברתי מייל למזכירתו ,היא טענה שהוא
    כרגע בחו'ל ויענה לי כשיחזור .כמובן לא דובים ולא יער .

    אהבתי

    • בן ציון, אני מניח שהתכוונת ל"נאכבה", של שנה וחצי ולא שנתיים וחצי. מקובל לחשב שמלחמת הקוממיות נמשכה מחורף 47 עד אביב 49.

      אהבתי

      • מנחמי בן-ציון permalink

        מאפיהו ,

        אני מוכן לומר שאתה צודק . אתה כעיתונאי חייב לדייק .

        דני קושמרו שבא לכפר כנא לסקר את המצב ,פגש את

        אביו של הבחור שהתנפל על מכונית המשטרה עם סכין

        והשוטרים הרגו אותו ,שאל את האב למה בנו עשה את

        זה ועם סכין ,השיב לו האב "ראית סכין" אמר לו בדחילו

        ורחימו ראיתי בסרט .האב התרגז וגירש את קושמרו .

        אני חוזר ואומר לך שהמוסלמים שבויים בדעת הקהל שלהם

        מוכנים לחזור על כל שקר .בלי למצמץ .זו תרבות אחרת

        שאין בינינו לבינם שום קשר ולא יהיה .זה לא קשור ליחסים

        בין הפרטים .מדובר רק על הפרהסיה .איך הם מתמודדים

        עם זה ? לאלוהי הפסיכוזה הפתרונים .

        אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: