Skip to content

סטטוסים 5/ לונדון-קירשנבאום והפקאנים, שלונסקי טועה שוב, לוי והחובה הקדושה והשבטים הפראים של המזה"ת

נובמבר 24, 2014

טלוויזיה, טריוויה, לונדון וקירשנבאום והמחיר הריאלי של פקאנים

חברי הוותיקים כבר יודעים שעולמי הטלוויזיוני מצומצם לצפיה בלונדון וקירשנבאום, משחק כדורגל אחד בשבוע (במונדיאל ובאליפויות אירופה – שניים) וחצי צפיה-חצי האזנה לחדשות. הערב (אמש) עלה בדעתי שבשעת לונבאום היומית אני יכול לבצע עוד משהו. בתור זכר מוגבל ממוצע אני לא מסוגל לבצע יותר מדי פעולות במקביל, אבל איכשהו עלה בידי  לקלף גם פקאנים בשעה הטלוויזיונית, לרגל עוגה ברוח זו שאני מתכנן.

להלן ממצאי.

1.  התכנית, בלי קשר לפקאנים,  לא היתה מעניינת במיוחד,  כי בתכנים שהיו עשויים לעורר אבק מחלוקת, כגון ירושלים וחוק הלאום,  הוצגה עמדה חד צדדית לחלוטין, תנחשו לטובת מי.

2. מבחינת הפקאנים היו הממצאים מעניינים וחשובים יותר. הספקתי לקלף בשעת הצפיה 280 גרם של פקאנים. ולחלץ ממאורותיהם בתוך האגוזים 115 גרם של חומר אגוזי, מה שמשאיר 165 גרם קליפות. יחס מעוגל של 60%/40% לטובת הקליפות. מכיוון שמחיר הפקאנים שקניתי בשוק היה 28 ש"ח לק"ג (טווח המחירים בשוק נע בין 24 ל-34 ש"ח לק"ג), משמעות הדבר היא שמחיר בשר הפקאנים נטו הוא 70 ש"ח לק"ג. נראה לי מידע  חשוב גם מבחינת טריוויה – לעולם אין לדעת מתי תצוץ חידה כזאת ופרס בצידה – וגם מבחינה צרכנית, בטח לחובבי האגוז האצילי הזה.

 

שלונסקי, אשרי הטועה תמיד

אשרי הטועה תמיד. לפני שבועות אחדים ניסיתי להעמיד את משה שלונסקי על טעותו, שאותה טעה בדברו בתכנית הבוקר של גל"צ  בשישי "מחשבות בע"מ", כאשר טען שכל המלחמות בעולם הן בגלל הדתות ואלוהים.

כרוכל הבאתי לו רשימה ארוכה של מלחמות רבות ונוראות עשרה מונים מכל מלחמות הדת לדורותיהן.

באופן טבעי צץ ועלה שוב הנושא של מלחמות דת בתכנית  "מחשבות בע"מ" הבוקר (בשישי האחרון) לרגל הפיגוע בבית הכנסת בירושלים. לשמחתי שמעתי הפעם  את שותפו של שלונסקי, איתן ליפשיץ מנסה לתקן בעדינות את חברו  בעניין הזה.

מישהו חושב שזה עזר? בכלל לא. שלונסקי התעצבן והתעקש על טעותו.

שהרי זו אחד מטעויותיהם הרווחות ביותר של הטועים, שהם דבקים בטעותם וחוזרים עליה שוב ושוב, וכך מכפילים אותה, משלשים, מרבעים ומתמנים אותה שוב…ושוב…ושוב…איזה מסכן שלונסקי. והכל בגלל השנאה הבוערת והעיוורת של חילוניסטים מסוגו. מה להם אמת, מה להם עובדות, כשאפשר לשפוך את המררה.

 

20141119_124339חוף הכרמל בחיפה ביום חמסין ׁ(יום ה' שעבר)

 לוי: רצח שפל שאין להצדיקו, או חובה קדושה?

"הארץ" וגדעון לוי לא מספיקים לספק לי בידור ו/או הפתעות, הכל בעיני המתבונן. היום (יום ה' שעבר) פירסם  לוי בעיתונו מאמר המתייחס לטבח בירושלים. הבולשיט הרגיל על זה שיהודים מתרגשים יותר מדי מהרג יהודים ופחות מדי מהרג פלשתינים. ועם זאת – משהו חדש ומפתיע. קבלו הבחנה חשובה מסופו של המאמר:

"הפיגוע בירושלים היה פשע נורא, דבר לא יוכל להצדיקו."

דברים כדורבנות.

אבל רגע רגע.

מיהו זה שכתב את הדברים הבאים ב-26 באוקטובר 2014, זאת אומרת לפני פחות מארבעה שבועות:

"זכותו של הנכבש להתנגד לכיבושו מעוגנת בצדק הטבעי, בלקח ההיסטורי ובמשפט הבינלאומי. המגבלות היחידות הן על אמצעי ההתנגדות. הפלסטינים ניסו כבר כמעט את כולם… ללא הועיל… לכן הם ימשיכו. לעתים באמצעים לגיטימיים, לעתים באמצעים נפשעים. זכותם להתנגד.

הם מיידים אבנים ובקבוקי תבערה. ככה נראית התנגדות. לעתים הם פועלים ברצחנות שפלה, וגם היא פחותה מהאלימות המובנית של כובשם.

זו זכותם; זו חובתם."

ובכן, ניחשתם. זה אותו לוי עצמו, שב-26 באוקטובר האחרון לא רק הצדיק כל פשע נתעב וכל רצח שפל של הפלשתינים, אלא אף טען שזו זכותם ואף חובתם לנקוט באמצעים האלה!

אז למי עלינו להאמין? ללוי של אוקטובר המצדיק ומעודד כל רצח שפל – או ללוי של נובמבר המגלה לפתע שיש פשעים נוראים שאין להם הצדקה?

ניחוש, מישהו?

 

השבטים הפראים  של המזה"ת והנאורים של אירופה

כרגע (יום ג' שעבר) ראיתי בלונדון וקירשנבאום את נדב אייל מתאר את ההתייחסות של התקשורת הבריטית – הבי.בי.סי, האינדפנדנט והגרדיאן אל הפיגוע הרצחני בירושלים. "התקפת טרור", המרכאות במקור, ומחוץ למרכאות מתקבל הרושם ששני חשודים ערבים נרצחו על ידי משטרת ירושלים בלי משפט.

ובערך כך התקשורת המערבית בכלל, אמר אייל, המתייחסת בחוסר אמון לשני הצדדים.
ירון לונדון גילה הבנה: האם הנאורים האלה במערב לא צודקים שהם מתייחסים כך לסכסוך? שני שבטים פראיים במזרח התיכון, המתקוטטים סביב איזו חלקת אדמה "קדושה" בת 80 דונם בירושלים.
טוב, זו הרי העמדה הקבועה של כוהני כנסיית הסכל מסוגו של לונדון. הם כל כך מבינים את האירו-אמריקאים הנאורים, המתקדמים, בני התרבות.
מה חבל, שבשביל לקבל את העמדה ההגיונית הזאת צריך רק לשכוח מה שקרה ממש לא מזמן ביוגוסלביה המתפוררת, ומה עשו שם המטוסים של הנאורים האלה.
צריך גם לשכוח כיצד הצי האדיר של בריטניה הנאורה הפליג עד לאיי פוקלנד-מלווינס גדי לשמור שהדגל היוניון ג'ק יהיה תקוע באדמתו הקדושה של אי המצוי אלפי קילומטרים מארמון באקינגהם, וכמה נטבחו באותה מסגרת.

ואגב, מה ראו הנאורים והמתקדמים האלה, שמאבק על "פיסת אדמה של 80 דונם" קטן עליהם, לפלוש לעיראק לפני עשור ומשהו ולהשאיר שם איי חורבות ומאות אלפי קורבנות אדם?
והבה נשכח, כמובן, גם מה שעשו הנאורים והמתקדמים האלה זה לזה – וגם לנו – לפני כשבעים שנה, במסגרת המאבק ההרואי בין שלוש האידיאולוגיות החילוניסטיות שלהם, וכמה קיבלו שם הניאו נאצים אך זה עתה, במערכות הבחירות האחרונות.
הוי הנאורים והמתקדמים האלה. לשני השבטים הפראיים של המזרח התיכון יש הרבה-הרבה מה ללמוד מהם בהילכות פראות, רצחנות, טבח המוני חסר פשר, רצח עם ואכזריות חסרת גבולות. אבל טבעי שלונדון ובני סוגו יגלו הבנה כזאת ללונדון ולעיתוניה ולתחנת הטלוויזיה שלה.
כנסיית הסכל כבר אמרתי?

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. האנרכיטקט permalink

    טוב לקרוא את מאפיהו על הבוקר. זה כמו התעמלות בוקר. אלא שכאן ה"חימום", מגיע בהמשך ולא בהתחלה (אז נדון בו בהמשך):
    לגבי הפקאנים: כאזרח המצוי בתווך שבין העשירון החמישי לשישי, אני עדיין קונה ב"סופר דיל".
    ובכן מחיר 100 גרם פקאן מקולפין היטב (כלומר מופיעין בחצאין שלמין ולא כשברי החרס לאחר הסערה), יעלה לקונה בין 9-11 ש"ח (תלוי בעונה ובמבצע). אם נוסיף לכך את מחיר העבודה (שעת עבודה = 30 ש"ח) ואת העובדה שלונדון וקירשנבאום (כולל פירסומותיהם המשמימיות) אורכים כשעה ל- 115 גרם, הרי שאנו מגיעים לכך שמחיר 100 גרם פקנים המקולפים בידי מאפיהו, יהיו שווים במחירם לאלה המקולפים בידי עובדי "סופר דיל". כלומר שוויון. או אז אנו נשארים עם טיב המוצר: מאפיהו יכול להתגאות בעובדה שמוצרו טרי יותר ואילו "סופר דיל", תתגאה בעובדה שאגוזי הפקן המקולפים על ידיה, מופיעין כאמור כחצאין מושלמין מעוררי תיאבון. חצאים מושלמים טובים יותר להכנת מזונות בהם נדרשת חתיכת אגוז גדולה אחת, טריותם תשמר טוב יותר לאחר קילופם שהרי שטח הפנים שלהם קטן משטח הפנים של אגוזים שבורים וכמובן טעמו של חצי אגוז פקאן שלם, טוב מחופן שברי אגוז, המועלים לפה.
    מדובר אם כן בתיק"ו לכל דבר, בה יכול הבוחר להעדיף את אגוזיו של מאפיהו, על סמך טריותם, כולל העובדה, שקילופם בוצע בידי אדם שבע נפש וטוב לבב כמאפיהו (ולא בידי עבד חרוף של תאגיד רובוטי, שרק שורת הרווח מענינת אותו), או על סמך מראם וטעמם.
    רק הערה לגבי ענין השכר. זה שנוי במחלוקת. שהרי פועלי הדחק שמקלפים הפקאן בעבור "סופר דיל", אינם אנוסים, מעשה שטן, לבהות בזמן עבודתם בשניים אלה: לונדון את קירשנבאום ובחבריהם הממורפקים חדות ובפרסומותיהם המשחיתות, בשעה שמאפיהו כן עושה זאת. כלומר שכרו של מאפיהו צריך להיות גבוה יותר, הלא כן? תוספת שדה, הייתי קורא לה, נניח עוד 10 ש"ח לשעה. וכאן השוויון נפגם. מסתבר שמאפיהו יקר יותר.
    ואומנם, יכולים המתנגדים להגיד: "לא היא, מאפיהו נהנה לבהות בשניים אלה, כשם שנהנה הוא ממפגן החוליגניזם ופשיטת הדעת וההתאבדות לרגל הכדורגל העולמי, על עבודת אליליו המתועבים (שגם שם, אגב צפיה, ודאי הוא שישמח לקלף פקאנים ו/או סתם לפצח זרעונים כתוכי). וע"כ, אין זו עבודה כלל בעיניו".
    על זאת אענה, כי העובדה שאדם, הינו מכור לסם, עדיין אינה מצדיקה נצול מצבו השכלי והנפשי העגום הזה, למען הפחתה בשכרו. נהפוך הוא, הנ"ל זכאי בנוסף לעבודתו, גם לפיצוי על הנזק המתמשך הנגרם לו ובעיקר לחברה בה הוא פועל, מצפיה משמימה ומכורה זו להרגלים המגונים: לונדון וקירש'. שלא לדבר על בהיריריות (בהיה בשלוב הזלת ריר) מתמשכת, הפוגעת לכל הדיעות בתפקודם השכלי, של הצופים במפגן הכדורגל (או קיי, זה לא הפועל סאכנין- דוחא נגד בית"ר, חולצה חומה והיא עולה, ירושלים, אלא "מסי נגד פסי", האלילים הדגולים מחוצלארץ, שזה כביכול "חומר" תוצרת חוץ. אך עדיין מדובר באותה גברת).

    אהבתי

  2. אנרכיטקט, הפעם התעלית על עצמך. יש לי הערה אחת: רק לאחר שאגיע לדרגת מיומנות עליונה בקילוף פקאנים אעז לעשות את המלאכה תוך צפיה במשחק כדורגל. זאת משום שבמשחק כדורגל יכול ליפול גול בכל שניה, ויהיה זה טפשי מצידי להפסיד את רגע הקתרזיס, שהוא תכלית העניין, בגלל ניסיון חילוץ של עשירית גרם של אגוז מתוך מקומו שבפיתולי הקליפה.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: