Skip to content

סטאטוסטיקה 2/ חוק ישראל היום, אלוהים והמלחמות, הנשיא ריבלין והאקדח

נובמבר 2, 2014

ושוב אתכם עם הסטטוסים שלי מהפייסבוק במהלך השבוע שעבר

מוצ"ש/ חוק ישראל היום

ביוני 2011, כאשר העלו ח"כים מן הימין את הצעתם להגביל את המימון של עמותות פוליטיות על ידי ממשלות זרות, התנגדתי לכך.

וזה לא משום שאני תומך ברכישת חלקים של האינטליגנציה הישראלית בכספי הממשלה הבריטית או הספרדית. זה נקלה בעיני. ההתנגדות שלי נבעה מהיסוד המפלה הברור שהיה בהצעת החוק.

שהרי הח"כים מהימין דיברו רק על ממשלות זרות בהצעתם, וכלל לא הזכירו מפלגות, ארגונים דתיים או תאגידים ובעלי הון פרטיים. ולמה? כי בעוד שכספי הממשלות הזרות (המערביות) קונים רק את האינטליגנציה השמאלית, משמשים כספים כנסייתיים נוצרים או יהודיים וכן כספים תאגידיים ופרטיים גם לקניית האינטליגנציה הימנית, שבמקורות הכנסתה אין הח"כים של הימין מבקשים לנגוע.

זו גם הסיבה שאני מתנגד לחוק ישראל היום. זה שמיליארדר אמריקאי מתחזק בכספיו אישיות פוליטית בישראל, זה בהחלט רע ומר. אבל אם מבקשים למנוע את התעלול הזה או להגבילו – חובה לפעול במקביל גם נגד האפשרות של אנשים כמיליארדר ג'ורג' סורוס, ספסר המט"ח, או תאגיד לוי-שטראוס, או כל מיני ארגונים כנסייתיים אנטישמיים בשבדיה או באירלנד, לתחזק בכספם (המזוהם לא פחות מרווחי ההימורים של שלדון אלדסון) פעילים של מפלגות פוליטיות ישראליות כמו חד"ש, בל"ד או מר"צ.

שאם לא כן, מדובר בצחוק, לא בחוק.

 

סתוונית בחגווי הסלע אחרי הגשם בנחל הוד

20141022_133858

עורבני על עמוד חשמל בעין הוד

DSCF7111

 

יום ו': המחשבות של גלצ ומלחמות האל

בעמוד הפייסבוק שלה פירסמה העיתונאית סיוון רהב מאיר את חליפת המכתבים בין אנשי המכון לדימוקרטיה על מקומו של אלוהים בספירה הציבורית. ההדים הגיעו גם לגל"צ. לא הייתי מתייחס לשטות המונומנטלית של שלונסקי, אלמלא היתה מופיעה שוב ושוב בטיעוניהם של כוהני כנסיית הסכל.

כרגע שמעתי את משה שלונסקי בתוכנית הרדיו של גלצ "מחשבות(!) בע"מ" פולט שטות אדירת היקף ברמות. זה היה במסגרת הדיון סביב "המכון לדימוקרטיה" על אלוהים כן או לא במישור הציבורי. ושלונסקי אמר, פחות או יותר במילים האלה, "חשבתי (!) שכל המלחמות בהיסטוריה באו בגלל אלוהים והדתות". וכך, במחי משפט אחד, מחק שלונסקי מההיסטוריה את המאה העשרים כולה! מלחמת העולם הראשונה – יוק! מלחמת הלבנים נגד האדומים ברוסיה – יוק! מלחמת העולם השניה – יוק! מלחמת קוריאה ומלחמת ויטנאם במסגרת המלחמה הקרה – יוק! שלא לדבר על מבצעי הטיהור האידיאולוגיים, בהיקף של עשרות מיליוני אנשים, שביצעו בארצותיהם המשטרים האתאיסטים בברית המועצות ובסין הקומוניסטית, שבמסגרתם בלבד הושמדו יותר אנשים מבכל מלחמות הדת בהיסטוריה עד אז ומאז. ושלונסקי היה מפקד גלצ! עיתונאי ותיק! תתעורר, שלונסקי. יש לאנושות אויבים מסוכנים בהרבה מאלוהים ומהדתות

ובהמשך:

ועוד אפרופו הסטטוס הקודם על העיתונאי שלונסקי ודבריו (במסגרת הדיון במכון הישראלי לדמוקרטיה על אלוהים ומקומו בציבור) שכל המלחמות בהיסטוריה התנהלו סביב הדתות והאמונה באלוהים. ברור שלא רק את המאה ה-20 על מלחמותיה הנוראות שכח שלונסקי לגמרי. הוא שכח גם את המאה ה-19 עם מלחמות נפוליון, מלחמת קרים, מלחמת פרוסיה-צרפת. הוא שכח גם את המאות שלפני המאה ה-19 על שלל מלחמותיהן הקולוניאליות, ואם נלך אחורה בזמן – שלונסקי שכח גם הפלישות האדירות של המונגולים (ג'ינג'יס חאן) או ההונים (אטילה) על מעשי הטבח האדירים שנערכו אז, את הפלישה של השבטים הגרמאניים ואת המלחמות הרומאיות-גרמאניות, את המלחמות הפוניות (רומא נגד קרתגו) ושאר המלחמות האימפריאליות שניהלה רומא נגד היוונים והפרתים, את המלחמות היווניות-פרסיות, ועוד ועוד. השטות המונומנטלית של שלונסקי משקפת לדעתי את העובדה ששטיפת המוח של כנסיית הסכל האתאיסטית גרועה מכל שטיפת מוח דתית שידעה ההיסטוריה, והתוצאות כמובן, בשטח, בצורת גוויות שהותירו מאחוריהם כוהני הדת האתאיסטית, צבאותיהם והמשטרות החשאיות שלהם.

 

 יום ג'/ הנשיא ריבלין, האקדח וגדעון לוי

כרגע שמעתי את רזי ברקאי בבג"צ פותח כך את תכנית הבוקר שלו: תחילה דבריו של הנשיא ריבלין, המצטט דברי נאצה שקיבל מימין בעוון ביקורו ודבריו בכפר קאסם.

ואחר כך נאום רזי, הפונה אל הנשיא. נכון שכאשר אנחנו פותחים את "הארץ" אנחנו מקבלים לפעמים חררה, אמר רזי, אבל גדעון לוי לא יקנה אקדח, כך שיש הבדל עצום בין הימין והשמאל.

ובכן, טעות, רזי. אין הבדל. ללוי יש טור בעיתון. הוא לא צריך אקדח. כמוהו כרבני הימין הקיצוני. גם הם לא קונים אקדח. כמו שללוי יש טור, להם יש דוכן. הם מוצאים את מי שיקנה אקדח, וכאלה שיקנו אקדח עומדים גם לרשות לוי. כמוהו כמוהם, מטיף לרצח יהודים. הנה, רק שלשום הוא כתב, באלה המילים, שמבחינתו לא רק זכות, אלא אף חובה על הפלשתינים לנקוט במסגרת מאבקם בכל אמצעי, כולל "אמצעים שפלים" וכולל "רצחנות שפלה" (כמו פיגוע הדריסה בירושלים, למשל). הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני – תמונת מראה מדוייקת. שתי חבורות נתעבות של צמאי-דם.

 

מודעות פרסומת
9 תגובות
  1. אנרכיטקט permalink

    בפתיח שלך אתה כותב ובצדק שיש ל"חוקק", כנגד סורוס ומרעיו המממנים את ארגונים ומפלגות השמאל. בין המממנים מנית אף ממשלות מכובדות (ולא רק טייקונים)…ובכן, למה עצרת שם? מדוע אם כן לא ל"חוקק" כנגד מימונם של טייקונים גדולים באמת (שהשלדון נראה לידם כילד) ומדינות (כארה"ב למשל ולא רק) המממנים ותומכים במדיניות הימין (היא כמובן מדיניות ישראל)?….רק משום שזו מדיניות ישראל? עם כל הכבוד, זה לא מה שמשחק בעיניהם. יש להם שורת רווח להפיק. ואנו כלולים בה.
    ובכן מה? מה נעשה איתם? הרי אותם יש להפסיק, מי "יחוקק" כנגדם?
    כי במה שונה תמיכה במדיניות של ממשלה, מתמיכה במפלגה השלטת בה?
    ומי קבע, שרק מפלגה אחת, יכולה לזכות במימון או בתמיכה? היכן ה"דמוקרטיה"?
    המסקנה היא כי מבחינת הפייריות של המשחק ה"דמוקרטי", ראוי לנו להרפות מאלה וגם מאלה.
    אלא היות וה"דמוקרטיה", נותנת בידי השלטון את כלי הנקרא "רוב דמוקרטי", וכי למה שלא ינצלו לפגוע ביריבו החזק ביותר, השמאל, ולנגחו ב"חקיקה" כנגדו? במלחמה כמו במלחמה וב"דמוקרטיה" כמו ב"דמוקרטיה".
    יש לנו בעיה עם ה"דמוקרטיה" ולא עם חוקיה (אלו רק סימפטומיה).

    אהבתי

    • אנרכיטקט, לא ברור לי כלל מה הטענה שלך. העמדה שלי ברורה לגמרי: מעורבות זרה, בפוליטיקה המקומית, של ממשלות, מפלגות, ארגונים כנסייתיים ודתיים, תאגידים וטייקונים גדולים כקטנים – היא גרועה ומזיקה. הם רוכשים פה בכספם אנשים שהם סוכנים מקומיים מבחינתם וסוכנים זרים מבחינתנו, המקומיים, כך בימין, כך בשמאל וכך גם במרכז. האנשים האלה – כמעט כולם מהאינטליגנציה הבורגנית – נשכרים כדי לשרת את האינטרסים הזרים ולא לשום מטרה אחרת. לכן יש להגביל את כולם, בלי יוצא מן הכלל. אך באותה מידה, מהבחינה של שיוויון בפני החוק, אין זה הגון ואין זה הוגן להגביל רק "תורמים" מאגף פוליטי מסויים.

      אהבתי

      • אנרכיטקט permalink

        אם הדמוקרטיה מאפשרת ל"רוב" לחוקק דבר מה, שאינו ראוי בעליל מכל בחינה שהיא, מוסרית, הגיונית ותועלתית, וגם אבוי, לקבע הוויתו. יש לנו בעיות עם הדמוקרטיה הזו, ולא עם דבר אחר.
        ולדבריך:
        החוק הזה אננו טוב משום שאינו מכליל גם מפלגת השלטון בתוכו ובין כלליו.
        הסבר: מפלגת השלטון היא קולה של המדינה. היכן א"כ הוא הגבול הברור בין שתי אלה (המדינה ומפלגת השלטון)? ואם אינו ברור, כיצד תאכפנו על מפלגת השלטון? ואם אינך יכול לאכפו (ואינך יכול) וכי מדוע שתתחסד ותאמר שמפלגות אחרות (רק משום שהחוק נאה כל כך) חיבות בקיומו ותשאיר הגדולה שבהן חפה מעולו?
        אמרתי לך הרפה מזה וצא טפל בדמוקרטיתך/נו.
        שהיא הנמשל כאן.

        אהבתי

      • מנחמי בן-ציון permalink

        מאפיהו ,

        האם באמת בשל כיבוד הדמוקרטיה והשוויון ,אי אפשר להעדיף את

        אחד הצדדים בצורה אוביקטיבית .אני חושב שלא .כל צד בטוח

        בצדקת דרכו. אבל אולי צריך לחוקק חוק שלאחר הבחירות .כל צד

        יאפשר לצד השני לממש את מצעו בתורו, ללא הפרעה .

        אחרת אף פעם לא נדע מי צדק .כי האחד מנסה לנטרל את השני,

        כמידת יכולתו.

        אהבתי

  2. רקפת בר כרכום permalink

    הצילומים מקסימים
    ועושים לי חשק לבכות אל הקיר,
    משום שאנני יכולה למצוא בתוכי
    את הכוח לדרבן עצמי,
    לקום וללכת עכשיו
    בהרים הבוציים,
    ולתת לרוח קרה לצרוב לחיי.
    היי, חדוות הטיולים…מסודרת.
    וגם הטיולים.
    הכל מסודר.

    אהבתי

    • תודה לך רקפת מתפייטת. למען הגילוי הנאות, הסיתוונית צולמה אחרי הגשם הקודם, כשכבר לא היה בוץ.

      אהבתי

  3. רקפת permalink

    הולכת לציורים שלך.

    אהבתי

  4. בן ציון, ראשית, במציאות הישראלית, ההצעה שלך על "יד חופשית" למי שבשלטון, היא תעודת ביטוח, המבטיחה שהשלטון לעולם לא יתחלף. שנית, מה לזה ולעובדה שכל מיני גורמים זרים משחיתים את המערכת הפוליטית המקומית?

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      מאפיהו,

      התכוונתי רק לאיסטרטגיה בעינייני חוץ, .לצורך השגת "שלום" .

      לעינייני שחיתות פנימית, ידאג הבג'צ והאמא שלו פייגלה .

      אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: