Skip to content

ספר/ גברת ורבורג, עירית לינור

אוקטובר 28, 2014

674-172b[1]עירית לינור/ גברת ורבורג/ הוצאת אחוזת בית, 2014/  365 עמודים

 

אפשר היה לומר שמדובר ברומן חשוב ורחב יריעה, המתאר באופן ביקורתי ונוקב, על גבול הריאליזם האיטלקי, את שקיעתה ורקבונה של הבורגנות האשכנזית התל אביבית בת ימינו בעידן שבו מתחלפת המאה ה20 בזו שבאה אחריה.

 

אבל נא להרגע ולמחוק את הפיהוק מהפרצוף.  זו עירית לינור שכתבה, כך שאין סכנה שנשקע לתהומות המשעממים של מיני פסיכולוגיזמים וסוציולוגיזמים שבלעדיהם אין חייו של מבקר הספרות בן זמננו שווים את משקלם.

מדובר בסיפורה האישי של הילדה והעלמה לבית קרוכמל ממתחם שיינקין, הצוברת ותק באהבות הנעורים ובקרחנות של חיי הסטודנטים בתל אביב, עד שהיא עושה לה מלחמה, גם בתחבולות, כדי להפוך לגברת ורבורג, ותחת כנפיו המגוננות של אחיה היא נעשית עורכדינית של דיני משפחה (כמו אבא קרוכמל), מנהלת רומן משרדי שמסתבך, מגדלת שני בנים, מטופלת באשמאי זקן בתור  אבא ובאמא חורגת בתור אחות גדולה, ויש גם  זיונים.

מקבלים פה את יתרונותיה וחסרונותיה של לינור ככותבת. היתרונות – סיפור שוטף, שנינויות מרירות, דחקות וצחוקים. והחסרונות – לינור לא מחנכת את קוראיה, לא מטיפה להם, לא מנהלת תעמולה פוליטית במסווה של ספרות יפה ןחפה מאידיאולוגיה.

זה לא אומר, כמובן שאין לה דעות, ואפילו  בשפע, והנה אחת מהן להדגמה, בענייני ניו-אייג', סדנאות של התפתחות אישית וציפיות לעתיד:

"לא נעים להודות אך למעשה גם רחל  (האם החורגת) וגם אני (הגברת ורבורג) חולקות זה שנים את הרצון "לצאת בן אדם חדש", ובנימה תחרותית – אני רציתי לצאת בן אדם חדש עוד לפני שהיא ידעה בכלל מה זו סדנה.

אלא שאני, בניגוד אליה, למדתי על בשרי את חוסר התוחלת שבחלומות כאלה. ניהלתי רומן חשאי עם גבר צעיר ומושך בתקווה להפוך לאשה נחשקת ורבת מסתורין ויצאתי ממנו כפי שנכנסתי אליו: בת עשרה מדוכדכת.

במשך שלוש שנות לימודי לתואר הראשון קיפצתי ממסיבה למסיבה בחברת עתליה הזוהרת ואפילו לא למדתי לרקוד כמו שצריך, לא כל שכן להשפיט גברים לשם השעשוע.

חלמתי על חיי משפחה יציבים בחברת נמרוד המתרגל השפוי למראה, ובמקום זאת נפלתי על הלל (האדון ורבורג).

אפילו מקצוע לא לא הצלחתי לבחור לעצמי: מה לי ולפילוסופיה, מה לי ולספרות עברית? עמוס (האח הגדול)  שלח אותי לעבוד במלצרות, ועמוס, בהמלצת אריה (החבר והשותף של עמוס) שלח אותי ללמוד משפטים וגם בחר עבורי את ההתמחות בדיני משפחה.

אין לי שום סיכוי לצאת אדם חדש בכוחות עצמי, אפילו אם אעבור עשרות טקסי היטהרות אינדיאנים, עם פטריות משהו-משהו או בלעדיהן. יש לי סיבות מצויינות להאמין שהאדם החדש שיצא ממני יהיה גרושה עשירה ושמנמונת, שמעלה תמונות מרוטשות של עצמה לאתרי שידוכים ומקווה לטוב."

לסיכום: מותחן זה לא, אבל כמעט שלא תרגישו בהבדל, שזו מחמאה גדולה. הספר גם הזכיר לי קצת את נורה אפרון המנוחה, שגם זו מבחינתי מחמאה.

 

מודעות פרסומת

From → מותחנים

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: