Skip to content

העולם מהיר או הנשיא איטי? אובמה נגד דאעש, כוחות לא שווים

אוקטובר 13, 2014

אני מבקש סליחה מקוראי על כך שאני מתערב בענייני העולם הגדול והאזור שלנו במובן הרחב של המילה. זה קורה גם בגלל שאני די מיואש  מהטיפול של התקשורת שלנו בעניינים האלה.

קחו למשל הצהרה מדהימה למדי, מהימים האחרונים,  של האישיות הפוליטית מס. 1 בעולם, שזה הנשיא האמריקאי ברק אובמה (למרות מה שנדמה  לשבועון החשוב "טיים" אשר הכתיר את הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין). אובמה הופיע לפני ימים אחדים בכנס ניו-יורקי של תומכי המפלגה הדימוקרטית, שנערך לצורך גיוס כספים למערכת הבחירות לבתי המחוקקים.

נראה שהנשיא הרגיש בנסיבות האלה חופשי למדי, ואמר כך:

"לעתים אני סבור שבארץ הזאת  אנו מטילים ספק בעצמנו, ולעתים אנו חשים בחוסר ביטחון מול כל השינויים המתחוללים על פני הכדור כולו. ואפשר להבין זאת, כי כאשר אתם מתבוננים בכותרות במשך יום אחד ויחיד, וקוראים על דאעש והאבולה והפלישה הרוסית לאוקראינה, יש אולי תחושה שהעולם מסתחרר מהר כל כך, שאיש אינו יכול לפקח עליו." 

ועכשיו, אם תגגלו את משפט המפתח (האחרון) של האמירה הזאת באנגלית, תקבלו המוני תוצאות, שיפנו אתכם להמוני כותרות ראשיות ומאמרי פובליציסטיקה בהמוני אתרים. אך נסו לגגל את המשפט הזה בעברית, ותמצאו את עקבותיו ברשת באתר אחד ויחיד, ימני, וזהו. בעיתונות הכתובה יצא לי להיתקל במשפט הזה רק בתוככי ידיעה פצפונת בעמוד פנימי מאוד ב"ישראל היום".

יתכן  שלטובי המוחות בתקשורת הישראלית לא נראה, שלדעתו הכנה של הנשיא האמריקאי על הנהלת העולם בימים אלה, יש חשיבות כלשהי מבחינת קוראיהם.

נשיא ברק אובמה: סחרור

נשיא ברק אובמה: סחרור

או שאולי חשים אדוני התקשורת שלנו שעליהם לגונן עלינו מפני תלאות העולם הגדול, ועדיף שנדע עליהן מה שפחות.

שהרי מגילוי לב שכזה מצד נשיא המעצמה הגדולה בעולם, אפשר להקיש על חוסר אונים מסויים. אולי אובדן עשתונות מצד ההנהלה הכללית העליונה.

איפה שעכשיו חוששים שיש "תחושה שהעולם מסתחרר מהר כל כך, שאיש אינו יכול לפקח עליו."

*****

ממה, בעצם,נובעת תחושה נשיאותית שכזאת? –

סחרור מאורעות שיצא מכלל שליטה?

כאשר הנשיא חש שמהלך המאורעות מהיר מדי, פרוש הדבר הוא גם, שמבחינתו, הוא עצמו – איטי מדי.

ובמה מתבטאת האיטיות הזאת?

בכך שהנשיא האמריקאי אינו מוכן לקראת המאורעות התוכפים והולכים.

בבואם הם הולמים ומפתיעים אותו.

וזה למה?

פשוט  מאוד:

כי מנגנוני המודיעין האדירים של ארצות הברית, העומדים לרשותו, אינם מצליחים להזהיר אותו, ליידע אותו, להכין אותו, לתכנן ולהציע דרכי תגובה אפשריות או יוזמות שיקדמו את פני הרעה – הפלישה הרוסית לאוקראינה, למשל, או התפרצות האבולה, לדוגמא, או הניצחונות המדהימים של דאעש. הכל מכה אותו במפתיע.

ויתכן אף שגרוע מזה – יתכן שלא רק שמנגנוני המודיעין האדירים אינם מתריעים בזמן – יתכן שהם אף מטעים את הנשיא.

למשל חוות הדעת המגוחכת  של מנגנוני המודיעין האלה באשר לטיבה המדוייק של תנועת "האחים המוסלמים" במצרים בתקופת "מהפכת תחריר" בחורף של 2011.

או דוגמא מהזמן האחרון: אחרי שהנשיא הודיע חגיגית, גם מעל במת האו"ם לאחרונה, שהנשיא הסורי אסאד עמד בהסכם ומסר את הנשק הכימי שהיה ברשותו – התברר לפתע שלא דובים ולא זבובים.

לאסאד יש עדיין נשק כימי בארבעה בסיסים שונים.

*****

ויתכן שפני הדברים גרועים אפילו יותר מזה:

יתכן שמקורם של כמה ממחדלי המודיעין האמריקאי וגם של גורמי ההערכה במטות המשולבים למשל,  הוא ב"רוח המפקד" – (במקרה שלנו המפקד העליון היושב בבית הלבן), הנודע בכך שהוא מעדיף לקבל מידע מודיעיני והערכות ביטחוניות המתאימות לתפיסה הפוליטית הגלובלית שלו, שאותה אין הוא מסתיר.

מה שגורם לכך, שגורמי מודיעין ומעריכים בדרגים ובמוסדות השונים, שמעדיפים להתנהל בהתאם ל"רוח המפקד" ולא בהתאם למידע המודיעיני הזורם מהשטח ולשיקול דעתם המקצועי,  מועלים בתפקידם – ואנחנו בארץ הזאת הרי יודעים  שהיו דברים מעולם.

שאנשי מודיעין וצבא יודעים לעשות שימוש בשטיח ובמטאטא  בכל מה שנוגע לאמיתות שלא מתיישבות עם ההנחות הפוליטיות של אלה שממנים אותם – ויכולים גם לפטרם.

*****

אני מרבה להזכיר דבר שאמר אחד מאנשי המדינה הנבונים ביותר שהעמיד המימשל האמריקאי בעשורים האחרונים: מדובר ברוברט גייטס, מי שעמד בשנות התשעים של העשור הקודם בראש ה-CIA, ומי ששירת כשר הגנה בממשל של הנשיא ג'ורג' W בוש,  וגם הנשיא אובמה השכיל להשאירו בתפקיד זה בכהונתו הראשונה.

כשעמד בראש ה-CIA הודה גייטס כי לארגון שלו  "אין מושג מה מתרחש בעולם".

מבחינה סוקראטית, הודאה כזאת היא ראשיתו האפשרית של תהליך תיקון, שהוא ראשיתו של ידע אפשרי.

 

אבל –

קבלו דיווח חדש בדבר אותו ארגון – ה-CIA – מסוף חודש יוני השנה. הדברים התפרסמו ב-YNET והנה תמציתם:

הסיבה העיקרית לכך שארה"ב הופתעה מהשתלטות ארגון דאעש על עיר הנפט החשובה מוסול,  היא אובדן רשת המודיעין האמריקאית ברחבי עיראק. בכירי ה-CIA נותרו בבירה בגדד. ג'ון מקגוואיר שסייע ב-2004 למבצעי המודיעין בעיראק  אמר לכתב AP שאיבוד רשת הסוכנים (בגלל נסיגת הכוחות האמריקאים) הביאה ל"כרסום מיומנות הרחוב", לחוסר יכולת לסחור במידע, ולאובדן היכולת לנתח כהלכה את המידע המודיעיני.

לדבריו "משלם המסים האמריקני לא מקבל תמורה עבור כספו":  יש נקודות עיוורון מודיעיניות שגרמו לארצות הברית להיות צעד אחד מאחורי האירועים האלימים בעולם – החל מההידרדרות הביטחונית בעיראק, דרך כיבוש קרים על ידי רוסיה ועד התמוטטויות הממשלות באביב הערבי.

בדיוק מה שאמר בעצם הנשיא אובמה, אבל בניסוח הנכון: אובמה אמר שאירועים בעולם מהירים מדי. מקגוואיר מסביר שארה"ב איטית מדי – בגלל מודיעין דפוק.

התוצאה אותה תוצאה.

הדובר הרשמי של ה-CIA ניסה להתגונן. הוא טען שהאמירה על בכירי הארגון המתרכזים מאחורי שולחנותיהם בבגדד היא "פוגענית". הוא אמר שהסוכנות סיפקה אזהרות רבות מפני דאעש – אבל גם הוא נאלץ להודות ואישר את עיקר הביקורת של מקגוויר:

אנשי המודיעין לא צפו את ההשתלטות של דאעש על העיר מוסול. כלומר:

הם לא העריכו כהלכה את עוצמתו.

דאעש

               הטנדרים של דאעש בתנועה: כל הזמן וכל המרחב

 

עכשיו קרוב דאעש לכיבוש העיר קובאני בגבול טורקיה- סוריה.

ועכשיו מדובר בהשתלטות של אנשי דאעש על חלקים של הבירה העיראקית.

כשכבר ברורים כמה דברים:

1. ההצהרה של הנשיא אובמה שהמערכה המתוכננת נגד דאעש תארך "שנתיים שלוש" – הצהרה שמשמעותה החשובה היא שהנשיא אינו מחוייב להכרעת דאעש במרוצת כהונתו – היתה מבחינת הארגון צפירת הרגעה רועמת.

2. ההצהרה של הנשיא אובמה  כי אינו עומד לשלוח למערכה נגד דאעש כוחות קרקעיים, ושהלחימה הקרקעית תופקד בידי הצבא העיראקי בעיראק ובידי אנשי האופוזציה בסוריה – היתה מבחינת דאעש מתנה מורלית לא פחות חשובה.

הצירוף של שתי ההצהרות האלה מהבית הלבן, לימד את דאעש שעתידו בשנים הקרובות – מובטח.

כי השורה התחתונה של שתי ההצהרות של אובמה היא:

א. לדאעש יש כל הזמן שבעולם. אם אובמה מתכנן להוריש את הבעייה לבא אחריו, אין סיבה שהבא אחריו לא ינהג כמוהו.

ב: לדאעש יש כל המרחב שבאזור: הצבא העיראקי וכוחות האופוזיציה בסוריה כבר התבררו כנחותים, והובסו שוב ושוב.

כלומר: דאעש הוא שליט הזמן ושליט המרחב.

הסירו מכל גנרל שהוא דאגות של זמן ומרחב – וחצי הניצחון בידו.

לדוגמא: הכרעה צבאית על ידי מצור, שהיא בדיוק היפוכן של המתנות שנתן אובמה לדאעש. הנצור מצוי בלחץ זמן בגלל שהחימוש והאספקה אוזלים – והוא מוגבל במקום.

3. ההצלחות הנמשכות של דאעש בשדות הקרב מביאות אליו מתנדבים וחייילים חדשים ונוספים מכל רחבי העולם. מסין עד מערב אירופה, מאפריקה עד ישראל.

4. כל עוד ממשיך דאעש לספק לעיתונות הרקובה והמושחתת של המערב את מנות הסנאף שהיא צורכת – מובטח לו סיקור על פי התווים והקווים שיש לו עניין בהם. כולל תמיכה פובליציסטית מצד השמאל המזוייף, המגמד ומשכיח את הטבח שעורך דאעש בבני דתו ועמו, ומבליט, בדיוק כמו במקרה של החמאס הפלשתיני, את האלמנטים ה"אנטי-אימפריאליסטיים" של "המאבק".

5. ההשתלטות של דאעש על האזורים שבהם מופק הנפט בעיראק, סיפקה לארגון תשתית כלכלית איתנה, המחליפה את מקורות המימון והסיוע הקודמים שלו: נסיכות קטאר וטורקיה.

למרבית המבוכה – שתי אלה הן בעלות הברית העיקריות של ארצות הברית באזור. קטאר וטורקיה הם גם המדינות שאותן העדיפה ארה"ב לאחרונה כמתווכות במו"מ בין ישראל והחמאס בתקופת "צוק איתן"

זו המציאות המוזרה שהובילה  להתפוצצות של הרשת (72.5 מיליון תוצאות)  בתיאוריות קונספירציה(?), שעל פיהן האמריקאים הם-הם אלה שהקימו את דאעש ועומדים מאחורי פעילותו של הארגון.

*****

אין לקנא בנשיא האמריקאי ברק אובמה. אדם שראה שדה קרב רק בסרטים, שהוא איש שלום, שמוחו נשטף במשך שנים באידיאולוגיות המופרכות של השמאליברלים באוניברסיטאות של החוף המזרחי בארה"ב (בדיוק כמו יועציו הקרובים בבית הלבן), שוויתר על המעכר הפוליטי שלו (רם עמנואל) והוא מוצא את עצמו במציאות גלובלית שבה מתחוללת מלחמת עולם, פשוטו כמשמעו.

עכשיו הוא מכנס כמה עשרות גנרלים ומבקש מהם להמציא מחדש את האסטרטגיה הצבאית.

לרבע את המעגל:

איך להכריע ארגון צבאי הפועל בשטחים של שתי מדינות (בינתיים)   בלי להציב "מגפיים על הקרקע".

בהצלחה.

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: