Skip to content

יאוש פושה בקצות השמאל, סיבוב שני (1)

ספטמבר 21, 2014

המילים "סיבוב שני" הנלוות לכותרת, כי כבר כתבתי פוסט הנושא את השם הזה, "יאוש פושה בקצות השמאל".

זה היה לפני כשלוש שנים, ביולי 2011.

זוכרים את התקופה? ממש כשניטו האוהלים הראשונים בשדרות רוטשילד בתל אביב .  זה היה העיתוי שבחר השמאל המזוייף הישראלי כדי להשיק את ייפחת  הנכאים שלו, חרטטה עונתית ליאוש ולאפוקליפסה. העילה אז היתה איזו יוזמת חקיקה ימנית נשכחת, שכרגיל, כמו בכל סוג של תגובה פבלובית, סחטה מגיבורי השמאל  הזה וגביריו את הגבבה הרגילה.

סכנה לדמוקרטיה, פאשיזם,  מתנחלים, מלחמת אזרחים,  קריאות לחרם.

הם פשוט לא יכולים אחרת.

 

בהפגנה של השמאל: בלי שנאה

בהפגנה של השמאל: בלי שנאה

ומה יצא מכל היבבות העגומות האלה על  המדרון החלקלק וכו'? פרצה המחאה החברתית שהוכיחה את חיוניותה וכוחה של החברה הישראלית, עד כדי כך שאפילו הפרופסורים המיואשים של השמאל הרחוק הצליחו לאחוז בציפורניהם הסדוקות בשיחים שבדרך ולטפס בחזרה במעלה המדרונות החלקלקים כדי לטפס על גב המחאה ולהתעלק עליה.

וכמובן שהם חנקו אותה באותה הזדמנות עם שלל "הצוותים" האקדמאים המייגעים, שהפכו מחאה עממית למשהו דמוי סמינריון אוניברסיטאי פוסט או ניאו מרקסיסטי או מודרניסטי.

 

*****

 

ועכשיו סיבוב חוזר. העילה הפעם, לא חוק כזה או אחר, אלא המלחמה בעזה.

לפני שבועיים וקצת, בתכנית הרדיו "על שמאל וימין" שמעתי את הסופר אלי עמיר שואל את הח"כ ואיש מרצ לשעבר, יוסי שריד, מדוע, לדעתו, כה אומלל הוא מצבו של השמאל הישראלי.

התשובה של שריד, שמעו-שמעו, הלכה ככה:

השמאל במצב כה אומלל כי השמאל לא יודע לנגן על השנאה והפחד. שלא כמו הימין שכוחו במסעי הפחדות (איראן, החמאס, דאעש, אנטישמיות וכו') ובליבוי שנאה לכל הזר והאויב.

במילים אחרות, יפי נפשו של השמאל – בעוכריו. השמאל, שלא כימין, מקפיד על טוהר הנשק הפוליטי.

חה-חה.

השמאל לא יודע לעסוק במסעי הפחדה?

אז איך זה שבכל שנה שנתיים מופיעים ב"לונדון וקירשנבאום" שני חוכמולוגים, שאחד מהם טוען שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה, ועוד אחד שטוען כי אין סכנה, שכן הדמוקרטיה הישראלית כבר הלכה פייפן?

מהם כל האיומים האלה שהנה-הנה נגמרה הדמוקרטיה ומופיע הפאשיזם וביריוני השטאזי  באים לעצור את אנשי המחתרת הנועזים של השמאל העקבי כדי להשליכם למרתפי השב"כ?!

העיתונות החופשית בסכנה!

באיזו הפגנה נצפה שלט עם "ארץ אחת, עם אחד, מנהיג אחד" – כלומר – סימן שהנאציזם כבר פה.

ההתנקשות באיש שמאל בדרך ולגדעון שלנו יש להצמיד שומראש!

אין הפגנה של השמאל שבה לא מפחידים אותנו בעזרת הפחד עצמו (בתמונה פה – "האינטלקטואלית" התורנית של  מוסף "הארץ", אווה אילוז)

אם השמאל לא יודע להפחיד –  מה הם  כל האיומים האלה שהנה-הנה, אם רק לא נתפכח מהר-מהר ונעשה כדברי עמוס וגדעון ויוסי, תוחרם ישראל בעולם כולו, מיליון פלשתינים יעלו על הגדרות כבר בספטמבר הקרוב, או הזה, או זה שלפניו, האו"ם יכיר במדינה פלשתינית, והנה האינתיפאדה השלישית הגרועה שבעתיים מהשניה כבר פה?

אלה לא הפחדות?

ובאשר לשנאה –  תקצר היריעה.

היכנסו לכל  קיר בפייס, לכל מאמר שני ב"הארץ", ומיד תיווכחו לדעת שעל כל התקף שנאה מטומלל (מטומטם+מטורלל) מימין, תמצאו התקף שנאה מטומלל לא פחות משמאל. התנשאות ריקה, בוז וגידופים מלוא הטנא.

את מי הם לא שונאים בכל ליבם, הלשון והמקלדת?

ראש הממשלה נתניהו – השטן בהתגלמותו.

ממשלתו – מושב ליסטים.

המתנחלים – מהרסיך ומחריביך.

מצביעי הליכוד – מובילים את העם לאבדון.

העם היהודי היושב בציון – גזענים אחד-אחד.

שלא לדבר על "השמאל הציוני" – רק תקראו מה הם כותבים עכשיו על הח"כית שלי יחימוביץ שהעזה לתקוף את מכתב הסרבנים 43/8200.

הפגנה של השמאל: אווה אילוז , הפחדות

הפגנה של השמאל: אווה אילוז , הפחדות

אז מה כל אלה, אם לא מפגנים של שנאה יוקדת?

נו טוב. ברור שאם תשאל אותם, הם יספרו שלא מדובר בהפחדות ובשנאה, אלא בעובדות, עובדות, עובדות.

אבל, האם לא כך בדיוק טוען הימין, כלומר – שמה שהשמאל קורא הפחדות ושנאה  – הכל עובדות?

 

*****

 

איך זה יכול להיות? תגידו על יוסי שריד מה שתרצו – טיפש שסתם זורק דברים לחללו של עולם, הוא לא. כל משפט שלו שקול. כל מילה במקומה. הניסוח מעל לכל.

והנה – שטות מוחלטת שכזאת יוצאת מפיו.

דהיינו, שהשמאל לא עוסק בהפחדות ושנאה.

התשובה שלי, בלית ברירה:  יש להם "חור שחור" בתודעה, לאדונים האלה. כמו לכל מי שמכורים לאידיאולוגיה כלשהי, משמאל או מימין, הם אינם מסוגלים לראות את פגעי עצמם, את החורים הענקיים בטיעונים שלהם.

אז איך אפשר לצפות שיבינו מה דפוק בשמאל המטומלל, ומהו הגורם  האמיתי למצבו האומלל?

***

 

אין כמעט יום שבו לא מתפרסם בעיתונות הממוסדת – בעיקר ב"הארץ" אך לא רק, איזה מאמר שמבכה את מצבו האומלל של השמאל הישראלי (כשבדרך כלל הכוונה היא לשמאל הנקרא בפי עצמו רדיקאלי או עקבי, מה שאני קורא שמאל מזוייף). זה השמאל שבהפגנותיו לעולם לא תראו יותר מ-2,000 איש, אף שבעיתונות האוהדת יכולים המספרים האלה להתנפח ולהגיע ל-5,000 ואף ליותר.

זה השמאל שאיש  אינו יכול להתייחס  ברצינות כלשהי לטענותיו ולמענותיו, השחוקים, הנדושים, השיקריים, המנוערים מכל היגיון, שאפסותם ואיוולתם הוכחה כבר על פניה עשרות אם לא מאות ואלפי פעמים.

*****

לא אכנס כאן בהרחבה לכל הטענות וההסברים שאנשיו עצמם נותנים, באשר  למצבו האומלל של השמאל.

המכנה המשותף לכולם: אף פעם אין לחפש את האשם במצבו של השמאל בו עצמו. לא מעשיו, לא עמדותיו, לא דברי מנהיגיו ודובריו, לא תמרוניו, לא זהותם של שותפיו ופטרוניו, לא אלה הביאו אותו אל המבוי הסתום שבו הוא מצוי.

תמיד מישהו או משהו אחר אשמים במצב הדפוק.

מזכיר לכם משהו?

נכון. בדיוק כמו ההנהגות הפלשתיניות לדורותיהן.

גם לפי אבו מאזן והרשות, או משעל והנייה והחמאס, הפלשתינים לעולם אינם אשמים במצבם ואף פעם אינם אחראים לאסונות המתרגשים עליהם.

הם, כמו השמאל הישראלי, תמיד-תמיד בסדר. צדיקים גמורים. כל אחד ואחד – איוב.

מי שאשמים, מבחינת השמאל המזוייף ושותפיו בהנהגות הפלשתיניות הם תמיד הציונות, הקולוניאליזם, הכיבוש והגזענות של היהודים.

בקיצור, לא התקדמו במילימטר מעבר לחוכמת ההמונים המגולמת בפרוטוקולים של זקני ציון.  לא השמאל המזוייף ולא הנהגת הפלשתינים.

 

בהפגנת השמאל: באנגלית, לצריכה בחו"ל

בהפגנת השמאל: באנגלית, לצריכה בחו"ל

כמה שונה מכל מדינה, מכל חברה, מכל הנהגה  או מכל תנועה פוליטית סבירה, ותהיה גם רבת פגמים כמו הישראלית, זו המבוזה על ידי דוברי השמאל המזוייף.

אפילו בנימין נתניהו ואהוד ברק המבוזים  עזבו את ההנהגה כשהובסו בבחירות (למען הדיוק ראוי  לציין שגם יוסי שריד עשה זאת פעם, כשמרצ הובסה בבחירות).

ועדות חקירה מוקמות בישראל "הפאשיסטית" חדשות לבקרים, ומחפשות את האחראים למחדל במקומות שבהם מתקבלות ההחלטות. מבקר המדינה מפרסם דו"חות נוקבים (הגם שלא עושים איתם הרבה). ברור שכל זה רחוק משלמות, אבל ברור גם שלא תמיד מחפשים את המטבע רק מתחת לפנס, אלא גם בכמה מקומות חשוכים שאליהם עשוי היה המטבע הבעייתי להתגלגל.

דבר מכל אלה לא תמצאו בשמאל המזוייף שלנו. כל "חשבון נפש"  וחיפוש אחרי מי שאחראים למצב יסתיים במציאת האשמים הרגילים:

היהדות, הציונות, הכיבוש, השמאל הציוני, ההפחדות והשנאה שבאים אך ורק מצד ימין.

*****

היאוש  הכבד של השמאל הישראלי ניכר בכל תנועה, בכל התבטאות, בכל מהלך, בכל צעד.

למשל, השמאל המזוייף ויתר למעשה על הרחוב הישראלי ועל דעת הקהל הישראלית. הוא פועל כספק של מודיעין איכותי ושל סיוע ארטילרי למתקפות מבחוץ על המדיניות הישראלית.

כאשר עורך השמאל הישראלי הפגנה פוליטית, חלק עצום של השלטים נכתב באנגלית. הנוכחות של צוותי הטלוויזיה והכתבים הזרים חשובה בהרבה מהסיקור של העיתונות הישראלית.

ברור לגמרי שיוזמה כמו מכתב הסרבנות של ה-43/8200 מכוון בעיקרו כלפי העיתונות הזרה, ומטרתו לספק לוועדת החקירה של הפרופסור שייבס עוד קצת תמיכה וראיות "מבפנים".

קמפיין הירידה שמנהל עיתון "הארץ" לאחרונה הוא עוד דוגמא ליאוש של השמאל המזוייף. אין לנו מה לחפש פה. המאבק הוכרע. הפאשיזם  ממש פה, ולכן, מה נשאר לנו לעשות, חוץ מלברוח?

 

אך יותר מכל מבטאת את יאושו של השמאל צורת הפניה שלו לקהל הרחב, לציבורים שבהם הוא עשוי לגייס תומכים, אוהדים וחברים. אותו יוסי שריד שהזכרתי כבר אינו מהסס להודות במאמר ב"הארץ", שכן, הוא מתנשא.

הדוברים והכותבים של השמאל אינם מהססים לבזות, להכפיש, לגדף ולהתגזען על החברה הישראלית שבתוכה הם אמורים לפעול.

וגרוע מזה – הם אינם מהססים לתמוך בגלוי בחרמות ובנידויים נגד החברה הזאת ומוסדותיה השונים. מרצים ופרופסורים באוניברסיטאות ישראליות או כאלה העובדים בחו"ל אינם מהססים לתמוך בחרמות ובנידויים לא (רק) על ההתנחלויות, אלא על המוסדות האקדמיים המעסיקים אותם. הם שותפים מלאים למסעות הדה-לגיטימציה של ישראל, בשורה אחת עם האיסלמיסטים ועם האנטישמים האנטי-נאצים הגרועים ביותר.

עיתון חשוב  כמו "הארץ" מוציא לאור מהדורה באנגלית שנראית  כמו כתב הלשנה בשירות ה-BDS.

ועוד מספרים לנו שם שהכל בשירות החזון הציוני.

חושבים שכולם מטומטמים כמו הקוראים החושבים שלהם.

 

איך ולמה הדרדר השמאל הרדיקלי הישראלי, הזדייף והגיע למצבו הנוכחי? על כך ברשומה הבאה

מודעות פרסומת
6 תגובות
  1. עידו לם permalink

    למרות שאני מאוד מסכים עם הביקורת שכתבת על השמאל אני חייב לשאול אותך: איך יוצאים מהמצב הזה? איך גורמים לכך שמר"צ תצליח להפוך למפלגה גדולה ומובילה ? מה השמאל צריך לעשות? כי בתכלס נראה שהעם פשוט לא מוכן לשמוע אותם ועל כן הוא בוחר ימין, אבל הימין פגיעתו רעה ודרוש לנו להחליפו.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      עידו לם.

      לצערך אתה במיעוט. מר'צ לעולם לא תהיה מובילה ,כי הרוב חושב אחרת .

      מבלי להמשיך ולטרוח להסביר לך למה, כי זה חסר סיכוי ,כי בדיוק הימין חש

      כמוך, שאתם לא מקשיבים .

      אהבתי

  2. ובהמשך לתגובתו של עידו: האם אתה מסוגל להצביע גם על נקודות אור בתוך התופעה שאתה מתאר לעיל, שעליהן ניתן לבנות שמאל אמיתי, בניגוד למזוייף לשיטתך? התוכל להצביע על מודל כלשהו? אני באמת סקרן כבר לקרוא מהו החזון החיובי התומך בביקורת המושחזת (והמורעלת לפרקים) שלך. אולי במאמר שאחרי הבא?

    אהבתי

    • עידו וגדעון,
      אנא, מבקש להתייחס אלי בסבלנות. לא כולם זריזי מחשבה כמוכם (אני בטח לא) וחשים אל פתרון החידה. וחוץ מזה, אם נוציא מהדבורה את עוקצה כבר במערכה הראשונה, איך תעקוץ בשלישית?

      אהבתי

  3. למאפיהו
    דבורה עוקצת רק פעם אחת. להחליף את בעל החיים. לנושא עצמו:כמות האנשים שנמצאים בקבוצה מסוימת לא מעידה על מידת צדקתם. אם להתלות באילנות גבוהים, גלילאו צדק.

    אהבתי

  4. עמירם, לכל פוסט או נושא די בדבורה שלו. ונא האר את עיני: איפה התייחסתי בפוסט למעלה במספר הזעום של קצות השמאל בתור טיעון להוכחת טעותם?

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: