דילוג לתוכן

ספר/ טוביה טננבום, תפוס ת'יהודי!

ספטמבר 17, 2014

טוביה טננבום/ תפוס ת'יהודי!/ תרגום: ר. אורי/ הוצאת סלע-מאיר, 2014/ 399 עמודים

הצחיק אותי חבר אחד מהשמאל שראה אצלי את הספר של טוביה טננבום "תפוס ת'יהודי", והסביר לי איזה נוכל הוא טוביה זה, ואיך התחזה ואיך רימה והעמיד פנים ובאיזה תרגילים מלוכלכים השתמש כדי להפיל בפח את קורבנותיו.

ואילו לדעתי כל זה רק מצביע על כך שאותו טוביה לא שכח את תלמודו מימי ילדותו בבני ברק, ככתוב – "עם נבל תתבר" (כלומר, עם נבל תתנבל) שהרי לא עם ישרי דרך ואנשי אמת עשה טננבאום את מסעותיו בארץ ישראל משני עברי הקו הירוק, אלא עם כל מחרחר מלחמה למינהו, שקרנים ומלבי שנאה, שכירי עמותות הניזונים מקרנות זרות, מיליארדרים זרים, ממשלות זרות, מפלגות זרות וכנסיות זרות. טיפוסים שהיו משליכים אותו מכל המדרגות, אם לא גרוע מזה, אילו נודע להם בשמו ובזהותו.

catch89

אז טוביה קרא לעצמו לפעמים "טובי" ולפעמים "טוביאס", בדרך כלל היה גרמני, לפעמים תייר, לפעמים אוהד ולפעמים עיתונאי, והסתיר שהוא דובר ומבין ערבית ולפעמים גם עברית. וחיש קל התברר לו עד כמה אוהבי גרמנים הם כמה מבני שיחו הפלשתינים, וכמה אהדה הם רוחשים לאדולף היטלר, וכמה חבל, מבחינתם,  שלא סיים את מלאכתו על שכניהם ואחיהם היהודים בארץ הזאת.

הוא מספר (עמוד 70) על פגישה ברמאללה. על פי המלצתה של חנן עשראווי הוא ישב לשיחה עם המשורר העזתי חאלד ועם הזמרת הישראלית-פלשתינית רים, שחאלד כתב את המילים לתקליטור שלה.

חאלד גילה ל"תייר הגרמני" שההיסטוריה הפלשתינית התחילה לפני 14,000 שנים במקום הקרוי תולילאת אל עסול, בין ירושלים ליריחו. כל זה 11,000 שנים(!) לפני משה הוא מוסא.

רים, אזרחית ישראלית נוצריה נשואה למוסלמי הסבירה ל"טובי" שהילדים שלה גדלים כמוסלמים בגלל החוק הישראלי: "הכובשים (הציוניים) קבעו שאשה נוצריה הנשואה למוסלמי חייבת לגדל את ילדיה כמוסלמים. רים יודעת שאני תייר גרמני ולכן מאכילה אותי בכל דבר שלדעתה גרמני כמוני יכול לעכל ביום צום (הרמדאן) זה. אבל אני נולדתי כאן ולא בגרמניה, ומה שהיא מציגה כחוק הישראלי הוא למעשה החוק המוסלמי."

שניים ממאות שקרים שטוביה אכל במסעותיו בארץ הקודש בין פלשתינים שקרנים ושמאלנים שקרנים.

*****

אחרי יום-יומיים אכל טוביה בערב שבת בביתה של טואובי, אמו של יהודי אמריקאי  המגייס כספים למען עמותת עדאללה, זו העוסקת כחברותיה באותו תחביב שטננבום קורא לו, כשם ספרו, "תפוס ת'יהודי".  כשהוא מספר לה על שיחותיו ברמאללה, אומרת טואובי:

"אולי פגשת מוסלמים קיצוניים בלי הרבה השכלה".

טננבום אומר שרים היא נוצריה ויש לה הרבה שנות  השכלה אקדמית.

טואובי בשלה: "זה לא יכול להיות. הם לא מדברים כך ברמאללה…מה שאתה אומר הוא הכללה. אתה מכליל!"

טואובי, מתי בפעם האחרונה ביקרת ברמאללה? שואל טוביה.

"אף פעם."

*****

פעם אחת (עמ' 131) לוקח טננבום מונית ספיישל לירושלים ביחד עם אינטלקטואלית פלשתינית העונה לשם נור. היא מבית לחם, ועובדת בשביל NGO עם מודעות סביבתית. היא מסבירה לטננבום את הוויות החיים:

"בפלשתין הכלכלה היא NGO. פלשתין היא מדינת NGO.  מי משלם על מנהיגי המדינה שלנו?  ארגוני NGO. לא מייצרים כאן כמעט שום דבר. שום דבר לא גדל כאן ולא מיוצר כאן חוץ מ-NGO. זה הכל."

את מרוצה מזה? שואל טננבום.

"בטווח הקצר כן, אבל בטווח הארוך זה יהרוג אותנו. יום אחד הארגונים ילכו ואז לא יישאר לנו כלום…"

ועד מהרה יוצא המרצע מן השק. למה הארגונים הלא ממשלתיים תומכים בפלשתין? האינטלקטואלית מסבירה:

"הם זורקים את הכסף לפלשתין כי הם יודעים שאם הם לא יתנו את הכסף לפלשתינים, היהודים יהיו חייבים לתת את הכסף…"

כרגיל, היהודים אשמים, וה-NGO של אירופה הנאורה עושים את דברם וחוסכים לישראל כסף.

זאת האינטלקטואלית הפלשתינית מבית לחם.

*****

הסבר אחר לנדיבות האירופית כלפי הפלשתינים יש לגנרל ג'יבריל רג'וב. כך מתאר טננבום את התגלית (עמ' 153):

"ברור מאליו, הוא טוען, מדוע אירופה מעורבת. אירופה רוצה להגן על עצמה ועל אזרחיה…'כמה התקפות טרור התרחשו באירופה, אפילו בגרמניה, כתוצאה מהעימות? כמה מטוסים נחטפו? כמה אנשים נהרגו? תסלח לי!' בזכות מעורבותה של אירופה, הוא מלמד אותי, 'שפיכות דמים אינה משמשת עוד להבטחת השאיפות הלאומיות שלי.'"

כלומר, הכסף שמעבירים האירופאים לכיסי הבורגנות והמערכת הפוליטית הפלשתינית, שלדברי האינטלקטואלית מבית לחם נועד לחסוך הוצאות "ליהודים" (כלומר, לישראל) הוא לדברי הגנרל רג'וב דמי סחיטה: תמורת הכסף הם זוכים לפרוטקשן מפני טרור פלשתיני.

*****

יצא לטננבום ללוות את "הארוע" של הריסת הבתים של הבדואים בחירבת אל-מחול על פי צו של בית המשפט העליון. ה-NGO, ובראשם "הצלב האדום", ארגנו התנגדות והגיעו גם דיפלומטים. ה-בי-בי-סי הבריטי פרסם: "דיפלומטית צרפתיה אחת אמרה שהיא נגררה מריכבה והושלכה אל הקרקע…"את הידיעה מלווה תמונה שבה רואים את ראשה של גברת מוקפת בחיילים בנעליים צבאיות עם רובים מכוונים אליה ואצבעותיהם על ההדק. התמונה אינה ברורה מאוד וצולמה מזווית מוזרה, אך הדימויים מזכירים מאוד את גרמניה הנאצית."  נאדיה דביסי, דוברת "הצלב האדום" מספרת תחילה שהיא היתה במקום וראתה את הדיפלומטית הצרפתיה, מאריון פנסו-קאסטין, סופגת מהלומות מידי החיילים. אך כשטננבום מתחיל לחקור היא משנה גירסה ומודה שלא היתה במקום (עמ' 243) ביום התקרית אלא מוקדם יותר באותו שבוע.

מועטז בשראת "האחראי על הברוטאליות הישראלית בעמק הירדן" מטעם הרשות הפלשתינית מספר לטננבום שיש לו "כאן במחשב" סרטון וידיאו המתעד את התקרית, אבל איכשהו נמנע מלהציג אותו.

כדי לרדת לעומק התקרית מתקשר טובי-טוביאס "הגרמני" ל-NGO ישראלי – "בצלם". שם מארגנים לו כמדריך את התחקירן הראשי שלהם עאטף אבו א-רוב, מכחיש שואה. בדרך לחירבת אל-מחול מסביר התחקירן לעיתונאי הגרמני מה מקור הצבע של המורדות המזרחיים שלך רכס ההר הירדן:

"ההרים, כך הוא אומר, היו פעם ירוקים.

מדוע הם הפכו חומים?

ובכן, הישראלים. פעם היו מים תחת ההרים. כך הוא (עאטף התחקירן) מסביר לי, אבל הישראלים גנבו אותם. וזה גם אולי נכון שמכה נראתה פעם כמו המבורג, ואז יהודים גנבו את העצים. אני לא אומר שום דבר לעאטף. אני גרמני ואני מנומס."

הנימוס משתלם, וטננבום מוצא לבסוף הסבר לצילום המוזר של הבי-בי-סי: הדיפלומטים הזרים הביאו משאית ובה אוהלים, שאותם התכוונו להקים בחירבת אל-מחול. החיילים עצרו את המשאית.  הדיפלומטית קפצה לתא הנהג של המשאית כדי להניעה. החיילים הוציאו אותה משם. הדיפלומטים צילמו הכל, אך הסרט שהוצג לבסוף על ידי הטלוויזיה האיראנית היה ערוך בצורה בעייתית: רואים שהחיילים מוציאים את הדיפלומטית מתא הנהג, אך  לא ברור כלל כיצד הגיעה הדיפלומטית לעמדה שבה צולמה, כשהיא שרועה על האדמה. ברור לגמרי שאחרי שקמה היא היכתה חיילים. עדי הראייה לתקרית, הבדואים במקום,  שטננבום חקר אותם, טענו שלא ראו את החיילים מכים את הדיפלומטית. "הם רק משכו אותה מהרכב". 

שכמובן לא היה רכבה, כפי שדיווח בטעות (?) הבי-בי-סי. טננבום גם גילה שבדיווחים שלו שינה"בצלם" את שם המקום מחירבת אל-מחול ל"ח'לת מכחול" – גבעת מכחול – כדי שלא יתעורר הרושם אצל הקורא או הצופה ההדיוט שמדובר בחירבה, כלומר, חורבה ולא מקום יישוב.

*****

וסוף מעשה: "אני יושב וקורא את הטור האחרון של גדעון לוי (ב"הארץ") על ביקורו בחירבת אל מח'ול. הוא מתאר את המקום כאילו היה זה מחנה השמדה: גור חתולים מזה רעב מיילל, אולי אלה יללותיו האחרונות. כל אחיו הגורים כבר מתו. הכלבים כחושים, פצועים, צמאים ורעבים, מתקיימים על שיירי פיתות. וגם זאת רק אחת ליומיים-שלושה. גדעון ממשיך ומתאר את האנשים במקום, ובתמונה נוגה מזו לא תיתקלו באף ספר. ואני יכול לחשוב רק על דבר אחד: באיזו נקודה בהיסטוריה קיבלו עיתונאים רשות לכתוב מאמרים של אלף מילה שאינם כוללים מילה אחת של אמת?"

 

 

 

 

3 תגובות
  1. מתן permalink

    הנה עימות טלוויזיוני בין טוביה טננבום ליריב אופנהיימר ששודר בערוץ הכנסת:

    הטענה, המושמעת גם בפי אופנהיימר, שיש משום טעם לפגם בכך שטננבום התחזה לעיתונאי

    גרמני היא כמובן מופרכת וצבועה. עוד טענות "מעניינות": טננבום כנראה אינו מספיק

    פטריוטי להעביר ביקורת על אירגוני השמאל משום שאינו שירת בצבא ואינו חי בישראל;

    שאומנם אירגוני השמאל אכן ממומנים מחו"ל אבל בעצם "כולם עושים את זה"; ושאולי מדובר

    רק במקרים בודדים, אבל לא מייצגים של אנטישמיות בקרב ארגוני זכויות האדם. אבל איך הוא

    יכול לדעת? לשיטתו בכלל מדובר בספר תעמולה, וכפי שהוא מודה בפה מלא, הוא בכלל לא

    טרח לקרוא אותו!

    אהבתי

    • תודה מתן, אופנהיימר הוא לא היחיד שהתייחס לספר על סמך מה שראה בטלוויזיה. הרי הוא חי על הכספים של ה-NGO. בדיוק באותה שיטה נהגו גם ב"שיחה מקומית." גם הם על הפיי-רול. ויש כלי תקשורת שבכלל לא מתייחסים לספר, וגם להם יש סיבות טובות.

      אהבתי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    טוביה שירת בצהל והיה מפקד טנק

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: