דילוג לתוכן

מלחמת העולם הרביעית (2): מה עושה הנשיא אובמה ומה הוא יכול לעשות בקשר לדאעש

ספטמבר 8, 2014

בהמשך לפוסט "צוק איתן: מלחמת העולם הרביעית  והסניף בעזה(1)" מה-3 באוגוסט

———————————————————————————————–

הודות לעובדה ששמה המלא של תנועת דאעש כולל את המילים מדינה איסלאמית, נאלץ הנשיא האמריקאי ברק אובמה להזכיר את המילה איסלאם בקירבה מסוכנת למילה טרור.

כמעט  אסון.

טאבו מוחלט  עד כה, צירוף מילים שהנשיא אובמה ניסה בכל כוחו להימנע ממנו במשך שנות נשיאותו, וגם צינזר את כל מערך הדוברות הממשלתי שלו ברוח זו.

דאעש

דאעש: וגדודי אל בגדדי-דדי דוהרים לקרב

 

העניין שייך איכשהו לאחת האמונות הטפלות של כנסיית הסכל, –  "פוליטקלי קורקטנס". כלומר: יש דברים שלא אומרים בחברה מהוגנת (כמו זו שבה נמצא הנשיא האמריקאי ואליה הוא דובר), כי התודעה יוצרת את ההוויה.

ה"פוליטיקלי קורקטנס", הוא חלק מאמונתם הדתית של ה-WISHFUL  THINKERS , תיאוריה האומרת  כך: אם נרצה מאוד שדבר כלשהו יתרחש, נחשוב עליו ברוח חיובית, נחזה את התרחשותו מבחינה מילולית  בכתב ובעל פה – אחת דינו להתרחש.

דוגמא להתרחשותו בשטח של מהלך מהסוג הזה הזדמנה לנו  סביב מה  שמכונה כלשון סגי-נהור "האביב הערבי",  שתחילתו בחורף 2011 והוא עדיין עימנו.

ה-WISHFUL  THINKERS מכנסיית הסכל הבינו ממהלך המאורעות בכיכר תחריר בקאהיר, אז בינואר-פברואר 2011,  שהנה-הנה, או-טו-טו, מצליח המהלך המדהים שלהם – להביא דמוקרטיה מערבית למדינות הערביות.

וזה לא  בדרכי מלחמה וכפיה, כפי שניסה לעשות הנשיא הרפובליקאי הטמבל (לדעתם) ג'ורג' וו. בוש באפגניסטן ובעיראק – אלא על פי שיטתו של הנשיא הדמוקרטי המבריק  ברק אובמה.

נא לזכור את נאומו המזהיר באוניברסיטת אל-אזהאר בקאהיר ואת  הפעילות המבורכת של עמותות "החברה האזרחית", מיסודן של הקרנות הידועות (שפועלות גם אצלנו באותו שיטות).

כך שמיטב העיתונאים והפרשנים של הניו-יורק טיימס,  של השמאל הבריטי, הצרפתי והגרמני ובטאוניהם, וכמובן גם  "הארץ שלנו", כולם צופים פני עתיד, הסבירו לנו שהדימוקרטיה בדרך.

*****

נכון שמעיניהם של המומחים האמריקאים לביטחון, ולריגול ולהערכה  לא נעלם לגמרי תפקידם החשוב של  "האחים המוסלמים" בייזום ה"המהפכה של כיכר תחריר".

אבל כאן נכנס לפעולה ה"פוליטיקלי קורקטנס" וגורמי המודיעין שהעבירו את מימצאיהם לנשיא ולסינאט, הסבירו כי ארגון "האחים המוסלמים" – כשמו לא כן הוא!

מדובר בארגון חילוני ופוליטי בעיקרו!

כי אם אנחנו מאמינים כ-WISHFUL  THINKERS שבמצרים הדמוקרטית החדשה יהיה צורך להגיע לשיתוף פעולה בין הכוחות הדמוקרטיים הנאורים ובין תנועת דתית די קיצונית, ואפילו טירוריסטית, שהרי האחים המוסלמים רצחו נשיא במצרים,  די שנודיע על אותה תנועה שהיא בעצם חילונית ופוליטית –  (אין לדבר על איסלאם בהקשר של טירור!) כדי שהדמוקרטיה המקווה שלנו תהיה ברת מימוש – ולכן גם תתממש!

לחשוב חיובי!

טוב, מה קרה לכל מגדל הקלפים הזה של חכמי כנסיית הסכל ומחשבתם החיוביסטית, הרי כולם יודעים. התברר שהנבואות האמורות להגשים את עצמן, ההשבעות והצנזורות על הלשון והשפה,  כל אלה  לא הועילו.

הבורגנות המצרית ועימה האינטליגנציה הבורגנית והמימסדים הרגילים – המשפטי, האקדמי וגם הדתי (כולל הסלפים) הבינו שעדיף  להם הצבא על פני הכת האיסלמית הקיצונית שניסתה לבשל להם טוטאליטריזם דתי טורקו-איראני.

ונראה שגם המוני העם לא ששו לקראת משטר שבו די בהלשנה קטנה של שכן אדוק מדי למשטרת המחשבות המושחתת של כוהני הדת, כדי להיתלות על  מנוף יפאני, כמו בטהראן, למשל.

והתוצאה היא שמצרים קיבלה את הפרעה  שלה, עבד אל פתאח א-סיסי  – פרעה במובן הטוב של המילה – מנהיג מסוגם של גמאל עבד אל נאצר, או אנוואר אל סדאת או חוסני מובראק.

נשיא ברק אובמה: חשיבה חיובית

נשיא ברק אובמה: חשיבה חיובית

אחד שעניינו הוא מצרים ארצו ועמה הרעב, ולא חליפות איסלמית מפוארת ומדומיינת  החיה על חרבה מגרנדה שבספרד עד הגאנגס שבהודו, עם ארבע נשים נימולות לכל מאמין, ועם כל מיני כופרים ד'ימים (בני חסות) שמשלמים למאמינים מס עובד כדי שיואילו שלא לבצע בהם  ניתוח של הפרדה בין הראש והכתפיים, כפי שהם מדגימים עכשיו על עיתונאים מהמערב.

בשם אללה, כמובן.

*****

ככה שמה שלא יהיה, השיטה של אובמה להנחלת דימוקרטיה פרלמנטרית במזרח התיכון, לא התבררה בינתיים כמוצלחת יותר משיטת בוש הטמבל.

מה שחבל הוא, שאובמה , כך אני מעריך, הוא עקרונית איש טוב, כנראה שוחר שלום, כנראה לוקח ללב את זעקת הנדכאים והחלכאים בארצו ובעולם (עד כמה שאפשר לצפות לרגשות מפוליטיקאים), יודע להטיל מרות כשצריך על המינהל שלו, כולל על הצבא והשרותים החשאיים, בקיצור, לא טמבל ולא בטלן.

אלא מה, שאובמה  הוא תוצר מובהק של המימסד האקדמי-פוליטי של צפון מזרח ארה"ב.  אוניברסיטאות קולומביה בניו יורק, הארוורד בבוסטון ואוניברסיטת שיקגו שבהן למד ולימד; והמימסד הפוליטי המוביל – בעיקר האגף השמאלי של המפלגה הדימוקרטית.

התוצאה היא עולם רוחני ותפיסה פוליטית אשר בבסיסה רובץ  המסד התיאורטי הרופף והכוזב של הניאו-פוסטו-למינהו, שה-WISHFUL  THINKING ו"הפוליטיקלי-קורקטנס" החיוביסטים  הם חלק חשוב ממנו.

לא שונה מהעולם הרוחני והתפיסות הפוליטיות של רבים וטובים אצלנו שנדמה לה שהם אנשים חושבים כי זה מה שמספר להם העיתון שהם קוראים.

*****

ובינתיים התוצאות מצערות למדי. לעתים נדמה, מתוך שוט בתקשורת,  בעיקר האמריקאית, שבחדר הסגלגל כבר מתנוססת  על לוח שעם, "טבלת יאוש", ושהנשיא סופר את הימים שעוד נותרו לו בבית הלבן ומפלל שיעבור בשלום את בחירות האמצע, שלא תקרה תאונה כלכלית נוראה, או בצורת כבדה יותר, או פיגוע טרור המוני.

דאעש בפעולה: ניתוח להפרדת הראש מהכתפים

דאעש בפעולה: ניתוח להפרדת הראש מהכתפים

נראה שבכל יום עומד הנשיא במצבים קשים והולכים, נדרש להכרעות שליבו אינו עימן, זוכה לביקורת נוקבת, הסקרים גרועים, והוא מאבד את דרכו  בעולם הרחב ובארצו שלו.

ולא רק לנשיא יש "טבלת יאוש" כזו.  נראה שטבלה כזאת מצויה גם בלשכותיהם של כמה מנהיגים אירופאיים ומערביים, וכן בכמה בעלות ברית ותיקות של ארה"ב במזרח התיכון.

ומי ככל הנראה נהנים ומתפננים וחלקם אולי מפללים שכהונתו של אובמה לא תסתיים לעולם?

אולי  ההיאטוללות והמנהיגים של איראן. אולי  האמיר של קטאר והנשיא החדש-ישן של טורקיה. אולי גם הדיקטטור של צפון קוריאה.

*****

ומכאן למה שקורה עכשיו במזרח התיכון עם תנועת אל-דאעש (אני קורא לה תנועה, כי מדובר בסוג של תנועה דתית משיחית).

תחילה הודיע הנשיא אובמה כי אין לו מדיניות – אסטרטגיה – באשר לדאעש.

כאשר נשמעה ביקורת, הוא שינה את טעמו, והודיע על המדיניות הבאה:

מכיוון שדאעש אינה מהווה איום אסטרטגי לארצות-הברית, וזה מה שמעניין אותו, אין שום דחיפות בטיפול בבעייה, ואין צורך לחרוג מהמדיניות הרגילה. זאת אומרת – טיפול במטרד הטקטי בעזרת עזרים טקטיים, כגון מטוסים, בדרך של הפצצות מהאוויר.

ותשכחו מפעולה קרקעית.

את הפעילות הקרקעית יעשו הכוחות הצבאיים של "האופוזיציה הסונית המתונה".

אם שמעתי נכון, הנשיא גם אמר שהפעולה לחיסול דאעש תימשך  "שנתיים-שלוש".

הביטוי "שנתיים-שלוש", אומר, בשפת הפוליטיקאים,  שבדעתו של אובמה להוריש את פתרון בעיית דאעש לנשיא שיבוא אחריו.

שבדעתו למשוך זמן, לא להסתבך, למתוח, לנוח ולמרוח.

כמו שהנשיא בוש הוריש לו את בעיית עיראק ואת בעיית אפגניסטן – כך גם יוריש אובמה לנשיא שאחריו את בעיית דאעש, וכמובן גם את בעיית סוריה ועיראק, וגם אפגניסטן, לוב ותימן ועוד.

אלא אם כן מדובר בהטעייה מבריקה, ובעצם מתכננים כבר הגנרלים של הקואליציה הצבאית  החדשה  הסתערות משולבת ומפתיעה של צנחנים, נחתים וכוחות מיוחדים ,  אשר תמוטט את כל "המדינה האיסלמית החדשה" שקמה  מתחת לאפנו תוך שלושה שבועות עד שלושה חודשים.

מה שלא נראה.

*****

מה פרושה של אסטרטגיה כזאת של אובמה – השארת הבעיה לנשיא שיבוא אחריו?

פרושה צפירת הרגעה לדאעש. יש לחליף החדש אל-בגדדי  חודשים ואף שנים להתארגן בניחותא, להתחפר, להשיג נשק נ"מ יעיל, להעמיק את מבצעי הגיוס שלו באירופה ואולי לפתוח לשכות גיוס גם באסיה ובאיי המזרח והדרום, ומה רע גם בדרום-אמריקה. ומובן שפירוש הדבר גם המשך מסעות הרצח, האונס, הביזה והמרת הדת ברחבי המזרח התיכון.

כסף? מדינות אירופה המחרימות את תוצרת ההתנחלויות קונות בכיף את הנפט של דאעש באמצעות סוחרים טורקיים, ואפילו היריב הסורי אסאד ג'וניור קונה.

בקיצור: החליף אל-בגדדי (לדעת האיראנים ופידל קסטרו הוא שתול של המוסד!)  שמח לשמוע שהנשיא האמריקאי סבור שאין בתנועה שלו  משום סיכון אסטרטגי לארצות הברית.

*****

צר לי לומר, אבל אסטרטגיה אמריקאית כזאת מעלה את המקום לחשש ולחשד, שהאסטרטגיה של אובמה מול דאעש גם משרתת את הטייקונים והתאגידים  של הנפט והנשק:

כי בצד צפירת ההרגעה לדאעש,  האסטרטגיה הנשיאותית היא נשמעת כצפירת הרגעה לחברות הנפט הגדולות, מהמערב והמזרח,  ולנסיכי הנפט מהמפרץ:

מחירי הנפט ימשיכו להתנהל בשנים הבאות סביב  100 דולר לחבית.

ויש כאן גם צפירת הרגעה לחברות הנשק הגדולות:  חלק ניכר מטריליוני הפטרודולרים המצטברים במזרח התיכון יעברו הסבה לארמודולרים. רווח של 90 דולר על חבית נפט שמחירה  לצרכן 100 דולר, יומר לרווח של 90 דולר על פלאייר מיוחד שמחירו לצרכן 100 דולר (אחרי הנחות, שוחד ועמלות), והוא מיועד לפתיחת בורג מסויים בכנף ימין של מטוס הקרב, מתחת למרכב של הפצצות.

*****

ברור ששום דבר לא מאוחר מדי, גם לא מבחינת הנשיא ברק אובמה.

שנתיים ושליש הם המון זמן.

נכון שהעולם מסובך, אבל אם לא שבויים בתוך מסכת כוזבת של תפיסות חלולות; ומוכנים לראות את  העולם כמות שהוא; לקרוא לדברים בשמם; אולי לפתוח דף חדש או מתחדש עם הנשיא הרוסי וגם עם בעלי ברית ותיקים במזרח התיכון; אם מבקשים להציל את עמי האזור הזה  (וגם אזורים אחרים באפריקה ובאסיה) ממוראותיהם של משטרים ושליטים אכזריים ומסוכנים וכנופיות טרור –

ואם מוכנים לקבל את הדין – שלמעצמה הגדולה והחזקה בעולם יש גם מחוייבות רבות, במקביל לזכויות-היתר הרבות (למשל בתחום השימוש במשאבי הטבע) – אז הנשיא אובמה, שהוא לא טמבל ולא בטלן, עוד יכול להציל משהו, מהקדנציה שלו, משמו הטוב,  מהמזרח התיכון, ממדינתו ומהעולם.

 

3 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,

    הכל נכון ,רק שאפשר היה לחסל אותם, כאשר עוד היו הזרבובית של הקומקום .

    מזכיר את הבדיחה, שאורח ניפץ תיון ,כי אבא שלו נדרס ע"י קטר .

    אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. בשולי שלושה נאומים בעצרת האו"ם – אובמה, נתניהו, אבו-מאזן (1) | מאפיהו
  2. בשולי שלושה נאומים באו"ם (2): נאום נתניהו, ההיסטוריה עולה על השולחן | מאפיהו

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: