דילוג לתוכן

רוגל אלפר ויוסי נחושתן בקמפיין הירידה החדש של "הארץ" הציוניסטי

ספטמבר 3, 2014

אולי שמתם לב שבאוגוסט החם שחלף הושק בעיתון "הארץ" עוד קמפיין אחד קטן, נוסף על כמה שכבר רצים –

– קמפיין הירידה.

את תרועת הפתיחה השמיע המשפטן יוסי נחושתן עוד בתחילת החודש שעבר, ועיקר הבשורה: אין לשמאלנים מסוגנו מה לחפש בישראל. הפאשיסטים ניצחו/מנצחים/ינצחו, ולכן יש להודות בתבוסה ועדיף להתחפף מהארץ ולהתארגן בחו"ל.

הנה, הוא, נחושתן, כבר מלמד באוניברסיטת קיל שבצפון מזרח אנגליה, מחוז סטאפורדשייר הירקרק, וטוב לו שאינו משתתף במלחמה חסרת התכלית בין השמאל הנאור המפסיד והימין הפאשיסטי המנצח, אז כל מי שטרם הצטרף אליו, יתכבד ויתחיל לארוז.

כל זה התפרסם ב-4 באוגוסט ולא רעדו אמות הסיפים.

מי מכיר את יוסי נחושתן, עם כל הכבוד?

אך חלפו שלושה שבועות וחצי, והופיעה המנה הבאה בקמפיין – הפעם הודיע המאמריסטן הנודע רוגל אלפר – כבר לא משפטן נידח מצפון אנגליה אלא בשר מבשרנו, מאושיות העיתונות, עורך, מבקר ומוסיקאי  – שגם הוא מגיע למסקנה שאין לו מה לחפש פה, ומוטב שיתחפף מפה, או בלשונו – "אני צריך לעזוב את הארץ". 

*****

אני עדיין זוכר, כיצד, לכבוד ועידת השלום שערך "הארץ" לפני שבועות אחדים, הוחש לאולפנם של לונדון וקירשנבאום מו"ל "הארץ" עמוס שוקן. הכל בגלל ההכפשות הנו-רא-אות שהתפרסמו באותם הימים, כאילו "הארץ" אינו די פטריוטי, לא בדיוק תומך בישראל לאחרונה, ובקצרה –  אינו מספיק  ציוני!

תתארו לעצמכם.

ובכן כדי להזים את הדיבה הזוועתית, הקריא עמוס באולפן , באוזניהם הנפעמות של ירון ומוטי, איזה כתב אמנה שנוסח בזמנו ב"הארץ' לצורך הזדמנויות כאלה, ובו מוגדרת בדייקנות מתמטית והנדסית, כולל מערכת מטריצות וקואורדינטות, מידת ציוניותו של היומון שלו, ולשומע ינעם.

ועמוס הוסיף גם משהו משלו, ממש בעל-פה, למען נדע כולנו – מדובר בציונים זכים  – וייסכר פי דוברי אוון – לעד!

מה שמאפשר, כמובן, להמשיך כרגיל. לא רק לכנס בשלווה יחסית  ועידת שלום ביום שבו נפתחה המלחמה בעזה, אלא גם לתפעל כסידרם את הקמפיינים החשובים שבהם עוסק העיתון של שוקן, הכל במסגרת התפיסה הציונית המרהיבה של המו"ל:

* קמפיין האפרטהייד והמשתמע ממנו: חרם אקדמאי וכלכלי. זה בהנהלת גדעון לוי.

* קמפיין פשעי המלחמה והמשתמע ממנו: חרם, ועדות חקירה,  והעמדה לדין בהאג או בכל מדינה שאליה יקלעו קציני צה"ל או פוליטיקאים ישראלים. זה בהנהלת עמירה הס.

* קמפיין הנאציפיקציה והמשתמע ממנו: דה לגיטימציה תרבותית וחברתית של ישראל המיליטאריסטית. האחראי על ההובלה פה: אורי משגב.

* קמפיין המלחמה התרבותית-דתית  והמשתמע ממנו – דקונסטרוקציה של העם והדת היהודיים – בניצוחם של אווה אילוז ואחרים, כולל המו"ל עצמו.

* קמפיין המלחמה על הדימוקרטיה בכיכובו של עוזי בנזימן הוותיק.

* וכאמור הקמפיין החדש – קמפיין הירידה (הגירה) שהושק באוגוסט, בינתיים בהובלת רוגל אלפר.

כמו שניתן לראות, על כל תשובה ציונית הולמת של אחינו נפתלי בנט – 800 דירות ברמת שלמה – כניסה קרקעית לסג'עיה-  הלאמת שטח E1 ועוד – יש גם למו"ל עמוס שוקן תשובה ציונית הולמת.

לא אלמן ישראל.

fkvntnr

*****

אולי אעסוק פעם ביתר פירוט בקמפיינים האחרים אך הפעם נעסוק בבשר הטרי – קמפיין הירידה.

כבר בתרועת הפתיחה הגדיר המשפטן נחושתן ("השבט הפאשיסטי אמר את דברו") את תווי המתאר של טיפוס האדם שאין לו מה לחפש בארצנו המידרדרת, ולמה זה ככה:

"תפישת העולם הליברלית־הומניסטית, שעיקריה הם שוויון בין כל בני האדם וכיבוד האוטונומיה של הפרט, היא תפישה מורכבת, לא אינטואיטיבית, הנוגדת את האינסטינקטים החייתיים, האלימים והשבטיים של רוב בני האדם. כדי שחינוך לתפישה כזאת יישא פרי, הוא צריך להיעשות כשהפרט משוחרר מאיומים קיומיים — כלכליים, ביטחוניים, זהותיים או אחרים. באופן פרדוקסלי, תפישת העולם הליברלית ההומניסטית אמורה לקדם את רווחת הפרט ולשחרר אותו מאיומים כאלה, אך בה בעת אין לה סיכוי להתנחל בלבבות כל עוד איומים כאלה קיימים."

וכדי שהדברים לא יישארו בלשון משפטנית מסובכת עם מילים מסובכות, מוריד אלפר מצידו, תחת הכותרת "שיעור מולדת" (תצלום המאמר מה-31.8.2014, לבן על גבי שחור, למעלה)  את הגדרת הליברל הנודד אל קרקע המציאות, ומבצע בה האנשה. מדובר בו עצמו – אבל גם ב"כל אדם" מסוגו:

"כמו כל אדם קוסמופליטי, חילוני אדוק, בעל השקפת עולם אוניברסלית, מעורה היטב בתרבות הגלובלית ודובר אנגלית רהוטה…כמו כל אדם שמאמין בנחרצות שהוא חי רק פעם אחת ושיש לו זכות לממש את מאוויו האישיים ולשגשג…אני שייך לזן נכחד בישראל…אני צופה בערוץ 2, קורא 'וואלה' ו'ידיעות' – ומרגיש לא שייך. אין לי מה לחפש כאן."

תמונת האדם העולה משני התיאורים האלה היא אותה תמונה. מדובר באופן ברור בטיפוס אנושי שהאינדוקטרינציה המוצלחת של כנסיית השכל עיצבה את תפיסת עולמו השכלתנית, המוגדרת על ידי "איזמים" ו"לוגיות" ומנוערת מאיפיונים אנושיים רגילים, שאותם מתאר נחושתן כשליליים במהותם.  ה"ליברלי-הומניסטי" של נחושתן הוא הקוסמופוליטי-חילוני-אדוק-אוניברסלי-גלובלי – וחשוב מאוד – דובר אנגלית רהוטה – של אלפר.

נחושתן קורא לערך המדריך את הישות הרובוטית הזאת "הפרט" ו"רווחת הפרט", ואלפר קורא לה "מאוויים אישיים" והזכות "לשגשג".  אותו דבר במילים קצת אחרות.

ברור שתפיסה "פשוטה" של החיים היא מחוץ לתחום מבחינת היצור התיאורטי* של נחושתן. הוא חושב באופן "מורכב". אינטואיציות אנושיות רגילות – לא בשבילו. ה"אינסטינקטים" מבחינת נחושתן הם מדריכי פעולתו של האויב – "רוב בני האדם" שאינם מסוגלים לחשיבה כה מורכבת ואינם ליברלים-הומניסטים כמו נחושתן וחבריו. כל אלה, הרוב, מתוארים בלשון שלילה  כ"חייתיים", כ"אלימים" וכ"שבטיים" (בעצם לשון נקיה לפרימיטיביים).

ברור שנחושתן כלל אינו חש בסתירה שבין הגדרת עצמו וחבריו כ"הומניסטים", ובין הגישה השלילית שלו כלפי איפיונים אנושיים  בסיסיים כמו אינסטינקטים, אינטואיציות, או תחושת השתייכות לחברה מסויימת, שבט, עם או דת, תחושה שחולקים כמעט כל בני האדם על פני הגלובוס.

(כמה סינים יש בעולם שאינם מגדירים את עצמם כסינים? כמה צרפתים כאלה יש? או גרמנים? או אנגלים? או סקוטים? או בסקים? או מוסלמים? או נוצרים? או הינדים?)

ובדיוק כך, נחושתן גם אינו  חש כלל בסתירה שבין הערך של  "שוויון בין כל בני האדם" העומד ביסוד "ההומניזם" שלו,  ובין גישתו המתנשאת, הגזענית למעלה,  כלפי  "רוב בני האדם".

וברור לגמרי ש"כיבוד האוטונומיה של הפרט", מבחינתו, אינו כולל שום כבוד לאותם "פרטים" המהווים את רובה הגדול של האנושות על פי הודאתו שלו עצמו.

בקיצור, כפי שטענתי, סוג של יצור רובוטי, תוצר של כנסיית השכל,  תיאורטי ואוטומטי, שלהתנשאותו האינטלקטואלית אין שום בסיס, שכן הוא חסר כל מודעות לסתירות הגסות שבהן הוא מסבך את עצמו ללא שום מוצא.

הומניסט-לכאורה המדכא את תכונותיו האנושיות.

מי שדוגל לכאורה בשיוויון ומתנשא על רוב בני האדם.

מי שמכבד כל פרט בתנאי שאותו פרט חושב בדיוק כמוהו.

*****

האופי הרובוטי (מקור המילה רובוט – מכונת עבודה. רובוטה, בצ'כית – עבדות, או עבודת פרך) של היצור התיאורטי  הזה בולט מאוד בטיעון של אלפר. הוא נחשף  בגישה "הפונקציונלית" שלו למעשה האנושי – לחיים.

בזכות "האנגלית הרהוטה"  והיותו מעורה ב"תרבות הגלובלית" יש לאלפר "לא מעט מדינות שבהן אני יכול להשתקע, להתפרנס".  ישראל מציעה לו "דיל (עסק, עיסקה)  גרוע" ויש בעולם "הרבה דילים טובים לאין שיעור". וכאשר נתקף אלפר ברוח אלטרואיסטית יחסית – הוא דואג גם לילדיו – "ישראל היא מקום מסוכן, שלוקח מהם הרבה יותר ממה שהוא נותן". כלומר – דיל גרוע. לא עסק, כמאמר העם.**

מתוך מה שיש בתיאורי האדם התיאורטי של אלפר ברור גם מה אין.  יש "המדינה" שהיא "ישראל" המציעה לו דיל גרוע. אבל איפה החברה הישראלית? היא מתוארת במונחים שליליים בלבד: במקרה הגרוע מדובר בחברה של "גורמים שיש להם אלוהים" ושאלפר חושב ש"הם משוגעים". במקרה הטוב טיפה יותר (אלפר הוא "חילוני אדוק" כזכור), מדובר ב"כוחנות גזענית", ב"מילים ריקות"  וב"פסימיזם חסר תוחלת" השולטים במערכת הפוליטית. ואילו במקרה המיטבי,  החברה הישראלית, או לפחות אותו חלק שלה שאליו מרגיש אלפר הכי קרוב – היא "הבועה התל אביבית".

והוא כמובן אינו מעוניין לחיות בבועה.

*****

זה טיעון מגוחך מאוד,  כי בו מתגלה חוסר המודעות המוחלט של אלפר לגבי "התרבות הגלובלית" שהוא טוען כי הוא "מעורה" בה.

לזכותו של המשפטן נחושתן ניתן לומר לפחות זאת, שכאשר הוא מבקש להצדיק את דרך ההגירה  שהוא ממליץ עליה על ידי הוכחת חוסר התוחלת של המאבק הפוליטי בישראל, הוא גם מסביר עד כמה בלתי אפשרית היא הנחלת "תפישת העולם הליברלית-הומניסטית" ל"רוב בני האדם":

"כדי שחינוך לתפישה כזאת יישא פרי, הוא צריך להיעשות כשהפרט משוחרר מאיומים קיומיים — כלכליים, ביטחוניים, זהותיים או אחרים."

ובינינו: כמה אנשים כאלה, משוחררים מאיומים כלכליים, בטחוניים, זהותיים ואחרים, יש או יכולים להיות בעולם בן ימינו (ולא רק בישראל)? כמה יש כאלה בסין? בארצות הברית? ברוסיה? בגרמניה? בממלכה המאוחרת?

האם לא מדובר, בעצם, רק באליטה מצומצמת ביותר, הבורגנות והאינטליגנציה הבורגנית הנטועות עמוק בחזירון העליון – ולכן בכל מקום בעולם, ולא רק בתל אביב, מדובר, למעשה,  רק בבועה?

בועה קטנה במנהאטן או בברקליי ובבוסטון, בועה קטנה בלונדון או בברלין?

כך שבהכרח, גם שיימלטו אלפר וצאצאיו מהבועה התל אביבית – ימצאו את עצמם בבועה אחרת.

בועה שבה, עם מואזין הקורא לג'יהאד במסגד במרחק כמה מאות מטרים ממרכזה של כל עיר גדולה בעולם, הם עלולים למצוא את עצמם בלי הגנה של צה"ל השנוא, בלי "כיפת ברזל" המפוקפקת (לפי אלפר), ועם חברים בשמאל האירופי או האמריקאי, שהם אנטישמים אפילו יותר מהשמאל המזוייף הישראלי.

שלא לדבר על איסלמיסטים קנאים וקצת ניאו-נאצים.

שישאל את החברים בברלין, שכבר מזמן יש רובעים מסויימים בעיר שהם נמנעים מהם לחלוטין.

ובעולם בן ימינו  (הכפר הגלובלי שלאלפר יש הרגשה שהוא מכיר אותו), זוהי אשלייה מסוכנת מבחינתו של יהודי כמוהו, ויגדיר את עצמו כפי שירצה, להתעלם מהסכנות הצפויות לו בברקליי, בלונדון או בברלין. שם לא התחשבו אף פעם וגם לא יתחשבו בעתיד בדרך שבה היהודי או הישראלי השנוא מגדיר את עצמו.

 

אבל מה, אם אלפר  "צריך לעזוב את הארץ", כדבריו – ובכן, נא שיעזוב.

_________________________________________________________

 

* אני קורא לטיפוס האדם הזה "יצור תיאורטי", משום שבפועל אין ולא יכול להיות לו קיום ממשי. כל אדם נולד למשפחה מסויימת הנמנית על שבט מסויים בעם מסויים ומחזיקה בדת מסויימת (אתאיזם הוא דת כמו כל דת אחרת, עם עיקרי אמונה, כתבי קודש וכוהנים גדולים, פולחנים וגם אליל משלה, מורשת הפגאניות הקלאסית של רומא. פולחן הקיסר-האל של רומא הפך  לפולחן "רוח האדם" או "התבונה האנושית" או "המדע" בפולחנים של כנסיית השכל). כל אדם חי בחברה מסויימת, וניזון מארץ מסויימת ומפרי עבודתם של אנשיה. ישות "קוסמופוליטית אוניברסלית גלובלית ליברלית הומניסטית" אינה יותר מהפשטה ריקה. לא אדם ממשי אלא אדם בתיאוריה.

** ממש היום התפרסם סקר של  ארגון בריטי, The Children’s Society, אשר בדק את מידת האושר של ילדים ב-39 מדינות בעולם. במקום הראשון: מקדוניה. ישראל במקום השמיני. מדינות שבהן יכול אלפר לעשות שימוש ב"אנגלית הרהוטה" שלו הגיעו למקומות ממש גרועים: וולש: 26, אנגליה: 30. סקוטלנד: 31. קנדה וארה"ש לקראת נעילת הרשימה, ורק טורקיה האומללה מצילה אותם מהמקום האחרון. אז נא שאלפר לא יסתתר מאחורי ילדיו. להם הוא אולי לא יועיל כשיעזוב.

 

18 תגובות
  1. תפקידה של הציונות נגמר בהקמת המדינה. כיום כל אחד יכול הלהגיד את עצמו כציוני. להגדרה אין כל משמעות. אני למשל לא ציוני אבל ישראלי מסיבות מובנות.
    לגבי האתאיזם והתורות הפאגניות אין שום קשר. התורות הפגניות הם לטעמי כמו התורות המונוטואיסיות של עכשיו. רק במקום פסלים לקחו דמות שמשמשת תחליף. כמו כרטיס אשראי במקום כסף. אתיאיזם ככל שאני מכיר הוא אישי ולא קבוצתי.

    אהבתי

    • עמירם, באשר לציונות, אני בטח לא רואה את עצמו בתור שומר החומות של המימסד הפוליטי המייצג אותה. רק ציטטתי את שוקן עצמו שראה צורך להתגונן, ולא במקרה כיניתי את העיתון שלו "ציוניסטי".
      באשר לאתאיזם, כזכור לך הריאקציה לקתוליות באירופה, הרה-נסאנס – היה "לידה מחדש" של התקופה "הקלאסית", כלומר, התרבות של יוון ורומא, שאחד מאיפיוניה החשובים היה הפגאניזם, חלק מזה היתה האלהה של הקיסרים, כלומר, האדם בתור אל.
      מה שאני מכנה כנסיית השכל (או הסכל) – זו שצצה מתוך הרה-נסאנס, אימצה לבסוף את העיקרון הזה, אך לא בצורה של האלההת אנשים ספציפיים, אלא בצורת האלההת "האדם" כהפשטה. התייחסתי לכך בפרוט בכמה הזדמנויות, בסדרות "הדקונסטרוקציה של הדקונסטרוקציה" וגם בביקורת על ספרו של הפרופ' דן בונה על קיומו או אי-קיומו של אלוהים. תוכל לבדוק את הנחתי זו כםתשאל אתאיסטים במה הם מאמינים. רבים מהם יגידו לך: "באדם". או "במדע" (כלומר, במדענים).
      באשר להשקפה שלך על אופי האתאיזם, אני מזמין אותך להקיש את המילה בגוגל, בעברית ובאנגלית, ותמצא להפתעתך שפע אדיר של התארגנויות על הרקע הזה. כך שלא הייתי מציע לך להסיק מן האינדיבידואליזם האישי שלך על הכלל.

      אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      עמירם .

      מדוע אתה חושב שאתה לא ציוני ? ציוני זה מי שיושב בציון ומזדהה

      עם עם ישראל .ציון זה ירושלים, ציון זו ארץ ישראל .אתה צודק בקשר

      לפגניות שהשתמשה בפסל שמסמל לאידאל וערכים כל שהם .היהדות

      והשם ביהדות, מסמל את הערכים ואידאלים שלנו.הדרישה לנתץ אותם

      ולא לעבוד אותם, היתה בעבור שינוי הערכים .וראינו שזה לא היה קל

      לשנות צריבה תודעתית .לכן אני לא מאמין באטיאיזם שהוא כביכול

      חסר אידאלים וערכים .אין חיה כזאת,( אדם ללא ערכים או אידאל שאליו

      הוא רוצה לשאוף) .כי זהו טעם החיים .אדם ללא ערכים הוא אדם חסר,

      סתמי .הדתיות היא עבודת "האל" המעשית ,המגבירה את עוצמת החוויה

      של השאיפה להתאחד עם הערכים והאידאלים שהוא מסמל .הדתיות

      היא אישית כמו שאמרת, אבל היא יכולה להתקיים גם בצורה חברתית

      כמו בבית כנסת, אבל כל אחד לעצמו ובכוונתו .חגים משותפים שמאחדים

      את הקבוצה וכן מנהגים וסדר חברתי, שיש בהם ערכים המקובלים על

      כולם.

      אהבתי

  2. במקום המילה הלא ברורה 'הלהגיד' הכוונה כמובן להגדיר.

    אהבתי

  3. מתן permalink

    או במילים אחרות: ה"קוסמופליטיות" של רוגל אלפר אינה אלא פרובינציאליות.

    אהבתי

    • מתן, יותר מכל דבר אחר, הקוסמופוליטיות שלו מבטאת בלבול גדול.

      אהבתי

  4. איש ללא שם permalink

    בנוסף ל"הארץ" ישנו קמפיין ותיק יותר בהובלת YNET ששמו "להגר או להישאר" שמעודד צעירים לברוח מהארץ עקב המצב הכלכלי/בטחוני/חברתי. החבר'ה האלה לא מפסיקים לרגע לעורר דמורליזציה בקרב כל יושבי הארץ. החוכמה היא לזהות את הקמפיינים האלה ופשוט להתעלם. הבעיה שהרוב במדינה אוכל ובולע את כל מה שהאתרים האלה (בייחוד YNET) מפרסמים.

    ואה, כן, יואיל בטובו מר אלפר לארוז את מטלטליו ולעזוב. לי הוא לא יחסר.

    אהבתי

    • איש ללא שם, לא הייתי מודע לקמפיין של YNET. תודה שהפנית את תשומת לבי.

      אהבתי

  5. למאפיהו
    אתאיזם חוסר אמונה באל עליון היא בעיני ההגדרה הנכונה. אני חושב שהמדע מוכיח את עצמו כל הזמן, גם בשנויים שבו בעקבות שגיאות או תיאוריות מוטעיות. אבל זה בברור לא אמונה. הספר של דן בונה וגם של דוקינס אם אני לא טועה, לא רצינים בעיני. פשוט אי אפשר להתווכח עם אמונה. לגבי התאגדויות של אתאיסטים זה באמת חדש לי, כ ולא ברור לי מדוע יש צורך בהן.
    לבן ציון
    אני לא חושב שרק ערכים דתיים, וכל דת עם ערכיה, וכל רב או קאדי עם ערכיו, מאפשרים תפישה ערכית. אני לא רוצה להיכנס כרגע לוויכוח מהי תפישה ערכית ומהו המוסר הנכון. אבל לפי דעתי העולם התפתח מאז נכתב ספר יהושע, והתפישות התפתחו עם החברה האזרחית.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      עמירם.

      אני לא מדבר על מהות הערכים ,אני מדבר על העיקרון .ברור שכל

      אחד וערכיו וזה השוני בתפישות . אני מפריד בין הערכים והדרך

      להגשים אותם, שהיא המעשה הדתי .ברור שהחברה האזרחית

      התפתחה, אבל העקרונות הבסיסים נשארו, כי אין בלתם .היום בחוק

      האזרחי, יש מקום לא קטן ,גם למשפט העיברי .

      אהבתי

  6. לבן ציון
    אני לא מוצא מקום למשפט העברי במשפט האזרחי. יש בתי דין דתיים למי שנזקק לזה. הדת והמדינה אמורים להיות מופרדים.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      עמירם,

      יש מומחים לעיניינים דתיים (דיינים ורבנים) שנותנים חוו'ד ע"פי

      המשפט העיברי, לבתי משפט אזרחיים .תתפלא לשמוע שיש

      בהם הרבה חכמה ושדנו בסוגיות דומות, לפני אלפיים שנה ויותר.

      אני אישית נתקלתי בזאת, בנושא דיני ירושה .

      אהבתי

      • לבן ציון
        יש גם הרבה חוכמה אצל אפלטון (בכלל היוונים הקדמונים היו אנשים בעלי הרבה חוכמה), אבל התקדמנו מאז בשבוע או בשבועיים וכמו שאמרתי צריך הפרדה מוחלטת בין בתי הדין. זה שיש שופטים שאולי יש להם רקע דתי ושומעים חוות דעת כאלו, זו בעייה בפני עצמה.

        אהבתי

  7. אבל בקנדה אכן הדיל הוא הרבה יותר טוב.

    הבעייה שלי שפה אמורה להיות מדינה שיהודי יכול להתגונן על עצמו, ומה אנחנו רואים? שאנחנו תלויים בשגעונות פוליטיים של העולם הרבה יותר מאשר אם היינו בחו"ל.

    בסוף יהיה פה דרום אפריקה.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      וויל היקר

      אנחנו לא נהפוך להיות מדינת אפרטהיד ,אם זאת הייתה כוונתך .

      דמוקרטיה מתגוננת כן .לא נפקיר את עצמנו לאיסלמיזציה חסרת

      מעצורים ,כמו אירופה וארה'ב .אין לנו את מרחב הלוקסוס הזה.

      מדינת חוק, שמה את מפירי החוק בהסגר, כלא וכו' .

      אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      עמירם,

      אני מבין שיש לך התנגדות לכל מה שקשור לעברנו .

      אתה לא ציוני, אולי אתה רוצה למחוק את עברך

      היהודי .אז מה קושר אותך לכאן, אל העם היהודי .

      אתה צריך להיות אדם אומלל שלא נמצא במקום

      הנכון לו .למה לך ? אתה סוגד לאפלטון, ניראה לך

      שיש מי שנוהים אחריו תצטרף אליהם .אתה לא

      מוכרח לסבול, החיים קצרים .בכלל מה אתה יודע

      על חוכמת ישראל ? איפה נמצאים היום ההלנים,

      שאפלטון הגדול שלך, נתן להם עצות חכמות

      ומתקדמות כדבריך .

      אהבתי

  8. לבן ציון
    מאחר וחוסר התקשורת בינינו, מגיע לממדים מגוחכים, אני מציע שנפרד כידידים.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      עמירם,

      אני יודע מדוע אין בינינו תקשורת ,כי אתה מדבר על תאוריות ,

      ואני מנסה להוריד אותך לאדמת המציאות .ממש מגוחך מצידי .

      אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: