Skip to content

מותחנים/ דה לה מוטה, לה קארה, נסבו, להטוליינן

אוגוסט 14, 2014

אנדרס דה לה מוטה/משחק/ מאנגלית: הדסה הנדלר/ הוצאת כתר 2014/ 334 עמודים

קבלו את הנריק פטרסון המכונה ה"פ. פרחח שאיננו ילד עוד, אסיר לשעבר,  גנב קטן, לפעמים עובד קצת אצל חבר ילדות שלו שהתאסלם, מתנהל גבוה על מריחואנה, בירה וכדורים צבעוניים. יום אחד הוא נוסע מהפרבר למרכז העיר, ונוסע שירד מהרכבת משאיר מאחוריו על המושב סלולרי עשוי פלדה ממורטת. לא איש כה"פ יוותר על מציאה כזאת וילך לחפש אחרי השכחן המסתורי.

משחק_(4)

ה"פ מאמץ את הסלולרי הנשכח, ועד מהרה מתברר לו שבעצם – המכשיר מאמץ אותו! הסלולרי יודע את שמו המלא של ה"פ כמו גם את כינויו, ויש לו הצעה לפוחח: משחק משימות בסגנון הריאליטי, שמאפשר לה"פ להפגין את יכולותיו בתחומים שהוא שוחה בהם – נניח גניבות קטנות ותעלולים משעשעים, או לא כל כך.  ובמהלך הדרך גם זוכה ה"פ בנקודות, בהכרה ובהערצה מצד הצופים המסתוריים בתעלוליו – ובמזומנים.

מה רע?

שהמשימות הולכות ומסתבכות.

במקביל מתפתח סיפורה של השוטרת רבקה נורמן, המוצבת ביחידה להבטחת אישים, גם יפה וגם  מהירת מחשבה וקשוחה, מנהלת חיי מין מנוערים מרגשות, ואחרי הצלחה במשימה שבה היא מצילה שרה בממשלה מסכנה ומהתבזות,  זוכה רבקה לקידום, והחיים מתחילים לחייך אליה.

מה הקשר בין ה"פ והשוטרת? מה תפקידה במשחק המסתורי?

דה לה מוטה, שזהו ספר הביכורים שלו,  הנפיק דמויות צבעוניות ומשעשעות, דיאלוגים טובים, סיפור שמתפתח במהירות, שפע של אקשן,  מתח והפתעות, ולא פלא שזכה בפרס האקדמיה השבדית לספרי מתח. "משחק" הוא ספר ראשון בטרילוגיה מתוכננת, ויש להניח שהתרגום לשפת עבר של השני בסדרה לא ייפגר הרבה אחרי ההוצאה לאור בשבדיה.

את העותק שברשותי אני מעביר אחר כבוד ל"בוקספר" ותוכלו לרכוש אותו שם, כל הקודם זוכה.

ג'ון לה קארה/ אמת שברירית/ תרגום: ארז אשרוב/ הוצאת כנרת זמורה ביתן/ 302 עמודים

נא לחשוב לרגע על פליט מזדקן של הסיקסטיז, שחשוב לו לבדל את עצמו מן הלייבור הבריטי בתקופת כהונתו של טוני בלייר כראש ממשלה – הם לא היו מספיק שמאלנים בשבילו. הוא גם מבקש להוקיע את

968267

מגמת ההפרטה של הביטחון והצבא האמריקאי, למחות על שיתופי פעולה פרברטיים של הון-שלטון, להתעכב על הטמטום ועל חוסר המוסר של מבצעים חשאיים המתחזים להיות מקצועיים ובעצם הם די חובבניים, ואף  להעלות על נס את האזרח הקטן במלחמתו במערכת. מכל ראשי הפרקים האלה אפשר להפיק איזו מסה קטנה או מאמר ארוך שיש לו מקום באיזה ירחון שמאליברלי באחת המדינות דוברות האנגלית, עם טעם חזק של פעם.

אבל מה קורה אם נוטל את החומרים האלה סופר בעל עבר כה מפואר כמו ג'ון לה קארה, ומנסה לבשל מהם מותחן ("אמת שברירית")? ובכן, קורה בדיוק מה שקרה לג'ון לה קארה בכל המותחנים האחרונים שלו – חמישה או שישה או שבעה, מי סופר.  יוצא משהו שבין מחזה מוסר למסה פוליטית, מייגעת, מיותרת, עם רמת מתח המקבילה, בערך, לרמת המתח שתקבלו אם תקראו באתר של המפלגה הקומוניסטית הישראלית מאמר המסקר את פעילותה של הסיעה של רק"ח בכנסת. או גם רמת המתח שאפשר לצפות לה כשב"ישראל היום" מתפרסמת כתבה המסכמת את פועלו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתקופת המבצע הצבאי האחרון בהנהלתו.

שזה בסדר גמור גם בשביל המפלגה הקומוניסטית וגם בשביל "ישראל היום", אבל כשזה בא מסופר שהיה פעם דגול, כמו ג'ון לה קארה, זה פשוט מבייש וחבל.

הסיפור על התפתחויותיו ותפניותיו ניתן לסיכום בהייקו יפאני בעל 17 הברות. שום כלום בריבוע. מה שמציל את כל המבנה הרופף הזה הוא חוש ההומור המינורי של לה-קארה ויכולתו המוכחת לאפיין דמויות יומיומיות על מעלותיהם המעטות ועל חסרונותיהם המרובים. אבל בשביל זה לצלוח כמה מאות עמודים בלילות הקיץ החמים? ג'וני בוי, מתי תתעורר כבר מהפוזה המייגעת  שלך ותחזור לספר לנו פשוט סיפור טוב, עם התחלה, אמצע וסוף, ואת הטפות המוסר תניח למאות ואלפי העיתונאים והמסאים המתמחים בתחום.

יו נסבו/ המושיע/ תרגום: דנה כספי/ הוצאת בבל, ידיעות אחרונות 2014/ 478 עמודים

קראתי גם את "המושיע" של יו נסבו, שנראה לי כי הוא סופר המותחנים הסקנדינבי הפורח ביותר בישראל.  הספר הוא מסידרת קצין הבילוש הארי הולה, עם כל השטיקים של הנ"ל שכבר אין בהם שום חידוש.  פעם האהבה בינו ובין החברה הלטבית שלו פורחת ופעם היא שוקעת. פעם הוא בתקופת גמילה מהאלכוהול ופעם הוא נכנע לייצר. תמיד הוא מעשן סיגריות כפייתי.  תמיד הוא מסוכסך עם הממונים עליו במשטרה, אבל כולם רוצים את הארי גם כי  יש לו כל מיני הארות על גבול המיסטיקה, שבעזרתן הוא מצליח לפצח תעלומות שלאף אחד אחר אין סיכוי לגבור עליהן.

971380

העלילה של "המושיע" סתמית למדי,  תפורה בגסות ולא חסרים בה חורים בלתי מוסברים.  מדובר באיזה רוצח מקצועי להשכרה  המגיע לסטוקהולם, ומתחיל להשתולל על חשבון "צבא הישע" השבדי, ארגון דתי צדקני וסגפני שהמסע בשורותיו זורק לעתים את הארי הולה שלנו למחוזות הזויים במקצת. הכל די צפוי, והרשות לדלג על היצירה הזאת נתונה. נסבו הולך וגולש ברשימות שלי למקום שבו אני לוקח ספר שלו ליד רק כשפשוט אין ברירה.

לנה להטוליינן/ האויב שלה/ תרגום: דנה שולגה-רז/ הוצאת פן

בזמנו פרסמתי כאן המלצה מסוייגת על התרגום הראשון של להטוליינן הפינית, ששמו "הרצח הראשון שלי", בכיכובה של הגיבורה שלה, השוטרת מאריה קאליו. ובכן בינתיים התחתנה קאליו, סיימה את לימודיה המשפטיים, ועכשיו היא עורכת דין מתחילה בעיירה שבה חיים בעלה ומשפחתו הענפה,  שבה פועל מפעל "נוקייה" הידוע.

ותנחשו מה: רצח במשפחה.

עוד בספר הראשון התקשיתי קצת עם נטייתה של להטוליינן לעלילה סכמטית וסטטית מאוד, שבה הבלשית המתחילה מקיימת מחרוזת שיטתית של חקירות/שיחות על העדים והחשודים, ואחר כך עוד מחרוזת כזאת, ואחר כך עוד אחת, כאשר בכל מחזור נחשף חלק גדל והולך של הסיפור האמיתי. מזכיר מאוד סיפורי בלשים של פעם, מהפיפטיז. כנגד זה עמד  ההומור של הסופרת, וסקרנותי באשר לחיים בפינלנד.

אך כשהתברר לי כי גם בספר הזה, השני שתורגם, חוזרת על עצמה אותה שיטה של החוקרת קאליו, הפעם כמשפטנית, נטשתי עוד לפני שסיימה עורכת הדין קאליו את סיבוב החקירות הראשון שלה.

אבל מי שיכול לעמוד בשיטת הסיפור הזאת – ויתכן שיש גם מי שמחבבים אותה – יאללה, שיתפנן מצידי על השני של להטוליינן.

 

מודעות פרסומת

From → מותחנים

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: