כך איבד "הארץ" כשליש מקוראיו תוך שנתיים

מרוב עניינים ביטחוניים לא היה לי פנאי לעסוק בהתפתחויות המעניינות בעיתונות הדפוס העברית, כפי שדיווח עליהם מכון TGI עוד בתחילת השבוע שעבר כשפרסם את הסקר החצי-שנתי שלו.

מסיבות מובנות (ואולי גם בגלל המלחמה בעזה), כפי שתראו מיד, העדיפה העיתונות הממוסדת עצמה , ברובה הגדול, שלא להרחיב את הכתיבה סביב הסקר ותוצאותיו. אבל זה כמובן לא מחייב אותי.

הנתונים המדאיגים ביותר נוגעים לעיתון "הארץ". קוראי הוותיקים בטח שמו לב שלעתים די מזומנות אני מביע פה את חששותי הכבדים באשר לדרך אשר העיתון הזה הולך בה, שאותה אני מכנה לעתים התאבדות. למרבית הצער מאשר הסקר את אבחנותיי.

מכיוון שהעיתונות הישראלית ברובה הגדול אינה מפרסמת לידיעת הציבור את הנתונים על התפוצה והמכירות, מנסה מכון ה-TGI  למדוד באמצעות סקרים הנערכים בקרב ציבור הקוראים את הנתון שלו הם קוראים "חשיפה ל-", שבעצם מודד את שיעורי הקריאה בכל עיתון ועיתון.

    נתוני החשיפה/קריאה/תפוצה של העיתונים העיקריים לפי הסקרים החצי שנתיים של ה-TGI: תצלום הטבלה מהוויקיפדיה

והנה החדשות הרעות באשר ל"הארץ": בשנתיים האחרונות, מאז המחצית הראשונה של שנת 2012, איבד  עיתון "הארץ" המודפס קרוב לשליש מקוראיו. בדיוק 31.4%. בחודשים ינואר-יוני 2012 נחשפו לעיתון "הארץ" 7.0% מכלל קוראי העיתונים. בחודשים ינואר-יוני השנה, 2014, ירד המספר ל-4.8% מכלל קוראי העיתונים!

הירידה החדה  ביותר שרשם העיתון היתה בשנה  האחרונה: מ-6.1%  מכלל הקוראים  בחודשים יולי-דצמבר 2013, ל-4.8% מהקוראים, כאמור – ירידה של 21.7% – יותר מחמישית – בתוך שישה חודשים!

כדי שלא לדכדך איש, לא אנקוב בנקודת הזמן שבה ייעלם העיתון החשוב והמעניין הזה מהשטח אם יימשך קצב הירידה הנוכחי.   וכמו שנראים העניינים ב"הארץ", לא נראה גורם כלשהו שיעצור את הירידה.

כדי להשוות, הנה מה שקרה לעיתונים הגדולים האחרונים בתקופה המקבילה. וכן,  אולי לא תתפלאו,  היה עיתון אחד גדול וחשוב  שסבל יותר מ"הארץ". זהו "מעריב" שידע משברים רציניים ביותר. אבל לפי הדיווחים של TGI, מאז נרכש "מעריב" על ידי קבוצת עזור-וייסמן, כבר החל תהליך התאוששותו. ובכן, בין ינואר-יוני 2012 ו-ינואר-יוני השנה, ירדה רמת הקריאה ב"מעריב" מ-11.9% ל-3.2% – ירידה של 73.1%!

בשני החינמונים חלה עליה: ב"פוסט", שבבעלות הקבוצה המחזיקה גם ב"מעריב", היתה עליה בחשיפה מ-8.4%  במחצית הראשונה של 2012 ל-8.7% במחצית הראשונה של 2014, שיפור של 3.6%. עליה קטנה באחוזים  היתה גם לעיתון מספר 1 בישראל – החינמון של שלדון אדלסון, "ישראל היום", שעלה מ-38.7% במחצית הראשונה של 2012 ל-39.8% השנה – עליה של 2.8%. ואילו "ידיעות אחרונות"ירד בתקופה הזאת משיעור קריאה של 37.6%  במחצית הראשונה של 2012 ל-34.5% ב-2014. ירידה של 8.2%. העיתון הקרוב ביותר ל"הארץ" (כיום) מבחינת התפוצה הוא "גלובס". ובכן, העיתון הכלכלי הזה ירד מחשיפה של 4.5% במחצית הראשונה של 2012 לחשיפה של 4.2% במחצית הראשונה  של 2014, ירידה של 6.6%.

*****

ומה קרה ל"הארץ" באינטרנט? כאן, מבחינת החשיפה לציבור הקוראים,  העניינים גרועים לאין שיעור יותר מאשר בעיתון המודפס. הסיבה פשוטה – חומת התשלום שהציב "הארץ",  ואשר "בעזרתה" איבד רוב גדול של קוראיו. המספרים המדוייקים אינם מתפרסמים.  הבלוגר "אישתון" פרסם פוסט מפורט בתקופה שבה הציב "הארץ" את חומת התשלום והחל לאסוף מנויים לגירסה האינטרנטית שלו. זה היה לפני קרוב לשנה וחצי, במרץ 2013. להערכתו של "אישתון", הגיע מספר הכניסות החינמיות לאתר "הארץ" ל-610 אלף,  בעוד שמספר המנויים שיסכימו לשלם על הצפייה בגירסה האינטרנטית יגיע ל-10 עד 20 אלף מנויים. "אישתון" הודה כי אין לו מקורות מוסמכים להערכותיו, אך טען כי שיעור הטעות שלו מגיע לכל היותר ל-10 עד 20 אחוזים.

אך גם אם הוא טועה, ואפילו בעשרות רבות של אחוזים, ברור לגמרי שבעקבות הצבת חומת התשלום הפסיד "הארץ"  את הרוב הגדול של קוראיו ברשת – מאות אלפי קוראים. כלומר – לאתר האינטרנטי של העיתון נרשמה מאז האביב שעבר ירידה גדולה פי כמה בחשיפה לקוראים, לעומת העיתון המודפס.

לכן, לא יהיה זה מוגזם להניח שאם מסכמים את הירידה בקריאה של "הארץ" בשנתיים האחרונות – העיתון המודפס והאתר האינטרנטי כאחד – מדובר בכך שבחודש שעבר, ביוני 2014, נקרא  עיתון "הארץ" על ידי מחצית או הרבה פחות  מן  הקוראים שצרכו את  העיתון ביוני  2012.

במילים אחרות: עיתון הולך ונעלם.

*****

לא התייחסתי כאן להפסדים הכספיים העצומים  שמשתמעים מהירידה התלולה הזאת בחשיפה/קריאה/תפוצה. אין לי נתונים. אך יש לזכור שמערכת "הארץ" עצמה מודה באובדן מנויים בתקופה האחרונה. עוד יש להביא בחשבון כי מחירי המודעות שמצליח העיתון למכור בגירסת האינטרנט מושפעים מאוד מהירידה הגדולה בקריאה בו, ולכן ברור כי הם צללו, ואין לדעת אם ההפרש בין ההכנסות מהמודעות לפני הקמתה של  חומת התשלום ובין ההכנסות הנוכחיות, מכוסה על ידי ההכנסות המגיעות ממכירת המנויים. ברור שגם מחירי המודעות במהדורה המודפסת מושפעים מנתוני התפוצה היורדים בצורה תלולה.

למה שהישראלים יבקשו לקרוא עיתון שבו חושבים כי הם, כעם, זקוקים לאישפוז בבתי משוגעים?  למה שישלמו על  עיתון המחזיק בשיאים עולמיים בתחום השקרים, הטיעונים הכוזבים, טעויות התרגום  והשמצת העם היהודי? (תצלום הידיעה מתוך בלוג של אלירן מלכי)

ועם זאת, סביר  שהבעיה של "הארץ" אינה כספית. נכון שעמוס שוקן, המחזיק עם משפחתו ב-60% ממניות העיתון, מפסיד הכנסות רבות מאז נטש "ישראל היום" את דפוס "הארץ" – אך   באמצע החודש שעבר נודע כי ממשלת גרמניה עתידה לשלם למשפחת שוקן פיצויים בסך 50 מיליון יורו (כרבע מיליארד ש"ח) בגין רשת בתי הכולבו שהיתה בבעלות המשפחה, ושנגזלה על ידי הנאצים (זה בהמשך ל-15 מיליון יורו שכבר שולמו). הסכום אמנם מתחלק בין 40 יורשים, אך ברור שאם יחליט עמוס שוקן לתחזק את העיתון ההולך ומאבד קוראים, הוא יוכל לעשות זאת לתקופה מסויימת תוך שימוש בחלקו בפיצויים.

הבעיה היא, שלא מחסור בכסף מביא את "הארץ" לירידה בתפוצה.  הקוראים נוטשים אותו בגלל עמדותיו האנטי ישראליות, המתבטאות גם בגירסה העברית, אבל ביתר שאת בגירסה האנגלית.

כתבתי כאן מספר פעמים, שעיתון היוצא נגד האינטרסים הבסיסיים ביותר של קהל קוראיו, הוא בחזקת אנומליה שאינה יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן. מקריאת מאמרי המערכת של "הארץ" ועוד חלקים של העיתון, או מהאזנה לכתביו הבכירים, נודע לרוב הישראלים  שהם גזענים מטיבעם, לפעמים גם מטורפים שראויים לאשפוז,  פושעי מלחמה אכזריים ונתעבים, שאין להם מקום במשפחת העמים, שהם בנים לעם מומצא, שהדת שלהם היא החשוכה בדתות, וכן הלאה.

אפשר היה להבין איכשהו את תהליך ההתאבדות הזה של "הארץ", אילו היה מדובר בדברי אמת.  במקרה הזה, יתכן ש"הארץ" היה אף ראוי לצל"ש על עמדותיו המוסריות והעקרוניות. אבל איזו אמת ואיזה נעליים? היכנסו בבקשה לאתר "פרספקטיבה". הקישו "הארץ" בחלונית בבלוג הזה, או הכי טוב הקישו "הארץ"+שקרים+ישראל ב"גוגל" (521 אלף תוצאות). התמונה שתתגלה לכם תהיה מדהימה: שום עיתון בעולם כולו  אינו יכול להתהדר  בכמויות אדירות כאלה של שקרים שיטתיים, "טעויות" תרגום אנטישמיות ואנטי ישראליות, טיעונים כוזבים, העלמת אמת ותעמולה זדונית נגד העם שממנו מצפה אותו עיתון לגייס את קוראיו.

הכל מוכח, הכל מתועד, הכל ידוע.

איזו עמדה מוסרית עקרונית אפשר לבסס על הרים של שקרים?

הסיבה ש"הארץ" הוא עיתון הולך ונעלם היא פשוטה ביותר:

לשקר אין רגלים.

כמה חבל שנפסיד עיתון כה מעניין ואיכותי, רק משום שבעליו אינו מסוגל להיפטר מאי אילו דעות קדומות והרגלים פסולים.