דילוג לתוכן

צוק איתן/ השמאל המזוייף והחמאס: אין פלשתינים ממשיים

יולי 24, 2014

ברשומה הקודמת הצגתי את השקר מס. 1 של השמאל המזוייף, אבן יסוד במבנה הטיעונים שלו: רק על עצמי לספר ידעתי.
אנחנו, השמאל העקבי, הנאור והמתקדם, מתעניינים רק במעשי ישראל, ממשלתה, העם והמדינה כלפי הפלשתינים המסכנים.
כל השאר – לא מענייננו.

הטיעון הזה מגיע עד אבסורד מוחלט כאשר בוחנים את יחסו של השמאל המזוייף בישראל אל העם הפלשתיני.
השמאל המזוייף עושה ככל יכולתו להדחיק לחלוטין את עמדותיה האמיתית של האליטה הפוליטית והאינטלקטואלית של הפלשתינים כלפי ישראל והיהודים ואת פעולותיה ומעשיה. הוא מנסה להתעלם ככל האפשר מהמכלול החשוב הזה, שברור שחשיבותו אינה נופלת בכלום ובמאום מהעמדות של האליטה הישראלית כלפי הפלשתינית.

לא שומע, לא רואה, לא יודע.
מדהים, אבל זה המצב.
הקבוצה האנושית הזאת שייכת כולה לאינטליגנציה הבורגנית הישראלית. אנשים משכילים מבית טוב. קוראים "הארץ", קוראים עיתונים ישראלים אחרים, קוראים עיתונים וכתבי עת חשובים מחו"ל, קוראים ספרים, צורכים רדיו, טלוויזיה – דבר אינו חומק מעיניהם.

20140724_150907

קטע מהכתבה של ע. הס ב"הארץ" היום: "אקדמאי המקורב לחמאס"

אבל האמת באשר לכל מה שחושבים, אומרים ועושים הפלשתינים החיים איתנו בארץ הזאת – לאמת הזאת אין שום משקל שהוא כאשר השמאל המזוייף מנסח את עמדותיו הפוליטיות והאידיאולוגיות. כאשר הוא כורת את הבריתות שלו. כאשר הוא יוצא להפגנות.
כאשר הוא עושה פוליטיקה.
בכל המכלול הזה אין שום פלשתינים ממשיים.

*****

לכל מי שמבין דבר או גם חצי דבר בפוליטיקה, זה נשמע על גבול הטרוף.

איך אפשר לקבוע עמדה פוליטית, הבנה רצינית כלשהי של המתרחש, כאשר צד אחד משני הצדדים במאבק הפוליטי המתנהל בארץ הזאת כלל אינו מובא בחשבון לצורך הניתוח הפוליטי?

ואף על פי כן זה נכון כנכון היום.
אין קשר בין העמדות הפוליטיות של השמאל הישראלי המזוייף – ובין רצונותיהם, מאוויהם, ואפילו מעשיהם של אחינו ושכנינו הפלשתינים.

מבחינתו של השמאל המזוייף – הפלשתינים האמיתיים, החיים פה עימנו – לא בעסק!

לשמאל המזוייף יש רק אידיאה פיקס מופשטת של הפלשתינים. לפיה מדובר במין "פרא אציל" אוריינטלי, עם של שיות תמימות, מלאות וגדושות ברצון טוב, בתמימות טבעית ובלתי מקולקלת, שאילו רק היו הציונים המרושעים והאכזריים מוכנים ללכת לקראתה ולהיענות למאוויה הלגיטימיים ולאהבת האדם הטבועה בה – הכל היה מסתדר פה להפליא ובין לילה.
ומה רוצה ההנהגה הפלשתינית בסך הכל, לפי השמאל המזוייף?
לחיות בשלווה ובשלום לצד ישראל.
ורק ישראל מקלקלת את החגיגה.
הכל בגלל הכיבוש וההתנחלויות.

ברור שבשמאל המזוייף אפילו לא מרגישים כמה פטרונות וכמה גזענות כלפי הפלשתינים מושקעים בתמונת העולם המוזרה הזאת.

לפי תמונת העולם של השמאל המזויף, העם הפלשתיני הוא פשוט המסכן האולטימטיבי. הקורבן הניצחי.
וישראל – הנבל המוחלט.

שום קשר למציאות כלשהי.
נשמע לכם מטורלל?
הראיות בדרך.

*****

בגיליון של "הארץ" מהיום (24.07.2014) עוסקים חלקים נכבדים של העיתון במלחמה בין ישראל לחמאס העזתי. כמעט כל המאמרים עוסקים בזווית המעניינת ביותר את "הארץ" ואת השמאל המזוייף, שזה, כמובן, כמה מסכנים הפלשתינים וכמה אשמים היהודים.
כתבה אחת מאלה מספקת עמירה הס, הרוכבת בשטחים. תחת השם המבטיח "הטעות של מעצבי התודעה", היא מנסה לגלות לנו כמה טועים הישראלים בהבנת הפלשתינים והתנהגותם בעזה. מדוע אינם בורחים מיד מהשטחים העירוניים שבהם מתבצעת לחימה? מדוע אין זה סביר שהחמאס מאיים עליהם? מדוע אין זה סביר שמשלמים למשפחות פלשתיניות שיישארו במקומן? הכל, כמובן, סביב עניינה העיקרי של ע. הס בחיים – הרוגים פלשתינים חפים מכל פשע שצה"ל טובח במזיד ובזדון.

כדי להסביר את מקור הטעות של "מעצבי התודעה" שלנו, שאלה הס לדעתו של "אקדמאי מקורב לחמאס".
ואלה הדברים שאותו "אקדמאי מקורב" הסביר לכתבת האמיצה והמתעניינת:

"בעייתם של מעצבי התודעה במערכת הביטחון הישראלית והפרשנים שנשענים על תדרוכיהם היא, שהם מנתחים את מהלכי החמאס בפרט ואת התנהגות הציבור הפלשתיני לפי ההיגיון שלהם ולא לפי ההיגיון של מי שהם מנתחים."

מה יכול להיות הגיוני מזה?
אכן, אקדמאי מבריק. תפס את השור בקרניו.

ובכן, כדי לבדוק אם יש ממש בטענה של הס ו"האקדמאי המקורב" שלה (שיש לי השערות באשר לזהותו), הבה נעבור ל"הגיון של מי שהם מנתחים".
דהיינו, ההיגיון של החמאס.

*****

החמאס הוא תנועת בת עזתית של ארגון האחים המוסלמים המצרי. כלומר ארגון דתי בעיקרו. לחמאס יש אמנה, סוג של מצע המתווה את דרכו בחיים ובכלל, כך שזו לא בדיוק בעיה להבין את הצד האידיאולוגי של "מי שהם מנתחים".
קבלו היכרות קצרה ביותר עם אמנת החמאס.

מה חושב החמאס עלינו בישראל ועל עתידנו באזור?

"ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאיסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה", מדברי האימאם השאהיד חסן אלבנא.' (דבריו של מייסד האחים המוסלמים מן ההקדמה לאמנה)

ואיך ימחה האיסלאם את ישראל מהמפה?

"לא תגיע שעת הדין עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ויאמרו האבנים והעצים: הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא מאחורי, בוא והרגהו". ( סעיף 7 באמנת החמאס)

זאת אומרת: אין פשרה עם ישראל גם אם נצטרך לחכות לאחרית הימים ולסיוע מצד הדומם והצומח כדי לחסל את היהודים (יהודים. זאת אומרת, לא קשור לכיבוש, להתנחלויות, למצור, לדיכוי, לאסירים וכן הלאה, כל ההבנות הטיפשיות של השמאל המזוייף לליבם של מדוכאי החמאס).

ובכל זאת – היתכן שיש מקום לפחות לפשרה זמנית, עד לאחרית הימים המובטחת והפנאן של הטבח הגדול?

"תנועת ההתנגדות האסלאמית מאמינה שאדמת פלשתין היא אדמת הקדש איסלאמי ושייכת לכל דורות המוסלמים עד תחיית המתים. אסור להפקיר אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או על חלק ממנה." (סעיף 11 לאמנת החמאס)

האם זה אומר שעלינו להתייאש סופית מן הדרך הפוליטית? אולי בכל זאת איזה הבנות או הסכמים חלקיים או זמניים? לפחות זה?

"אין פתרון לבעיה הפלשתינית אלא באמצעות הג'יהאד. באשר ליוזמות, ההצעות והוועידות הבינלאומיות, הרי הן בזבוז זמן והבל הבלים". (סעיף 13 לאמנת החמאס)

שאלות, מישהו?

חאלד משעל בקאהיר: לא היה מקום על הבמה

חאלד משעל בקאהיר: לא היה מקום על הבמה

אז עכשיו תגידו לי: טוב, זו אמנה, אידיאולוגיה, מצע מיושן, לא מחייב את הפוליטיקאים הרציונלים והפרקטיים שיש לנו כרגע בראש החמאס וכו'?

כדי להבין אם יש ממש באפשרות המבטיחה והמעודדת הזאת, נבחן את תולדות ההסכמים שחתמו מנהיגי החמאס הפרקטיים והרציונלים, לא רק איתנו היהודים המנוולים בני הקופים והחזירים אלא גם עם בני עמם שלהם – הפלשתינים של הפת"ח והרשות – שכולם הופרו ונרמסו.

קבלו את הסכם מכה החגיגי מפברואר 2007, שנחתם בין הפת"ח וחמאס תחת חסותו של מלך סעודיה בעיר הקדושה ובו נאמר כך: "הדיאלוגים הוכתרו בהצלחה בזכותו של אללה ולהלן מה שהוסכם: 1. איסור מוחלט על שפיכת הדם הפלשתיני ונקיטת כל האמצעים כדי למנוע זאת."
לא עברו אלא ארבעה חודשים, ואנשי החמאס השליכו אנשי פתח מגגות הבניינים בעזה, ניפצו ביריות את ברכיהם ועוד פרשנויות יצירתיות של החמאס ל"איסור מוחלט על שפיכת הדם הפלשתיני".

עברו ארבע שנים, ושני הצדדים הוזמנו לקאהיר, שם הודיע (חגיגית) אבו מאזן במאי 2011: "ארבע שנים שחורות עברו עלינו ועכשיו אנחנו נפגשים כאן כדי להדגיש שיש לנו רצון אחד וקול אחד ולשים קץ לפילוג!" רצון אחד וקול אחד, אבל לחאלד משעל לא הותר לשבת על הבמה בקאהיר, מה שלא הפריע לו לבשר לנו, הציונים הארורים, שיש לו בשורה מאלוהים: הפלשתינים עומדים לנצח אותנו!

אלא שכל זה נגמר בלא כלום גדול, והאמיר של קטאר נאלץ להזמין את בעלי הרצון האחד והקול האחד לדוחא בתחילת 2012. ושם אמנם הוא הצליח להביא לחתימה חגיגית על הסכם דוחא בתחילת פברואר. אך עברו שבועיים שלושה, וכבר בסוף פברואר היה ברור שההסכם – הקמת "ממשלת מומחים" (נשמע מוכר?) הלך פארש ולא נותרה ממנו אבן על אבן.

וכמובן ההסכם ההיסטורי האחרון, הטרי-טרי מהשנה, שבו החליטו הרשות והחמאס שוב על הקמת ממשלת המומחים, עד שהחטיפה והרצח של שלושת הנערים הישראליים הבהירו שוב מה שווים ההסכמים של החמאס והפתח.
שלא לדבר על מה שקרה לכל ההבנות בין ישראל והחמאס זמן לא רב אחרי שהושגו.

במילים אחרות – דביקות מלאה של הנהגת החמאס, עד עצם היום הזה, באמירה מהאמנה – "(ה)יוזמות, ההצעות והוועידות הבינלאומיות, הרי הן בזבוז זמן והבל הבלים."

עד כאן לפי "ההיגיון של אלה שהם מנתחים."
הייתי שמח לקבל הערות ותיקונים מ"האקדמאי המקורב לחמאס" של ע. הס על ממצאי עד כה.

אגב, שנא לא יצא מכל זה שאני נגד מו"מ, הבנות והסכמים עם החמאס – כל זמן שברור מה זה אומר, וגם מה זה לא אומר.

———————————————————-
ברשומה הבאה: על האסטרטגיה ועל הטקטיקה של החמאס לפי"ההיגיון של אלה שהם מנתחים." כל פי דרישותיו הסבירות של "האקדמאי המקורב לחמאס" מבית מדרשה של ע. הס.

3 תגובות
  1. עידו לם permalink

    בזמן שאתה כותב את הפוסט הזה דעא"ש הארגון הקיצוני יותר מחמאס מבריח את הנוצרים ממוסול בעירק וכופה מילת נשים לכול הנשים. האם שמעת מחאה של שמאל רדיקלי ערבי? אירופי? אמריקאי? ישראלי?
    בוודאי שלא, אהבת הצדק האמורפית שלהם היא סלקטיבית להפליא וצבועה להחליא, מיותר לציין שכול הרדיקלים הללו לא יילחמו בחיים על הערכים האמורפיים שלהם שבעבר אבחנת אותם כאופורטוניזם זול וצבוע(נדמה לי שזה היה בפוסט על הגזענות האירופית כלפי האיסלם), עכשיו בוא ושווה בנפשך שהיינו מחזירים את הפליטים הפלשתינאים והיינו מקימים מדינת כול אזרחיה כחלומם של "יפי הנפש " הללו, ונניח הרוב הערבי היה טובח היה מתחיל לטבוח במיעוט היהודי( מה שכמעט מתבקש לאור מה שקורה במזרח הערבי), האם מישהו מהמיליה של יפי הנפש היה פועל להגנתנו? אל תצחיק אותי יש הרי איזה אפליה באירופה ושוטר לא עשה כבוד למהגר מסנגל.

    אהבתי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    והנה המשפט המדוייק שכתבת בפוסט ההוא :הם לא הבינו עד כמה שיטחיות ואופורטוניסטיות, צבועות ופחדניות ונוטות לכל רוח הן האידיאולוגיות של הנאורות, הליברליזם, השמאלנות והחסד הנוצרי של העליתות האירופאיות ושל שכבת האינטליגנציה שם…

    אני חותם על כול מילה גם לגבי השמאל הרדיקלי שלנו וגם של העולם, אנשים שמאמינים בערכים אמורפיים מדי שממילא הם לא מסוגלים ליישם ומוכוונים בדרך כלל כשוט להכות צד אחד (אנשים ימנים ולאומיים מהמערב, ואני בכוונה לא כותב לאומנים כי הם לא מתעסקים בלאומנות אלא בכול מי שמעז להביא דעות לאומיות ליברליות).

    אהבתי

  3. עידו לם permalink

    אני זה התגובה השנייה

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: