Skip to content

צוק איתן, ילדים מתים בעזה/ לא מאמין לזייפני הרגשות מן השמאל

יולי 17, 2014

כאשר אני שומע מפי אנשי השמאל המזוייף והאידיוטים השימושיים את קולות הנהי וקורא את ההספדים הנכמרים על ילדי עזה שנפלו חלל לשפת הים, אני מיד שואל את עצמי:

מי פתי ויאמין להם?

הרי אלה הם בדיוק אותם אנשים המתגלים בכל ציוץ או סטטוס או פוסט, בכל משפט שהם אומרים ובכל הבעת פנים ונימת קול, כאטומים לחלוטין לסבל הנמשך של בני עמם שלהם.

אז למה שאאמין להם שכלפי הערבים בעזה יש להם רגשות אנושיים יותר?

למשל אלה הטוענים כי בני עמם הם "מתקרבנים".
מאות האלפים והמיליונים שנמלטו מהפוגרומים וממחנות הריכוז באירופה, או מהפארהוד בעיראק ומהפרעות בתימן, ומזה עשרות שנים יודעים המון מלחמות וסבל מיד שכנינו הערבים.
ועכשיו חמישה מיליונים מאיתנו מתוזזים על ידי החמאס של עזה על לא עוול בכפינו.
אזרחים תמימים.
ויום יום וכמה פעמים ביום, סובלים מחרדות ומפציעות, מבועתים מאזעקות ורצים לתפוס מחסה, נשים וגברים, זקנים וטף –
– ואנשים רעי לב מבני עמנו, מנוכים מרגשות, קוראים לנו "מתקרבנים" –
– ובאותה עת מסבירים כמה נורא הדבר שעושה הצבא המגונן על חמשת המיליונים האלה לארבעה הילדים אשר נהרגו על החוף בעזה.

מי פתי ויאמין להם? למיליונים מבני עמם הם מביעים תיעוב ובוז מכל אולפן ובמה, דף עיתון וקיר בפייסבוק – רק הילדים המתים בעזה מצליחים להפעיל אצלם את שיא הרגש?

dscf3389

אוכלי הנבלות, שורה ארוכה, ארוכה

או למשל, מי שטוענים או מסכימים עם הטענה שניתן להצדיק או "לפחות להבין" את מי שחוטפים ורוצחים בדם קר שלושה נערים יהודים כי נמאס להם מהכיבוש הנמשך הכפוי על עמם.

– לאלה נאמין שאכפת להם מילדים ערבים שנהרגו בעזה מפגז תועה?

אלה שמתעבים את בני עמם שלהם, קוראים להם גזענים, חובבי אפרטהייד, אנשים ש"בדמם" זורמים אלכוהול ואלימות.
חלקם בזים בגלוי וחלקם מתעבים בסתר את המזרחיים בני עמנו או את הדתיים הסופדים בהמוניהם לרבם שנפטר, או חוגגים במירון בל"ג בעומר.
לועגים למוסיקה היבבנית של המזרחיים ולמימונה שלהם – אלה יצליחו לשכנע מישהו שאת שכנינו ואחינו הערבים הם מכבדים ואף מחבבים עד כדי השתתפות עמוקה בצערם כשמתים להם כמה ילדים?

מי פתי ויאמין להפגנת הצביעות העלובה הזאת?

אלה הטוענים שהם אנשי שמאל, הומניסטים, ליברלים, אוהבי אדם, נאורים, מתקדמים, דואגים להמונים.
וממה וממי הם מתפרנסים, במחילה מכבודם?
מכספם המזוהם של ספסרי מט"ח בינלאומיים.
מהונם של אילי הון המנצלים עבודה זולה בעולם השלישי כדי למכור ברווח גדול מותגי אופנה מערביים (נניח ג'ינס).
מפטרודולרים וארמודולרים של תאגידים רבי כוח.
מכספי ממשלות מחרחרות מלחמה.
מרווחי האינדולגנציות (כתבי מחילה מטעם האלוהים) שמוכרים ארגונים דתיים גזעניים, פרוטסטנטיים או קתוליים.
הכל באמצעות כל מיני "קרנות" בעלות שמות מכובסים ו"עמותות" בעלות שמות מגוהצים.

את האינטרסים של משלמי שכרם הזרים הם משרתים – ובאים לספר לנו שליבם יוצא אל הקורבנות האומללים של מחרחרי המלחמה שמעבר לים?

צריך להיות אידיוט גמור, עם תעודה וקבלות, כדי להאמין להם.

אלה המגלים הבנה רבה כל כך לחברים של כת דתית קנאית, רצחנית וחשוכה מהעבר השני של הגבול.
אנשים שאת בני עמם שלהם השליכו מגגות הבתים בעזה והפכו אותם נכים כשגררו אותם מאחורי מכוניות דוהרות.
אנשים שבגלוי ובמוצהר הם מכריזים שהאזרח והתושב מבני עמם שלהם – הילד האשה והזקן, הם טרף לגיטימי למכונת התעמולה, לתעשיית המוות, קורבנות רצויים לצורכי המלחמה בעמנו, שהוא גם עמם של אותם "מבינים" ו"נאורים" –

לאלה נאמין?

חה-חה.

לא, צר לי, אני לא מאמין להפגנת הצביעות הזאת.
מדובר בזייפני רגשות.
רקדנים מקצועיים על הדם.
מזילי ליטרים על גבי ליטרים של דמעות תנין.
אוכלי נבלות לתיאבון ולהכעיס, שורה ארוכה, ארוכה.
אמני סנאף.
שקרנים מתוך בחירה או מתוך הכרח (כי אין שום אמת שיכולה לשרת אותם).

ומתי אני מאמין להם?

אני מאמין להם כשהם ממתינים שימותו האחרונים שבין ניצולי השואה כדי שיוכלו לשמוע סוף סוף את המלחין הנפלא ואגנר מושמע על ידי הפילהרמונית החביבה של תל אביב (ומקווה שניצולי השואה יחיו עד 120, ולא יום אחד פחות).
אני מאמין להם כשהם מעריצים את הזמר רוג'ר ווטרס, האנטישמי הידוע מהפינק פלויד לשעבר (ומקווה שאזכה לשמוע פה את הלהקה המעולה הזאת בלעדיו).
אני מאמין להם כשהם מהגרים לברלין וטוב להם שם כשהם טובלים ב"גמיטלישקייט" הארי הידוע (ומקווה שידעו לברוח ולחזור בזמן כשאדי הבושם של התרבות האירופית הנשגבת יתפוגגו מעל מדמנת הגזענות שמתחת, כי מה שלא יהיה הם בני עמנו).
אני מאמין להם כשהם ממצמצים בשפתותיהם בהנאה אחרי זלילה של אומצת חזיר ברוטב שמנת וביצי שלו בצד במסעדה תלאביבית צפונבונית (ומקווה שלא הכולסטרול יחסל אותם, וגם לא הפצמ"רים או הרקטות והטילים על שם גיבורם השאהיד אחמד ג'עברי).

אבל כשאני קורא או שומע אותם מתאבלים על ילדים ערבים שמתו בעזה, זהו חילול המת בעיני.

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    הערבים בעזה דומים למי שהרג את אביו אמו ואחיו וכשהובא למשפט בקש רחמים כי הוא יתום ושכול . הם הורגים או מנסים להרוג ללא אבחנה אזרחים נשים וילדים ולאחר מכן מיללילים על תגובה שמטרתה להניא אותם מהטרור שהם נוקטים בו מיום שנוסדו ועוד קודם. הערבים פעלו בטרור ורצח נגד אזרחים מאז שיהודים גרו בארץ ישראל . ואת זה יש להפסיק וזה מה שעושים עכשיו

    אהבתי

  2. מנחמי בן-ציון permalink

    כתבה נכונה. טובה לפריקת העצבים בימים טרופים אלה .ממליץ .

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: