Skip to content

צוק איתן, ספוילר: לא יודע מה יהיה, אין לי עצות חדשות וקורא לא להאמין לאף אחד

יולי 11, 2014

אני לא יודע מה יהיה ואני גם לא מוכן להעלות השערות, חוץ מכאלה סטטיסטיות:

כמו נגיד, מה יהיה?
והתשובה:

או קצת יותר טוב (25%), או אותו דבר (50%), או קצת יותר גרוע (25%).
פסימים ואופטימים או שוורים ודובים יכולים לשחק במספרים להמר ולהרוויח בשני המקרים.
ואף להמר ולהפסיד.
או לפזר סיכונים ולהישאר מאוזנים.
אני מדבר כמובן על האירוע המלחמתי הנוכחי סביב עזה, עוד זוועה בשרשרת.
עוד פרק במלחמת הדתות הנוכחית.
סניף מערב הים התיכון, ארץ-ישראל פלשתינה.

עצה לקוראותי ולקוראי: אל תאמינו לאף אחד מאלה המתיימרים לדעת את העתיד. הם סתם מנחשים ומחנטרשים. לפעמים יש ניסיונות ניחוש כה רבים, עד שאחד מהם מתגלה בדיעבד כמוצלח. בעליו חוגג עד הפאשלה הבאה שלו. ואיך אני יודע? כי קרה גם לי. אז אני מנסה להימנע משטויות למרות הפיתויים.

ולא רק שאיני יודע מה יהיה, גם אין לי שום עצות מעשיות. אידיאולוגית אני לגמרי בעד שלום עכשיו ובעד מיגור הבעיה, בעד הקפאת המצב ובעד שביתת נשק מהיום להיום או מבצע של ארבעה ימים נוספים לכל היותר, או בכלל מבצע מתגלגל שייארך כעשור-שניים (שזה בעצם מה שקורה).

ברור שאין לי שום עצה מועילה, לא אסטרטגית ולא טקטית למנהיגינו, חוץ מזו הקבועה:
להיזהר הרבה-הרבה-הרבה מעבר לדרישות התפקיד וציוויי החוק בחייהם של אזרחים חפים מפשע. זוהי התנהגות טובה וחשובה. משום שגם בעת מלחמה עלינו לזכור שמדובר באחינו, בני דודינו ושכנינו הערבים החיים פה עמנו בארץ הזאת. וגם אם מדובר במלחמה שנכפית עלינו, עלינו להגן על עצמנו מפני מבקשי נפשנו ולא לפגוע באחרים. וגם לזכור ליום פקודה את אחריותם של מחרחרי המלחמה מהעולם הגדול וסוכניהם המקומיים.
כדאי גם לזכור שכל פגיעה, בטח בחפים מפשע, רק מעמיקה את השנאה בין העמים, למשוש ליבם של אוכלי הנבלות משני הצדדים, המזילים דמעות תנין או רוקדים על הדם, בערך לסירוגין ועם קצת מזל, מבחינתם, גם בו זמנית.
ונכון וטוב לשמור על חיי האזרחים מטעם חשוב נוסף: שיש בכך כדי לסכל את מטרת המלחמה של החמאס, המבקש מצידו להגדיל ככל האפשר את מספר האזרחים השלווים מבני עמו שייהרגו במלחמה. וזה מסיבות תעמולתיות ידועות.
"תמונת הניצחון" של הקנאים תמיד משתפרת מבחינתם ככל שגדל מספר אזרחיהם המתים. ההרוגים שהם מצליחים לגרום לצד השני הם בבחינת בונוס בשבילם.

*****

אני גם מעדיף לא לתת עצות. הסיבה – בטחוני הגמור בכך שאין לי די מידע, לא כמותית ולא איכותית, כדי לבסס עליו עצה מועילה.
מקור המידע הכימעט יחיד שלי נחשב בעיני בלתי אמין ובלתי מספק – זו "התקשורת". הממוסדת.
היא טובעת עמוק מאוד באינטרסים זרים ומסחריים, בניסיונות השפעה פוליטיים, בנאמנויות אידיאולוגיות, בתאוות בצע, בנאמנויות סותרות ונסתרות.
כך שהסיכוי לקבל די נתונים אמינים, מכל אחד מכלי התקשורת ולפעמים גם מכולם ביחד, הוא לא גבוה במיוחד.
ואילו מבחינתי אני, חסר לי המון גם בתחום התיאוריות אך במיוחד בבחינות החשובות ביותר: ניסיון צבאי או פוליטי ארוך ומגוון.

אז למה אתנדב לעשות צחוק מעצמי ולהתמחות כתוצאה מכך במתכונים לכובעים ברוטב שום ועגבניות?

למה שלא אתפנן לי בשקט, במקום זה, על הדחקות שאפשר להפיק מהסחורה הפוליטית והאידיאולוגית שמספקת לי בשפע לא רק העיתונות הממוסדת אלא גם הרשת, בלי לפגוע כמובן באיש:
עצות, ציוויים ואיסורים שהם סברות כרס המתחזות לדעות מלומדות.
עצות שהן קלישאות נדושות במלבושים חדשים, ולפעמים אפילו זה לא.
חוכמות עממיות המורכבות על משלים שנמשליהם משתמעים לכיוון המקווה, או לכמה כיוונים, או גם לאף כיוון בשעת הצורך.
שפע אדיר של גידופים, לשון הרע, לשון פיגולים, גסויות מטומטמות והתזות מררה, ואת זה אני כותב אף שגם אני נוטה להשתלח לפעמים (למשל עכשיו).
וגם:
עצות ואיסורים גורפים בשם פוזות מוסריות השמות לעצמן רגל על הצעד הראשון שהן עושות, ונופלות כבר על המובן מאליו, כשמתברר כי מבחינתן אין דין אחד למיכה ולאחמד, תמיד מהסיבות הנכונות.
לגזענים המעמידים פני אנשי מוסר, מימין או משמאל, תמיד יש משקולת עודפת על הצד שלהם במאזני הצדק ובמשוואות ההיגיון, וכמו כל נוכל הם גם זועקים תמיד שמרמים אותם, ושגם אחרי ולמרות הטיית המאזניים לטובתו, יוצא הצד שלהם דפוק.

והנוכלים האלה, מימין ומשמאל כבר אמרנו? גם חושבים שלא מבחינים בזה.

עדיף לי להתרכז בדברים אחרים.
למשל במכניקה של מכונות זמן.

בהמשך:

במאה ה-19 הגיעה הדת החדשה – כנסיית השכל – לשלב היסטורי המקביל לתקופת המשברים המדיניים שבה פרצה הנבואה התנ"כית של אבותינו. ההיסטוריוסופים של האקדמיה המעורבת ניסו לייצר מקבילה פוליטית-מדעית לאפוקליפסה ונבואות אחרית הימים של הדתות.
הגל ותלמידו מרקס המציאו את מכונת הזמן של ההיסטוריה.
ניטשה הכריז שאלוהים מת.
וגם, איך הפעילו הימין והשמאל את מכונות הזמן של ההיסטוריה והביאו כשי לעולם את מלחמות האידיאולוגיה החילונית-מדעית במאה ה-20, הקרויות מלחמות העולם, המלחמה הקרה והמלחמות הכלכליות.

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: