Skip to content

המקרה המוזר של "הארץ" (3): הלאומנות הזרה של האינטליגנציה הבורגנית הישראלית

יולי 3, 2014

בכפר שמריהו, מקום מגורים מובהק של העשירון העליון, זכתה מפלגת מרצ ב- 15% מכלל הקולות בבחירות האחרונות לכנסת בינואר 2013. ברשפון הסמוכה והדומה: 14%. בעיירת המיליונרים סביון קיבלה מרץ 13% מן הקולות. בקיסריה העשירה קיבלה מרצ 9% מהקולות, פי שניים מהשיעור הארצי (4.55%). באור-עקיבא הגובלת בקיסריה של הנתניהואים, קיבלה מרצ 1% מבין הקולות הכשרים. בקיסריה קיבלה מרצ 222 קולות מתוך 2,593, ובאור עקיבא – 82 מתוך 7,282.
בשכונת דניה העשירה בחיפה קיבלה מרץ 14%. בקלפי בבית ספר ברמת אביב ג' היא זכתה ב-16% מהקולות. בשכונות טלבייה ובית הכרם העשירות בירושלים קיבלה מרצ כ-14% מן הקולות.

מרצ היא באופן מובהק מפלגה של עשירים. לפי תוצאות הבחירות האחרונות, במדגם הקטן שהבאתי כאן, בערך שביעית מהעשירון העליון מצביעה מרצ.

כל זה שייך לענייננו, כי יש התאמה רבה בין מצביעי מרצ ובין המנויים והקוראים של עיתון "הארץ", שהוא העיתון המובהק ביותר של העלית הישראלית, ובמיוחד הוא מבטא את דיעותיה וקולע לטעמיה ולהשקפותיה של האינטליגנציה הבורגנית, אגף שמאל.

אין מחקרים רבים מדי הנוגעים לעשירון העליון ולאינטליגנציה הבורגנית. הסיבה פשוטה: מי שעושים את המחקרים הם אנשי המחקר האקדמי של האינטליגנציה הבורגנית עצמה. נותני שכרם, בין מהממשלה ובין מהסקטור הפרטי, הם בשר מבשרו של העשירון העליון. ברור כי אלה ועושי דברם מהאקדמיה מעוניינים הרבה יותר במחקרים הנוגעים ל"שכבות המצוקה", ל"מעמד הביניים", ל"יחסי מזרחיים/רוסיים בפריפרייה", ל"השתלבות ואינטגרציה או קונפליקט חברתי ביחסי אוכלוסיות ממוצא מרוקאי וגרוזיני באשדוד" וכיוצא באלה נושאים הנוגעים לשפני הניסיונות של החברה הישראלית ולעכברי המעבדות של המדע החברתי.
העשירים עצמם והאינטליגנציה הבורגנית המשרתת אותם נוטים הרבה פחות לחשוף לעיני החוקרים החרוצים את אורחות חייהם, השקפותיהם, עמדותיהם הבסיסיות בעניינים שעל סדר היום. הרבה יותר סביר שתמצאו מחקר או סקר הבודק מגמות בפשיעה עבריינית באור עקיבא, איפה שמרצ ו"הארץ" שומרים על פרופיל נמוך, מאשר סקר הבוחן מגמות דומות בקיסריה השכנה, איפה שיש להם הרבה יותר מצביעים וקוראים, למרות שמבחינת הפשיעה (צווארון לבן?) קיסריה עשויה להיות מעניינת לא פחות מאור עקיבא.

ג'ורג' אורוול: כל אחד והלאומנות שלו

ג'ורג' אורוול: כל אחד והלאומנות שלו

אבל כמה דברים בכל זאת אפשר ללמוד ולדעת אודות קוראי עיתון "הארץ", כלומר – האינטליגנציה הבורגנית, ובעיקר האגף השמאלי שלה.

*****

ג'ורג' אורוול, סופר והוגה חברתי בריטי חשוב בן המאה הקודמת, גילה עניין רב באינטליגנציה הבורגנית של בני ארצו. ב-1945, עם תום מלחמת העולם השניה, הוא כתב מסה שנשאה את השם "הערות על לאומנות",ובה עמד על היחסים המוזרים שבין האינטלקטואלים ובין הלאומנות. טענתו היתה, שאף כי האינטלקטואלים מהאגף השמאלי נראים כמי שמתעבים את הלאומנות, יש להם בכל זאת יחס אליה, אם כי קצת פרברטי.

הטענה של אורוול היא, שהאינטלקטואלים אינם יכולים להזדהות עם הלאומנות המקומית, האנגלו-בריטית. שהרי הם מכירים היטב את עמם ואת ההיסטוריה, ואינם יכולים לקנות את דברי הרהב והשטויות הלאומניות הרגילות. אבל, ראו זה פלא, אין להם בעייה להזדהות עם לאומנות של עמים אחרים. הם פשוט עורכים מעין "העברה" ללאומנות המקומית ומניחים לה לרעות בכיף בשדות זרים:

"באשר לאינטלקטואל, לתהליך ההעברה של הלאומנות יש תפקיד חשוב…היא מאפשרת לו להיות הרבה יותר לאומני – גס יותר, טיפש יותר, יותר זדוני ויותר נכלולי ממה שמתאפשר לו להיות למען ארץ מולדתו או למען כל קבוצת התייחסות שהוא מכיר היטב.
כאשר מישהו קורא את הזבל הפרו-סלאבי והרברבני שנכתב על סטאלין, על הצבא האדום וכו' על ידי אנשים רגישים ואינטליגנטיים למדי, ברור לך שזה אפשרי רק בזכות העובדה שהתרחש אצלם סוג מסויים של שיבוש מערכות.
בחברות כמו זו שלנו, אין זה רגיל שמישהו הניתן להגדרה כאינטלקטואל, יחוש בקשר עמוק ביותר לארצו שלו. דעת הקהל – כלומר, אותו חלק של דעת הקהל שבו הוא מכיר בהיותו אינטלקטואל – לא יתיר לו לחוש בקשר כזה.
רוב האנשים הסובבים אותו הם ספקנים ובלתי מושפעים, והאינטלקטואל ייאמץ אותה עמדה מתוך חיקוי או פשוט מתוך פחד: ובמקרה הזה הוא ינטוש את צורת הלאומנות המצוייה תחת ידו, בלי שיתקרב באמת להשקפה אינטרנציונליסטית. מכיוון שהוא עדיין חש בצורך בארץ אבות, זה טבעי בשבילו לחפש אחת כזאת במרחקים. ובמוצאו אותה, הוא יכול להתפלש באופן בלתי מרוסן בדיוק באותם רגשות שהוא מאמין כי הצליח להשתחרר מהם. אלוהים, המלך, האימפריה, הדגל – כל האלילים המנופצים יכולים לשוב ולהופיע תחת שמות אחרים, ומשום שהם אינם מזוהים ככאלה (כאלילים) יכול האינטלקטואל להעריץ אותם במצפון נקי."

מי שמכיר את האגף השמאלי של האינטליגנציה הבורגנית המקומית ואת הביטאון שלה, יזהה מיד את הדמיון בין האינטלקטואלים הבריטיים בני דורו של אורוול, ובין השמאל המזוייף המקומי.
הלאומנות, ואפילו לאומיות היהודית נדחים מכל וכל כאמונות טפלות וחשוכות, כולל, כמובן, הדת היהודית. אלה ראויים לכל גנאי ולדחייה מוחלטת.
אך הפלא ופלא – אין לשמאל המזוייף הזה שום בעייה לגלות הזדהות לוהטת עם הלאומנות הפלשתינית, או עם האיסלאם הקיצוני ביותר, כולל ההיבטים הקנאיים-דתיים, הרצחניים והאנטישמיים המובהקים.
"תורת המלך" של הקנאים הדתיים היהודים, משנתו של הרב כהנא, גוש אמונים הלאומני ודומיהם, כולל ראש ממשלה מהימין המתון יותר, נתפסים בשמאל המזוייף כאוואטרים של השטן עצמו.
אך המשטר התלייני של ההייאטוללות של איראן נתפס כ"רציונלי" עד כדי היתר להחזקת פצצה גרעינית. החמאס, שלעומתו "תורת המלך", כהנא או גולדשטיין היהודיים הם שיות תמימות, נתפס כארגון פוליטי סביר ובר שיח לגיטימי למשא ומתן מדיני.
כאן כדאי להזכיר שוב את הסיבה לכך שלאינטלקטואל מן השמאל המזוייף יהיה קל יותר להזדהות עם הלאומנות של האחר – נניח הפלשתיני – או עם הקנאות הדתית שלו, על פי אורוול.
זה נובע מהאופי המתייהר, המתנשא והמתבדל של "איש הרוח" או האינטלקטואל מן השמאל. איך יוכל איש כמוהו, מן האינטליגנציה הבורגנית הנעלה, העשירה, המשכילה, המכובדת, להזדהות עם ערכים לאומיים או דתיים שהם נחלתו של העם הפשוט – שהרי די בעצם העובדה הזאת כדי להמאיסם על האינטלקטואל החכם בעיני עצמו?

המסורת, הלאומיות, הדת – כמוהם בעיני איש האינטליגנציה הבורגנית כמוסיקה מזרחית יבבנית ונחותה, כמימונה פולקלוריסטית, כשאריות מזוהמות של הגיטו הגלותי של מזרח אירופה, כאמונות טפלות, כהשתטחות על קברי צדיקים. כל זה פשוט לא נאה לו.
לא לרמה שלו.
אבל כשהוא מזדהה עם הלאומיות הפלשתינית – האינטלקטואל יודע היטב שלא ימצא לצידו בהפגנה או בעצומה, בעצרת או בין מנויי העיתון שלו ("לאנשים חושבים") אף אחד מבני העם הנחותים האלה.
כשהאינטלקטואל מרמת אביב ג' או מנווה צדק הוא לאומן פלשתיני ויודע לגלות סובלנות נאורה אל המשטר התלייני של ההייאטוללות של איראן –
– הו, אז הוא בדיוק באלמנט שלו.
רשומה שלישית

מודעות פרסומת
12 תגובות
  1. מר"צ מעולם לא הייתה מפלגה סוציאלית. חוץ מרן כהן שהיה שר חברתי. להשוות אותה (הגזמה שלי)לאנשי כהנא מזכיר לי את הראי שמעוות מציאות. לגבי היושר האינטלקטואלי, לא ראיתי סופר כמו אוראוול, וראית המציאות שלו מדהימה. ודי מוכח שהרבה מהשכבה העליונה הבריטית תמכו בתחילת עליית הנאצים בגרמניה. לא ברור לי עד היום, כשפרצה המלחמה את מי הם שנאו יותר, את מעמד הנמוך הבריטי או את הגרמנים. מבחינה היסטורית השינויים בחברה, (המהפכה הצרפתית, הרוסית.) נעשו ע"י המעמד העשיר יותר, שמטבע הדברים היה משכיל יותר וכתוצאה מכך, בעל תודעה חברתית מפותחת יותר.

    אהבתי

  2. טעות הקלדה. צריך להיות, מפלגה מר"צ מעולם לא הייתה מפלגה סוציאליסטית.

    אהבתי

  3. עמירם, לא כתבתי שמרצ מפלגה סוציאליסטית. היא נוסדה כקואליציה סוציאל-ליברלית ונשארה כזאת. לא השוויתי את מרצ לכהנא. הנתונים על ההצבעה למרצ הובאו כדי לסייע ביצירת פרופיל חברתי של קוראי "הארץ". ההתייחסות לכהנא הובאה אפרופו תפיסת העולם המוזרה של אנשי שמאל המעדיפים מסיבותיהם לאומנות דוחה וקנאות דתית ערבית או מוסלמית על פני המקבילה היהודית, ונדמה להם שמדובר בנאורות. האינטליגנציה הבורגנית של בריטניה בזמנו של אורוול אכן התחלקה לחובבי גרמניה, בדרך כלל בימין, ולחובבי ברית המועצות מן השמאל. השינויים החברתיים המבוצעים על ידי המעמד העשיר אפשריים לא בגלל השכלתו היתרה או תודעתו החברתית אלא בגלל שהוא מרכז בידו את הכוח הפוליטי והצבאי ולכן יכול לערוך את השינויים, שכמעט תמיד הם כאלה המאפשרים את המשך שלטונו וזכויות היתר שלו. אני מסכים איתך שאורוול היה יוצא דופן בנכונותו וביכולתו לתפוס ולהבין את המציאות הפוליטית והחברתית של זמנו ולא חשש (כרוב חבריו) להניח לעובדות המציאות להשפיע על דעותיו ועמדותיו.

    אהבתי

  4. לגבי אורוול ובריטניה אנחנו מסכמים. לגבי השאל לא ממש. למיטב זכרוני רק בתקופת המגנה כרטה מעמד הברונים דאג רק לעצמו. אחרי המהפכות האחרות חלוקת העושר (האדמות במהפכה הצרפתית)השתנתה. היום בשליטת התאגידים והטמבלים שתומכים בקפיטליסטים , (להוציא אנשים כמו תשובה שיש להם סיבה טובה לתמוך בריגן ויורשיו) המצב השתנה. יתכן שעוד התמוטטות בורסה תביא לשינוי מחשבה קיצוני. אבל לך תדע.

    אהבתי

    • עמירם, נראה שאתה מאמין בטוב הלב ורוחב האופקים של הברונים השודדים לדורותיהם הרבה יותר ממני. לדעתי, כשהחרב מונחת על צווארם הם מבצעים שינויים מזעריים שמטרתם להותיר את המצב בעינו. זה עד כה וגם עכשיו. לגבי העתיד אין לי מקורות מידע מעבר לשלך.

      אהבתי

      • מה הקשר לברונים השודדים?, אני דיברתי פעם אחת על מהפכות, בפעם השנייה שאפליה מתקנת לא נובעת מגזענות כדעת עידו, אלא ההפך. במקרים הראשונים השינויים היו קיצונים ולא מיזערים, עריפת ראשים של השלטונות במקום אחד והוצאתם להורג במקום אחר. לגבי העתיד שנינו צריכים לקנות מסטיק בזוקה. יש שם עתידות.

        אהבתי

  5. עידו לם permalink

    יש פה גם עניין של זלזול בעמים הנחשלים: בעיני השמאל העמים הנחשלים הם גם דפוקים על ידי האדם הלבן וגם במצב התפתחותי נמוך ולכן הלאומנות שלהם היא בעצם לאומנות מתקנת בניגוד ללאומנות של בני עמם שהיא סתם אכזריות וגזענות לשמה.

    אהבתי

    • עידו, גם מה שכתבת, אבל יש בין החברים האלה לא מעט ניצנים של לאומנות אמריקאית ולפעמים אפילו גרמנית, ראה למשל מקרה ברלין, או הניסיון לעבור ללימודים באנגלית. רק שלא יזהו אותם חלילה עם המקומיים הנבערים.

      אהבתי

      • לעידו לם
        אפליה מתקנת לא נובעת מגזענות. אלא בדיוק מהסיבה ההפוכה.

        אהבתי

  6. שי אחיפז permalink

    תיקון טעות: ״דרך המלך״ הוא ספר שנכתב נגד תורת המלך

    אהבתי

    • תודה, שי, כבר תיקנתי. שם מבלבל ראיתי היום ב"ידיעות" שימיני קרא לזה "דבר המלך".
      .

      אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. בחירות 2015: למה איש שמאל אינו יכול להצביע בעד הלאומנות הגזענית של "הרשימה המשותפת" | מאפיהו

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: